"מלי גרין, השקר שלך הרס לי את העסקים והפרנסה!"

איך הצליחה מלי גרין להרוס את שמה הטוב של הקונדיטורית שכולם מכירים ואוהבים? פשוט מאוד. עם הרבה הרבה כוונות טובות, שהובילו לטעות מאוד מביכה

מלי גריןפורסם: 26.04.16 12:09
"רצית להרוס לי את הפרנסה?" היא עמדה בפתח הדלת, נושפת בזעם. הלב שלי החסיר פעימה.  צילום אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
"רצית להרוס לי את הפרנסה?" היא עמדה בפתח הדלת, נושפת בזעם. הלב שלי החסיר פעימה. צילום אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

זה לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה, התחושה קשה. רציתי כל כך לעזור, אבל פגעתי. רציתי לשמח ורק הכאבתי והתחושה היא גלים של מבוכה. זהו סיפור של חג, שיש בו סוג של לקח. בעיקר בשבילי.

 

האמת ורק האמת

"רצית להרוס לי את הפרנסה?" היא עמדה בפתח הדלת, נושפת בזעם. הלב שלי החסיר פעימה.

"שאני אהרוס לך את הפרנסה?!" נשמע שמרני עד פלצות, מצלצל כמו בדיחת חברות הכי גרועה ששמעתי. לכעוס לפעמים? כן. לדבר לשון הרע מדי פעם? כן, זה קורה, אבל להרוס במו ידי פרנסה של אישה אחרת ועוד פרנסה של אחת הנשים שאני הכי מוקירה. אין מצב שאעשה את זה.

 

"תגידי, את בסדר?" שמעתי את עצמי שואלת בתימהון ושולחת מבט אל האורחת הפתאומית שנחתה עלי. היא הביטה בי, מזהה את קמט התדהמה על המצח ונשארה עומדת. זה כל כך לא חברותי מצדי, אני יודעת, לעמוד כאן ולא להציע לה להיכנס.

 

"ביטלו אצלי הזמנה לעוגה, אחרי שטעמו מה'עוגה' שאת 'הזמנת' למסיבה שהתקיימה בגן של הבן שלך", עיניה רושפות גיצי אש. שתקתי. ניסיתי למחות, אבל דווקא עכשיו, כשצרתי נחתה עלי, הרגשתי שאני לא מצליחה להשתמש במניפולציות הידועות, בכישורי הגישור והפיוס. הגיע הזמן לומר את כל האמת ורק את האמת, שמעתי קול חרישי מדבר אלי ממעמקי המוח.

 

כמה טעויות שעלו לי ביוקר

עכשיו, חזרו איתי במנהרת הזמן, ליום ראשון בצהריים, בדיוק לפני שבוע. הבן שלי חזר מהגן. "אמא, הבטחתי לגננת שדודה שירי תכין את העוגה למסיבה". ידעתי בדיוק על מה הבן שלי מדבר, לאיזו עוגה הוא מתכוון.

 

חברתי שירי היא קונדיטורית במקצועה, ששמה יצא למרחוק. עיקר התמחותה הן עוגות השכבות בצורת חומש ואותיות, שהיא מכינה רק בהזמנה מיוחדת עבור 'מסיבות חומש' שנערכות בבתי הספר. אפילו הקטן שלי כבר מכיר את העוגה. שלחתי לעברו מבט גאה.

 

"שירי הקונדיטורית תכין לנו עוגה למסיבה בגן?" הגננת התקשרה בצהרים, כדי לשאול אותי, בקולה התלהבות השמורה לאירועים מיוחדים. ואני, מבלי להסס, עניתי לה והתחייבתי: "כן. בוודאי. בשביל מה יש חברות?"

 

אז זהו, מתברר שחברות לא קיימות רק כדי להתנדב כל פעם שאת מצייצת. "אין אפשרות שאכין לך עוגה בשבוע הקרוב, גם אם תבואי לעזור לי במשרה מלאה. אני עמוסה בהזמנות לעוגות פסח". בהתחשב בעובדה שהתשלום שהיא תגבה ממני יהיה מחיר הקרן בלבד, ההזמנה שלי נדחקה אל קצה השורה (למרות שהתחייבתי לתשלום מלא, היא סירבה). הטעות שלי עלתה ביוקר.

 

טעות מספר אחת: לא רציתי לאכזב את הבן שלי.

טעות מספר שתיים: החלטתי להכין את העוגה בעצמי.

 

את כישלון השכבות ניסיתי לטייח בקצפת לבנה שנמרחה באופן לא שוויוני וכשהבן שלח מבט מאוכזב ושאל: "איפה הצורה של החומש?" וחיפש בעיניו את המראה שהכיר, מיהרתי לקחת מהשכנה צבע מאכל ולצייר כיד הדמיון הטובה עלי, חומש בצבע ורוד וירוק. רק כשנחה דעתו והצבעים העליזים הרגיעו אותו, יצאנו בשמחה אל המסיבה. "אתה רואה? גם אמא שלך יודעת להכין עוגה, כמעט... כמו של קונדיטורית", הסברתי לילד העליז.

 

זו העוגה המפורסמת?

לרגע לא דמיינתי ובחלומותיי השחורים לא שיערתי את התוצאות העגומות (והמזוויעות) של אותו אירוע. הלחשושים מאחורי גבי הגיעו אל אוזניה של שירי. "זאת עוגת השכבות המפורסמת של שירי? נו, באמת!", האימהות שקיבלו דיווח ישיר מהגננת על עוגת השכבות המדהימה שהן יזכו לטעום, שלחו מבט מזועזע אל התוצרת, שאי אפשר היה בשום אופן להציב אותה בוויטרינה של קונדיטוריה.

 

אני כמובן שכחתי לידע את הגננת בחדשות המסעירות, שעוגת השכבות היא מתוצרת בית. הזמנה אחת בוטלה מיידית והשמועה חלפה מפה לאוזן. העוגות של שירי רחוקות מלהרשים.

 

"זה לא מצחיק", היא שלחה בי מבט כואב ואני הצטמקתי. מתברר כי טעמה הרע של העוגה ממשיך ללוות אותה, גם כשנמוגו הֶדי המסיבה ואני, אנה אני באה?

 

נזכרתי במשל המפורסם של אדם שביקש לחזור בתשובה על הוצאת שם רע שהוציא על חברו. הוא שאל את רבו כיצד יוכל לכפר על מעשיו וזה השיב לו: קח כרית נוצות, קרע אותה ממרומי הקומה העשירית ופזר אותה לכל עבר. אחר כך, רד ונסה ללקט את הנוצות מכל מקום אליו התפזרו.

 

ובכל זאת, החלטתי אני ללקט מעט מהנוצות, להתקשר ולשלוח בקבוצות הווטסאפ השונות, הודעות על כך שהעוגה שהיתה במסיבה אינה העוגה המפורסמת של שירי, אלא עוגת שכבות של נסיינית מתחילה, שלעולם לא תהיה קונדיטורית... אולי לא הצלחתי להחזיר את כל הנוצות לכרית השסועה, אבל לפחות למדתי שלא לקרוע כריות נוספות.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
סופרת ועיתונאית, נשואה פלוס אחד עשר, מחברת הספר "אמא. קום" והספר החדש: "חיפשתי אותך" ומעבירה הרצאות בנושא "אמהות-קריירה ומה שביניהם". לאתר הבית של מלי גרין.