1989: השער הראשון שלי, לאישה
"בכל פעם שאני עוברת בתחנת האוטובוס של קו 5 בדיזנגוף ליד סטודיו פרג', אני נזכרת באותה ילדה בת 17 שירדה מהאוטובוס, ונעצרה על ידי הצלם אלדד מאסטרו, שאמר לי: אני חייב לצלם אותך דחוף'. החיים הם דלתות מסתובבות, ואני חושבת מה היה קורה אם לא היינו נפגשים.
"השער הזה של לאישה היה הצילום הראשון שעשיתי אחרי שזכיתי בתחרות תגלית השנה. זה היה אחד הימים המרגשים בחיי, כי עד אז הייתי מסתכלת על דוגמניות שער אחרות של לאישה, ורציתי להיות כמותן, שיגלו אותי, שיראו אותי.
"אני זוכרת את עצמי מאוד בתקופה הזאת, נחשפת ונפתחת למשהו שכמה שנים קודם היה חלום שלא העזתי אפילו לספר, מהחשש שיגידו לי, 'נראה לך שאת יכולה להיות דוגמנית?' התחרות הזאת היתה כרטיס הכניסה לעולם של עצמאות, וזה אחד הדברים שהכי חשובים לי עד היום"
1992: פעם דוגמניות היו במידה 38
"התמונה הזאת מקמפיין מאצ'תונים של דלתא, מוכיחה שפעם כולנו היינו מלאות יותר. אני חושבת שאפילו רואים כאן את העצב בעיניים", היא צוחקת. "כשהתחלתי לדגמן ב-1989 דוגמניות נשאו בגאון מידה 38, אבל כמו הרבה דברים שהגיעו מחו"ל, דוגמניות במידה 36 הפכו להיות הנורמה"
1996: התמונה שחשפה את סיפור האהבה שלי עם זיו
"לדעתי זאת התמונה שהוציאה את הזוגיות עם זיו החוצה. אני חושבת שהיא צולמה במועדון השחיתות בתל אביב. כשהתחלנו לצאת גרתי בניו יורק ורק הגעתי לביקור בארץ, וכל כך התאהבנו, שיום אחד התעוררתי והחלטתי לעזוב הכול ולחזור לארץ. ב-1996 התחיל סיפור האהבה שלי עם זיו, והיינו יחד 17 שנה. איזה ילדים חמודים אנחנו בתמונה, נכון?"
1998: הפעם הראשונה שלי בשידור חי בטלוויזיה
"זאת הפעם הראשונה שהנחיתי אירוע, לצד דנה דבורין, שהיתה אז אחת המנחות הגדולות בארץ. אני לא זוכרת הרבה מתחילת דרכי בטלוויזיה, למעט זה שמרוב לחץ בשידור חי, אני מדברת ושומעת רק את דפיקות הלב שלי, ובהפסקת הפרסומות הראשונה אני מתקשרת לאמא שלי, ואם היא בוכה אז הכול בסדר"
2000: שער האימהות הראשון שלי
"בתמונה הזאת שירה בת חודשיים בלבד, וכבר אז אפשר היה להבין שהיא הכוכבת של הסט. כשרצינו לצלם היא נרדמה, ואז היא היתה רעבה, ולקח המון זמן להפיק את זה. בדיעבד, זאת אחת המתנות הכי יפות שיכולתי לתת לה. בכל פעם שאני רואה את התמונה אני רואה אותה, אבל גם אותי, כמה שהייתי ילדה בת 27 כאן. האימהות זה הדבר הכי גדול שקרה לי בחיים, ואני שמחה שיש לי את המזכרת הזאת"
2000: התקופה הכי יפה להיות דוגמנית בישראל
"ואוו, איזו נוסטלגיה, לקח לי זמן למצוא את עצמי בתמונה. זאת היתה התקופה הכי יפה להיות דוגמנית בישראל. היו פה המון שנים שתעשיית בגדי הים המקומית פרחה ופרצה כל גבול אפשרי בחו"ל, והיינו נוסעות עם אוברזון וגוטקס לתצוגות בכל העולם. אז, כדי להיות דוגמנית היית צריכה להיות עם נתונים אמיתיים, ולא כאלה שעוברים פוטושופ, ואפשר היה ממש להתפרנס מזה. היום, כדי לעשות כסף דוגמניות צריכות לצאת מכאן, כי כדי לקבל את הדברים השווים היא צריכה להיות טאלנט"
2003-2000: סוף מסלול
"בגיל 30 בול החלטתי לרדת מהמסלול. פתאום גיליתי שכל הדור שלי כבר לא שם. הייתי מגיעה לתצוגות ויושבת מאחורי הקלעים יחד עם בנות מקסימות בנות 19, 20, והפסקתי ליהנות. יום אחד התקשרתי לסוכנות שלי וביקשתי שיבטלו את כל הבוקינג. זה היה באמצע עונה והייתי סגורה לכל התצוגות קדימה. חשבו שירדתי מהפסים, אבל אני מאמינה שאם אתה לא נהנה צריך להמשיך הלאה, והדבר הבא מגיע. עד היום אני מקבלת הצעות לעלות על המסלול באופן חד פעמי, ולכולם אני אומרת לא. נפרדתי מהמסלול לפני המון שנים, וזה הדבר היחיד שאני שומרת עליו באדיקות עד עכשיו. ועדיין, 'נבר סיי נבר'"
2001: הטראומה מהקיץ הראשון על החוף
"זה אחד הדברים הראשונים שעשיתי בטלוויזיה. עודד מנשה הנחה את התוכנית, ולי היתה שם פינה. הייתי בוסר לגמרי, פריים טיים בערוץ 2, 'מיליון' אחוז רייטינג, ואני זוכרת את זה כטראומה איומה. רק רציתי שזה ייגמר. הדרך שלי בטלוויזיה היתה ארוכה, וההתחלה היתה לי קשה מאוד, עם לחץ נפשי גדול מאוד. אני מניחה שלא ראו את זה בחוץ. לאט לאט התאהבתי במדיום, עד שהרגשתי שאני נמצאת במקום הבטוח שלי"
2005: שער בגדי ים, מיד אחרי שילדתי
"זה היה השער הראשון שעשיתי לבלייזר בבגד ים, מיד לאחר הלידה של אמה. אני מאוד נהנית להצטלם בבגד ים. אני שומעת נשים שאומרות, 'יו, איזה לחץ', אבל הלחץ הזה עושה לי טוב, כי הוא משאיר אותי דרוכה לאכול בריא, לעשות כושר ולהיראות תמיד הכי טוב שאני יכולה"
2008: תצלומי עירום, לפני שהגוף שלי ישתנה
"אלה תצלומים מפרויקט יום העצמאות של פנאי פלוס. מכיוון שאני אדם פסימי, חשבתי שכדאי לעשות תצלומים חושפניים, כי תכף הגוף ישתנה ואי אפשר יהיה להצטלם. הרעיון שהגתה עורכת המגזין דאז, נירית וייס, היה לקחת תצלומים היסטוריים של איקונות אופנה, ולייצר להם תרגום מחודש. התצלום עם המגפיים זה טייק-אוף על קרלה ברוני, וזה עם החצובה והמצלמה זאת מחווה לתצלום של ג'יזל. היום אפשר לומר שלא באמת הייתי עירומה, אלא עם חוטיני קטן ומדבקות על החזה, וצוות מצומצם בסטודיו, אבל זה עשה רעש מאוד רציני כשזה התפרסם"
2009: מלכת היופי או מלכת הקרח?
"זה שער שאני מאוד אוהבת, שצולם לקראת טקס מלכות היופי שהנחיתי באותה שנה. להיות מלכת יופי היה חלום של אמא שלי שנים רבות, דור כזה שחשב שאם את לא מלכת יופי, אז איך תצליחי? היום הריאליטי החליף את זה. בכל אופן, רצינו לעשות טייק אוף על מלכות יופי, והרמתי טלפון לדני מזרחי, שאצלו שמרו את כל הכתרים, ואת התמונה הזו הבאתי ממוסגרת לאמא שלי. מאוד מחמיא לי הכתרים שמעניקים לי, וזה גורם לי להסמיק כאחד. האם אני מתחברת לתואר מלכת הדוגמניות? זה החליף את מלכת הקרח, אז אני מעדיפה אותו"
2014: הפעם הראשונה שלקחתי את יגאל "לעבודה"
"זאת תמונה שצולמה בשבוע האופנה של גינדי, כשאני ויגאל רק התחלנו לצאת. זאת גם הפעם ראשונה שלקחתי אותו "לעבודה", לאירוע של תעשיית האופנה . לפני זה היו תמונות פפראצי, אז לדעתי היה לו זמן להתרגל לזה. אתה שאלת אותי שם 'איך זה לצאת עם גבר שיש לו טעם אופנתי יותר טוב ממך', וצדקת, אני לא מכירה הרבה גברים שיודעים להתלבש כמוהו. יגאל מתייחס לאופנה כחלק מתרבות, וזה פן משמעותי בחיים שלו"
2014: הכי קרוב לאיך שאני נראית באמת
"זה צילום של דודי חסון לפנאי פלוס בלי הרבה איפור, ושיער טבעי לגמרי. אני אוהבת מאוד את התמונה הזאת, כי היא הכי קרובה לאיך שאני נראית באמת"
2015: הפפראצי זה החלק הפחות נעים בלהיות הבנות שלי
"בכל פעם שאני מגיעה לאירוע עם הבנות, יש שנייה כזאת של לחץ, כי אני יודעת שיש פפראצי וזה ייכנס לאתרים, ויהיו טוקבקים, והן ישבו ויקראו את זה. זה החלק הפחות נעים בלהיות הבנות של גלית גוטמן, על אף שהן מחייכות לתמונה"
2015: קמפיין ראשון בחו"ל, עם תפרים מעל העין
"זה אחד הקמפיינים הכי יפים שעשינו לקרייזי ליין. בדרך כלל את הקמפיינים שלי מצלמים בארץ, אבל כאן צילמנו ברומא, ובפעם הראשונה שנסעתי לצילומי קמפיין בחו"ל, נפלתי במדרגות, עפתי על הפרצוף ופתחתי את הראש. בכל התמונות אני עם תפרים מעל עין שמאל. אני זוכרת שבמיון אמרתי לרופא שאני חייבת להיות עוד יומיים בצילומים ברומא, והוא אמר לי: רומא תהיה, אבל לא השבוע. ורומא היתה ועוד איך"
2015: חשוב לי לפרגן למעצבים ישראלים
"אלינור דביר, שמלבישה אותי לתוכנית הבוקר, מביאה לי מדי שבוע בגדים, ויש כאלה שאני לוקחת בשבילי. אני משלמת על הכול, אגב. בתמונה הזו אני לובשת שמלה של המותג מיס גיישה. מאוד חשוב לי לפרגן למעצבים ישראלים, ואני מאמינה שזה חלק מהתפקיד שלי, ושיש כאן כישרונות ברמה עולמית, אז אני עושה זאת בשמחה גדולה"
2015: זאת באמת אני?
"זאת אחת התמונות האחרונות שלי, מתערוכה של מגזין סטילטו על נשים מובילות וחזקות תחת השם Standing on my feet. אני חושבת שרואים שאני מאוד נבוכה כשאני עומדת ליד התמונה הזאת. למרות שאני המון שנים בתעשייה, עד היום מביך אותי לפתוח טלוויזיה ולראות אותי בפרסומת או לצפות בעצמי בתוכנית טלוויזיה. אני מפרידה בין גלית גוטמן האדם לגלית גוטמן האימג'. לפעמים זה מתחבר לי, אבל רוב הזמן אני מסתכלת בהשתאות ושואלת: זאת באמת אני?"
ומה גילינו על גלית גוטמן כשביקרנו בביתה ובארון הבגדים שלה?