כל אדריכל ומעצב פנים מכירים היטב הפער בין החזון התכנוני לתוצאה הבנויה, את המגבלות שמציבים הלקוחות וההסתייגויות שמשנות אותו במהלך הבנייה. נדירים הפרויקטים שבהם מתאפשר למתכנן חופש ביטוי מוחלט. לשם כך נדרשים תנאים מיוחדים, כמו אמון מלא ותפיסת עולם אסתטית משותפת. התנאים האלה התקיימו בבית בכרמי יוסף, שבו אנחנו מבקרים השבוע.
כאן גרים מרגלית שנער ודיוויד וו, שאחרי שנים ארוכות בלונדון ובניו-יורק בחרו לקבוע בישראל את משכנם. היא אדריכלית בהשכלתה וסופרת, בתו של עדיה חורון, מאבות תנועת הכנענים .הוא ממומחי המטבעות המובילים בעולם, עומד בראש חטיבת המחקר של בנק אוף אמריקה בתחום המטבעות ומאזן הריביות הגלובלי. באחת הפינות השקטות של כרמי יוסף הם רכשו בית וחלקת אדמה של שני דונם. המגרש משופע ויורד ממפלס הרחוב כלפי מטה, בחצר רחבת הידיים עצי ברוש, רימון וזית, תות ענף, הדרים וגינת תבלינים. גדר חיה קוצנית מסמנת את גבולות השטח, ומעבר לה משתרע יער קק"ל.
את הבית הישן חשבו בתחילה לשפץ, אולם ככל שעבר הזמן התגבשה ההחלטה להרוס ולבנות מחדש. האתגר הופקד בידיה של קדם, בתה של שנער מנישואיה לעמי שנער, מבעלי משרד האדריכלות מן-שנער, שיצאה לדרך עצמאית לפני שלוש שנים, לאחר שעבדה במשרדו של אביה וב"סקורקא אדריכלים".
זו לא הייתה ג'סטה משפחתית, אומרת האם, אלא אמונה בכך שעבודה משותפת של השלושה תניב את הדיאלוג המדויק ביותר ותביא לתוצאה המיוחלת. העובדה כי זהו הבית הפרטי הראשון אותו שנער עמדה לתכנן לא הרתיעה אותם. "קדם, דייוויד ואני שותפים למחשבה על מהי אדריכלות מודרנית", אומרת מרגלית שנער, "וזו התחלה טובה. קדם חזרה מיפן עם ניסיון עשיר, וסמכנו על יכולותיה לפתור את האתגרים הטכניים בלי לשלם מחיר אסתטי. וכשהיו לנו דעות שונות, ישבנו ודיברנו". בני הזוג אומרים שלא ויתרו על דבר בשם הקירבה המשפחתית. להיפך, אומר וו, "היו לנו ציפיות גבוהות, ומצד שני נתנו לקדם יד חופשית. הדיבור היה על הרחבת הגבולות ודחיפתם קדימה".
וו ושנער רצו חלל פתוח, מבלי להרגיש מגומדים בתוך קובייה הלבנה והגבוהה; הם ביקשו תחושת מרחב מבלי לוותר על אינטימיות, ואסתטיקה תעשייתית מבלי לוותר על חמימות. הם חיפשו את האיזון הדק בין בית פתוח אל הנוף, אל החצר והיער, לבין בית ששומר על תחושת פרטיות ומגן מחשיפת יתר. חמש שנים נמשכו התכנון והבנייה של הבית, ששטחו 350 מטרים רבועים.
הבת הופקדה גם על עיצוב הפנים, והיא תיכננה את המטבח והנגרות הקבועה – מהארונות, הדלתות ומסגרות העץ שהולבשו על חלונות האלומיניום, ועד הספרייה המרשימה. גם את הגינה תיכננה שנער, כשהיא מקפידה לעבוד, כמו בתכנון הבית, לפי הטופוגרפיה הטבעית של השטח.
הכניסה לבית פונה לדרום. החזית שפונה אל הרחוב (ואל השמש) בנויה ברובה, בעוד שגב הבית, הפונה אל הנוף, הוא הפתוח. שביל מתעקל משער הכניסה עד לחצר האחורית, ולאורכו מעין איי גינון משתנים. רחבת הכניסה היא הנקודה הגבוהה ביותר לאורך השביל, ובה נפרש המבט במלואו אל היער שבאופק.
דלת העץ הרחבה לא נפתחת ישירות אל החלל המרכזי, שמציץ בעד הספרים שבספריית העץ שלצדה. המבואה תחומה מהצד בספרייה שמתנשאת לכל גובה הבית, וממעל בגשר עץ, שעליו, בקומה העליונה, מוקמה פינת קריאה. בפינה השמאלית נחבאים שירותי האורחים, ומימין מובילות שתי מדרגות אל לב הבית. כאן נגלים המרחב הפתוח של הסלון והנוף במלוא הדרם.
קומפוזיציות של קירות אטומים ושקופים, חלקם קירות נעים, בחלקם שולבו אלמנטים מעץ, פותחים את גב הבית אל החוץ. מחשבה רבה הוקדשה לקשר בין פנים וחוץ, ודגש מיוחד הושם על ההמשכיות בין השניים. כך גולש גג האלומיניום מעבר לקו הבית, רצפת הסלון זולגת אל המרפסת המזרחית, ומרפסת הדק הצפונית מרחפת מעל הקרקע. את רעיון פס ההצללה המתכתי שאלה שנער מביתם המפורסם של ריי וצ'ארלס אימס, ובדיקות של עוצמת האור, כיוון קרני השמש לאורך היום וכיוון הגשם בחורף אישרו שדי בגלישת הגג הצרה בכדי לספק את ההגנה הנדרשת לקירות הצפוניים, וכי אין צורך בהצללה נוספת.
גריד הרצפה מתיישר בהמשך לחלוקת הקירות והחלונות. בחלקו הארי של השטח הבטון מלוטש והאגרגטים הקטנים המרכיבים אותו חשופים. בפינת הסלון, לעומת זאת, משתלבים, כשטיח טלאים, ריבועי בטון מוחלק, ממשיכים הלאה עד לקצה המרפסת המזרחית. מנגד, בקצה המטבח, פס עץ המקביל לגרם המדרגות המרחף מעליו, מסמן את המעבר מהאזור הציבורי לחדרי השינה הנסתרים מעבר לקיר.
כדי למתן במקצת את גובה החלל המרכזי (ששה מטרים), התבקשה תקרה משופעת, אך בני הזוג ושנער סברו שבשיפוע האלכסוני יש משהו חד וסגור, ובעיקר – הוא היה חוסם את המבט לנוף מהקומה העליונה. לכן תיכננה שנער שיפוע בגובה מטר אחד, שצורתו מזכירה את האות Z. כך גשר העץ הרחב הנמתח לאורך הקיר הקדמי פתוח לנוף, וכמוהו גרם המדרגות המרחף בחלקו. משטחים מתקפלים כמעטפת – בחלון, בגג, בגרם המדרגות ובקיר שסביבו הוא מתעקל – שואבים השראה מאמנות האוריגמי היפני.
ספריית העץ חולשת על החדר בנוכחותה, ויחד עם רשת המתכת העדינה שמחזקת אותה ועמודי ברזל מושחרים התומכים בגשר, בגג ובמדפי האלון מתקבלת אסתטיקה תעשייתית אך חמה. במדפים תוכננו חריצים אלכסוניים, המסתירים פסים של תאורת לד. בחלקה התחתון פונה הספרייה לפינת הישיבה, ובחלקה העליון מדפיה כפולים ופונים לשני כיוונים. במרכזה דגם עץ מעשה אמנות של אונייה דנית מהמאה ה-17. הגשר פוגש את הספרייה בדיוק במחצית גובהה, ומאפשר להתבונן במודל המרשים מקרוב.
המטבח עשוי עץ ואבן, ברזל ונירוסטה, ומשיקולים מעשיים – גם פורמייקה. הארון שליד המקרר חופה בנירוסטה מחוררת לקבלת מראה אחיד, והוא נפתח בידית זהה לזו של המקרר, שהוזמנה במיוחד. מדפי ברזל מושחר שהותקנו מעל שניהם סוגרים נישת אחסון שתוכננה בגב שירותי האורחים. מעל משטח העבודה קיר זכוכית גדול, מחולק למלבנים שווים באמצעות פרופילי ברזל בלגי שחור.
הרהיטים נקנו ברובם ב"הביטאט": שולחן אוכל של פיירו ליסוני, כיסאות אוכל וכיסאות בר של "בלרי איטליה", ספה וכורסת עור של "פלקספורם" בעיצוב אנטוניו צ'יטריו, שולחנות קפה T-GONG של בווזו ג'וזפה. מנורת PARENTESI הקלאסית של "פלוס", בעיצובם של אקילה קסטיליוני ופיו מנצו מ-1971, נעה לאורך הכבל המתוח מהתקרה עד לרצפה. "היא מגופי התאורה האהובים עלי", אומרת שנער. "יש בה דרמה, אפשר לשחק איתה ולשנות את דגשי האור. היא משלבת פונקציונליות והרבה חן, והתלייה שלה על כבל נמתח מדגישה את רעיון המתיחה שבא לידי ביטוי בגרם המדרגות".
פתח נסתר מאחורי קיר מוביל לאגף האורחים: שני חדרי שינה, חדר רחצה וחדר ארונות. בשונה מחלונות הסלון דקי הפרופיל (הקרוי "פרופיל סכין יפני" בשפה המקצועית) לכאן נבחרו חלונות אלומיניום פשוטים, שעליהם הולבשה מסגרת עץ. התוצאה אלגנטית.
בקומה מעל – אגף המגורים של בעלי הבית. קיר חלונות ממוסגרים בפרופיל בלגי – שעל אף שמו, אומרת מרגלית שנער, יש לו היסטוריה מקומית והוא אחד האלמנטים המקומיים המובהקים – צופה אל הנוף. בפינה מרפסת קטנה. מאחורי הקיר חדר ארונות וחדר הרחצה. אריחי גרניט פורצלן דמויי בטון מחפים את הרצפה ואת הקירות, ארון הכיור עשוי עץ, עליו משטח שיש סטטואריו על בסיס פלדת אל-חלד וכיורי קערה מאבן מלוטשת חלקית. חלון גדול מחבר בין הרוחצים לטבע בדיוק במקום שבו הברוש מתפקד כמסך טבעי.
בצד המערבי של הבית תוכננה דירונת נפרדת, באותם חומרים ושפה. כל חזית מעט שונה, ועושר האלמנטים והחומרים שמשתלבים יחד יוצרים סיפור אחד אבל לא אחיד. יותר מבכל מקום אחר בבית, מזכירים לשנער חלונות האלומיניום הפשוטים מחופי העץ, מעקות המרפסת הגיאומטריים ודלת הברזל והזכוכית השחורה את בנייני הבאוהאוס התל-אביביים, שבאחד מהם היא מתגוררת.
"בבית הזה לא היו פתרונות מן-המוכן", מספר וו. "נדרשו מיומנות בנייה גבוהות כדי שהכל יעבוד טוב ביחד. בעלי המקצוע ראו במשימה אתגר, ושמחו להוציא מעצמם את הטוב ביותר". והבת מסכמת: "למדתי מהם המון".
- אדריכלות ועיצוב פנים: קדם שנער
- ניהול פרויקט: ראובן פלקובסקי
- עבודות שלד: עיסאם שוהאנה
- עבודות גמר: גלאור הפקות בנייה
- חלונות אלומיניום: פרפקט
- חלונות בלגי: מאה פלוס
- מסגרות: יואל אלמוג
- נגרות: מוטי שדה, נגריית גיא רז
- נגרות מטבח: נגריית עידן
- בטון מוחלק: בומנייט
- פרקט ודק עץ: דרורן
- חשמל: חשמל גיורא
- חשמל חכם: מדיה טק
- מיזוג אוויר: מיזוג פלוס
- ריהוט: הביטאט
- תאורה: קרני תכלת
- גג: גג העולם
- העמדה ראשונית: ב. נטל
- פיתוח וגינון: רוז דיוויס
מה סוד הקסם שהפך את צ'ארלס וריי אימס לנצחיים? הקליקו על התמונה לכתבה המלאה:
