אודליה אלכסנדרוביץ (40) אהבה אופנועים מאז שהיא זוכרת את עצמה. "זה היה סוג של תרפיה בשבילי", היא אומרת, "רק אני עם עצמי". בעבר נהגה לרכוב אחת לשבוע. "ימי רביעי היו בשבילי ימי רכיבה עם החבר'ה. היינו עולים על הציוד, נוסעים לכל מיני מקומות בארץ, רוכבים כל היום, מזיעים, מתהפכים וכובשים כל מיני סלעים ופסגות".
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
לפני שלוש שנים, במהלך אחד הטיולים האלה, נתקע גלגל האופנוע שעליו היא רכבה, והרכב עף באוויר כשהרגל שלה תקועה בו. "הכאב היה כל כך עוצמתי, שהעדפתי להתעלף", נזכרת אלכסנדרוביץ, "אבל מכיוון שיש לי בעיית שליטה, לא יכולתי לאבד את ההכרה. אפילו נתתי הוראות איך להעלות אותי על האלונקה".
הרגל של אלכסנדרוביץ התרסקה בתאונה, והיא עברה ניתוח מורכב שאחריו נעזרה בכיסא גלגלים במשך חודשיים. לאחר שמונה חודשים נוספים של שיקום חזרה ללכת. באותו זמן היא הייתה בתחילת דרכה כמאמנת אישית ונאלצה לסגור את משרדה. "בעלי ושלוש בנותיי שילמו מחיר בתקופה הזו", היא מספרת. "זו הייתה שנה שלא הייתי בה באסיפות הורים ואפילו לא בישלתי. הייתה לי תחושת אשמה נוראית, כי הרכיבה הייתה משהו שעשיתי בשביל עצמי, בזמני הפנוי, ובעקבות התאונה כולם שילמו מחיר יקר. הצורך לבקש עזרה מאחרים היה לי מאוד קשה, אבל זה היה השיעור שקיבלתי אז: למדתי להישען - וזה אחד השיעורים שאני מנסה להעביר עכשיו כמאמנת".
חלום שאני מגשימה
לפני שהחלה לעזור לאחרים למצוא את דרכם המקצועית, אלכסנדרוביץ עברה בעצמה לבטים וקשיים לא מעטים עד שהגיעה למקצוע שהכי התאים לה.
העבודה הראשונה שלה הייתה בחברת טלמרקטינג. "הייתי יושבת עם ספר טלפונים, מתקשרת לאנשים ומציעה להם ביטוח, ובסוף השיחה הם היו נותנים לי, אדם זר, מספר של כרטיס אשראי", היא מספרת. "הבנתי שאני יכולה להכשיר אנשים אחרים בתחום, וזה מה שעשיתי".
העבודה הבאה שלה הייתה בתחום הפרסום והשיווק. היא התקדמה שם במהרה לתפקיד בכיר, אבל הבינה שגם זה לא בשבילה. "התחלתי לשאול את עצמי שאלות, שלימים הפכו לתהליך שאני עושה היום למציאת הייעוד של המתאמנים שלי", היא אומרת. בשלב הבא בחרה להיות מאפרת בקולנוע ובטלוויזיה, ותוך כדי לימודי איפור סיימה תואר ראשון בתקשורת ונכנסה להיריון שני. לדבריה, כל פרט בשינוי המקצועי והאישי היה מתוכנן, ודבר לא הושאר ליד המקרה. "אמרתי לעצמי שאם אני הולכת להיות עצמאית, אני אכנס להיריון כשכירה, והגדרתי את חופשת הלידה כתקופת הסטאז' שלי כמאפרת. לכל מקום שקראו לי, הלכתי, גם בחינם''.
התוכנית עבדה, והיא נעשתה אחת המאפרות המבוקשות בתחום. "עבדתי בכל תוכניות הטלוויזיה השוות", היא מספרת, "עבדתי המון ונהניתי מאוד. כבר הייתי אמא לשתי ילדות, וזה נתן לי שקט מנטלי". השקט הזה איפשר לה, לדבריה, לכתוב את ספרה הראשון, שנקרא "אשריך וטוב לך", ולחשוב על המשך הדרך. "ידעתי שהצעד הבא שלי לא יהיה באיפור; שהעיסוק באיפור הוא סוג של הפסקה שנותנת לי חופש לחשוב מה הלאה. העליתי את אותן שאלות מהסיבוב הקודם, וכשעניתי עליהן, התחיל להתגבש אצלי הרצון לעסוק באימון".
כיום יש לה כ-30 מתאמנים בכל זמן נתון - גברים ונשים בטווח גילאים רחב שמבקשים למצוא את ייעודם בחיים. "הרבה פעמים האתגר הוא מקצועי", אומרת אלכסנדרוביץ, "וקורה גם שאנשים באים אליי כי הם רוצים ביטחון עצמי או לייצר שינוי זוגי בחיים".
הספר השני שכתבה, "להיות אני במיטבי - המדריך למציאת הייעוד האישי", מפרט את השיטה שפיתחה להכרת הלקוחות שלה, המתבססת על יכולות, ידע, עניין ודמיון (ייעו"ד). לדבריה, הייעוד האישי שלה הוא לתרום לאושרם ולאיכות חייהם של אנשים רבים ככל האפשר, והיא עובדת קשה כדי לעמוד במשימה. בימים אלה היא מעבירה סמינר בארצות הברית. "אני משקיעה בזה המון שעות עבודה", היא אומרת, "אבל זה כיף; זה חלום שאני מגשימה".
את מיישמת את השיטה למציאת הייעוד גם בבית?
"בטח. למשל, כשהבת הבכורה שלי שאלה אותי מה אני רוצה שהיא תהיה כשתהיה גדולה, עניתי לה שאני רוצה שתהיה מאושרת. זו תשובה קצת מעצבנת, אבל זה באמת מה שאני רוצה בשבילה. אני מאמינה שילדים לומדים ממה שהם רואים ולא ממה שאומרים להם, ואני משתדלת להראות לילדות שלי שחשוב ללמוד, לשמוח, לדבר ולעשות דברים שאתה אוהב".
צפו בקטעים מתוך הרצאה של אלכסנדרוביץ:
טיל מונחה מטרה
היא עצמאית מגיל 14, אז החליטה לעזוב את בית הוריה בנהריה ולעבור לפנימייה במצפה רמון. "בבית הכול היה בסדר, יש לי הורים מקסימים ואוהבים, אבל פשוט רציתי ללכת. היה לי לא טוב, והרגשתי שאני רוצה מסגרת לימודית אחרת. היום בדיעבד אני חושבת שכנראה הלכתי לאיבוד במעבר מהחממה של בית הספר היסודי לתיכון".
גם בפנימייה הרגישה שהיא לא מוצאת את מקומה, ואחרי שנה חזרה לצפון ולמדה בקיבוץ כברי. באותה תקופה עשתה רישיון על אופנוע. למרות העובדה שהשנה בפנימייה לא ענתה על ציפיותיה, מצפה רמון נותר אחד המקומות האהובים עליה, והיא נוסעת לשם פעם בשנה, לנוח ולכתוב.
את בעלה אסף הכירה בצבא: היא הייתה מ"כית טירונים, והוא היה המפקד שלה. אחרי שחזרה מקורס קצינות לתפקיד מ"מית, הפכו השניים לזוג. "אני תמיד אומרת שהוא היה המפקד שלי, ומאז אני המפקדת שלו", היא אומרת בחיוך. מאז הצבא הם בלתי נפרדים. "הוא החבר הכי טוב שלי והדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. הוא תמיד מפרגן לי, דוחף ומאמין בכל מה שאני עושה. שנינו מאוד חרוצים, לא מפחדים מעבודה ועושים מה שצריך כדי להשיג את המטרות שלנו". את עצמה היא מתארת כ"טיל מונחה מטרה" - מסמנת מטרות ומשיגה את מה שהיא רוצה, גם אם זה כרוך בעבודה קשה.
היא לא נחה לרגע גם בעבודה וגם בבית ברעננה. "ביום שישי אני מכינה אוכל לכל השבוע, כל ילדה והארוחה שלה. אסף צוחק עליי שאני מחכה למשאית עם המדליות. אני אוהבת להיות בעשייה, ולא נחה. אני צריכה ללמד את עצמי לשחרר".
מהי אמא טובה בעינייך?
"בעיניי אמא טובה זו אמא שטוב לה. אם טוב לך לתפור לילד תחפושת, תתפרי. אם טוב לך לעבוד מלא שעות, תעבדי. הילדות שלי רואות שטוב לי, שאני מרוצה ממה שאני עושה ושאני חווה חוויות נהדרות".
לבחורה הזו יש סיפור יוצא דופן. קליק על התמונה - ותדעו הכול:
