שקט, אמא נוהגת! כך תעברו בשלום נסיעות ארוכות ברכב עם הילדים

מכירים את הילדים האלה שיושבים בשקט מאחור כל הדרך, לא רבים ולא מקטרים? רינת לפידות, מדריכת הורים, לא מכירה, אבל יש לה כמה עצות לנסיעה שפויה יותר

רינת לפידותפורסם: 05.04.16 08:00
האם ישנה מריבה קבועה על מקומות ישיבה; האם קשה להחליט לאיזו מוסיקה מאזינים; האם הם בוכים; מקיאים? אל תופתעו בכל פעם מחדש - היערכו לקראת כל התרחישים (צילום: shutterstock)
האם ישנה מריבה קבועה על מקומות ישיבה; האם קשה להחליט לאיזו מוסיקה מאזינים; האם הם בוכים; מקיאים? אל תופתעו בכל פעם מחדש - היערכו לקראת כל התרחישים (צילום: shutterstock)
אמנם בני ישראל יצאו ממצרים לארץ כנען ברגל, מתוך כוונה להגיע ולהשתקע בארץ, אבל נדמה שמאז כל מה שאנחנו רוצים זה להמשיך ולהיות בתנועה. יעידו על כך הפקקים האינסופיים במהלך ימי הפסח והתורים העצומים בשדה התעופה בתקופה הזאת. ימי החורף הקרים, אלו שמזמינים הסתגרות בבית, כבר מאחורינו ואנחנו – עם הפנים החוצה. קדימה - היכנסו כבר לאוטו וניסע.

 

כשאנחנו יחידים או זוגות, זה מאוד פשוט: מחליטים לנסוע, אורזים כמה דבר, נכנסים לאוטו, נוסעים ומגיעים. קלי קלות. מה קורה כשיש ילדים בתמונה? או, אז זה כבר קצת פחות פשוט. מכירים את הילדים הללו שנכנסים בשמחה לאוטו, נחגרים עצמאית תוך זמזום שקט של שיר שמח, מתבוננים בדממה בנוף הנשקף מהחלומות ונהנים מהדרך? גם אני לא. אין ילדים כאלה.

 

מה הסיבה שלילדים כל כך קשה לשבת באוטו? הרי גם הם רוצים מאוד לנסוע לסבתא / ללונה-פארק / לאוהל במדבר... יש כמה סיבות. הסיבה המרכזית היא שילדים חושבים במושגים של כאן ועכשיו. נסיעה היא תהליך שאמור לקחת אותם לשם ואחר כך. מדובר במושגים שזרים להם מעצם מהותם. אמנם יש הרבה ביקורת על תיאוריית ההתפתחות של פיאז'ה, אבל המהות שלה עדיין תקפה. על פי התיאוריה, ילדים בגילאי 2-7 עסוקים בעיקר ברכישת שפה. על פניו נראה לנו שברגע שהילד מדבר, אפשר כבר לשוחח איתו גם על מושגים מופשטים, כמו "אחר כך" או "תיכף". אולם, כל מי ששוחח עם ילדים בגיל הזה וודאי נתקל במשפט המקסים "מחר הייתי אצל סבתא ואכלתי גלידה" ודומיו.

 

תפיסת הזמן של ילדים צעירים שונה לחלוטין מתפיסת הזמן של מבוגרים. מלבד השוני התפיסתי, הם עדיין מתקשים בדחיית סיפוקים. ברגע שעולה בהם רצון, הם מבקשים לממשו. זה הגיוני, כיוון שהם לא מכירים זמן אחר. מכך נובע שהרעיון שברור לנו המבוגרים, שעכשיו יהיה לנו קצת לא נוח, צפוף ומחניק באוטו, אבל בסוף נגיע למחוז חפצנו הנפלא, הוא רעיון שהושג אחרי שנים רבות של הרגלים והבנה. רק מבוגרים יכולים להימנע מגלידה למען חיוך רזה בתמונות החתונה או לעבוד בעבודה משעממת למען שכר גבוה ובונוסים מפנקים. הילדים לא מצליחים לסבול עכשיו למען טוב מעורפל כלשהו בהמשך.

 

אז מה? לא ניסע? וודאי שניסע. אבל ראשית, נזכור את זה שנסיעה היא מצב לא טבעי ולא נעים לרוב הילדים ונחשוב האם כל נסיעה היא הכרחית. פרופסור קן רובינסון, בספרו הנפלא "לצאת מהקווים", מספר שאביו כמעט לא עזב את עיר מולדתו. בעבודת שורשים משפחתית התגלה שבמשך שבעה דורות חיו אבותיו במרחק קילומטרים ספורים אלו מאלו. פעם, וזה לא היה מזמן, אנשים נסעו מעט מאוד. כיום המצב שונה מאוד. אנשים בעולם המערבי גרים בבתים גדולים יותר ונמצאים בהם זמן מועט יותר. אנחנו חיים בתחושה ש"שם" טוב יותר. פעמים רבות זה נכון. העולם באמת מציע לנו שפע של הזדמנויות מרגשות ומפעימות. יחד עם זאת, אפשר להתרגש ולהתפעם גם כאשר יושבים בנחת בבית: משוחחים, משחקים, מבשלים יחד ו"סתם" נמצאים. אז, לפני שאתם מתכננים נסיעות אינסופיות, חשבו גם על זמן בית, נטול נסיעות. תופתעו לגלות כמה מהנה הוא יכול להיות.

 

טוב, אז חשבנו, תכננו, שיבצנו כמה ימי בית ועכשיו החלטנו לנסוע. מה כדאי לעשות?

ראשית, כמו במקרים אחרים - דברו עם הילדים, שתפו אותם, הכינו אותם. מחקרים רבים מראים שכאשר אנשים בכלל וילדים בפרט יודעים מה צפוי להם, קל להם להתארגן לקראת כל משימה. הנה כמה נקודות למחשבה ורעיונות מעשיים:

 

1. תדרוך לפני יציאה

לפני שעולים לאוטו, הסבירו לילדים לאן נוסעים ועדכנו אותם כמה זמן תימשך הנסיעה. התאימו את ההסבר לגיל הילדים. לילדים בגילאי 4 ומעלה, ניתן לצייר לוח זמנים על דף ולתת להם לסמן כל 10 דקות חלק מהדרך.

 

2. ציוד לדרך

שאלו כל אחד מהילדים, מה יכול לעזור לו בנסיעה. מוסיקה, ספרים, בובות, משחקים. אפשרו לכל ילד לקחת 2-3 דברים שיעזרו לו.

 

3. בדיקת מוקשים

אתם מכירים את הילדים שלכם ויודעים מהם ה"מוקשים" הממתינים לכם בכל נסיעה: האם ישנה מריבה קבועה על מקומות ישיבה; האם קשה להחליט לאיזו מוסיקה מאזינים; האם הם בוכים; מקיאים? אל תופתעו בכל פעם מחדש - היערכו לקראת כל התרחישים. קבעו מי יושב איפה ומתי מתחלפים, ערכו רשימת האזנה ועוד הכנות נדרשות אחרות, כדי להפחית את האירועים עוכרי השמחות בדרך.

 

4. לו"ז צ'ופרים

הכינו צ'ופרים לדרך וקבעו איתם מתי מקבלים אותם. אצלנו למשל יש מונח משפחתי ידוע "קו נתניה". כאשר אנחנו נוסעים דרומה, ניתן לאכול חטיף רק אחרי שעברנו את קו נתניה. אחרת אנחנו מוצאים את עצמנו עם שקית חטיפים ריקה בערך 10 דקות לאחר היציאה מהבית. משמח לגלות שמלבד איפוק וסבלנות, הילדים מזהים את הכניסה לעיר נתניה מגיל צעיר מאוד.

 

5. שחקו יחד

ישנם משחקי דרך נהדרים: משחק השאלות; משחק השירים; מי בא למסיבה; אני רואה בעיני הקטנה; ארץ עיר; ספירה משותפת לפי מספרים מהדרך ועוד. לִמדו את המשחקים האלו או המציאו חדשים וצרו הוואי משפחתי מגבש ומהנה. מלבד ההנאה, משחקים הם דרך מצוינת לפתח מיומנויות אצל הילדים. כפי שאמרה מריה מונטסורי: "משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד כל מה שלא ניתן ללמד אותם". באמצעות המשחק הם לומדים לארגן מידע, לחשוב חשיבה לינארית ואסוציאטיבית, להמתין בסבלנות לתורם ועוד.

 

6. רשימת כללים

הסבירו לילדים שמסוכן לנהוג ברעש ובדקו איתם מה צריך לקרות על מנת שתוכלו לנהוג בבטחה. צרו יחד איתם כללי התנהגות בנסיעה וחשבו מה יקרה אם הם יופרו. זה אולי נשמע קיצוני, אבל - אם הנסיעה אטרקטיבית עבור הילדים, אל תהססו לחזור אם רועש מדי. לאחר פעם אחת כזאת, יהיה להם קל יותר להתגייס ולשמור על השקט.

 

7. בלי מסכים

למרות שזה מפתה ונוח - השתדלו מאוד להימנע ממסכים בנסיעה. זה מאוד ממכר וגם - מפחית את היכולת של הילדים להכיר את המסלול ולספוג דברים חדשים בנסיעה. הצביעו על דברים שאתם רואים; ספרו להם על המקומות בדרך; נצלו את הדרך לשיחה וללמידה.

 

8. אל תשכחו ליהנות וזכרו - בסוף נגיע.

 

  • רינת לפידות, מדריכת הורים בכלים של דיאלוג וגישור. אמא לשלושה.

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מגשרת משפחתית. בעלת MA בחינוך מאוניברסיטת חיפה. לאחר שנים בהם ראיתי את הקסמים המתרחשים סביב שולחן הגישור, הבנתי שהדרך הטובה ביותר היא להנחיל את עקרונות הגישור לכמה שיותר אנשים, על מנת שילמדו לנהל את מערכות היחסים הקרובות בצורה מיטבית. לכן, אני מדריכה הורים, מורים, ארגונים וקבוצות בכלי הגישור ומלמדת לייצר הסכמות, לפתור מחלוקות ולהגדיל שיתופי פעולה במשפחה ובחברה.