מלון ראשון? לא ממש נכון
עם פתיחתו של בית מלון חדש בפלורנטין, שלא בטוח שהוא רק מלון, מסתמנות בשכונה מגמות מפתיעות בתחום הנדל"ן והעיצוב
פתיחת בית מלון ברחובות שלנו היא אירוע משמעותי. אולי לא ממש לחיי היומיום של התושבים, אבל בוודאי שמבחינה סימבולית ("זה משדרג את השכונה" אמר מוכר באחת החנויות). ואם במלון נפתחת מסעדה של שף מוכר, די ברור שמערך יחסי הציבור לא יתקשה להשיג לכך תהודה בכלי התקשורת, מה גם שלבניין, שבו שוכנים המלון והמסעדה, יש לוק.
אבל האמת היא שהבניין ברחוב פלורנטין 6 משך תשומת לב הרבה לפני שהפך ל"מלון עם מסעדה אסייתית של שף ידוע". כבר לפני ארבע שנים, נראה היה שתיכף ייכנסו אליו דיירים שמחים על כך שמצאו דירה:
אלא שהדיירים לא הגיעו. הבניין עמד בשממונו ודבר כמעט לא השתנה בו. חלפו כמעט שנתיים וחצי עד שלפתע צצו בחזיתו, בגובה הקומה הראשונה, מין דלתות ברזל חלודות:
בהחלט חריג מעורר סקרנות (שלא באה על סיפוקה). כעבור עוד כמה חודשים הדלתות החלודות כוסו בלייסטים מעץ, וחצי הבניין כוסה בפיגומים:
כך הוא עמד, כשכיסויי הפיגומים הפרומים שלו מתנופפים ברוח, עוד כארבעה חודשים:
והיו צריכים לחלוף עוד כחמישה חודשים עד שהפיגומים הוסרו, ושוב נדמה היה שאוטוטו באים דיירים:
במיוחד שביום חורף אחד הגיע מנוף גדול:
ופועלים חרוצים העלו לגג מזגנים:
אלא שכעבור כחודש שוב הורמו פיגומים, הפעם על הבניין כולו:
עולים, יורדים, בהחלט תעלומה. בדיעבד התברר שמאחורי הקלעים והפיגומים, עבדה הבירוקרטיה. בעלי הנכס ביקשו להשיג לבניין שינוי ייעוד. כשהצליחו נכנסו העניינים להילוך גבוה. הבניין המשיך למשוך תשומת לב גם בשלב הזה, משום שלא בכל יום רואים אישה עובדת על פיגומים:
אחר כך הוא כוסה במהירות בפיז'מה של עץ, ושוב נראתה אישה עובדת על הפיגומים:
הפעם צובעת על הבניין את כתובתו, הכוללת באופן משמח גם את JAFFA, אפילו לפני TEL AVIV:
כתבה אוהדת לא איחרה, כמובן, להגיע, ולהגדיר את המקום כ"מלון הראשון בפלורנטין". סיבה למסיבה? רק אולי. מכיוון שהמלון, כפי שתואר בכתבה, אינו רק מלון, אלא גם הוסטל. וכאלה יש ברחובות שלנו שניים. כלומר, המלון אינו ממש חלוצי. הרבה שנים לפניו נפתח:
המציע לתרמילאים סוגים שונים של חדרים, במחירים שנעים מ-50 עד 360 שקלים ללילה:
אמנם מבחוץ לא תואר לבניין שלו ולא הדר, וקשה אפילו לזהות את הכניסה אליו בין בתי המלאכה:
אך באתרים להזמנת מלונות שרים לו שירי הלל. וכך גם לאכסנייה נוספת, קטנה יותר:
הממוקמת מעל בר שיתופי ומאוד טבעוני. גם זו מציעה חדרים מסוגים שונים. הנה המחירון שלה:
כך שבתחום הלינה הזולה ברחובות שלנו, בית המלון "פלורנטין האוס" אינו ראשון. וגם לעיצוב המהולל של חזיתו יש אצלנו תקדימים:
לא רק בבתי עסק, גם בבתי מגורים:
אפילו למספר הבית המעוצב על דלת הכניסה למלון:
יש ברחובות שלנו גרסה עממית:
וכבעלי ניסיון, הם מלמדים גם על חסרונותיו של החיפוי בעץ:
במיוחד בסביבה מלאה בחיות מחמד:
אם יטען מי שיטען שבדוגמאות שהצגתי, חיפוי העץ חלקי בלבד, הוא מוזמן להציץ במלון החדש גם מהצד:
למרות המראה הפחות מצודד, ראוי לציין, בהקשר המלונאי, שהשכרה לתקופות קצרות תופסת ברחובות שלנו תאוצה לא רק ללינת לילה. את חנות הרהיטים הגדולה, שעברה מפינת פרנקל-שטרן לצדו השני של הרחוב, תפס:
ומתברר שזה עובד:
ולא רק זה, גם זה -- בחלון הראווה של אחד ממשרדי התיווך מוצעת עכשיו:
ייתכן, אם כך, שאפילו הנדל"ן נכנע לרוח התקופה קצרת-הרוח.
***
ואם כבר עוסקים בנדל"ן, אז עוד סיפור אחד: לפני זמן מה השגחתי שהדלת הישנה והמוכרת בבית מספר 15 ברחוב:
הוחלפה בחדשה מאויירת:
מעניין, חשבתי ביני לביני, והמשכתי הלאה. בית מספר 15 הוא בסך הכל עוד בית ברחוב:
אמנם באוקטובר האחרון, הוא עשה, כמו שאומרים, כותרות עם אירוע ביזארי. "גבר מבוגר", צייץ מישהו בטוויטר, "שפך כאן חומצה על עוברת אורח". כמה ימים אחר כך, נתלו בחדרי המדרגות העתקי עצומה נזעמת ששלחו השכנים לפסיכיאטר המחוזי:
אבל אחר כך ירד הבניין מסדר היום (לפחות שלי). וכעת הוא שב אליו בגדול. ימים אחדים אחרי שהשגחתי בדלת המאוירת בחזית, ראיתי שמסדרון הכניסה לבניין כוסה בדק עץ:
חריג מפתיע, שממש מזמין לפסוע פנימה. בעומק החצר התגלתה כרזת פח מודפסת שמכסה את הקיר המפריד בין הבית לשכניו האחוריים:
חוץ מהאיורים, שמזכירים פרוספקטים של העירייה, כוללת כרזת הפח גם מילות שירים תל אביביים:
וחוץ ממנה, יש בחצר גם גדרות במבוק ושולחנות פיקניק:
חצר כזו אין בעוד מקום ברחובות שלנו. ולא רק גדרות ושולחנות פיקניק יש בה, אלא גם עוד חמש דלתות מאויירות:
איש לא היה בחצר, ולא היה את מי לשאול מה קורה פה. פניתי למשרדי התיווך. במשרד הראשון, הוותיק בשכונה, לא ידעו במה מדובר. "אולי זה חדרים לתקופות קצרות", אמרו, "אייר בי אנד בי". במשרד השני, ידע אחד הצעירים קצת יותר. "הבניין שייך לאיזה עורך דין", הוא אמר, "ולא, הדירות לא לתקופות קצרות, הן להשכרה, וכבר מתפרסמות באינטרנט". בדקתי. צדק. 3,200 שקל בחודש רוצים על הדירה האחת שמצאתי ברשת. מהחלון הפתוח אפשר היה לראות שהיא אכן ריקה ובהחלט משופצת:
בהמשך החצר, מעבר לסיבוב, כבר גרים, ונראה שזמן רב:
אבל גם שם הדלתות מעוטרות:
בתקופה שבה נשמעות אינסוף תלונות על מצבן הנורא של הדירות להשכרה ועל יחסם המחפיר של בעלי הדירות לשוכרים, הבניין בבן עטר נראה יוצא דופן. אולי אפילו דוגמה ומופת. מצד שני, ממש בצמוד אליו, בשטח סוכנות "סטאר" למכירת מכוניות משומשות, שהתפנתה לא מזמן:
החלו בדיוק עכשיו העבודות להקמת בניין מגורים בן שמונה קומות:
מה שייאלץ את מי שיישב בחצר השמש המטופחת (כך היא מוגדרת באינטרנט) לרכוש אטמי אוזניים. אז אולי עוד מוקדם לסמן שינוי ביחסם של בעלי דירות ללקוחותיהם.
"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר).
***
שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב.
***
איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.
***
פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.
***
הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.
