מירי בוהדנה, 38, היא מגישת טלוויזיה, שחקנית ודוגמנית. נמצאת בזוגיות עם איש העסקים בבו קובו ואמא לבן, 8.5, אסתר, 5.5, ורפאל, 4.5. חיה במושב רשפון, מגישה בימים אלה את "משחקי השף" של הזכיינית רשת.
התורשה שלי - מה קיבלתי מההורים
קופי אמא
"כשרואים אותי ליד אמא שלי אומרים לי: 'וואו, את קופי אמא שלך'. אין לנו את אותם תווי פנים אבל יש דמיון באצילות, בעדינות, בצוואר הארוך וגם בצבע העיניים הדובשני. גם מבנה הגוף הוא של אמא שלי, רק שאני גבוהה ממנה בעשרה סנטימטרים. אבל כמוני, אם היא תשמין, הרגליים והידיים יישארו רזות והכל יתנקז לצמיג בבטן. קיבלתי מאמא שלי גם את הפתיל המרוקאי הקצר, למרות שהוא מאוד התמתן אצלי כי עבדתי על זה. היום, אם אני רבה עם בבו, כל אחד הולך לפינה שלו ואז חוזרים ומדברים".
נשיקה במצח
"כשרואים אותי ליד אבא שלי, מבינים שאני גם מאוד דומה לו: רואים את האף הסולד והמצח הגבוה שלי. שנאתי אותו שנים, את המצח. קראתי לו 'לוח מודעות' ו'מנחת מטוסים' והיה לי תסביך ממש רציני איתו. היום זה הדבר שאני הכי אוהבת בפנים שלי - זה מבנה שמאוד מאפיין מרוקאיות, וקיבלתי ממנו. גם את העור הסמיך והבריא קיבלתי מאבא. אני שילוב מעניין של שני ההורים שלי, ובאמת לקחתי את הדברים הכי יפים מהם. את התלתלים שלי, שגם קיבלתי מאבא שלי, גיליתי רק לקראת הבת מצווש, אחרי שנים שבהן אמא שלי נהגה לספר אותי קצר כדי שלא יהיו לי כינים. מאבא שלי ירשתי גם את היכולת לסלוח מהר. הוא הבנאדם הכי מואר שיש. כולו אור וחיוך ואהבה וסבלנות ועדינות, לא מרוקאי טיפוסי. גם אני מסוגלת לסלוח מאוד מהר".
סבא על הגובה
"אבא של אמא שלי היה מאוד גבוה, וממנו ירשתי את הגובה. הוא נפטר בגיל 96 בלי לאכול אוכל בריא יום בחייו - רק מזטים וכוסות ערק ואוכל שומני. הייתה לו המון שמחת חיים עד יומו האחרון. אם יש משהו שהייתי שמחה לרשת, זה את זה. וגם תוחלת חיים ארוכה, שאני חושבת שהולכים יד ביד".
משפחה סוכר
"יש לנו סוכרת במשפחה, בצד של אבא שלי, ולכן אני כל הזמן ערנית לעניין הזה. סבתא שלי, אבא שלי ושני האחים שלו סובלים מזה, ואני עושה בדיקות תקופתיות ותמיד משתדלת לא לאכול הרבה סוכר ורק קמח מלא. אני ערנית אבל לא מודאגת. אני משוכנעת שמחלות מגיעות כשיש פרצה, ואם אתה שלם, אין סיבה שזה יקרה".
השימור שלי - מה אני עושה כדי לשמר את זה
הילינג בשוטף
אני עושה הילינג פעם בשבוע, ואני לא מוותרת על זה כמו שאני לא מוותרת על צחצוח שיניים. את המטפלת שלי, נווית, הכרתי בגיל 20, ומאז אני אצלה. היא מטפלת בקריסטלים ויש לה אינטואיציות מטורפות, היא יודעת לזהות שאני במחזור. אני באה אליה ואני מרגישה שלווה עמוקה, כמו בלון שמנפחים אותו. היא עזרה לי עם מלא חסימות ומלא פחדים ומלא שריטות. אני בעצמי מאוד רוחנית - שבוע לפני שהתפרסם שאסתי גיזנבורג בהיריון, ישבתי באוטו ופתאום עלתה בי הידיעה הזאת, שהיא בהיריון. מאיפה באה לי המחשבה הזאת? אני לא יודעת, אנחנו לא חברות ולא כלום. אנשים יחשבו שאני מטורפת. יש דברים שאני פשוט יודעת ולא יכולה להסביר את זה. יש מצב שאם אני אעשה עבודה, אצליח להיות הילרית בעצמי".
לב היוגה
"בשנה האחרונה אני מתרגלת ויניאסה יוגה שלוש פעמים בשבוע אחרי שניסיתי בעבר לתרגל בקבוצה וזה לא עבד. הפעם הלכתי לאימון פרטי ואחרי השיעור הראשון כבר ידעתי שזו תהיה דרך חיים. כל תשומת הלב הופנתה אלי וזה עשה את כל ההבדל. הבנתי איך לנשום, איך להוציא את האוויר, הבנתי את הקשר בין המוח לשרירים, וזה עשה לי נורא טוב. זה כמו להיות על ציפרלקס - זה מדהים".
מי שמאמן לא מפחד
"יש לי מאמן אישי כבר יותר משמונה שנים. אני עושה איתו אימוני כוח בין פעמיים לשלוש בשבוע. התחלתי איתו ביום שילדתי את בן, ומאז אני איתו. אני לא אוהבת לרוץ וגם לא טובה בזה, ואני לא חושבת שזה בריא לגוף. כשאני רצה, הגוף שלי נכנס לסטרס והכל כואב לי. אימוני כוח מתאימים לי יותר".
סוסה ושמה סטאר
"אני נרגעת עם הסוסה שלי, סטאר. היא גרה שני רחובות ממני בחווה שיש בה גם פנסיון קטן, וכל בוקר אחרי שאני מפזרת את הילדים, אני מגיעה אליה, לוקחת לה גזרים ותפוחים ומבלה איתה כמה שעות. היא מזן פריזן מהולנד ממחוז פריזלנד, שם משמשים הסוסים האלה כסוסי כרכרות. היא כמו כלב, מלקקת אותי ושמה עלי את הראש כדי שאעשה לה נעים באוזניים. בגלל שהיא בת 4.5 וכשירה לרכיבה מעט זמן, יש לי מאלף שמגיע פעם בשבוע מרמת הגולן. הוא הלוחש לסוסים כזה, והוא עובד איתי ומלמד אותי את כל הטכניקה של אילוף סוסים. רכיבה זה ספורט אתגרי לכל דבר, וזה ספורט מסוכן, אבל אני מאוהבת בזה - ובה".
ביס מהשניצל והעוגה
"אני אוכלת בריא. אחרי שאני עושה יוגה וחדר כושר בבוקר, אני באה הביתה, וסיגל, הבחורה שמבשלת לנו, מכינה לי איזה סנדוויץ' קטן. אחר כך אני הולכת לסוסה, ולפני שהילדים חוזרים הביתה ויש לי מומנטום של רעב, אני אוכלת צהריים: עדשים, קטניות, חומוס, קינואה, קציצות של ירקות. אני לא צמחונית, אבל אני יכולה לאכול בשר רק בצורת קציצה. אני לא יכולה לאכול סטייק או שניצל או משהו אחר שמזכיר פלח של חיה בגלל האמפתיה שלי לחיות. אני אוכלת כל שעתיים־שלוש - חטיף אנרגיה, חלווה, פרי. אין מצב שמקרקרת לי הבטן ואין לי משהו, כי חבל, הגוף מפרק שריר וכל העבודה הקשה בחדר הכושר יורדת לטמיון. אתמול בלילה אכלתי גם שתי פיצות, כי היה יום הולדת ליהב, השכן שלנו בן ה־11. וכן, אני מהאמהות האלה שאוכלות מהעוגה של היום הולדת וכולן שונאות אותן על זה, מה אני אעשה".
ניקיון יסודי
"פעם בשבוע אני עושה בבית יום ניקיון טוב כזה של פילינג ומסכה טובה, ואני נורא נזהרת מהשמש, תמיד עם כובע ומקדם הגנה SPF50. יש לי כתמי פיגמנטציה ומאוד קשה לי להיפטר מהם. בוטוקס אני עושה רק במצח, ואני מתחזקת כל חצי שנה־שנה. לפעמים אני עושה רק בקו השיער, כדי שאוכל להזיז את הגבות, ולפעמים אני עושה גם בתחתית המצח, ואז הן לא זזות לי. מילויים עוד לא עשיתי, אני עוד לא שם".
המורשת שלי - מה אני מעבירה לילדים
ילדה של אבא
"הבנים הם שיבוט שלי, ואסתר היא בול בבו, זה מדהים איך זה יצא. אומרים שהבנות תמיד יוצאות דומות לאבא, ואצלנו זה ממש נכון. מבחינת תווי הפנים ומבנה הגוף אין שום קשר ביני לבינה, ולעומת זאת אני מראה לך תמונות שלי מהילדות ולא תבדילי ביני לבין הבנים שלי, זה קופי. אסתר היא בולגרייה אמיתית, ממש כמו בבו".
גן חיות
"אהבת החיות היא משהו שאני מעבירה להם בדרך החינוך שלי. יש לנו פה טווסים של השכן שמטיילים אצלנו בגינה ויש את מונגול הכלב שלנו, דוג דה בורדו חמוד וענק, וקיטי החתולה שהיא מזן בריטיש פולד, והם ישנים יחד. חוץ מכל אלה יש את גרי האוגר וכמובן את הסוסה שלנו, סטאר. זה המון עבודה, וכמובן שאני מטפלת בחיות ולא הם, אבל אני חושבת שזה מאוד חשוב כי זה בונה אצלם אמפתיה. ילדים הם מאוד אגוצנטריים מטבעם, וללמד אותם לאהוב ולטפל במי שהם אוהבים, זה דבר חשוב מאוד".
שיעור ספורט
"אסתר רוכבת מוכשרת. היא רוכבת על סוסים שלוש פעמים בשבוע ויש לה אהבה לסוסים מאז שהיא תינוקת. היא נפעמת מהחיה הזאת ממש כמוני. השאר פעילים גופנית גם הם. בן רוכב על אופניים ורוכב על טרקטורונים ויש לו אופנוע שטח עם קסדה וסגוויי. הוא בן בדיוק כמו שרציתי שיהיה - בן ממש. גם רפאל אוהב לרכוב על אופניים, אבל הוא בעיקר אוהב את הבית. הוא אוהב לארח חברים פה מבחינתו כל יום, כל היום".
ארוחת ילדים
"אחרי שהנקתי אותם הנקה מלאה שלושה חודשים, מיד התחלתי לחשוף אותם לטעמים. עשיתי להם טעימות של מרקים מכל הסוגים, כי היה לי חשוב שיכירו הכל כבר מגיל צעיר. אני לא מכניסה סוכריות ג'לי ואת כל הנפט והרעל הזה הביתה, אבל מצד שני לא מגבילה אותם בשום דבר אחר, כי אחרת זה סתם יוצר איזה קרייבינג. יש להם מגירת חטיפים פה, והם מורשים לפתוח אותה מתי שהם רוצים והם אף פעם לא גומרים שקית שלמה של חטיף".
מריבה במחלקה הראשונה
"טפו טפו חמסה, בורכתי בילדים טובי לב, אבל ברור שזה גם חינוך. אני מלמדת אותם לכבד את הפרטיות אחד של השני ולא לנטור טינה ולהיות חברים. הכל ביניהם טוב ונפלא עד שזה מגיע לחופשות המשפחתיות. ילדים אוהבים שגרה, ואז את מתאמצת ושולחת אותם במחלקה הראשונה ומראה להם קוקוס וים, וכל מה שהם עושים זה לריב. ובכל זאת, אני לא נוסעת כמעט בלעדיהם. אני צריכה להיות כאן. בשביל הילדים, בשביל הסוסה, בשביל עצמי".
