"תראי איזה נוף רוחני יש כאן", אומר אורי גלר כשהוא עומד על גג דירתו ביפו העתיקה ופורש את ידיו לצדדים. "מצד ימין עתיקות בנות אלפי שנים, משמאל הכנסייה הספרדית, ממול המסגד. ברקע שומעים את התפילות ואת פכפוך המים של המזרקה. ובאופק קו הרקיע של תל אביב. האבנים כאן, הדרכים, הסמטאות, הכל משדר אנרגיה. למקום הזה יש כוח רוחני אדיר".
אם רוחניות היא הסיבה שבגללה בחרת לגור כאן, למה לא ירושלים?
"בשבילי היא מחוץ לדרך. אני נולדתי ביפו וגדלתי בלב תל אביב, אני זקוק לאנרגיה של הבוהמה, אני אוהב את שוק הפשפשים, את הבאוהאוס, את שדרות רוטשילד. אני אפוף באדריכלות של תל אביב".
אז בעצם, דיבורים על אנרגיה בצד – אתה פשוט תל אביבי.
"בדיוק, אני תל אביבי!"
אחרי יותר מ-40 שנה מחוץ לארץ, אורי וחנה גלר חזרו לישראל כדי לחיות בה. הם שיפצו דירה במרומי סמטה ביפו העתיקה, כשכיכר קדומים פרושה למרגלותיהם וקו החוף של יפו-תל אביב נשקף מהחלון הגדול בסלון. אין שום דמיון בין הדירה הזו לבין האחוזה הכפרית העצומה שהם מוכרים על גדות התמזה באנגליה, למעט העובדה שגלר עיצב את שתיהן בעצמו (כפי שהוא גאה לספר). במקום סגנון כפרי – עכשיו יש קו מודרני ונקי לחלוטין; במקום אלפי מטרים רבועים – דירה של כ-100 מ''ר בלבד, בחלוקה לשלושה מפלסים; ובמקום חלונות עצומים אל הטבע, גן מטופח ובריכה - שתי חזיתות ללא חלונות כלל.
"את הדירה הזו קנינו לפני עשר שנים", מספר גלר. "אמרתי לחנה שאולי כדאי שיהיה לנו בסיס קטן בישראל. כבר אז הגעגועים שלנו היו עזים, והמשיכה המגנטית לכאן כבר הייתה חזקה מאוד. נכנסתי לאינטרנט לחפש מודעות ונתקלתי בתמונה של הנוף הזה. גרנו במקומות מרהיבים, אבל אמרתי לחנה – זו גלויה. שבוע אחרי שנחתי בארץ כדי לצלם את 'היורש', הלכנו לכאן ברגל ממלון הילטון. המוכרת העלתה אותנו לגג והלסת שלנו צנחה. אמרנו זהו זה, וקנינו".
- עדכון: לפי כתבה שפורסמה ב''כלכליסט'' בפברואר 2019, גלר לא קנה את הדירה, אלא חוכר אותה מעיריית תל אביב, תמורת פחות מאלף שקלים לחודש. הנכס שייך ל''חברה לפיתוח יפו העתיקה'', שמחכירה את הדירות ביפו העתיקה לאמנים (מעמד מיוחד, ש''ועדת האמנים'' אישרה לגלר). לכתבה המלאה לחצו כאן.
קנו ולא שיפצו, עד השנה. "עשינו עלייה פתאומית. אמרתי לחנה, אם נהרהר בזה – לא נעלה. היקום לא אוהב עיכובים, הטבע זז. מה שמפליא הוא שאנחנו לא מתגעגעים לפאר שעזבנו. לבית עם 10 חדרי שינה, בריכת שחייה וקולנוע ביתי. אנחנו לא מתגעגעים! אנחנו נהנים מהצבע המתקלף ברחובות, מהמפגש עם האנשים. הם שואלים אותי, מה אתה עושה כאן? ואני גאה להגיד: אני גר כאן, זו המולדת שלי. החום שאני מקבל מאנשים – זה לא שקול מול העושר".
מה השתנה?
"זו באמת תעלומה. אבל משהו השתנה".
ולמה אתם מוכרים את הבית בלונדון?
"אני לא רוצה יותר דברים על הראש. רוצה להיות מנותק מהחומרניות הזו. לא זקוק לה יותר. פעם כסף היה מאוד חשוב לי. הייתי עם אגו, מאוד חומרני, עם מכוניות פאר ושעוני רולקס. שנה ביפן שינתה את החיים שלי. התנתקתי מאורח החיים הזה מזמן, כאן יש לנו ואן קרייזלר פשוטה. זו דירה קטנטנה, היא יכולה להיכנס לסלון שלנו שם. אבל פתאום אני אוהב את זה. we downsized (הצטמצמנו) וזה מתאים לי. אולי זה גם הגיל. נהייתי נוסטלגי, אני עומד שעות ומסתכל בתמונות ישנות בחלון של הצלמניה".
גלר בן 69 ולא מפסיק לנסוע בעולם, להופיע ולהרצות, בשכר וגם בהתנדבות (למשל בכנס 60 שנה לחטיבת הצנחנים). סיפור ילדותו עצוב: הוא נולד בחדר קטן ביפו להורים עם יחסים משובשים וקשים, שנפרדו כשהיה בן 11. הוא גדל בעוני ובתחושת מחסור, מה שדחף אותו להצליח ולגדול לאדם שאפתן, חד חושים ותאב חיים.
שאיפותיו אולי השתנו עכשיו, אבל רצונו לטבוע חותם לא דהה. למשל, "יש לי הרבה אמנות שאספתי במשך שנים, יש לי קריסטלים, מכונית שעמדה שנה במוזיאון ישראל. עכשיו אני חושב לפתוח ביפו מוזיאון קטן, מוזיאון אורי גלר, שאליו אביא חלק ממה שיש לי באנגליה".
בדירה ביפו אין לכל זה מקום. לא בכדי שיבץ בה גלר מראות רבות, שמשקפות את הנוף, מכפילות את הנראה לעין במקומות שונים ומעניקות אשליה של גודל. שולחן האוכל צמוד לקיר, מתחת לחלון. כשבני הזוג מארחים, הם מושכים אותו למרכז ומציבים סביבו כיסאות שקופים, "אבל אנחנו כמעט לא מארחים, ולא יותר מארבעה אנשים קרובים". שני ילדיו לא גרים כאן – דניאל הוא תובע שחי בלונדון, ונטלי מלהקת בתעשיית הקולנוע בלוס אנג'לס "והפכה אותנו לסבא וסבתא לפני שלושה חודשים".
את השיפוץ הוא ניהל ובחר בעצמו הכל: "הלכתי לרגבה ובחרתי מטבח מתצוגה. כמעט כל הרהיטים בבית מאיקאה. אני לא אוהב לזרוק כספים, ויש להם דברים משובחים". רק כיסאות האוכל הם של מותג יקר. אפילו הכיסאות סביב השולחן במרפסת הגג הם חיקוי של פיליפ סטארק, ולא הדבר האמיתי. "את המזנונים בסלון הזמנתי מנגר יפואי, בקווים חדים של באוהאוס", מספר גלר. "אמנם הבאנו איתנו מעט מאוד, אבל הייתה בעיה של אחסון, אז יש כאן לא מעט ארונות בנויים בהזמנה. גם חלק מהמראות מסתירות ארונות".
הבית מסודר להפליא: אין דבר שנמצא מחוץ למקומו הקבוע. האוויר פריך ורענן, ולא בגלל הקרבה לים: בכל חדר יש מכשיר לטיהור האוויר. גם הכושר חשוב מאוד: בכל אחד מחדרי השינה (אחד במפלס העליון והשני במפלס התחתון) יש מכשיר כושר משוכלל. המקרר מלא אגוזים וקטניות, כי "אנחנו צמחוניים, על גבול הטבעונות", ובכלל המטבח מצויד היטב בכיריים חשמליות, בקולט אדים משוכלל ובמכשיר אספרסו איכותי. חלון קטן ומקושת עם ויטראז' צבעוני בולט בו, זר בסגנונו לניקיון המתכתי סביב.
הפריט הכי יקר בבית הוא המשקפת הגדולה בסלון, שדרכה מביט אמן האשליות במטוסים שנוחתים בשדה דב, באנשים שהולכים בטיילת ובכלל "באנרגיה של תל אביב, שכל הזמן זזה, כל הזמן בגדילה".
"אני אוהב סגנון נקי ומינימליסטי", אומר גלר, שבחר בנירוסטה למעקה המדרגות ודלת הכניסה, והטמיע את מסך הטלוויזיה של חדר השינה בדלת הארון. "אני לא אוהב קישוטים, ירדתי מזה. בשנות ה-70 הייתי שם את מאות שערי המגזינים שבהם כיכבתי על קיר המשרד שלי בניו יורק. הכל נעלם".
גם אמנות כמעט ואין על הקירות, למעט שני ציורים עצומים בסלון של תמיר שפר. הדייר גילה אותו בגלריה יפואית והתלהב ממנו מאוד. "גם אני מצייר, ונדמה לי שאני מבין מעט בציורים, ויש מעט ציורים שמזיזים אותי מבחינה רגשית. שפר מכניס את האנשים שלו לקופסה ומראה את הכאוס סביב האנושות בעולם. בתוך הכאוס הוא מראה לחיצת ידיים, שאיפה לשלום ולאהבה". עוד חפץ דקורטיבי נדיר שאפשר למצוא בסלון היא גולגולת קריסטל ("אמיתי מהאדמה"), תזכורת יחידה לערימות הבדולח שגדשו את האחוזה האנגלית.
ואז, בלי הודעה מוקדמת, אורי גלר נעמד מולנו בסלון, וממרחק של פחות ממטר מכופף בשבילנו כפית. יש דברים שלא שוכחים.
- מראות: "טיפא"
- כיסאות אוכל: "רוש בובואה"
ואיך נראה ביתם של אסי עזר ובחיר לבו, האדריכל אלברט אסקולה? לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
