הרצון להיטיב עם העובד הוא כבר לא נחלתן הבלעדית של חברות ההייטק: גם בעסקים אחרים כבר מבינים שעבודה בחלל מעוצב ומושקע גורמת הרגשה טובה לא רק לבעלים ולעובדים, אלא גם למבקרים ולקוחות. בתל אביב נפתחו לאחרונה שני חללים מסחריים חדשים - משרדים של חברת הפקה ובית ספר לקולינריה - שבעיצוב החלל שלהם הושקעו מחשבה ותכנון מדויק. מקום מושקע נוסף הוא משרדים של חברה ישראלית בניו יורק, שבעליה אפשרו לאדריכלים חופש פעולה מירבי. בשלושת המקרים התוצאה שווה הצצה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
חברת הפקות בתל אביב: להדגיש את הפתיחות
המשרדים הראשונים שבהם אנחנו מבקרים מתפרשים על פני 350 מטרים רבועים בגני התערוכה בצפון תל אביב. בעבר שימש החלל כמחסן של להקת המחול בת שבע, ובאחרונה שכרה אותו חברת הפקות שעוסקת בטלוויזיה ובקולנוע. האדריכלית שרון ויזר ומעצבת הפנים מיכל צרפתי קיבלו חלל עירום לחלוטין, ללא חלונות וחיפוי רצפה, והתבקשו לתכנן אותו כך שיכיל שני אזורים נפרדים ואזור מקשר, ושניתן יהיה להציג בו חלק מאוסף האמנות הגדול של הבעלים. מכיוון שמדובר בחברת הפקות, השימוש במשרדים משתנה על פי היקף הפעילות, והיה צורך לתכנן את המקום כך שיהיה מודולרי ומסביר פנים לקבוצות גדולות של אנשים שמגיעים לאודישנים וממתינים לתורם.
המעצבות חילקו את השטח לפי השימושים השונים: משרדים סגורים, עמדות עבודה פתוחות, חדר ישיבות, מטבח ואזור המתנה. גובהו הרב של החלל הודגש באמצעות חלונות עיליים שעוטפים את החדרים. "הנתונים ההתחלתיים של החלל מעניקים תחושה של פתיחות, וניסינו להדגיש אותה הן באמצעות החלונות והן על ידי כך שלא הרמנו את הקירות של החדרים עד לתקרה", אומרת ויזר.
החלל נושק לחצר אחורית גדולה, ששימשה במקור כמגרש חניה. "כשהכרנו את סדר היום של העובדים", מספרת צרפתי, "החלטנו להפוך את החוץ לחלק בלתי נפרד מהמשרדים. צמוד ליציאה לחצר תוכנן מטבח גדול, ומיקמנו לידו שולחנות פיקניק וספסלים בנויים". משני הצדדים מוקמו משרדים סגורים, והמרכז משמש כחלק ציבורי מקשר. הוצב בו שולחן ארוך שמאפשר לאורחים להמתין ולהתבונן באוסף האמנות המרשים שמעטר את הקירות. במרכז גם נמצאת מכולה כתומה ומפתיעה, שפתוחה בחלקה באמצעות חלונות זכוכית ומתפקדת כחדר ישיבות. "היה צורך במקום נוסף, ולא רצינו להעמיס על החלל", מסבירות המעצבות. "בהתחלה רצינו מכולה אמיתית, אבל המידות לא התאימו, אז ייצרנו אחת מעץ ומפח גלי".
הפרויקט הזה היה שיתוף הפעולה הראשון של השתיים, ובעקבותיו הן כבר עבדו יחד פעמים נוספות. "ביחד אנחנו מקבלות החלטות אמיצות", אומרת צרפתי. "החלטנו שבכל פרויקט נעשה משהו שלא עשינו בנפרד, שנתנסה בחומר חדש או במרכיב שונה. את המכולה, למשל, לא הייתי עושה לבד".
חברה ישראלית במנהטן: לנוח באמפיתיאטרון
המשרדים הבאים שייכים לחברה ישראלית שהוקמה בארצות הברית ושמחזיקה משרדים במנהטן, ניו יורק. ב-2013 סיימו לוטן אדריכלים וברק פליסקין (פליסקין אדריכלים) את עיצוב הפנים של אחת הקומות ששכרה החברה במגדל משרדים, ולפני כשנה תיכננו ועיצבו את הקומה השנייה, שמיועדת לאנשי השיווק: שטחה 1,500 מטרים רבועים, ובעבר היא היתה מלאה בתאי עבודה שהופרדו זה מזה באמצעות מחיצות מרופדות בבד. מכיוון שהבניין כולו מוקפד ומאופק, בחרו האדריכלים לשלב בו אלמנטים מחוספסים: חלק מהקירות הושארו חשופים, והרצפה עשויה מתערובת אגרגטים ומחופה בחלקה בשטיח בצורת מעוינים שגווניו משתנים. עמדות העבודה הוכנו מבוצ'ר על ידי נגר בהזמנה מיוחדת.
"קיבלנו חופש יצירתי רב בעיצוב הקומה הזו, ויצרנו בה פרטים מחומרי גלם ממוחזרים", מספר האדריכל דביר דייטש מלוטן אדריכלים. "המשטח של שולחן המטבח, לדוגמה, עשוי מלוחות ממוחזרים של סקייטבורד". אלמנט בולט אחר הוא אמפיתיאטרון קטן שמשמש כפינת מנוחה. המושבים עשויים OSB, והפינות שלהם הודגשו בפסים עזי צבע:
ממול מוקם שולחן בקווי זיג-זג ושעליו מתקיימות מצגות קצרות. בנוסף לאמפיתיאטרון תוכנן מעין סלון שמופרד משאר אזורי העבודה באמצעות מחיצות כתומות המרופדות בבד לבד, שמסייע לבידוד אקוסטי.
בית ספר לקולינריה בתל אביב: האוכל כאלמנט עיצובי
בית הספר דנון למקצועות הקולינריה, שנפתח בינואר בנמל תל אביב, מארח שפים וקונדיטורים ידועים מחו"ל שמעבירים בו סדנאות, והבעלים, מאיר דנון, חיפש חלל מתאים במשך זמן רב. הוא רצה מבנה עתיר חלונות בקומת הרחוב שיאפשר לעוברים והשבים לראות את ההתרחשות הקולינרית שמתקיימת בו. ההזדמנות המתאימה הגיעה עם סגירתו של סניף גלידת אייסברג בנמל. דנון שכר אותו - וגם את שירותיה של אחותו, מעצבת הפנים נעמה דנון, שהתבקשה לתכנן על פני 330 מטרים רבועים שתי כיתות – האחת מיועדת ללימודי קונדיטוריה, האחרת לבישול – וכן אזור קבלה, מלתחות, חדר מורים ומסעדת תלמידים.
דלת הכניסה מובילה ללובי מרווח שכולל גם פינת ישיבה וספרייה. הקירות צבועים בגוני אפור ותכלת. משמאל נמצאת כיתת הקונדיטוריה, שמוקפת חלונות שקופים ושחשופה לרחוב. מול הדלת יש מסדרון רחב שמשני צדיו שובצו מלתחות לתלמידים וחדר מורים. בסוף המסדרון ניתן לטפס לשירותים שבקומה השנייה באמצעות גרם מדרגות לולייני, או לפנות ימינה לכיוון כיתת הבישול. "רציתי לעצב את החלל הציבורי כך שישדר יציבות והקפדה אבל ישמור על שפה עדכנית וצעירה", אומרת דנון. חיפוי הרצפה הוא מ-PVC, אותו מתארת המעצבת כ"פתרון פרקטי ונוח מבחינה תקציבית. לכיתות הלימוד בחרנו את אותו חומר בטקסטורה ובצבעוניות שונות".
בלובי מוקמו פריטים ממקורות שונים. שידת האחסון שמאחורי שולחן הקבלה היא ארון מטבח מנירוסטה עם משטח בוצ'ר שנקנה באיקאה. ממול עומדת ספה עם ריפוד עור אדום, שעוצבה בהשראת דיינרים, ולידה הוצבו שתי כורסאות לא תואמות. הספרייה הנמוכה יוצרה ממתכת. מהתקרה משתלשלות שלוש מנורות תלויות - שתיים מעל דלפק הקבלה ואחת מעל אזור הישיבה – כולן עשויות מצינורות ברזל עם נורות ליבון. מעל הספה נתלתה הדפסה על עץ של ארטישוק:
חדר המורים נסגר באמצעות קיר זכוכית וממוקם מול תאי הלבשה שנצבעו בצהוב, ושהותאמה להם מראה גדולה במסגרת מוזהבת. במסדרון הוצבו תאי אחסון לבנים.
בעיצוב של כיתות הלימוד ביקשה דנון לשמור על קו נקי וחף מאלמנטים. "האוכל עצמו משמש כאלמנט עיצובי", היא אומרת, "ולכן היה חשוב לייצר רקע נייטרלי לא עמוס, כדי שהתלמידים לא יתקשו להתרכז".
האדריכל דן טרוים זכה בפרס על מוסך שהפך למשרד פרסום - לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
