על הקו: 4 סבתות שהחליטו
לעשות הסבה לנהגות אוטובוס

באמצע החיים, לאחר שגידלו את ילדיהן, התנסו במגוון עבודות ואף הפכו לסבתות, מור אלבז, מירי בראמי, רות להב ואיריס אליהו החליטו לעשות פניית פרסה ולהפוך לנהגות אוטובוס

איריס אליהו. "יש לי נוסעים קבועים ויש לי את הטלפון שלהם"  (צילום: דפנה קפלן)
איריס אליהו. "יש לי נוסעים קבועים ויש לי את הטלפון שלהם" (צילום: דפנה קפלן)

איריס אליהו, קו 347, רעננה-תל אביב

בגיל 18 נתקלה לראשונה איריס אליהו, 57, בנהגת אוטובוס, ולא האמינה למראה עיניה. באותו רגע היא החליטה שהיא רוצה גם. לצערה, בעלה הטרי סירב לשמוע על כך והיא גנזה את חלומה. בני הזוג אמנם התגרשו בתום שנת נישואין אחת, אבל היא לא עלתה על ההגה. בגיל 26 התחתנה בשנית, עם נהג סמיטריילר. את הקורס עשתה כשהייתה בהיריון ועברה בטסט ראשון. היא תושבת גבעת שמואל, אמא לארבעה (29, 28, 22 ו־14) וסבתא לשניים.

 

סדר יום: "אני מגיעה למגרש בשש ורבע בבוקר ויוצאת עם האוטובוס, קו 347 מרעננה לתל אביב, עושה שני טורים עד אחת וחצי, ולפעמים לוקחת עוד משמרת ועובדת עד שש ורבע".

למה אוטובוס: "כמו שסיפרתי, כשהייתי בת 18 וראיתי אישה נוהגת, אמרתי לעצמי, 'איזה דבר מהמם'. התרשמתי מהתעוזה שלה, אישה שיושבת על כלי כזה כבד, 12 וחצי מטר אורך. מבחינתי זו הייתה פריצת גבולות". 

פתאום באמצע החיים: "20 שנה אחרי שפגשתי בנהגת ההיא נזכרתי בחלום הישן ועשיתי קורס נהיגה על אוטובוס, בעידודו של בעלי. עבדתי בחברת 'קווים', אחר כך עשיתי הפסקה של חמש שנים, שבה עבדתי כפקידה בתל השומר, ואז חזרתי להגה בחברת 'מטרופולין'".

מה אמרו בבית: "כשהילדים היו קטנים הם השוויצו בי. זה לא רגיל שאמא נהגת אוטובוס".

הנסיעה הראשונה: "עשיתי קו יחסית דליל בין המושבים באזור אור יהודה, עדיין לא היה לי ביטחון. יום אחד הבוס שלי העביר אותי לקו 55, מקריית אונו לרדינג בתל אביב דרך גבעתיים. פחדתי מאוד, החזקתי את ההגה בשתי ידיים, ולאט לאט הביטחון הגיע. היום אני מרגישה על אוטובוס טוב יותר מאשר ברכב פרטי".

תגובות הנוסעים: "עד היום אנשים מתפעלים כשהם רואים אותי, אני עדיין אטרקציה".

קשר אישי: "יש לי נוסעים קבועים ויש לי את הטלפון שלהם. הייתה לי נוסעת שבכל פעם שעלתה, היינו מחליפות מתכונים. קיבלתי גם המון מכתבי הערכה על הנהיגה המקצועית והיחס האדיב. זה נעים לקבל מכתבים כאלה".  

משהו קטן וטוב: "יש לי נוסעת קבועה נחמדה מאוד, שכל הדרך מספרת לי סיפורים על הילדים ועל הנכדים. יום אחד היא ראתה שאני קופאת בידיים, והיא פשוט קנתה לי כפפות במתנה. זה חימם לי את הידיים ובעיקר את הלב".  

 

מור אלבז, קו 347, רעננה-תל אביב

 

מור אלבז. "בהתחלה הבן שלי אמר שאני עושה לו פדיחות, היום הוא מה־זה גאה בי" (צילום: דפנה קפלן)
    מור אלבז. "בהתחלה הבן שלי אמר שאני עושה לו פדיחות, היום הוא מה־זה גאה בי"(צילום: דפנה קפלן)

      

    היא עבדה במשך כמה שנים כמזכירתו של מנכ"ל פורשה בישראל ונהגה ברכב היוקרתי לא פעם, אבל מור אלבז, 52, מצהירה שאין שום כלי רכב שמשתווה לאוטובוס. רק בגיל 46 היא החליטה לעשות רישיון לנהוג בו, ומזה חמש שנים היא נהגת בחברת האוטובוסים "מטרופולין".

     

    אלבז נשואה בשנית לצפריר שמואל (47), אף הוא נהג אוטובוס (בזכותה!), אם לשלושה ילדים (32, 28 ו־22) וסבתא לשניים. כשהחליטה לעשות את השינוי הציעה לבעלה להצטרף, ויחד הם עברו את קורס הנהיגה.

     

    סדר יום: "מתחילה בשש ורבע בבוקר ומסיימת ברבע לשש בערב, עם הפסקת צהריים של שעה וחצי, ועוד כמה הפסקות קצרות של 20 דקות. אני הכי נהנית להסיע תלמידים מכפר סבא לתיכונים ברעננה והוד השרון, ובין הפיזור בבוקר לאיסוף בצהריים אני נוהגת גם בקו 347 מרעננה לתחנה המרכזית בתל אביב. 11 וחצי שעות עבודה ביום זה נשמע מפרך, אבל אי אפשר להגיד שזה קשה כי אני נהנית מאוד".

    פתאום באמצע החיים: "אבי חלה בסרטן ובמקביל אח של בעלי חלה במחלה. שנינו עזבנו עבודות כדי לטפל בהם, עברנו טרגדיה אחרי טרגדיה, פגשנו את המוות פנים מול פנים והחלטנו לעשות שינוי בחיים כל עוד אנחנו יכולים".

    למה אוטובוס: "ביום האחרון שהתייצבתי בלשכת התעסוקה ראיתי מודעה שדרושים נהגי אוטובוס. שאלתי אם זה מתאים לי ואמרו שכן. קיבלתי הפניה והצעתי גם לבעלי לבוא. למדנו יחד ויצאנו לדרך הזאת יחד. הוא עבר בטסט ראשון ואני בטסט שני. נתתי לו את הכבוד. גם אחי הגדול הלך בעקבותינו, ועכשיו גם אחותי רוצה".

    מה אמרו בבית: "בהתחלה היה קשה. בן הזקונים שלי היה אז בן 17, וטען שאני עושה לו פדיחות. היום הוא מה־זה גאה בי. גם הבנות הגדולות לא התלהבו, הן קצת פחדו שזה מסוכן".

    הנסיעה הראשונה: "האמת היא שקצת חששתי, לא הייתי בטוחה שאני יכולה להזיז את כל הגודל הזה, אבל זו הייתה חוויה מיוחדת. הייתי צריכה להחנות את האוטובוס, וכל הנהגים יצאו החוצה לראות איך אני מתפקדת. בסוף החניתי כמו גדולה".

    תגובות הנוסעים: "תמיד חיוביות. לפעמים בא לי להקליט אותם, כי זה ממש עושה טוב לאגו. היו כאלה, בעיקר גברים, שכאילו צחקו 'זה בסדר לנסוע איתך?'. הנוסעים הוותיקים כבר מכירים אותי, אבל החדשים תמיד מתלהבים לראות אישה".

    קשר אישי: "אני מרגישה כמו אמא של התלמידים, מכירה אותם בשמות, יודעת עליהם כמעט הכל, מי חבר של מי, הנשיקות הראשונות, אני כמו פסיכולוגית שלהם. אני גם יודעת מי עולה איפה, ואם מישהו לא מגיע אני שואלת עליו ולפעמים גם מחכה לו דקה או שתיים".

    משהו קטן וטוב: "עשיתי קו ויצאתי חצי שעה אחרי בעלי. עלתה נוסעת שלא הפסיקה להשמיץ את הנהג הקודם שלא הסכים להעלות אותה עם הכלב, ושבגללו נאלצה לחכות לאוטובוס הבא. רק כשהגענו לתחנה האחרונה אמרתי לה שהוא בעלי. היא כל כך התביישה. קראתי לו והוא התנצל בפניה".

      

    מירי בראמי, קו 373, רחובות-אופקים

     

    מירי בראמי. "כבר הייתי בשתי חתונות של נוסעות שלי"  (צילום: דפנה קפלן)
      מירי בראמי. "כבר הייתי בשתי חתונות של נוסעות שלי" (צילום: דפנה קפלן)

       

      בעבור מירי בראמי, 45, מקריית גת, אם חד־הורית לחמישה ילדים (24, 22, 20, 13, 12) שבעוד חודשיים תהפוך לסבתא, נהיגה באוטובוס היא הגשמת חלום ילדות.

       

      סדר יום: "תלוי, זה משתנה. אם אני עובדת בבוקר, זה משש ורבע עד אחת וחצי, אם זה בצהריים - מ־12 עד שש ורבע. אני עושה את כל הקווים מתל אביב לבאר שבע ובחזרה, דרך ראשון לציון, אשדוד, רחובות, אופקים ולפעמים גם ערד, ובדרך כלל אני עושה את קו 373, מאסף מרחובות לאופקים, זה לוקח בערך שעתיים".

      פתאום באמצע החיים: "מאז שהייתי ילדה רציתי להיות נהגת אוטובוס, אבל לא יצא. ילדתי חמישה ילדים, התגרשתי, החיים עברו. עבדתי בשירות הלקוחות של מי עדן בבני ברק, ואז בגיל 41 החלטתי לעשות שינוי. בשיעור הראשון כשנהגתי נעתקה נשמתי, לא האמנתי שאני עושה את זה. הרגשתי כל כך טוב, שהמורה בעצמו שאל אותי אם יצא לי אי פעם לנהוג על אוטובוס. מאז אני על ההגה".

      למה אוטובוס: "אני אוהבת לנהוג, אוהבת להיות בחוץ, לעבוד עם אנשים, יש לי המון סיפוק. כולם רואים שאני אוהבת את העבודה".

      מה אמרו בבית: "הילדים מפרגנים מאוד, ממש גאים בי. אמרו לי איזה קול שתהיה לנו אמא נהגת. הבן שלי, רז, בן 13, אוהב לבוא איתי לסיבוב ולפעמים אני עושה לו יום כיף. גם את אמא שלי אני לוקחת איתי מדי פעם, כשבא לי שיהיה איתי מישהו".

      הנסיעה הראשונה: "עשיתי את קו 370 מתל אביב לבאר שבע, קו עמוס. אני זוכרת שהרמתי את העיניים למראה, הסתכלתי על הנוסעים ואמרתי לעצמי 'וואו, וואו, וואו, כולם עליי?' כשסיימתי את הנסיעה בשלום התרגשתי מאוד".

      תגובות הנוסעים: "כשנשים מבוגרות עולות, הן נושמות לרווחה כשהן רואות נהגת ואומרות לי: 'עכשיו אנחנו בטוחות שתהיה נסיעה רגועה'. היה נוסע שבסוף הנסיעה אמר לי: 'אני חייב להתוודות, כשראיתי נהגת היססתי לעלות, ועכשיו אני רוצה להגיד לך שאת אחלה גבר'. ברור שאני שומעת גם הרבה הערות שוביניסטיות, אבל זה לא מפריע לי".

      קשר אישי: "כבר הייתי בשתי חתונות של נוסעות שלי בקו רחובות-אופקים. יש הרבה נוסעים קבועים בקו הזה, פתחנו אפילו קבוצת ווטסאפ. יש לי נוסעת קבועה ששולחת לי בכל יום שישי ברכת שבת שלום בווטסאפ, ופעם אפילו יצאנו לבית קפה ביחד".

      "הייתה גם פעם שנסע איתי ילד קטן, שהוריו העלו אותו לאוטובוס בבאר שבע והוא היה צריך לרדת בנתיבות. במהלך הנסיעה הוא נרדם והגיע איתי לרחובות. כשעשיתי סריקה באוטובוס בסוף הנסיעה הערתי אותו, לקחתי אותו לאוטו שלי והתקשרתי לאמא שלו. היא לא הפסיקה לברך אותי".

      משהו קטן וטוב: "היה איזה יום שהייתי בו נורא עצבנית. כשסיימתי את הנסיעה סרקתי את האוטובוס וראיתי על הספסל מכתב עם סוכרייה. פתחתי ונדהמתי לגלות שזה עבורי, נוסעת כתבה: 'למירי, הנהגת המיוחדת שלנו, תודה שאת מסיעה אותנו בכל מצב, וכן ירבו נהגים כמוך'. בשניות כל העצבים נעלמו.

       

      רות להב, קו 500, שוהם-תל אביב

       

       

      רות להב. "יש נוסעים שמכוונים את הנסיעה למשמרת שלי"  (צילום: דפנה קפלן)
        רות להב. "יש נוסעים שמכוונים את הנסיעה למשמרת שלי" (צילום: דפנה קפלן)

         

        רות להב, 50, מבית דגן, הגיעה לארץ לפני 25 שנה מהפיליפינים כמטפלת זרה לילד נכה. ארבע שנים לאחר מכן היא הכירה את דרור להב, כשהגיע לבקר חברה שלה בדירה המשותפת לעובדים זרים. הם נישאו ונולדה להם בת בשם קרן אור, היום בת 15. "התווכחנו על השם, הוא רצה לקרוא לה אור ואני קרן, ובסוף החלטנו לתת לה את שני השמות", מספרת להב. לאחר נישואיה הביאה רות לארץ את בנה מיקי (30), שהיה אז בן 12. הוא גדל בארץ, שירת בצבא, והיום עובד כעוזר טבח של השף שאול בן אדרת. היא התגיירה למען בעלה, תחילה בגיור רפורמי ואחר כך בגיור אורתודוקסי, אך הנישואים לא צלחו ולפני עשר שנים הם התגרשו. היום היא חולקת את חייה עם יאיר לוי, ידיד ותיק שתמך בה בעת גירושיה.

         

        סדר יום: "משתנה בהתאם לקו שאני עושה. בדרך כלל אני עושה את קו 500 משוהם לתל אביב, ועובדת מ־12 בצהריים עד שמונה בערב".

        למה אוטובוס: "במשך שנים טיפלתי בנכים וקשישים וניקיתי בתים ובתי אבות. כשהייתי בת 38 שמעתי שמחפשים נהגות עבור 'משק לשעת חירום' (מל"ח). רציתי שיהיה לי עוד משהו ביד ליום שבו לא אוכל לעבוד בניקיון, כי זו עבודה פיזית קשה ולחוצה, אז הצעתי את עצמי לקורס והתקבלתי. אמרו לי שבשעת חירום יגייסו אותי - עד עכשיו לא קראו לי".

        פתאום באמצע החיים: "אני חד־הורית, וידעתי שמשכורת אחת לא תספיק לי לשלם שכר דירה, מטפלת וגן, לכן עבדתי בטיפול ובניקיון. עכשיו הילדה שלי גדולה ויש פחות הוצאות, אז לפני שנה וחצי הצטרפתי לחברת 'קווים'".

        מה אמרו בבית: "הם מאוד גאים בי כמובן. רואים על הבת שלי שהיא פיליפינית, ובעבר היו מקניטים אותה שאמא שלה עוזרת בית והיא הייתה נעלבת. עכשיו היא אומרת בגאווה שאמא שלה נהגת אוטובוס".

        הנסיעה הראשונה: "זה היה על קו 13 מלוד לרמלה, והכל השתבש. מכונת הכרטוס לא עבדה וגם שברתי מראה למישהי בכביש מרוב התרגשות. לאט לאט תפסתי ביטחון, נהייתי יותר משוחררת ויותר בטוחה בעצמי, והיום אני שולטת לגמרי בכלי".

        תגובות הנוסעים: "רובם שמחים לראות אישה נהגת, אבל יש נוסעים שרואים שאני פיליפינית וישר כועסים עליי. היה לי נוסע שעלה לאוטובוס ובלי בושה אמר לי 'מביאים אתכם לפה לקחת לנו את הפרנסה. לא מספיק לכם להיות מטפלים, גם נהגי אוטובוס אתם רוצים להיות?' לא עניתי. מישהו כבר אמר לי פעם דבר כזה, וכשעניתי שאני ישראלית שנשואה לישראלי, הוא ענה 'אה, גם את הגברים שלנו אתם לוקחים?'".

        קשר אישי: "יש לי נוסעים קבועים שמכירים אותי, עולים לאוטובוס ואומרים 'איזה כיף לראות אותך על הבוקר'. יש נוסעים שמחכים רק לי, ממש מכוונים את הנסיעה למשמרת שלי, וזה מאוד מחמיא לי".

        משהו קטן וטוב: "היה לי נוסע שהיה עולה כל בוקר לאוטובוס, נותן לי סוכריה ואומר: 'זה בשביל להמתיק לך את היום'. עכשיו עברתי לקו חדש אז אני לא רואה אותו יותר, אבל יש לו מחליפים, נוסעים ניגשים מדי פעם עם סוכריה או מסטיק ומציעים לי. זו התודה שלהם, וזה מחמם את הלב".

         

        • רוצה להיות נהגת אוטובוס? חברת מטרופולין, שמפעילה קווי תחבורה ציבורית באזור השרון והדרום, מגייסת בימים אלה נהגים ונהגות. מדובר במשרה גמישה, שמתאימה גם כקריירה שנייה. העדפה (אבל לא חובה) לבעלי רישיון על אוטובוס. טל': 5900*, קורות חיים למייל: cv@metropoline.com 

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד