לא כל יום נופלת לידינו נערת שער מולטי־טאלנטית כמו ירדן הראל. קחו נשימה ארוכה: הראל מגישה את "חדשות הבידור" בערוץ הבידור הישראלי בהוט; משמשת כפרזנטורית של רשת האופנה "דניאלה"; מתחזקת את אחד מחשבונות האינסטגרם הלוהטים במדינה; עובדת כצלמת מוכשרת במיוחד; וכאילו כל זה לא מספיק – היא יודעת גם לכתוב. ואנחנו לא אומרות מילה על איך שהיא נראית, כי נמאס לנו להיות חיוביות. לא עמדנו בפיתוי וניצלנו את רשימת הכישורים הבלתי נגמרת הזאת לטובתנו: ביקשנו ממנה לא רק להצטלם אלא גם לכתוב בעצמה את כתבת השער שלה. ירדן, הבמה שלך.
הטרנד: מטאלי
הטרנד המטאלי מתבטא אצלי בעיקר באגף האקססוריז: נעליים, תיקים, משקפיים וטלפון נייד. כן, בשנים האחרונות הנייד הפך לאקססורי השימושי ביותר, זה שאי אפשר לצאת מהבית בלעדיו. מצפים מאיתנו, ואנחנו מצפים בחזרה, לזמינות של 24/7. מצד אחד, גם אני חלק מהמשחק הזה: משתעשעת באפליקציות חדשות ועונה לשיחות ולמיילים עד אמצע הלילה. מצד שני, אני מתגעגעת לפעם, כשהמשחק "סנייק" היה הטופ, כשהיה דבר כזה שעות עבודה מסודרות, כשלא לכולם היה בכלל נייד וזכרנו בעל פה את הטלפונים של החברים שלנו בבית.
כל שבועיים בערך אני מחליטה לצמצם את העיסוק בחיית המחמד המטאלית הקטנה, שלפעמים במקום לתעד את הרגע הופכת להיות מרכז האטרקציה. כי כשכל מפגש חברתי או חגיגה מתחילים בנוהל צילומים לאינסטגרם, זה יכול להיות קצת מתיש. שלא תבינו לא נכון, אני חושבת שאינסטגרם זאת רשת שיתופית מעולה שחושפת אותנו לעולם יצירתי ועשיר ויזואלית. בתור מי שמצלמת מגיל צעיר, זאת הרשת החברתית שמביאה לידי ביטוי את האהבה שלי לצילום בצורה המעניינת ביותר. רק שבדרך לתמונה המושלמת כדאי לעצור וליהנות מהרגע, ללא פילטר.
הטרנד: רשת
יש לי פריט אחד בלבד בארון שעשוי מבד רשת, והוא התיק שלי לאימוני כושר. ואולי בגלל שיש לי יחסי אהבה־שנאה עם ספורט יש לי גם יחסי אהבה־שנאה עם הטרנד הזה. פעם, כשעוד לא התאמנתי, אנשים ניסו לשכנע אותי שספורט זה משהו שמתמכרים אליו. "אחרי כמה חודשים תרגישי שאת לא יכולה בלי", ככה אמרו לי. בינתיים עברו יותר משנתיים, והדבר היחיד שהתמכרתי אליו זאת המאמנת שלי והפרצופים המצחיקים שהיא עושה לי בזמן האימון. ריצה, סקווטים או משקולות עדיין לא נכנסו לרשימת הפייבוריטים שלי. אבל אני מודה שהתחושה אחרי אימון היא טובה, אפילו טובה מאוד, וגורמת לי להרגיש מעולה עם עצמי.
אם כבר להרגיש טוב עם עצמך, בתקופה האחרונה יש שינוי לטובה וייצוג בתקשורת ובעולם הפרסום למודלים שונים של יופי. על השער של מגזין בגדי הים של "ספורטס אילוסטרייטד" שיצא לפני חודש מופיעה הדוגמנית המלאה והיפהפייה אשלי גרהאם. עבור מגזין שעל 70 אחוז משעריו לאורך השנים כיכבו בלונדיניות שזופות ורזות, ואילו ב־30 אחוז הנותרים הופיעו ברונטיות שזופות ורזות, מדובר בצעד משמעותי. נכון, החבר'ה במגזין לא הלכו עם הצעד עד הסוף, ובמקביל שִחררו שער נוסף, אבל עדיין – מסתמנת מגמה חיובית.
הטרנד: בוהו–שיק
דמיינו נערה עדינה וחולמנית בשמלת בוהו שקפקפה שמתנפנפת ברוח, צועדת כשקרני השמש מלטפות את עורה. היא אף פעם לא לחוצה או עצובה, השיער שלה אף פעם לא נראה כאילו התחשמל בגשם והשעה אצלה היא תמיד בין ערביים, השעה האהובה עליי ביום. אם הייתי צריכה לחיות בעולם מקביל, זו הזהות שהייתי בוחרת לעצמי.
בחזרה למציאות... בעולם המודרני שלנו יש מחויבויות, עומס, הפתעות ודד־ליינים, והרבה פחות מהשלווה המדוברת של אותה בחורה. את המלתחה שלה, לעומת זאת, דווקא יש. בכל פעם שאני זורקת על עצמי שמלה אוורירית בצבעי פסטל, או חולצת תחרה לבנה רחבה, אני מדמיינת (גם אם רק לכמה רגעים) את השקט, הרוח והשמש. אין לזה מחיר. אבל לשמלה של קלואה, לצערי, יש, והוא לא זול. מה שמביא אותי לטרנד הבא:
הטרנד: גוצ'י
הגישה שלי למותגים, מותגי יוקרה בכלל וגוצ'י בפרט, קצת השתנתה לאורך השנים. בעבר חשבתי שאין שום סיבה הגיונית לקנות תיק מעצבים איכותי ויקר. לפי החישוב שהייתי עושה לעצמי בראש, במחיר של התיק אוכל לקנות עשרה תיקים זולים יותר שיתאימו לי ליותר אאוטפיטים, ולחלופין לקחת את הכסף ולעוף לחופשה בחו"ל. אז אמנם עד היום, במשוואה של תיק מול חופשה, תמיד אעדיף חופשה, כי זיכרונות זה באמת לנצח, אבל גם תיק של ולנטינו מחזיק לא מעט זמן (ויעידו על כך חנויות הווינטג' הממותגות).
היום, אם אצטרך לבחור בין תיק יקר ושווה לבין עשרה תיקים זולים יותר וטרנדיים: כנראה שאבחר בתיק השווה. זה לא אומר שאני קונה עכשיו תיקי יוקרה על בסיס קבוע, כן? אני חושבת טוב־טוב לפני השקעה כזאת, ויש לי ערך גבוה לכסף ולהוצאות שלי. מגיל 14 דאגתי תמיד לעבוד ולהרוויח בעצמי ולא להיות תלויה באחרים. אבל איכשהו, לפעמים זה מרגיש שלא משנה כמה קשה עובדים ועד איזה שעות מטורפות, הכסף נוזל מהידיים. אז כדאי שיהיה תלוי עליהן תיק טוב, שיבלום את הנזילה.
הטרנד: ספרדי
הו, ברצלונה ברצלונה... הביקור בספרד הוא אחד הזכורים והאהובים עליי. הכל התחיל כשהציעו לי לטוס מטעם "חדשות הבידור" למרבלה בספרד כדי לראיין את חוליו איגלסיאס בביתו. לקח לי בדיוק שתי שניות להסכים ושבועיים אחר כך כבר צלצלתי בפעמון הדלת שלו. טוב, לא בדיוק צלצלתי. יש מתאמת שאחראית לשלוח את הנהג שאוסף אותך מהחניה בקלנועית, אבל הבנתן את הרעיון. עומרי בעלי הצטרף אליי לנסיעה ולראיון עצמו, שהתקיים אחרי סיור של שעה (!) ברחבי האחוזה והשטח שמקיף אותה שכולל כנסייה, בית ספר פרטי לילדיו של איגלסיאס, גינת ירק, יער וכמובן בריכות. ברבים. מעבר לגודל המרשים, הבית מרהיב ביופיו, וחוליו וכל הצוות היו מקסימים ואוהבי ישראל.
מחוויה של פעם בחיים במרבלה המשכנו לברצלונה. מזג האוויר היה מושלם. מכירות את החופשות האלה שבהן הכל מסתדר בול?! נכון שהיה לנו ריב על הראמבלס באחד הימים, אבל זאת לא חופשה אמיתית אם אין איזה ריב קטן.
בגדול, בנסיעות שקשורות לעבודה אני מרגישה שהחוויה והזיכרון עמוקים יותר מאשר בחופשה סטנדרטית בחו"ל. כשהתחלתי לדגמן גרתי בדירת דוגמניות בטורקיה במשך שלושה חודשים. הכרתי שם חברות שאני בקשר איתן עד היום, וחלקן ביקרו אותי בארץ בהמשך. אכלתי במסעדות, הלכתי ברחובות השווים והלא מתוירים ואפילו למדתי טורקית והצלחתי לתקשר לא רע. בהמשך טסתי לקייפטאון לחודש וחצי של אודישנים. כמה ימים אחרי שהגעתי התברר שזאת לא ממש העונה לדוגמנות. לא היו הרבה אודישנים, אז ניצלתי את הזמן כדי לטייל ולספוג את האווירה של המקום. עם מים בצבע טורקיז, מושבת פינגווינים ויקבים אינסופיים – זה לא היה מאוד קשה. עד היום, כששואלים אותי איזה מקום הכי מומלץ בחו"ל, קייפטאון זה השם הראשון שעולה לי לראש.
הטרנד: פיג'מה
ללא ספק הטרנד הכי גאוני שהומצא אי פעם! אם יוסיפו לעניין גם את נעלי הבית, בכלל לא תהיה סיבה להחליף בגדים אי פעם (גוצ'י הרימו את הכפפה, אבל בצורה מוגזמת לטעמי). הבית שלי הוא כנראה המקום האהוב עליי בעולם, ויש ימים שלמים שכל מה שאני מפנטזת זה להגיע כבר הביתה ולהדליק את מפזר החום.
כשעומרי יקרא את הכתבה הזאת הוא יגיד לי: "אם את כל כך אוהבת את הבית למה את מבלגנת אותו כל הזמן?". התשובה היא, ויבינו אותי כל האנשים המבולגנים בעולם, שזה לא בכוונה. אני פשוט לא זוכרת להחזיר לנ.צ. שממנה החפץ נלקח. בנוסף, יש לי כל מיני דברים שאין לי לב לזרוק או למסור. יש שיאמרו שאני אגרנית. אני בהכחשה. אגב, במהלך 16 שנות הזוגיות שלנו קיבלתי אינספור פיג'מות ופריטי הלבשה תחתונה מחמותי – ללא ספק המתנה האולטימטיבית. אף פעם אין מספיק לנז'רי, וזאת מתנה שגם בן הזוג יאהב, אפילו אם הוא יתלונן שאת תופסת את כל המקום במגירות. עכשיו אפשר לנצל את האוסף המכובד גם מחוץ לבית (רק עד לסט של המיניונים).
הטרנד: כתפיים חשופות
שנות ה־90, והסדרה הכי לוהטת בטלוויזיה היא "בוורלי הילס 90210". על המסך קלי וברנדה, הפרנמיז הנצחיות, מגיעות לנשף האביב באותה שמלה שחורה עם פפיון לבן ענק וכתפיים חשופות. שתיהן יוצאות מהשוק ונשארות עם השמלה, ובכך מהוות השראה אופנתית לחברותיי ולי לתאם בינינו את הלבוש לבית הספר. או במילים אחרות: זוועות חטיבת הביניים.
התיאור הטוב ביותר לשנים האלו יהיה השנים שבהן גיליתי את עולם האופנה והתאהבתי בו, אך הייתי חסרת טעם לחלוטין. הארון שלי התמלא בחליפות קורדרוי חונקות, טייצים בצבעים של קרטיבים, והשילוב הנורא מכל, שגנב את הפוקוס מכל מה שלבשתי – צללית סגולה ואודם כסוף. המזל הגדול הוא שלא היו בזמנו רשתות חברתיות והתיעוד היחיד קיים באלבומים בבית של ההורים (מינוס התמונות הממש נוראיות שחברתי הילה השמידה). האחיות הגדולות שלי ניסו למתן את הניסויים האופנתיים שלי ולהסביר לי שחולצה גזורה (בכל זאת, ניינטיז) וג'ינס של ליוויס זה הכי־הכי. זה לא עזר. עברו כמה שנים טובות עד שגיליתי את נפלאות הזארה.
השבוע דפדפתי ב"ווג" ונתקלתי בתמונה של פנלופה קרוז ובן סטילר בהפקת אופנה לקראת סרט ההמשך ל"זולנדר", הסרט ששם את תעשיית האופנה על מפת הבידור. קרוז מצולמת בכתפיים חשופות ומזכירה לכולם שלא רק זולנדר עושה קאמבק, אלא גם הטרנד המדובר. דרק זולנדר בטח היה מסכם שזה So Hot Right Now. ועם הקיץ שמצפה לנו, הוא צודק, כמה שיותר מאוורר יותר טוב.
הטרנד: כתום
כששואלים אותי מה לא אלבש בחיים, אני לא עונה את התשובה המתבקשת (קרוקס), למרות שאני בספק אם אנעל אותן אי פעם. במקום זה אני מדברת על הצבע הכתום. כתום תמיד נראה לי לא מחמיא ולא מתאים לכלום. אביזרים משלימים באים בחשבון, אבל אאוטפיט שלם בכתום?! גם בהפקת הטרנדים שצילמתי לגיליון הזה (דפדפו קדימה ותמצאו את המצולמות פזורות בין הטרנדים השונים במילון האופנה) אף אחת מהמצולמות לא התנדבה ללבוש כתום, וכולן התחמקו באלגנטיות לעבר הבוהו־שיק. לא שאני מפחדת מצבעים – להפך! נדיר למצוא אותי בטוטאל־לוק שחור, ואני מרבה ללבוש אדום, שהוא אחד הפייבוריטים שלי, וגם צהוב, ירוק, ורוד וכחול. כשחושבים על זה, אין צבע שלא לבשתי, חוץ מכתום.
המעצבים הישראלים עושים עבודה מצוינת עם כל הצבעוניות הזאת ומוכיחים לשוק האופנה האירופי, ולאחרונה גם לאמריקאי (ד"ש לביונסה וניפגש בקיץ) שיש הרבה יותר מחמישים גוונים של אפור. עם כל הכבוד לאפור־מלאנז', ויש כבוד. אז הוחלט שכתום זה השחור החדש? אני אומרת שטרנד שההשראה שלו היא בגדי אסירות בכלא נידון להיות בעייתי ומאתגר. לא עדיף להכריז על המלתחה המדויקת של אוליביה פופ מ"סקנדל" כבשורה לאביב?
הטרנד: גרפי
הרבה פעמים בחיים הסביבה משדרת שצריך להתמקד במשהו אחד. את לא יכולה להיות גם עורכת דין רצינית וגם פאשניסטה הדוקה; פסים לא עובדים עם משבצות; תבחרי כחול או אדום; מהנדסת או זמרת – אי אפשר הכל. במקרה שלי, השילוב של מנחה וצלמת גורם לעתים להרמת גבות ולמשפטים נוסח "לוקחים אותה לצלם בגלל הקשרים". אני משתדלת לתת לקולות האלה לעבור לידי ופשוט להתמקד בעשייה.
אסיים בדוגמה מהשבוע האחרון: לאודישנים שערכנו למגיש/ת פינת אופנה לתוכנית, התמודדה סטודנטית לרפואה, שלצד הייעוד שלה להציל חיים, זורם בעורקיה חוש אופנה מפותח. אותי אישית זה ריגש ושימח מאוד. בעולם שדורש מאיתנו יכולות של מולטי־טאסקינג, אתן לגמרי יכולות להיות מולטי־טאלנט: לעסוק במה שאתן אוהבות, ושאף אחד לא יכריח אתכן לבחור.
