נשים במידות גדולות כבר רגילות ללינצ'ים אינטרנטיים. מלחמות, פיגועים, פוליטיקה - אין מה שמוציא מהטוקבקיסט הממוצע את תיעובי המקלדת כמו תמונה של אישה שמנה במרחב הפיד הפרטי שלו. מיכל הראל, בעלת הבוטיק למידות גדולות "פיפה", כבר הייתה בטוחה שהיא נחשפה לכל רשת תגובות האפשרית, כיוון שהיא מעלה באופן קבוע תמונות של לקוחות במידות שמגיעות עד 56, לעמוד הפייסבוק שלה. אבל את הסערה האחרונה היא לא צפתה.
- חבבו את"לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
השראה מסקנדינביה
זה נכון שתמיד היה חסר לה מה ללבוש, ולמרות שאהבה אופנה, לא היה לה איפה למצוא אותה. אבל אל הקמת אתר אופנה למידות גדולות משל עצמה, הגיעה מיכל הראל בעקבות חוויה אישית מטלטלת. "לפני חמש שנים אמי עברה לגור אצלי ואצל בן זוגי, הצלם אביטל אפשטיין, אחרי שחלתה בסרטן. היא התגוררה אצלנו חצי שנה עד שנפטרה, ובתקופה הזו היא כל הזמן אמרה 'לא הספקתי כלום, הייתי צריכה לעשות יותר, הכל עבר מהר מדי'.
"עכשיו, זו אישה בת 70 שעשתה דוקטורט במקרא, הוציאה ספר והתחילה לתרגם אותו לאנגלית, והיא עדיין הרגישה שהיא לא עשתה כלום. השאלה הזו חלחלה לי עמוק - מה אני לא הספקתי. מה עוד יש לעשות. אחרי שהיא נפטרה, ישבתי עם אביטל וניסינו להבין מה חסר לי. חיברנו את הנקודות: הניסיון שלי בניהול עסקים קטנים והאהבה לאופנה. ואז אהובי אמר לי, 'את אוהבת בגדים, לכי על זה!'"
פיפה (PIPA) - הוא אתר אינטרנט ישראלי שמציע אופנה במידות 42-56. "זה גן עדן לאישה, וואן סטופ שופ. יש בו הלבשת וינטג', נעליים, הלבשה תחתונה - את לא צריכה להתרוצץ בין כל החנויות. הקמתי אותו לפני חמש שנים ואז נשים התחילו להגיד שהן חייבות לבוא למדוד, אז פתחנו חנויות בחיפה וברעננה ובקרוב תהיה גם שלוחה דרומית".
הראל התחילה בסקנדינביה, שם יש נשים גבוהות וגדולות, ומודעות למידות גדולות. "רציתי בגדים כמו שיש ברשתות. כמו שיש בקסטרו,
ב־H&M, רק במידה שלי. התגעגעתי כל כך לג'ינסים. הייתי מידה 42 על 177 ס"מ ולא מצאתי את עצמי בחנויות. אחרי הלידות, כשהמידה קפצה, בכלל הרגשתי מודרת - הגוף שלי השתנה ולא מצאתי מענה. הייתי קונה ג'ינסים לגברים ומתבאסת.
"ואז הגעתי לדנמרק, אני עדיין זוכרת את זה, לאיזה מפעל של ג'ינסים, וברגע שעמדתי שם, עלו לי דמעות בעיניים. הם לא הבינו למה אני בוכה! הם פתחו את אחד הקרטונים והוציאו משם ג'ינס שהיה חמש מידות מעליי. זה היה מדהים, גם יש ג'ינסים וגם אני גם לא צריכה להידחק למידה הכי גדולה שיש בחנות. יש משהו שיכיל אותי".
פיפה התרחב מאתר און־ליין שוקק לבוטיקים שהם אתר עלייה לרגל לנשים במידות גדולות. הראל רצתה לקדם את החברה באמצעות צילומי דוגמנות, אך נתקלה בבעיה: "רצינו לצלם דוגמניות בטווח המידות שלנו ופשוט לא מצאנו". היא ובן זוגה החליטו על דרך אחרת: "הזמנו את החברות מעמוד הפייסבוק שלנו ליום כיף וצילומים בבגדים של האתר. זה לא היה קל, כי לעבוד עם נשים שהן לא דוגמניות דורש הרבה יותר עבודה, אבל אז הבנו שאנחנו ממש טובים בלהנחות נשים מול מצלמה ולהוציא תמונות מעלפות. זה הפך למנהג קבוע, וגם חיזק את האג'נדה שלנו - להציף את האינטרנט בתמונות של נשים במידות שלנו".
למה זה סוג של אג'נדה? למה צריך להציף?
"כי אין תמונות של נשים כמונו בפיד או בכלל בתקשורת. גברים ונשים לא רגילים לראות נשים במידות שונות לובשות אופנה. הם רואים רק נשים במידות אפס או פחות מזה. יש גם נשים במידות שלנו, וגם הן אוהבות להתלבש יפה וסקסי ואופנתי".
רוסלנה כפול ארבע
השיח סביב מידות גדולות בתעשיית האופנה וייצוג מבני גוף שונים הפך להיות נושא אמוציונלי ומסחרר, שמגיע בגלים אינטרנטיים כל כמה חודשים וגורף אלפי תגובות. מול נשים שמבקשות מרשתות האופנה לייצר בגדים גם במידות שלהן (הדיון סביב עמוד הפייסבוק"מלכוד 22" ואתי רוטר מקסטרו, למשל), או אל מול טוקבקיסטים שטוענים שהן סמל להפרעת אכילה וסכנה בריאותית ולא חוששים להתנגח עמן באמצעות מקלדות ומילים ארסיות.
גם פיפה זכתה לקבל פה ושם תגובות מרושעות בפייסבוק, והראל מקפידה למחוק אותן כיוון ש"זה עמוד בטוח ומכיל ואין בו מקום לתגובות כאלו". אבל את הסערה שהתחוללה סביב הפוסט שהועלה בסוף ינואר, גם היא לא צפתה מראש. "קיבלנו ג'ינס בשטיפת אסיד, בסגנון שגל גדות מצולמת בו בכל שלט ברחבי הארץ עכשיו", היא מספרת.
"החלטנו שאנחנו מצלמים אותו על ארבע נשים במקביל. במקרה יצא שכל המצולמות היו במידות 46 עד 56. בדרך כלל אנחנו מצלמים את הבנות בנפרד, וגם מידות קטנות יותר, אבל ככה יצא והתמונות היו מדהימות. קבוצה של ארבע נשים יפהפיות, חזקות, עם ג'ינס צמוד ומבט ישיר למצלמה. לא יכולתי לחכות להעלות את התמונות הללו לעמוד הפייסבוק שלנו".
מה קרה אחרי שהעלית אותן?
"התחילו טפטופים של תגובות, החל מ'מה זה, זה נורא', 'זה מכוער', ועד ל'עד איזה גיל הנשים האלו יחיו? אתם מפרסמים מחלה', 'יש כאן בעיה בריאותית ואסור לתת לזה לגיטימציה', 'אף אחת לא צריכה להיות רוסלנה, אבל אם את רוסלנה כפול ארבע אל תצטלמי. תעשי טובה' ומילים קשות יותר ויותר. זה התגבר מרגע לרגע, ואני יושבת ומוחקת, מנסה לנקות, לצמצם את התגובות השמנפוביות. זה לא מתאים לנו - כל הבנות מתויגות בתמונות, ואני לא רוצה שהן ייפגעו, אבל זה לא הפסיק. התחילו דיונים מה זה מידות קיצון, קראו לנו בהמות.
"זה היה כל כך חזק שלא ידעתי מה לעשות. התייעצתי עם כל המתויגות והחלטנו להשאיר את הפוסט באוויר. קיבלנו כמובן גם אלפי תגובות מדהימות, בפומבי ובפרטי, מנשים מדהימות שאמרו לנו שבזכותנו הן מרגישות גאווה, שהתמונות נהדרות. מישהי כתבה לי ש־20 שנה היא לא הצטלמה, אפילו לא באירועים משפחתיים, ובזכות התמונות האלו היא הולכת להצטלם עכשיו".
כבר יצא לך להעלות תמונות עם הבנות הללו ואחרות לפייסבוק. למה לדעתך דווקא התמונה הזו עוררה כאלו תגובות?
"צולמו בה ארבע נשים ביחד, במידות 46, 52 ו־56. לבושות בסקיני וחולצה שחורה צמודה. זה היה מבחינת הרבה אנשים יותר מדי 'לפנים'. אף פעם לא עשינו תמונה כזו. היא משדרת עוצמה, גאווה, יש בה המון כוח וזה כנראה בלבל הרבה אנשים - הרי אתן שמנות. במה אתן מתגאות? למה אתן לא מסתתרות מאחורי איזה שק? למה אתן בכלל נמצאות במרחב הציבורי שלי? אפילו היו לקוחות שלנו, שפעילות בעמוד הפייסבוק שלנו, שהזדעזעו ואני עניתי להן 'חמודה, את והיא באותה מידה, אין מה להזדעזע'".
מה לדעתך מציק לאנשים בתמונה?
"אנשים לא רגילים. לא רגילים לראות אישה שהיא לא במידה 36, ככה בפנים שלהם, בפיד, בלי פוטושופ, בלי טשטושים. זוהר ברטל, שהיא מידה 56, היא פשוט לא מידה שרואים בקמפייני אופנה וזו מידה שלגמרי קיימת וגם היא יכולה להיות מהממת. הצילום היה לא מתחבא, לא רגיל.
"לכולן יש אישיו עם המידה שלהן. מגיעות אליי נשים במידה 42 לחנות, עומדות מול הראי ואומרות 'אני שמנה'. דארלינג, את רזונת! דיברה
איתי תחקירנית במידה 34 שהתחילה לספר לי שיש לה בעיה עם הזרועות שלה, אז היא לא חושפת אותן. אז לשים מולן נשים במידות כאלו? זה כנראה לחץ על כל הכפתורים. וכמובן, אנחנו לא עושות פוטושופ לאף תמונה. אני לא מאמינה בזה".
למה בעצם? זה חלק לגיטימי מתעשיית האופנה ותמונות מעובדות משווקות טוב יותר.
"לפני עשר שנים היו מחקרים שקבעו שנשים במידות גדולות רוצות לראות נשים במידה 38 במודעות שפונות אליהן ולא נשים במידות שלהן - שהמידות שלהן לא מכירתיות עבורן. ואפילו אז קיבלנו החלטה לצלם רק במידות שלנו. אנחנו מאמינים שהלקוחות הפוטנציאליות רוצות לראות מידות גדולות אמיתיות. הן רוצות להזדהות עם הדוגמנית בלי ריטוש".
מה התגובה שהכי ריגשה אותך?
"בחור אחד כתב לי שאמא שלו היא במידות כאלו וכל החיים הוא התבייש בה, ובזכות התמונות שלנו הוא מבין שגם אמא שלו יכולה להצטלם ולהיות יפה ולהתלבש איך שבא לה. זה היה מדהים לקרוא את זה".
איך הדוגמניות שלך הגיבו?
"הן עדיין די המומות מזה. אמרתי להן 'בסך הכל קראתי לכן, הצטלמנו, היה כיף. מי היה מאמין שזה יגיע לזה?'. גם קיבלנו מאות תגובות מרגשות, תומכות ומשמחות. אם הצלחתי לחזק מישהי בפוסט הזה, מקומי בגן עדן מובטח".
זה בטח גם השפיע מאוד על יחסי הציבור ומספר הכניסות לאתר.
"ברור. הכניסות קפצו, נוספו לנו עוד חברים לעמוד ועוד הרבה אנשים שמעו עלינו. אין ספק שזה עשה לנו גם יחסי ציבור, ונשים שלא הכירו אותנו יודעות עלינו עכשיו".
דובר על שיח המידות גדולות בתקשורת ובתעשיית האופנה רבות בשנים האחרונות, למה את חושבת שב־2016 זה עדיין אישיו?
"יש לי חברה טובה שיש לה סוכנות דוגמנות למידות גדולות בדנמרק והיא אומרת שזו עדיין עבודה קשה שלא נגמרת. העבודה הקשה היא לשכנע את כל האנשים שאחראים לפרסום התמונות: התקשורת, תעשיית האופנה ומי שמסביב, להעלות את המודעות הזו. אם העין שלנו תתרגל לכל המידות ותהיה חשיפה קבועה של המידות האלו, זה כבר לא יהיה אישיו. רוב הדוגמניות היום הן מידה 34, מקסימום 36. כמעט כל הנשים בישראל הן מעל המידה הזו. 40% מהנשים בארץ הן במידה 42 ומעלה. איפה הן? למה לא רואים אותן?".
