משחקי חברה: כך מגדלים ילד אהוב, בעל ביטחון ומוקף חברים

מה מאפיין ילד חברותי? איך אפשר לעזור לילד לרכוש חברים? ומה הקשר בין חברותיות לבין יכולת משחק? מומחית ותיקה עונה על שאלות חשובות ומוסיפה כמה עצות טובות

"חברותיות דומה מאוד למילוליות: היכולת מולדת, אבל צריך ללמד את הילד ולאפשר לו להתאמן כדי שהיא תתפתח" (צילום: Shutterstock)
"חברותיות דומה מאוד למילוליות: היכולת מולדת, אבל צריך ללמד את הילד ולאפשר לו להתאמן כדי שהיא תתפתח" (צילום: Shutterstock)

יקום האבא שלא הביט מעולם בעין ביקורתית על הילד שלו בגן, ותהה למה אין לו חברים. שתקום האמא שלא התבאסה עמוקות כשהחבר של הילד הבריז לו. שיקומו ההורים שלא תהו מעולם אם אחד הילדים שלהם מספיק חברותי, ואיך גורמים לו להיות חברותי יותר.

 

כי עם כל הכבוד לאינטליגנציה, לעומק הרגשי ולשאר עניינים ברומו של, בסוף כולנו אוהבים לראות את הילדים שלנו אהובים ומוקפים חברים. ובדיוק על זה כתבה ד"ר עדה בקר, יועצת התפתחותית לגיל הרך ומומחית להתפתחות חברתית בגיל הרך, את ספר ההדרכה "לגדל ילד חברותי" (הוצאת מדיה 10).

 

מה זה בכלל "ילד חברותי"?

"חברותיות היא יכולת שקיימת אצל ילדים כבר מהלידה, אבל רואים אותה יותר ויותר ככל שהילד גדל", עונה ד"ר בקר. "סביב גילי שנה וחצי-שנתיים, כשילדים נכנסים למסגרת חינוכית, אפשר כבר ממש לראות למי מהם יש מיומנויות חברתיות מפותחות יותר ולמי פחות.

 

"חברותיות דומה מאוד למילוליות: היכולת מולדת, אבל צריך ללמד את הילד ולאפשר לו להתאמן כדי שהיא תתפתח. כמו שיש ילדים עם יכולות מילוליות טובות יותר ופחות, כך יש ילדים שנולדים עם יכולת חברתית טובה יותר או פחות. אבל כמו בשפה, יש הרבה משמעות לסביבה. תינוק בא לעולם מוכן ללמוד חברותיות, אבל אם לא ילמדו אותו - הוא לא ילמד. לכן ילד שגדל להורים חברותיים, עם אחים חברותיים, ילמד חברותיות בקלות רבה יותר".

 

יודע לשחק, יודע לשתף

מה בעצם מאפיין ילד חברותי? לדברי ד"ר בקר, חברותיות מבוססת על שתי יכולות: היכולת לשחק והיכולת לשתף פעולה.

"התנאי החשוב ביותר לחברותיות הוא היכולת של הילד לשחק", היא אומרת. "לא בהכרח לשחק עם אחרים. הכי חשוב שהוא ידע לשחק עם עצמו, גם לבד, בנוכחות הורה. זה תנאי הכרחי, כי הכלי המרכזי לקיום קשר חברתי בגיל הזה הוא משחק, כמו שאצל מבוגרים הכלי המרכזי לקיום קשר חברתי הוא דיבור".

 

הכלי המרכזי לקיום קשר חברתי בגיל הזה הוא משחק (צילום: Shutterstock)
    הכלי המרכזי לקיום קשר חברתי בגיל הזה הוא משחק(צילום: Shutterstock)

     

    "ילד חברותי הוא ילד שיודע להמציא משחקים, שיש לו הרבה רעיונות, שיודע לבחור משחק מהר. זה ילד שמעניין סביבו ואיתו. זה ילד שילדים אחרים רוצים בחברתו, כי כיף איתו. המרכיב השני של חברותיות הוא היכולת לשתף פעולה עם ילדים אחרים. ילד חברותי הוא ילד שיודע לשתף אחרים במשחק שלו, שממעט להיכנס לעימותים, וגם כשיש בעיה במשחק - הוא פותר אותה. ילד חברותי הוא ילד שיודע להמשיך יחסים אחרי עימות; שהמשחק איתו לא נגמר אם משהו לא מסתדר.

     

    "ילד חברותי יודע לבטא רגשות, אבל לא נותן להם להשתלט עליו. בניגוד לילדים שכל היום יכול להיהרס להם אם משהו לא עבד טוב, הילד החברותי מתאושש מהר. יש קשר הדוק בין היכולת לווסת רגשות לבין חברותיות, כי ילדים לא רוצים לשחק עם ילד שכל דבר גורם לו לבכות, להתעצבן או להרביץ. ילדים רוצים לשחק עם מישהו שנחמד איתו.

     

    "שני הרכיבים חשובים כדי ליצור חברותיות: לדעת לשחק זה נהדר, אבל לפעמים דווקא ילדים אינטליגנטים מאוד, אפילו מחוננים, שהם בעלי יכולת משחק נהדרת, לא יודעים לשתף ילדים אחרים, או רבים ומפוצצים משחקים בגלל קושי רגשי".

     

    ומה עם אלה, באמת?

    "יש ילדים פחות חברותיים", אומרת ד"ר בקר. "בדרך כלל נראה שהם מרבים לשחק לבד, שהם לחוצים בקרבת ילדים אחרים. חלק מהילדים הפחות חברותיים מתקשים בחיבור הראשוני: כל בוקר צריך לחבר אותם מחדש לאחד הילדים. ילדים אחרים מרבים להתעמת, לבכות ולכעוס, 'לחתוך' מהמשחק כשמשהו לא מוצא חן בעיניהם. ויש גם ילדים שקשה להם באופן כללי, שצריכים יותר עזרה, ולילדים האחרים אין כוח לעזור להם".

     

    מה גורם לילד להיות פחות חברותי?

    "תכונות כמו ביישנות, מופנמות או קושי בוויסות רגשי מקשות על ילדים להתחבר. יש ילדים ללא מיומנויות חברתיות, שלא השמישו את היכולות המולדות שלהם. לפעמים זה נובע מ'באג בתוכנה' — כמו שיש ילדים שיותר קשה להם לקרוא, כך יש ילדים שיותר קשה להם להתחבר או להבין ניואנסים חברתיים. ולפעמים זה נובע מכך שההורים בעצמם התקשו ביחסים חברתיים, והם לא יודעים ללמד את הילד איך להתמודד".

     

    ואם לילד יש רק חבר אחד?

    "יש ילדים שלא צריכים יותר מזה. אם ילד יודע ליצור קשר חברי עם ילד אחד לפחות, זה אומר שהיכולות החברתיות שלו טובות. עם זאת, התלות בחבר אחד היא מורכבת".

     

    אל תשכחו להזמין חברים

    אז מה עושים כדי לשפר את היכולות החברתיות של הילד? לדברי ד"ר בקר, אחד הדברים החשובים ביותר הוא לדאוג שהילד יזמין ילדים אחרים הביתה וגם יתארח בביתם.

     

    "הורים שואלים אותי למה אחרי שמונה שעות בגן חשוב שהילד יהיה עם חברים גם אחר הצהריים", אומרת ד"ר בקר. "ויש בזה משהו: ילד באמת צריך לנוח אחרי הגן. אבל היתרון הגדול של הזמנת חבר הוא היכולת להשפיע על היחסים החברתיים של הילד".

     

    "בשעות היום להורים אין דרך לדעת באמת מה עובר על הילד, עם מי הוא משחק, כמה הוא מעורב, יוזם, נפגע... הזמנה של חבר הביתה היא הזדמנות להורים לראות כיצד מתנהלים היחסים החברתיים של הילד, וגם להראות לו איך מתנהגים וללמד ערכים כמו שיתוף, ויתור ודיבור מכבד".

     

    "כדאי להזמין לא רק את הילד הנוח, שאיתו הילד שלנו מסתדר מצוין, אלא גם חברים מאתגרים יותר. זה מאפשר להורים להיות מעורבים בזמן אמת. כהורים, חשוב שנתרכז במה שאנחנו רוצים ללמד ולא בהשגת שקט תעשייתי".

     

    "לא פחות חשוב שהילד גם ילך לחברים: המשחק בבית הוא משחק בטוח, שבו הילד מכיר את החוקים והסיטואציה לרוב בשליטתו. בבתים אחרים יש חוקים אחרים, ערכים אחרים, שהילד צריך להתרגל אליהם. כך, ביקור אצל חבר מרחיב את הרפרטואר החברתי והרגשי של הילד, מותח לו את הגבולות. מכיוון שהמטרה היא הרחבת היכולת החברתית, רצוי להציע לילד לבוא ליותר מחבר אחד, כך שיהיה גיוון במפגשים".

     

     ד"ר עדה בקר (צילום: שני נחמיאס)
      ד"ר עדה בקר(צילום: שני נחמיאס)

       

       

       

      1. הילד שלי רוצה לארח, אבל לא להתארח. מה לעשות?

      "חשוב לארח וגם להתארח, ואם הילד מתקשה לעשות אחד מהם, חשוב לבדוק למה. יכול להיות שהוא לא רוצה ללכת לחברים כי החוקים בבתים אחרים לא נוחים לו; שלא קיבלו אותו יפה; או שאם יש עימות בבית החבר, האמא של החבר מגנה עליו. אם הילד לא רוצה ללכת לאף חבר, הוא כנראה מתקשה להסתגל לבתים אחרים וצריך את הביטחון של הבית. כדאי לקחת את הילד לחברים כמה שיותר מוקדם. בגיל שלוש עוד מקובל שהאמא יושבת איתו בבית החבר; בגיל חמש -פחות. אם הילד עדיין לא מרגיש בטוח, כדאי להשאיר אותו בבית החבר ולחזור אחרי זמן קצר ממש".

       

      2. מה לעשות כשהילד האורח לא מוצא חן בעינינו?

      "לפעמים הילד שלנו מעוניין בחבר שלא מוצא חן בעינינו - חצוף, פראי, לא מתחשב או סתם לא נחמד. חשוב לנסות לברר למה הילד שלנו בחר בו. מה הוא ראה בו? על אילו צרכים החבר עונה לו? במקום לפסול את החבר, עדיף לנסות לארח אותו לזמן קצר, ולהשתמש בזמן הזה להשפעה על הילדים: לנסות ללמד אותם לשחק יחד ולהסתדר ביניהם".

       

      3. לילד שלי יש רק חבר אחד והוא לא רוצה חברים נוספים. זה בסדר?

      "זה נהדר, אך לא מספק. התלות בחבר אחד בעייתית וחשוב שהילד ייצור קשר עם ילדים נוספים. כדאי לנסות להזמין ילד פחות מוכר הביתה, או לפעילות משותפת בחוץ, ולחבר בינו לבין הילד שלנו. בנוסף לכך, כדאי לנסות ליצור כמה שיותר מפגשים עם עוד ילדים, לאו דווקא מהגן: גם ילדי השכנים או ילדים מהמשפחה יאפשרו לילד התנסויות נוספות".

       

      4. הילד שלי לא מעוניין בכלל להיפגש עם חברים אחרי הצהריים. מה עושים?

      "אם יש לילד חברים בגן, ההורים יכולים להיות פחות מוטרדים מחוסר הנכונות להיפגש אחר הצהריים. יש ילדים - במיוחד כאלה עם רגישות חושית — שצריכים לנוח אחרי הגן, רק עם אמא ואבא. כדאי להשתדל להיענות לכך, אבל מדי פעם בכל זאת להציע מפגש עם חבר. מחקרים מראים שהמשחק המשותף עם חברים אחר הצהריים עוזר לחברותיות של הילד בגן. אם הילד ממעט לשחק בגן עם ילדים נוספים, המפגש אחר הצהריים, בסביבה הביתית התומכת, יכול לעזור לחבר אותו. עוד אפשרות היא ללכת לגינת המשחקים, ושם כבר תהיה לילד הזדמנות לשחק עם ילדים נוספים. כך או כך, לא צריך להגזים: בגיל הגן מספיק להזמין או ללכת לחבר פעם או פעמיים בשבוע".

       

      5. הילד שלי רוצה שיבואו, אבל הילדים האחרים לא רוצים.

      "מצב כזה הוא כאב לב גדול להורים, שגורם להם לא פעם להתעלם ולא לפעול. אבל כשהילד מזמין וחברים לא באים, אסור להזניח: ילדים צוברים כאבים ועלבונות. כדי לטפל בעניין, צריך לבדוק קודם כל אם הדחייה מגיעה מכיוון של ילד אחד, או של הרבה ילדים. אם זה מול ילד אחד, כדאי לבדוק עם הגננת מה קורה ביניהם, וגם לשאול את הילד שלנו למה הוא רוצה דווקא אותו. אפשר אפילו לשאול בעדינות: 'למה אתה חושב שהוא לא רוצה לבוא?' אם מדובר בדחייה מצד יותר מילד אחד, חשוב לערב את הגננת, להרחיב את המעגל ולהתייעץ עם איש מקצוע. לא כדאי להזניח!"

       

      6. מאיזה גיל אפשר להשאיר את הילד לבד אצל חבר?

      "מהגיל שהוא מסכים. יש ילדים שאפשר להשאיר אותם לבד אצל חבר כבר מגיל שלוש, אחרים מגיל ארבע. חשוב להשאיר את הילד אצל הורים שאנחנו סומכים עליהם ולשחרר בהדרגה: משאירים לבד לרבע שעה או חצי שעה, ומגדילים את פרק הזמן מביקור לביקור".

       

      7. האם כשבא חבר אפשר לתת להם לצפות בטלוויזיה ולשחק במחשב?

      "כן, אבל במינון מוגבל, ורק אחרי שהם שיחקו משחק חברתי, כך שהמפגש יהיה הזדמנות לתרגל מיומנויות חברתיות. עדיף לא לאפשר גישה פתוחה למסכים, אלא לקבוע זמן מסוים או תוכנית מסוימת".

       

      8. מה עושים כשהאח הקטן רוצה להשתתף במשחק?

      "זה מצב שעלול להיות מורכב: לפעמים האח הקטן ממש 'גונב' את החבר. כדי שלא יהיו עלבונות וכעסים, רצוי לתחום את המעורבות של האח הקטן: למשל, לסכם שהוא יוכל לשחק איתם זמן מוקצב; או להמציא משחק מסוים שרק בו הוא יכול להשתתף. חשוב לדבר על הנושא עוד לפני הביקור".

       

      9. הילד רוצה כל יום חבר, אחרת משעמם לו.

      "השעמום מראה שהילד לא למד לשחק לבד, וצריך לחזור אחורה וללמד אותו לעשות זאת. איך? מגדירים מינונים: 'עכשיו לך לשחק רבע שעה לבד, ואחר כך אמא תבוא לשחק איתך משחק אחד'. חשוב להבין: הרצון בחבר כל יום אינו מראה על חברותיות, אלא על נזקקות: הילד לא יודע להיות לבד. חשוב ללמד אותו ליהנות בחברת עצמו, מפני שאחרת הוא יגדל להיות מבוגר שלא יודע להיות עם עצמו. במקביל, אפשר להיפגש עם חבר שלוש פעמים בשבוע".

       

      10. הילד האורח מתנהג בניגוד לכללי הבית. מה לעשות?

      "מי שקובע את החוקים הם הורי הילד המארח. אם האורח עושה משהו בניגוד לכללים - פותח את המקרר, מסרב לסדר, מבקש ארוחת ערב ספציפית שלא נהוג לאכול אצלכם- צריך לומר לו: 'בבית שלנו עושים כך וכך'. זה שיעור חשוב גם לילד שלכם, שמבין שלא כל הבתים מתנהלים אותו דבר. עם זאת, חשוב לשמור על כבודו של האורח ולא למתוח ביקורת עליו או על הוריו. המסר הוא: מה שנהוג אצלכם בבית זה בסדר גמור, אבל אצלנו נהוג אחרת".

       

      איך עוזרים לילד להתחבר?

      לשחק? כדאי גם לבד

      הבסיס לחברותיות הוא היכולת לשחק לבד. לכן ממש לא חייבים לשחק עם הילד כשמשעמם לו. חשוב יותר למקד את תשומת הלב שלו במשחק, ומדי פעם (ולא כל הזמן) לשחק איתו. בגיל הינקות החזיקו את התינוק עם הפנים קדימה, כך שיוכל להתמקד במשחק ולא בכם. כשהוא גדל מעט, תנו לו לשחק לידכם בלי שתשחקו איתו ממש. וגם כשבא חבר, זה בסדר שהילדים משחקים זה ליד זה ולא ביחד.

       

      להתחבר? כדאי לבוא מוקדם

      רוצים להקל על הילד להתחבר בבוקר לפעילות בגן? בואו קצת יותר מוקדם. הצעצועים הטובים והמבוקשים עדיין פנויים, יש מקומות רבים סביב השולחן, אין בעיה להצטרף לפעילות, או אפילו ליזום אותה, הגננת או הסייעת פנויות כדי לעזור לילד למצוא ילד אחר להתחבר אליו, עוצמת הרעש נמוכה יותר (יש ילדים שרגישות לרעש מונעת מהם להתחבר כהלכה), והכי חשוב: הילדים האחרים פנויים יותר לאינטראקציות, מוכנים לשחק עם מישהו חדש, ללמוד להכיר אותו ואולי להתחבר אליו שוב בהמשך היום.

       

      להזמין? אל תאחרו לאסוף מהגן

      בכל יום, כשהגן נגמר, נפתחת מחדש "בורסת הביקורים", שבה נקבע מי יוזמן למי. אם לילד שלכם קשה לקבוע עם חברים, בואו לקחת אותו קצת יותר מוקדם, לפני שהמהומה מתחילה. כך יהיה לו קל יותר לנהל משא ומתן, להזמין ולהיות מוזמן.

       

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד