כך זה הצטייר בילדותנו: 60 שנה להוצאת הספרים שכולנו גדלנו עליה

איזה ילד לא מכיר את הספרים של ספריית עֹפר ובראשם "שמלת השבת של חנה'לה"? הבעלים, שלמה אלוף, מספר איך נולדו הקלאסיקות, ולמה בגיל 80 הוא מסרב לפרוש

טל ליברגל קדר

|

02.03.16 | 17:30

אלוף בחנותו בפתח תקווה. "טלוויזיה, פלאפונים ואינטרנט הם לא תחליף לספר. ילד לא רוצה לראות ספר במחשב: הוא רוצה להרגיש אותו" (צילום: ירדן מרקוס)
אלוף בחנותו בפתח תקווה. "טלוויזיה, פלאפונים ואינטרנט הם לא תחליף לספר. ילד לא רוצה לראות ספר במחשב: הוא רוצה להרגיש אותו" (צילום: ירדן מרקוס)
הלהיטים של ההוצאה. "אין פשרות בנושא האיורים", אומר אלוף. "אני מאמין שציור אחד שווה אלף מילים" (באדיבות הוצאת עופר)
הלהיטים של ההוצאה. "אין פשרות בנושא האיורים", אומר אלוף. "אני מאמין שציור אחד שווה אלף מילים" (באדיבות הוצאת עופר)

שלמה אלוף כבר בן 80, אבל זה לא מונע ממנו להגיע כמעט מדי יום לחנות הספרים של הוצאת הספרים שבבעלותו, ספריית  עֹפר, בפתח תקווה. ברגע שנכנסים לחנות, ריח של נוסטלגיה, מלווה בזיכרונות ילדות, ממלא את החלל. אלוף מציג בהתלהבות את שלל הספרים שהוציא, מספר על הייחוד של כל אחד מהם בנפרד ובעיקר מדבר על המכנה המשותף לכולם - האיורים.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

"זה הכי חשוב, ואין פשרות בנושא מבחינתי", הוא אומר. "אני מאמין שתמונה אחת שווה

יותר מאלף מילים, ובמקרה שלנו ציור אחד שווה יותר מאלף מילים. אנחנו מאמינים שכשילד רואה תמונה, הוא בונה סיפור, ולמרות העובדה שהוא לא יודע לקרוא, הוא יכול לספר לעצמו את הסיפור ולהבין אותו דרך התמונה. לכן גם חשוב לנו שהאיורים יהיו ריאליסטיים ושישקפו את המציאות. פעם כל הדמויות בספרים שלנו היו בהירות עם שיער בלונדיני: זה היה עולם התוכן שהיה למאיירת בזמנו. עכשיו זה כבר לא ככה. לפני חמש שנים, למשל, הוצאנו ספר בשם 'החנות של הסבלנות', שבו היה לנו חשוב להראות שיש מגוון רחב של ילדים, כולל ילדה אתיופית. קיבוץ גלויות הוא ערך שחשוב לנו לטפח אותו".

 

בימים אלה חוגגת ספריית עֹפר 60 שנה להקמתה, ולרגל האירוע תיפתח מחר (2.3) בבית יד לבנים בנס ציונה תערוכה בשם "ימי ילדות", בה יוצגו איורים מהספרים הראשונים שראו בה אור, ובראשם סמל העופר הקטן שמלווה את ההוצאה מאז הקמתה. "הסמל הזה יצא לפני 60 שנה, ממש עם הספר הראשון שהוצאנו", מספר אלוף. "בחרנו בעופר כי רצינו להראות את הקשר שלנו לילדים ולטבע. ידענו גם שילדים אוהבים מאוד את במבי".

 

ב-60 השנים שחלפו מאז הוציא אלוף מאות ספרי ילדים. בשלב מסוים חבר לגורמים שונים, בהם משרד החינוך, משרד החוץ והסוכנות היהודית, והפיץ את הספרים באמצעותם. שיתוף הפעולה הוביל לכך שהוא התבקש להפוך את הספרים לזולים ונגישים יותר, והחל להוציא ספרים גם בכריכות דקות, דבר שהוריד משמעותית את עלויות הייצור והקל על הילדים בנשיאת הספרים.

 

שלושה מהספרים שראו אור בספריית עפר, בהם הלהיטים "נילי עוזרת לאמה" ו"שמלת השבת של חנה'לה" (צילום: ירדן מרקוס)
    שלושה מהספרים שראו אור בספריית עפר, בהם הלהיטים "נילי עוזרת לאמה" ו"שמלת השבת של חנה'לה"(צילום: ירדן מרקוס)

     

    שמלת השבת המזויפת

     

    הוצאת הספרים הוקמה ב-1956 והוציאה מאות ספרי ילדים ב-60 שנות פעילותה, אבל אלוף מספר שבכלל לא התכוון לפתוח אותה. הוא נולד בבגדד ב-1936, עלה לארץ ב-1951, ואחרי שהשתחרר מצה"ל החליט ללמוד הנדסאות בניין בשלוחה של הטכניון בתל אביב. מכיוון שהלימודים התקיימו בערב, הוא חיפש עבודה לשעות היום שתוכל לפרנס אותו. מודעה בעיתון שפירסמה הוצאת ספרים צדה את עינו, והוא התחיל לעבוד בה כסוכן. זמן קצר לאחר מכן התפטר, מכיוון שהבעלים לא שילם לו את שכרו, אבל הקשרים שיצר איפשרו לו להישאר בענף.

     

    "הספקים מאוד אהבו לעבוד איתי ולא רצו לעבוד יותר עם ההוצאה השנייה", הוא נזכר, "אז הם פנו אליי ואמרו: 'יש לנו עובדים, יש לנו בית דפוס, בוא נוציא ספרים'. ככה זה התחיל. ההוצאה ההיא קרסה, אבל לא לקחתי ממנה אף ספר כי היא הוציאה ספרים מתורגמים, ואני רציתי לעסוק בספרות מקור. בהתחלה עוד המשכתי ללמוד וגם עבדתי אצל קבלן, אבל מהר מאוד הבנתי שהספרים הם הייעוד שלי".

     

    הספר הראשון שראה אור בספריית עֹפר היה "נילי עוזרת לאמה", ואלוף מספר שבזמנו הוא נחשב לנועז מאוד. "זה ספר שמלמד ילדים איך לעזור לאמא, ובתקופה ההיא לא היה נהוג שהילדים עוזרים להורים אלא שהכול עושים בשבילם. ספגתי לא מעט ביקורת, אבל הייתה גם הערכה שהובילה לכך שהספר היה להיט".

     

    הצלחה גדולה במיוחד שלו היא הספר "שמלת השבת של חנה'לה". "בהתחלה הוא לא כל כך הצליח", מפתיע אלוף, "אבל הוא נעשה מאוד מוכר במשך השנים כי נוצרו גרסאות נוספות שלו, מה שהביא לחשיפה גדולה שלו בקרב הרבה ילדים. זה היה סיפור גדול בזמנו. אחר כך בא אליי אהוד מנור, שהיה אז בתחילת דרכו, וביקש שאשלב בספר שני שירים שלו. הסכמתי, ולימים הספר הפך להצגה עם שירים שזכתה להצלחה גדולה".

     

    השיר "מי אוהב את השבת" שנכתב להצגה "שמלת השבת של חנה'לה":

     

     

    הספרים הללו, אומר אלוף, כבר נחשבים לקלאסיקה ועוברים מדור לדור. "הילדים שגדלו על הספרים שלנו הם היום הורים לילדים משלהם או אפילו סבים וסבתות לנכדים. הם זוכרים את הספרים שעליהם גדלו ורוצים להעביר את החוויה לדור הבא. אנשים חושבים שטלוויזיה, פלאפונים ואינטרנט הם תחליף לספר, אבל זה ממש לא נכון. ילד לא רוצה לראות ספר במחשב: הוא רוצה להרגיש אותו, לדפדף לבד, לבחור בספרייה את הספר שבא לו לקרוא עכשיו. ילדים עדיין קוראים ספרים, וחשוב לטפח אצלם את ההרגל הזה".

     

    הספר "תפוח אדום ליוסי ולאיתמר" במהדורה העברית (משמאל), האנגלית והערבית (צילום: ירדן מרקוס)
      הספר "תפוח אדום ליוסי ולאיתמר" במהדורה העברית (משמאל), האנגלית והערבית(צילום: ירדן מרקוס)

       

      בקשה מהמלך חוסיין

       

      האהבה העמוקה שלו להוצאת הספרים מונעת ממנו את היציאה לפנסיה: הוא פשוט לא יכול לעזוב. אשתו אילנה השתלבה בעסק המשפחתי, והילדים והנכדים גדלו בצילו. אלוף אומר שבמשך השנים למד לשחרר ולהאציל סמכויות, אבל הוא עדיין מעורב בכל דבר בהוצאה. חשוב לו גם לשמור על אופייה המיוחד.

       

      "למרות העובדה שאנחנו ותיקים, ספריית עֹפר נחשבת להוצאה קטנה כי אנחנו מתעקשים ללכת בדרך שלנו", הוא אומר. "זה בא לידי ביטוי בעיקר בקשר שלנו עם חנויות הספרים: אנחנו לא נמכרים כמעט ברשתות צומת ספרים וסטימצקי ולא מתחברים לשיטת המבצעים ולרעיון שרושמים מחיר גבוה על הספר ובסוף מוכרים שלושה ב-100 שקל. אנחנו מראש מוכרים ספרים במחיר שווה לכל כיס. אנחנו גם נותנים אופציה של כריכה רכה שמוזילה את הספר ל- 18 שקלים. מי שרוצה לקנות ספרים שלנו, מוצא אותנו בחנות שלנו, באינטרנט או בטלפון. זה עובד מצוין".

       

      מה היה האירוע המרגש ביותר בעיניך ב-60 שנות ההוצאה?

      "היום שבו חתמתי על הסכם עם הירדנים לגבי תרגום הספרים שלנו. הרגשתי שאני עושה שינוי אמיתי. הייתי בקשר עם המלך חוסיין ואחריו עם המלך עבדאללה, תרגמנו את הספרים לערבית, ומאז הם נמכרים בירדן. זה מרגש מאוד בעיניי. אחרי הספר הראשון ביקש ממני המלך חוסיין שאוציא עוד ספר, שילמד את הדור הצעיר על השלום. לקח לנו זמן עד שהוצאנו את הספר, ובינתיים הוא מת, אבל שיתוף הפעולה נמשך עם הבן שלו.

       

      "הספר שהוצאנו היה 'תפוח אדום ליוסי ולאיתמר', שמספר על שני ילדים שהיו יריבים כי שניהם רצו לקטוף תפוחים, אבל אחרי שאחד מהם מעד ונפל, השני הושיט לו יד לעזרה, וכך הם הבינו שאם ישתפו פעולה, יהיה להם קל יותר. זה מסר של שלום. הספר תורגם לא רק לערבית אלא גם לאנגלית והוא מופץ בחו"ל. הסיפור הזה מאוד נוגע ללב ומעביר מסר חיובי".

       

      ומהו הספר האהוב עליך ביותר?

      "מאוד קשה לבחור, אבל אני חושב שזה 'נילי עוזרת לאמה'. הספר הזה חשוב כי הוא מחנך ילדים לעצמאות. זה גם הספר הראשון שהוצאתי; ההצלחה שלו עודדה אותי להמשיך הלאה, ולכן יש לו מקום מיוחד בליבי. ילדים זוכרים את הספרים הראשונים שהם קוראים, אז כנראה שבמובן הזה גם אני קצת ילד".

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד