הנוף ממושב שורש שבהרי ירושלים היה תפאורה מושלמת לטקס הנישואים של עירית קורן ואדם היילמן ממודיעין. החתן והכלה, בני זוג דתיים בני 30 לערך, עמדו מתחת לחופה, והרב, פרופ' נעם זהר, ניהל טקס כהלכתו, כולל ברכה על יין, ברכת שהחיינו ושבע ברכות, בטרם אמר החתן את המשפט: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". רק דבר אחד היה שונה: בניגוד לטקסי חופה אורתודוקסיים שבהם קולה של הכלה לא נשמע ופניה מכוסות בהינומה, הטקס הזה נערך עם הינומה מורמת, והכלה השתתפה בטקס באופן פעיל ואמרה לחתנה: "הריני מסכימה להתקדש לך כפי שהתנינו על פי התורה", בטרם ענדה גם היא על אצבעו טבעת.
לא מדובר בטקס רפורמי או קונסרבטיבי, אלא בטקס הלכתי אורתודוקסי למהדרין, עם טוויסט שמאפשר לאישה לא להפוך לקניינו של בעלה, ולא מאפשר לו למנוע ממנה גט, אם משהו ישתבש בדרך אל האושר. עירית ואדם נישאו על תנאי, בדיוק כפי שהיא עצמה הכריזה בטקס.
"במקרה שלנו התנינו שני תנאים: הראשון מגביל את זמן סירוב הגט, והשני אומר שאם בן זוגי נעלם, הופך לצמח או לשוטה, או אם קורה
כל דבר אחר שיכול להפוך אותי לעגונה, אחרי פרק זמן קצוב יש לי אפשרות ליזום את ביטול הנישואים למפרע. בשני המקרים הביטול טעון אישור בית דין", אומרת עירית.
אילו בעיות זה אמור לפתור?
"שתי בעיות - סירוב גט ועגינות. מעבר לכך, הפתרון הזה נותן כוח לבני הזוג, ובייחוד לאישה, שמלכתחילה נמצאת בעמדת נחיתות מבחינה משפטית, לגשת לבית הדין ולדרוש ממנו לקבוע שהקידושין יבוטלו לאור התנאים החתומים. אם אף אחד מן התרחישים המוגדרים בתנאים לא יתממש, הקידושין עומדים בתוקפם כרגיל".
במה הטקס שלכם היה שונה מטקס אורתודוקסי רגיל?
"לפני שעליתי לחופה הרמתי את ההינומה, רציתי להפגין בכך את רצוני להיות נראית בטקס המשמעותי של חיי. אדם חיכה לי על המדרגות שלפני החופה ועלינו אליה יחדיו, כי היה חשוב לנו להדגיש שאנו נכנסים לביתנו המשותף באופן שוויוני. לאחר שהוא קידש אותי ונתן לי טבעת, אמרתי שאני מסכימה להתקדש לו, וההסכמה שלי ביטאה את היותי סובייקט פעיל בטקס. לאחר הקראת הכתובה גם אני נתתי לו טבעת, והוספתי את האמירה 'שימני כחותם על לבך, כחותם על זרועך'".
מטעמים אישיים או אידיאליסטיים?
"גם וגם. הרגשנו שהרבנות במדינת ישראל אינה משקפת את עמדותינו המוסריות, ההלכתיות והליברליות, ומצאנו את עצמנו מתקשים לכבד מוסד שעושה עוולות ופועל במה שנתפס בעינינו כחוסר צדק כלפי נשים רבות".
קול הכלות אינו נשמע
ד"ר עירית קורן היא פסיכותרפיסטית ומרצה לעבודה סוציאלית במכללת ספיר, והרעיון להתחתן אחרת החל להתגלגל בראשה כשחברותיה נישאו בזו אחר זו, וכולן היו מוטרדות מהאופן שבו הן באות לידי ביטוי בטקס. "התחתנתי יחסית מאוחר. עד אז ראיתי את חברותיי עומדות נבוכות לקראת הטקס שהן ייחלו לו, בשל המודעות הפמיניסטית שלהן. הן הרגישו שהטקס מציב אותן בעמדה נחותה מבחינה משפטית מול בני זוגן, וכי הוא אינו משקף את הדרך שבה הן תופסות את הזוגיות שלהן. הן שאלו את עצמן מדוע ביום הגדול שלהן הן הופכות לבלתי נראות וקולן לא נשמע".
לאן זה לקח אותך?
"מתוך התבוננות בחברותיי, החלטתי להקדיש ארבע שנים למחקר אקדמי שעוסק בדרכים שבהן נשים דתיות משנות ומאתגרות את טקס הנישואים היהודי, שהוא במהותו חוזה שבו מועברת הבעלות על מיניותה של האישה לרשות בעלה. המחקר יצא בספר בשם 'הרי אתה מחודש לי'".
מתי החלטת שאת עצמך רוצה להתחתן אחרת?
"היה לי ברור שאני צריכה להתמודד עם סוגיית הקניין שבאה לידי ביטוי בטקס, ועם זאת להתחשב ברצון של בן זוגי והמשפחות שלנו
שנתחתן בטקס שיוכר באופן הלכתי אורתודוקסי".
מצאתם בקלות רב שהסכים לחתן אתכם בתנאים האלה?
"הכרתי את פרופ' נעם זהר כשהיה מרצה שלי בחוג ללימודי מגדר בבר אילן. ידעתי שהוא מוסמך לרבנות והוא חיתן כבר זוגות, ולכן היו לו כבר את הפורמט ואת הנוסח".
למה היה חשוב לך להתחתן כדת משה וישראל?
"עבור ההורים שלי ושל בעלי, המחשבה שלא נינשא ברבנות הייתה בלתי נסבלת. גדלתי בבית אורתודוקסי, אני נשואה לאדם אורתודוקסי ואני מנהלת אורח חיים דתי, ובתור שכזו אני מבינה את המשמעות של הטקס הזה, מה שנשים לא דתיות לא מבינות. הן חושבות כמה זה רומנטי שהבעל מקדש אותן, ולא מבינות שהמשמעות היא שהן הופכות מבחינה משפטית לרכושו של הבעל. זה לא משהו סמלי, זה לא בכאילו, זה אמיתי לגמרי, ובגלל זה הן תמיד בעמדה הפסיבית. הרבה אנשים אומרים שזה נורא לא רומנטי לחשוב על גירושים לפני החתונה, אבל גם הכתובה היא לא דבר רומנטי. אנשים לא חושבים על זה, כי זה בארמית וזה חלק מהטקס, אבל זה בסך הכל חוזה למקרה שמשהו ישתבש ובני הזוג יגיעו לגירושים".
הסכם מאהבה
נכון להיום מחויבים כל אזרחי ישראל היהודים להתחתן כדת משה וישראל באמצעות הרבנות. נישואים אלה הופכים אוטומטית את האישה לרכושו של בעלה: הוא המקדש והוא המגרש, ואם לא ירצה לשחררה, היא לא תוכל להשתחרר ממנו.
יותר ויותר זוגות דתיים מרגישים לא נוח עם עליונות הבעל בטקס הנישואים, ועם היותה של האישה קניין בהגדרה, על פי הכתובה. זוגות אלה, המחויבים להלכה מטעמים דתיים ומבקשים להינשא כדת וכדין, מצאו דרך לעשות זאת על פי אמונתם, באמצעות תיקונים שמאפשרים להם לערוך טקס שישקף טוב יותר את עולם הערכים שלהם: חיי נישואים שוויוניים יותר, וגם גירושים שוויוניים יותר: לא עוד הגבר מגרש והאישה מגורשת, אלא פרידה בכבוד הדדי.
בפני הזוגות המבקשים להינשא כהלכה עומדות כמה אפשרויות, אחת מהן היא חתימה על "הסכם מאהבה" שיזם ארגון צהר, גוף שהוקם על ידי רבנים מהציונות הדתית במטרה ליצור הידברות בין דתיים לחילונים. מדובר בהסכם טרום נישואים בעל תוקף משפטי והלכתי, שלפיו במקרה של פרידה, על בן הזוג שמעכב את התהליך לשלם סכום נכבד של כסף כדמי מזונות חודשיים. הסכום יקטן משמעותית כאשר הוא ישתף פעולה ויעניק גט לצד השני.
רוב הזוגות הדתיים לא מסתפקים בהסכם של צהר, כיוון שאינו פותר את בעיית הקניין וגם לא את בעיית העגינות על רקע היעלמות,
תרדמת או מחלת נפש, אלא רק את סרבנות הגט במקרה של סחיטה, בכך שהוא הופך את הסחיטה ללא משתלמת. זאת הסיבה שזוגות דתיים רבים מבקשים פתרונות אחרים, מקיפים יותר.
ברחוב הדתי זה נראה כמו מהפכה שקטה, שלא ברור מה היקפה, כיוון שלא זו בלבד שאותם זוגות מהפכניים לא עוברים דרך הרבנות, אלא שהם גם לא נרשמים כנשואים במשרד הפנים. רוב הזוגות שהתחתנו בנישואים אורתודוקסיים עוקפי רבנות ערכו ביניהם הסכם אזרחי ונרשמו בביטוח הלאומי כידועים בציבור, מעמד שמבטיח להם כמעט את כל הזכויות של זוגות נשואים. "יש פה מלכוד", מסבירה קורן. "גם אם התחתנתם בנישואים אזרחיים אבל נרשמתם במשרד הפנים כנשואים, על פי חוק עדיין תהיו מחויבים להתגרש ברבנות".
התופעה הולכת וצוברת תאוצה עד כדי כך, שגם ברבנות הראשית החלו לדאוג וניצלו את כוחם הפוליטי בכנסת כדי להכניס לפני שנתיים סעיף פלילי לפקודת הנישואים, שלפיו זוג שהתחתן באופן פרטי, מחוץ לרבנות, ולא דיווח על נישואיו לרשויות, עלול לשאת בעונש של עד שנתיים מאסר, וכך גם הרב שחיתן אותו.
דניאל בר, דובר משרד הדתות והרבנות הראשית, אומר שמדובר בסוגיה הלכתית מורכבת. "הרבנות מינתה בעבר ועדה במטרה לדון בתוקפם ההלכתי של הסכמי קדם נישואים, שבחלקם, אם לא בכולם, ישנו מנגנון של קנס כספי, אך טרם התקבלו החלטות בנושא", הוא אומר. "נכון לעכשיו מי שאינו דואג לרישום הנישואים שלו על פי חוק, אכן עובר עבירה פלילית".
קשר לא סימטרי
אף שאינו מורשה לערוך חופות מטעם הרבנות, פרופ' נעם זהר, המלמד פילוסופיה מוסרית ומדינית וכן פילוסופיה של ההלכה באוניברסיטת בר אילן ומוסמך גם כרב, חיתן במרוצת השנים כמה זוגות בנישואים דתיים אלטרנטיביים - בהם עירית ואדם. "מעבר לזה שיש לי תפיסה פמיניסטית, אני עוסק בפילוסופיה של ההלכה, והבעייתיות של קניין הקידושין מעסיקה אותי זמן רב", הוא אומר.
איך נוצר הניסוח החדש?
"בביקורי בארצות הברית התבקשתי על ידי בן דודי, שגר שם, לסדר חופה לו ולבת זוגו. הם דתיים, רצו טקס הלכתי מסורתי והיו מוטרדים מעניין הקניין בקידושין. הוא שאל, בעצם, איך אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. איך לערוך גם טקס כהלכתו וגם שלא יכיל את זרעי הפורענות האלה. באותו רגע נזכרתי במנגנון שהשתמשו בו בצפון אפריקה בשלהי המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20 לגבי תנאי בקידושין וגירושים, וניסחתי את התנאי".
מהו התנאי ואיך הוא מנוסח?
"לפני החופה אני מחתים את הבעל והאישה בפני שני עדים על 'שטר הבהרה לעניין תנאי בקידושין', שבו מוצהר שהמילים 'כדת משה
הרב פרופ' נעם זהר: "כל מי שמתחתנת בטקס קידושין מקובל יש לה פוטנציאל לסבול משליטה, סחיטה ואלימות שמגובות על ידי המדינה. מדובר ביחסי כוח של שעבוד. האישה נקנית ב'פרוטה' או ב'שווי פרוטה'"
וישראל' שייאמרו תחת החופה מתפרשות כ'קידושין על תנאי', והכלה גם היא מבהירה שהיא מסכימה להתקדש רק בכפוף לתנאים המפורטים בשטר, ועונה בטקס: 'הריני מסכימה להתקדש לך כפי שהתנינו על פי התורה'".
האם זה לדעתך הפתרון האופטימלי, לעשות קניין קידושין ולהוסיף תנאי?
"לא, זאת בעיניי פשרה. מלכתחילה לא הייתי מציע לאיש, ובוודאי לא לאישה, למסד קשר שיש בו קניין קידושין. זה יוצר לאישה מלכודת בפוטנציה של עגינות וסרבנות גט".
איזו מלכודת?
"כל מי שמתחתנת בטקס קידושין מקובל יש לה פוטנציאל לסבול משליטה, סחיטה ואלימות שמגובות על ידי המדינה. מדובר ביחסי כוח של שעבוד. בפרק הראשון של מסכת קידושין נכתב כי האישה נקנית על ידי בעלה ב'פרוטה או בשווה פרוטה' - הטבעת המוכרת לנו, ומשתחררת מהשעבוד רק כשהאיש מת או אם הוא מגרשה מרצונו. אין לה שום דרך לשחרר את עצמה, היא אסורה באיסור חמור על כל גבר אחר וכל ילד שייוולד לה מקשר אחר הוא ממזר. זה לא סימטרי, אין דבר דומה שחל על האיש".
אז איך זה שעדיין רוב הנשים היהודיות בישראל, דתיות וחילוניות, מתחתנות ברבנות?
"אמנם שיעור הנשים שעושות זאת מצטמצם בהדרגה, אבל עדיין השאלה מאוד נכונה: איך זה שרוב הנשים מסכימות לזה? כגבר אני יכול להוסיף גם את השאלה: איך גברים מסכימים לזה? האם זה הבסיס שהם רוצים לזוגיות שלהם?".
אז למה בכל זאת?
"יש לחץ חברתי בכל תרבות, שקשרים זוגיים ומשפחתיים יהיו על פי המתכונת שהחברה נותנת לה לגיטימציה. הייתי מציע לזוגות המתחתנים לחשוב שוב: בשלב הרומנטי של הקשר זוגות לא צופים שיהיו גירושים חלילה, למרות ששליש מהם יתגרשו".
חתנים פמיניסטים
בסעיף התנאי בקידושין, שחיבר פרופ' זהר, משתמשת היום גם עו"ד בתיה כהנא־דרור, אישה דתייה העומדת בראש עמותת "מבוי סתום" למען התרת עגונות. כהנא־דרור קוראת לזוגות המבקשים להינשא שלא לעשות זאת דרך הרבנות ורבניה, שאותם היא מגדירה "מחללי ה' בפרהסיה". "תדע כל אישה עברייה שמתחתנת כדת משה וישראל בישראל, שמאותו רגע היא תלויה בגבר שלה לגמרי", היא אומרת.
ומה יעשו אלה שעל פי אמונתם חייבים להינשא כדת משה וישראל?
"אפשר להתחתן בטקס דתי, עם רב, טבעת ופרחים, רק צריך לא להיכנס לרבנות ולהימנע מלהירשם כנשואים במשרד הפנים. כל אישה שנישאה בישראל ונרשמה כנשואה היא קורבן פוטנציאלי של המערכת, בין שהיא דתייה ובין שהיא חילונית".
כאישה דתייה לא קשה לך לצאת נגד הממסד הרבני?
"אני פועלת נגד המונופול הדתי בנישואים דווקא מתוך הכרה דתית, וכך גם נגד האפליה שבה נוהגת המדינה באזרחים אשר נבצר מהם להינשא במדינת ישראל. אני רוצה לגרום לבתי הדין הרבניים ולעומדים בראשם ליצור וליישם פתרונות הלכתיים ראויים לבעיות העגונות
ומסורבות הגט. יש אצלנו דיבורים על פמיניזם ועל תקרת זכוכית, אבל כאן אנחנו מדברים על תקרת בטון. האישה היא קניינו של הגבר וכבר כשהיא נכנסת למערכת, ברור שהיציאה ממנה תלויה ברצונו של בעלה, ולכן זוגות רבים מוותרים על התענוג. לשומרי הלכה הבעיה עוד יותר גדולה, כי דווקא מי שאכפת לו מההלכה צריך להתרחק מהרבנות בענייני נישואים וגירושים".
עד כמה מדובר בתופעה?
"אני עדה לתופעה הולכת וגדלה שבה המוני צעירים לא מוכנים להכניס את המערכת הרבנית לחייהם ומעדיפים להינשא בדרכים אחרות. זו ממש התקוממות. המונופול שיש לרבנות על המעמד האישי יצר את אחת הקטסטרופות ליהדות, והצעירים מצביעים ברגליים. להתחתן זה קל, הקטסטרופה הגדולה היא הגירושים. כשהבת שלי תגיע לפרקה, אעשה הכל כדי שהיא תתחתן בנישואים הלכתיים אחרים, ולא ברבנות, אלא אם כן הרבנות תקבל את התיקון לתנאי בגירושים, אבל אין מצב שזה יקרה. להפך, הרבנות דאגה להפוך את מי שלא נכנע לה לעבריין בחסות החוק".
מישהו כבר נתבע בגלל שעקף את הרבנות בדרך לחופה?
"לפי הידוע לי לא, זו אות מתה. החוק נועד יותר להפחיד. בכנסת הקודמת הגשנו הצעה לביטול הסעיף, אבל אז הכנסת התפזרה הרבה לפני זמנה, וזה נתקע".
מה מאפיין את הזוגות שמצביעים ברגליים נגד הרבנות?
"מדובר בזוגות שמאוד מודעים לנושאים של דת ומדינה, דתיים ליברליים מחד גיסא, ושומרי הלכה מאידך גיסא, עם מודעות אורתודוקסית פמיניסטית. הכי מרגש לגלות גברים שמובילים את המהלך. לא מזמן היה אצלי בחור שאמר שהוא לא מוכן להיכנס למערכת שתגרום לאשתו להישאר עגונה, אם חלילה הוא ייעדר בצבא או ייפצע בתאונת דרכים ויישאר בתרדמת. זה מרגש אותי כי זה בדיוק העניין, אני לא מבינה איך מלכתחילה הם נכנסים עם ראש בריא לסיטואציה כזו".
מה דעתך על הסכם הכבוד ההדדי של רבני צהר?
"אישית אני לא ממליצה לחתום עליו. ההסכם של רבני צהר בא למנוע סרבנות גט מתוך סחיטה, אבל הוא לא כולל תנאי בקידושין, ולכן הוא לא עוזר במקרה שהבעל נעלם או שהוא בתרדמת. קוראים לו כבוד הדדי, אבל הוא לא מתקן את הבעיה הבסיסית ביותר: אי השוויון בגירושים".
מהדרין בלי רב
אבישי וטליה בן ששון גורדיס גדלו בירושלים בבית ממלכתי־דתי. שניהם היו מדריכים בבני עקיבא, ואחרי שנת לימוד במדרשה (היא) ובישיבה (הוא), התגייסו לחיל המודיעין, שם הכירו. היום היא עורכת דין במשרד יגאל ארנון בירושלים, והוא סטודנט לתואר שני בפילוסופיה ועובד במכון המחקר "מולד". שניהם בני 29, הורים לאלה, בת שבעה חודשים. טקס החתונה שלהם, גם הוא ללא רבנות, נערך לפני שש שנים.
לכל אחד מבני הזוג הפריע משהו אחר בטקס האורתודוקסי הרגיל: לה הפריע עניין הקניין והיחס של הרבנות הראשית לנשים, לו הפריע עניין הכפייה, כלומר העובדה שאין לו אפשרות לבחור את הטקס. התוצאה: טקס דתי כהלכה שלאחריו הוכרו השניים כידועים בציבור, מבלי להירשם כנשואים במשרד הפנים. "התחושה הייתה שאם אנחנו רוצים לכונן נישואים שמבוססים על שוויון בינינו, אנחנו לא יכולים להתחתן ברבנות", אומרת טליה. "הרבנות הראשית לא מכירה בזה שאנחנו ב־2016, ושנשים היום עובדות ועצמאיות ויש להן שיקול דעת משלהן".
מי משניכם העלה את הרעיון?
"אני לא זוכרת, אבל מרגע שזה עלה, אבישי הבין מהר מאוד שזה מה שנכון לו ודחף לזה יותר ממני. אני נורא התלבטתי, היה לי נורא קשה, הפחיד אותי לצאת נגד המערכת שאני חלק ממנה, כי אנחנו דתיים. הייתי מעדיפה שההלכה תערוך נישואים בצורה אחרת, אבל
טליה בן ששון־גורדיס: "היופי בדת הוא שאפשר למצוא בה פתרונות, אבל הרבנות לא קשובה להצעות כאלה ולכך לא רצינו להיות שותפים. אנחנו לא מתנגדים לדת, אלא לכפייה הדתית ולקיפאון של הרבנות"
הפרוצדורה שנבחרה לאורך דורי דורות הייתה פרוצדורה של קניין. מצד אחד היה לי חשוב להמשיך את המסורת, ומצד שני רציתי לעשות טקס מסורתי שיהיה גם שוויוני".
איך?
"ערכנו את הכתובה מחדש, כך שהיא השוותה את המעמד של שנינו, והוספנו תנאים למניעת עגינות ולסירוב גט. היופי בדת שאפשר למצוא בה פתרונות, אבל הרבנות לא קשובה להצעות כאלה, ולכך לא רצינו להיות שותפים. אנחנו לא מתנגדים לדת, אלא לכפייה הדתית ולקיפאון של הרבנות".
מפריע לך שאתם לא רשומים כנשואים?
"בהתחלה זה קצת הפריע, יש משהו נחמד בזה שבתעודת הזהות שלך רשום שאת נשואה. היום זה לא מפריע לי יותר, כי מבחינתי אנחנו נשואים לכל דבר ועניין".
היה לכם קשה למצוא רב שיחתן אתכם בניגוד לדעת הרבנות?
"מבחינה הלכתית אין שום צורך ברב. הרבנות דורשת רב מוסמך בשביל לשמור על המונופול שלה, אבל הלכתית זה לא נחוץ, וגם לא צריך את החותמת של המדינה כדי שהטקס יהיה טקס הלכתי. אבא שלי חיתן אותנו, ועשינו חתונה יהודית הלכתית למהדרין. עצוב בעיניי שדווקא מדינת היהודים היא המדינה היחידה שאנשים לא יכולים להתחתן בה חתונה יהודית כראות עיניהם".
