השתגעת? להוציא מאות שקלים על תחפושות שייזרקו מחר לפח?
מלי גרין חושבת שפורים הוא הזמן להגשים ל-11 ילדיה את כל המשאלות. לא חשוב באיזה מחיר. בעלה חושב שהמשאלות האלה ייזרקו לפח יום אחרי. מי צודק?
למה אני כותבת טור על פורים חודש לפני החג? כי הדיונים בנושא התחפושות בבית שלי בימים אלה לא היו מביישים אפילו את קבינט אחשוורוש בשושן הבירה. הם מתחילים בדור הצעיר, ששוטח בפנינו את דרישותיו, חלומותיו וגם תסכוליו וממשיך לדור ההורים, שצריך לעמוד איתן מול כל הבקשות, עם הוויכוח הקבוע, ארוך השנים שלנו: האם שווה וכדאי להשקיע בתחפושת לילד או שחבל על הזמן ועל הכסף ועדיף לשכנע את הילד להשתמש בתחפושת שעשויה משאריות של תחפושות?
חלומות ומעשים
אז זהו, שלשאול את שנינו ביחד, זה להצית את הוויכוח העתיק, שניטש כבר שנים ארוכות ביני לבין בעלי עד לעצם הפורים הזה. הוא מאמין באמת ובתמים בצדקת דרכו, שאפשר להעניק לילד חוויה פורימית מ"שמעטס" של שאריות תחפושות ואני מאמינה בצדקת דרכי שלי, לפיה הילדים צריכים להיות נסיכים ונסיכות ליום אחד. אין דבר שישווה לרגע המתוק הזה בו אנחנו מציתים את האור הפנימי בעיניים של הילדים שלנו.
כשהבת שלי מגיעה אלי עם עיניים נוצצת ומשאלת לב ומבקשת לרכוש פריט יקר שיאבזר את התחפושת שלה, אני מיד רוצה לקנות לה ולא משנה אם המחיר קצת מופקע ולא אכפת לי שיש עוד 10 ילדים עם חלומות אחרים בבית ושיש עוד מיליון הוצאות לפורים ושפסח מחכה מיד אחריו. אני רוצה לנצור את הרגע הזה - בו הענקתי לה שניה של אושר. סוג של הנה, אני מגשימה לך חלומות ומשאלות.
"איך שאת מתארת את זה, גורם לפרץ של רגשות לשטוף אותי", אומר לי בעלי. ולא בציניות. "אני נוטה להאמין לסיפור המשאלות והנסיכות שלך, רק שאני זוכר היטב שהמציאות חזקה יותר. העיניים שלה נוצצות לרגע. כן, רק לרגע היא בשיא, משייטת בהיי, אבל את שוכחת - ילדים מחליפים רצונות כמו גרביים. אם תקני לה את האביזר היקר, מחר תמצאי אותו זרוק בבית, רגע אחרי המסיבה והיא מגיעה אליך עם רצון יקר חדש ומשאלות יקרות שאת צריכה למלא שוב ושוב ושוב ושוב".
לגהץ באשראי רגע של אושר
"תחשבי איזה יופי", בעיניים נוצצות של איש חינוך, הוא שוטח בפניי שוב, גם השנה, את משנתו הפרקטית, אך גם החינוכית. "את יכולה למנף את הרצונות שלהם למשהו טוב, ללמד אותם דרך התחפושות לדחות סיפוקים, להתמודד עם העולם, עם החיים האמיתיים. למדי אותם להגשים את החלומות שלהם בעזרת שאריות התחפושות שיש לנו בערימות בבית".
אני שותקת ותוהה איך בונים חלום משאריות, מפריטי אספנות? הוא עונה מיד: "תני לדמיון שלהם להוליך אותם ולהפתיע. תני לפרץ היצירתיות לבעור. את מעדיפה לכבות את אש היצירתיות בגחמה של רגע, לשלוף את האשראי ולקנות רגע של אושר".
אז כן, אני רוצה לקנות להם רגעים של אושר, כי אני יודעת כמה רגעים של דחיית סיפוקים ואפילו אילתורים ויצירתיות יחכו לילדים שלי במהלך החיים. מי מאיתנו המבוגרים, לא חווה ניסיונות שכאלה? אז למה לא לקנות לילדים עכשיו, רגע של אושר, לפני שהם יחוו הרבה רגעים אחרים? ואולי לפני שננסה להחליט מי מבין שנינו צודק, נבדוק האם יש נוסחת אמצע?
