מצד אחד, התנוחה המיסיונרית, כשהגבר שוכב מעל האישה פנים אל פנים, היא עדיין, על פי המחקרים, התנוחה המקובלת ביותר לסקס ברחבי העולם (מקום שני: משגל מיסיונרי הפוך, כשהאישה על הגבר. מקום שלישי בפער קטן: חדירה מאחור, "דוגי סטייל" בשפת העם). המשגל המיסיונרי מהווה בעבור זוגות רבים מוקד מרכזי בחוויה המינית, ואירוע מועדף ברפרטואר המיני.
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
מצד שני, עובדה ידועה היא שנשים רבות (כ־75 אחוז, על פי המחקרים) מתקשות לחוות אורגזמה באופן עקבי (או בכלל) תוך כדי משגל בלבד. רוב הנשים זקוקות לגירוי ממוקד ומתמשך, ישיר או עקיף, של הדגדגן כדי לחוות אורגזמה, מה שהתנוחה המיסיונרית מתקשה לספק.
בעבר, בהשפעת כתביו של פרויד, נהוג היה לחשוב שאורגזמה נשית המושגת בחדירה מבטאת התפתחות מינית בריאה ובוגרת יותר, לעומת האורגזמה המושגת תוך גירוי ידני חיצוני של הדגדגן. לתפיסה זאת לא נמצאו סימוכין מדעיים. בנוסף, מחקרים עדכניים מצאו שהבנתנו המוקדמת את הדגדגן כמעין פין מיניאטורי הייתה שגויה. הדגדגן, מתברר, הוא איבר שרק ראשו גלוי, בעוד ששורשיו הנחבאים מלפפים את הוואגינה, וממדיו בשלמותו דומים לממדי הפין הגברי.
בנוסף, ככל הידוע לנו היום, לוואגינה כשלעצמה אין יכולות אורגזמיות נטו. נשים אמנם יכולות לחוות אורגזמה בתגובה למנעד רחב של גירויים (בחדירה וגינאלית, או מתוך גירוי חיצוני של הדגדגן, או גירוי פנימי ידני סביב צוואר הרחם, או באזור נקודת הג'י, וגם דרך פנטזיה, או חדירה אנאלית וכו'), אבל גירוי ישיר או עקיף של ראש הדגדגן או שורשיו אחראי ככל הנראה לכל סוגי האורגזמה באשר הם, כולל אלה הנחווים בחדירה. לראיה, נשים עם ואגינה מלאכותית (נשים שנולדות ללא ואגינה, ובונים להן בניתוח ואגינה מלאכותית מפיסות עור שנלקחות מאזורים אחרים בגופן) זהות בתגובתן המינית לנשים עם ואגינה "טבעית".
במילים אחרות, אנחנו מבינים היום שאורגזמה נשית היא אורגזמה נשית (כפי שאורגזמה גברית היא אורגזמה גברית), ושכל דרך שמוצאים בני זוג לענג את עצמם באורגזמה היא טובה ובריאה. המיניות האנושית מאופיינת בגיוונה הרב. כל חוויית אורגזמה היא ייחודית, ויכולה להוסיף ממד לעושרם של חיי המין הזוגיים ולהגביר את תחושות האינטימיות והסיפוק ביחסים.
עדיין, אורגזמה נשית תוך כדי משגל מיסיונרי מהווה משאת נפש מינית של זוגות רבים. למשגל המיסיונרי, כידוע, יש הרבה יתרונות: מגע שלם של גוף בגוף, אפשרות לקשר עין תוך כדי חדירה, והוא גם אינו דורש יכולות אתלטיות אולימפיות. בנוסף, המחקרים מראים שנשים החוות אורגזמה בחדירה מדווחות תדיר על סיפוק מיני רב. מצד שני, כאמור, אורגזמה במשגל מיסיונרי קשה להשגה עבור רוב הנשים.
מה לעשות? למדע, מתברר, יש אולי מה להציע בנידון.
אז איך עושים את זה?
בשנות ה־70 פיתח חוקר המין האמריקאי אדוארד אייכל טכניקה ייחודית הנקראת "שיטת יישור המשגל", במטרה לאפשר לנשים לחוות אורגזמה תוך כדי משגל מיסיונרי. על פי אייכל, הקושי להגיע לאורגזמה במשגל אינו נובע לרוב מבעיה פסיכולוגית או פיזיולוגית כלשהי אלא מחוסר ידע, ומטכניקת משגל לקויה המובילה לגירוי בלתי מספיק. במילים אחרות, חסרונה של התנוחה המיסיונרית הקלאסית הוא שהיא אינה כוללת גירוי מתמיד ומספק לדגדגן. "שיטת יישור המשגל" באה לתקן את הפגם הזה.
בשיטה זאת, המשגל מתחיל בתנוחה מיסיונרית. בשלב שני, אחרי החדירה, הגבר דוחף את עצמו למעלה ביחס לאישה וממקם עצמו גבוה יותר מן הרגיל, כך שאגנו מיושר מעל אגנה, ובסיס הפין שלו מתחכך בכיפת הדגדגן. הגבר שוכב על האישה מבלי להיתמך במרפקיו. הפין שלו בתנוחה זאת מכוון למטה, כלפי הרצפה, במקום למעלה. אגנו של הגבר שומר על מגע מתמיד עם אגן האישה תחתיו, ותנועתם אינה תנועת הבוכנה המקובלת (כשהגבר נע קדימה ואחורה, פנימה והחוצה ואגן האישה סטטי) אלא תנועת נענוע מסונכרנת מעלה ומטה, כשהאישה מרימה את אגנה בכיוון מעלה והגבר לוחץ את אגנו עליה בתנועה למטה.
שיטה זאת מעניקה חשיבות עליונה לתנועת האגן הנשית תוך כדי משגל. האישה יכולה להתאים את רמת הלחיצה (חזקה או עדינה) ואת קצב הנענוע (מהר או לאט). באופן זה מתבצע, תוך כדי החדירה ותוך כדי מגע של גוף בגוף, גם גירוי מתמיד ומתמשך של הדגדגן.
מאז הומצאה השיטה, ניסו מחקרים רבים לברר את יעילותה. אייכל עצמו פרסם ב־1988 מחקר שבו השווה את חוויותיהן של שתי קבוצות נשים שעברו קורס לשיפור הסקס. תוך כדי הקורס, קבוצה אחת תודרכה גם בשיטה החדשה. התוצאות הראו שנשים שתודרכו בשיטה דיווחו על אורגזמות מספקות ותכופות יותר. בשנת 1992, חוקרת הסקס הלן קפלן ו־20 מעמיתיה התנדבו בעצמם לשמש נושאי מחקר בשימוש בטכניקה עם בני הזוג שלהם, במשך שבועיים. מסקנתם: השיטה שיפרה את חיי המין שלהם ומהווה תוספת "מעניינת" לרפרטואר המיני.
ב־1995 פרסמו החוקרים דיוויד הרלברט וקרול אפט מחקר שביקש להשוות את יעילותן של שתי טכניקות טיפול מיניות. 36 נשים נשואות ובני זוגן התנדבו למחקר, וחולקו (באופן אקראי) לאחת משתי סדנאות העשרה מינית, שנמשכו שמונה שבועות כל אחת. קבוצה אחת (19 נשים) קיבלה הדרכה על טכניקת יישור משגל, בעוד הקבוצה השנייה (17 נשים) קיבלה הדרכה בטכניקת "אוננות מודרכת", שהיא שיטה מקובלת בטיפול מיני לנשים המתקשות להגיע לאורגזמה. הנשים התבקשו לתעד כל יום ביומנן את חוויותיהן המיניות. טכניקת יישור המשגל הניבה תוצאות חיוביות יותר. נשים שלמדו את הטכניקה דיווחו על שיפור של 56 אחוזים בתדירות האורגזמה תוך כדי משגל.
החוקר ארון פירס ערך בשנת 2000 סקר מקיף, שכלל את המחקרים הנ"ל ורבים נוספים שעשו שימוש בשיטת יישור המשגל. גם הוא מצא שהשיטה עשויה לסייע לנשים רבות לשפר את תדירות האורגזמה תוך כדי משגל.
לסיכום, טכניקת יישור המשגל אינה נוסחת פלא ואינה עובדת בשביל כל הנשים. בנוסף, כאמור, היכולת לחוות אורגזמה בחדירה איננה הוכחה לבריאות או לבגרות מינית ייחודית. בסופו של דבר, כל זוג מייצר את המיניות הטובה ונכונה לו. זאת ועוד: נשים המעוניינות לחוות אורגזמה בחדירה יכולות לעשות זאת על ידי הוספת גירוי ידני לדגדגן (בעצמן, בעזרת הפרטנר, או בסיוע צעצוע מין) תוך כדי חדירה.
עדיין, זוגות המעוניינים להרחיב את הרפרטואר המיני שלהם ולגוון את חווית התנוחה המיסיונרית, לא יפסידו כלום מהתנסות בשיטת יישור המשגל, ואולי אף ירוויחו (ביושר) אורגזמה נשית יפה.
- הכותב הוא פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוטרביין, אוהיו
