להקה נכנסת לבר. הגיטריסטית היא בתו של עזרא סיידוף, סמנכ"ל המבצעים במשרד ראש הממשלה; המתופפת היא בתו של הסופר והעיתונאי ישראל סגל ז"ל; על הקלידים, אחותה של מי שלנצח תיזכר ככוכבת הריאליטי הראשון בישראל, שרון אילון. וזוהי רק מחצית מחברות יס מא'ם, להקה המבצעת גרסאות כיסוי ללהיטים משנות ה-50 וה-60, ושחוגגת בימים אלה שנה לפעילותה. במסגרת החגיגות ייערך ביום ראשון הקרוב (14.2) מופע מיוחד שלה במועדון האזור בתל אביב. ואם עוד לא יצא לכם להיחשף ללהקה דרך האירועים הרבים שבהם היא הופיעה, קבלו היכרות עם חברותיה, אחת לאחת.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
מנהלת הלהקה, וגם הבסיסטית, היא רינה שוגל (29), שבגיל שנתיים עלתה ממוסקבה לירושלים, למדה פסנתר מגיל שש ובתיכון התאהבה סופית במיתרי הגיטרות. בשנים האחרונות ניגנה בין היתר לצד דוד לביא, מישה סוחינין והרכב האינדי בנג'מינז בראדר. בימים אלה היא עמלה על ספר שירה ראשון (המצוי, לדבריה, "בשלבי חיתולים") ומנהלת עסק ליצירה ולמכירה של גיטרות.
הסולנית היא קרן קורקוס (23), במקור מירושלים וכיום תושבת תל אביב, סטודנטית במכללת מיוזיק במסלול יצירה והפקה ומוזיקאית עצמאית. קורקוס היא חברה טרייה יחסית בלהקה והחליפה את הסולנית הקודמת, הגר לוי, שעזבה לטובת קריירת סולו.
נעה סגל (32), ששרה ומתופפת, היא ירושלמית במקור, למדה שנה ברימון והמשיכה ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. כיום היא גרה בתל אביב, מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית, מתופפת בהרכב הירושלמי מארש דונדורמה ועובדת על אלבום בכורה.
מיטל הוכמן (37), שירה וגיטרה, הבת של סיידוף ואם לארבעה ילדים, נולדה בירושלים וכיום מתגוררת בקיבוץ חצור. היא למדה ברימון ועזבה בשנה השלישית לטובת הופעות בחו"ל מטעם הסוכנות היהודית. כששבה לארץ, למדה הוראת מוזיקה במכללת לוינסקי לחינוך. במקביל לכל עיסוקיה היא מלמדת פיתוח קול זה 15 שנה, ובין הזמרים שלמדו איתה נמצאים עידן חביב ועלמה זוהר. לפני חמש שנים הוציאה אלבום משלה בשם "בנועם".
דנה אילון (28), קלידים וקולות, מהוד השרון, למדה במשך שנתיים ברימון והמשיכה כמו הוכמן לתואר בחינוך מוזיקלי בלוינסקי. במקביל לעיסוקיה בתחום המוזיקה היא עובדת כמאפרת ומנהלת משרד בחברת אלקטרו-אופטיקה משפחתית. אחותה שרון, לדבריה, התרחקה מאור הזרקורים ועוסקת בעיקר ביזמות חברתית. הגיטריסטית הנוספת, רוני מרקוביץ' (26), נעדרה מהראיון.
יס מא'ם בהופעה:
מה יותר פופולרי מבנות?
הכול התחיל מרעב, ומי שמכיר את המצב העגום של מרבית המוזיקאים בישראל יודע שזו לא מטאפורה. "הייתי מוזיקאית רעבה, כי בדיוק נגמרה לי עבודה לצד מנצח מסוים", מספרת רינה שוגל. "יום אחד פגשתי את נעה בחזרות והחלטנו שאנחנו חייבות להרוויח. אמרנו בצחוק שצריך להקים להקת אירועים, כי שם נמצא הכסף. בפעם הבאה שנפגשנו אמרתי לה שבאמת כדאי שנעשה את זה, ושאני רוצה שזו תהיה הלהקה הכי עסוקה שיש. החלטנו שנהיה להקת בנות, כי מה יותר פופולרי מבנות?
"מהרגע שכולנו התחברנו, הכול התחיל לזרום והחלטנו לעבוד על מופע שכולל קאברים ללהיטי ענק של ארתה פרנקלין, אלביס, הביטלס ועוד. רצינו לתת משהו מיוחד עם פרשנות משלנו, ושזה יהיה המיקוד בתלבושות, בצבעים, בכל. יש לנו קונספט שמוכר את עצמו, וגם זרקנו הרבה חכות שהעלו דגים. עד היום הופענו בפסטיבלים ובאירועים של עיריות תל אביב, ירושלים וכרמיאל, ובקרוב כנראה נופיע גם בפסטיבל JFEST International בלידס שבאנגליה".
נעה סגל: "הופענו בכנס של פסיכולוגיים חינוכיים בטבריה, שהיה חמישה ימים של פרויד ועמורה, אחד הערבים הכי רוקנרול שהיו לי בחיים. לא נתנו לנו לרדת גם אחרי שלושה הדרנים. זה היה שיכרון חושים".
רינה שוגל: "הופענו גם בכנס רופאים מרדימים והצלחנו להרקיד אותם כמו נינג'ות".
דנה אילון: "וגם בחתונה שלי. עליתי עם שמלת כלה. התגובות היו מדהימות וזה נתן פן אחר לאירוע".
כשהן נשאלות אם הן רואות עצמן כפמיניסטיות, מתפתח ביניהן ויכוח ער. רינה שוגל: "איפה שאפשר היה לעבוד עם נשים, לקחנו נשים. רצינו לתת מקום לנשיות. זה לא עניין עקרוני, אנחנו פשוט נהנות מזה".
מיטל הוכמן מביעה תחילה התנגדות לתיוג הפמיניסטי וטוענת שחברות הלהקה בסך הכול "מגשימות את מה שאנחנו רוצות בדרך שלנו". דנה אילון חוששת "שזה יתקשר לאנשים עם שריפת חזיות". נעה סגל, מצידה, נעמדת על המשמר. "למה נשים מפחדות להגיד שהן פמיניסטיות? זו בסך הכול תנועה לשוויון הזדמנויות וזכויות לנשים". קרן קורקוס תומכת בה ומוסיפה: "זה היה חדש לי לעבוד עם נשים. אני רגילה לדינמיקה גברית. חששתי מזה, אבל הרגשתי שזו סביבה תומכת, מחזקת ומקבלת מהרגע הראשון".
רינה שוגל: "אנחנו יודעות לנהל את העסקים שלנו ואת היומנים שלנו בעצמנו, ואנחנו דואגות לכל הלוגיסטיקה ולאנשי הצוות שעובדים איתנו. אנחנו גם מנהלות במקביל עסקים נוספים. אני לא מכירה הרבה גברים שעושים הכול לבד. מצד שני, כשקיבלנו הצעה להופיע במועדון חשפנות בדרום תל אביב, החלטנו ללכת על זה כדי שיהיה לנו סיפור לנכדים. הבטיחו לנו שזה יהיה תקין, ובאמת, כל מה שעשינו היה לשיר על הבמה. מאחורי הקלעים היו הרבה בחורות עירומות, והסתכלנו עליהן בשוק, כמו הילדות הטובות של השכבה".
הבגדים היפים משנות ה-50
הן החליטו להתמקד בשירי שנות ה-50 וה-60 מתוך ידיעה שקהל רחב יכול להתחבר אליהם. "חשבנו על עשורים שיכולים להתאים להופעות באירועים", אומרת מיטל הוכמן, "ועל שירים שהם נכסי צאן ברזל. אנחנו גם משלבות שירים ישראליים, אבל רוב המוזיקה בישראל בתקופה הזו הייתה להקות צבאיות, שלישיית גשר הירקון והחלונות הגבוהים: שמו דגש על הרמוניות, היו פחות רוק ופופ".
רינה שוגל: "ובואו נודה על האמת, רציתי בגדים יפים של שנות ה-50, אז דחפתי לזה".
חשבתן לנסות להשתתף בריאליטי כישרונות בטלוויזיה?
מיטל הוכמן: "בעבר הייתי נגד, כי אני לא אוהבת את המעמד של האודישנים. היום אני חושבת שמי שיש לו חומר מקורי, ויש לו מה להגיד, יכול להרוויח מזה. צריך לבוא לשם כתוצר מוגמר".
רינה שוגל: "היו אלינו פניות ממלהקים של תוכניות ריאליטי, אבל עבדנו קשה כדי להביא את עצמנו לנקודה שבה אנחנו מצליחות, ולא רצינו למזער את העבודה הקשה שעשינו ולייצר בידור".
חולמות להיכנס לפלייליסט של גלגלצ?
נעה סגל: "זה לא רלוונטי לגבינו, כי אנחנו עושות כאן גרסאות כיסוי, אבל כולנו פעילות במקביל בהרכבים שמייצרים מוזיקה מקורית. הפלייליסט הוא בסך הכול שיטה. הבעיה היא שאנחנו מדינה קטנה עם הרבה יצירה ומעט קהל, ולכן כל כך קשה להיכנס אליו".
רינה שוגל: "אני חושבת שמוזיקה טובה היא מוזיקה טובה. המאבק נגד הפלייליסט בהובלת שרת התרבות הוא בעיניי לא במקום, לא הגיוני ולא צודק. יש עוד פלטפורמות, ולא כל האמנים חייבים להיות בגלגלצ. מה שחשוב זה שהרדיו הישראלי כולו יפרגן ליוצרים מקומיים ולמוזיקה ישראלית".
מיטל הוכמן: "גלגלצ זה משהו שמצליח, ולדעתי הם כן עובדים שם מתוך מחשבה ורצון להיות מאוזנים ולהכניס אמנים מכל סגנונות המוזיקה".
