קהל נכבד, אני במחזור: הקומיקאיות
שמצהירות בגאווה כי הן פמיניסטיות

חשבתן שלפמיניסטיות אין חוש הומור? הצחקתם את חגית גינזבורג ונעמה רודריגז, שכל אחת מהן הקימה קבוצת סטנדאפיסטיות חדשה

מימין לשמאל: מור חן, נגה דיאנג'לי, חגית גינצבורג, מיטל אבני לאה לב (צילום: גלעד משיח)
מימין לשמאל: מור חן, נגה דיאנג'לי, חגית גינצבורג, מיטל אבני לאה לב (צילום: גלעד משיח)

"אנחנו אוסף של נשים שונות ומשונות", אומרת חגית גינזבורג (33), עיתונאית ואשת תוכן, שהקימה לפני כחצי שנה את קבוצת הסטנד־אפ "נשי ותיהני". אחת לחודש ("כמו וסת", כהגדרתה) הן מופיעות במועדון "סטנד־אפ פקטורי" בדרום תל אביב. "אנחנו לא פועלות יחד מחוץ למסגרת הזו. כולנו עושות עם עצמנו דברים רציניים ומכובדים יותר במשך היום, כמו לחטט באובססיביות בתמונות של זרים בפייסבוק. ובלילות אנחנו מנסות לצבור קילומטראז' על הבמה ומקוות שיום אחד מישהו יזהה בנו את איימי שומר הבאה", היא אומרת.

 

לצד גינזבורג חברות בקבוצה מיטל אבני (34), שחקנית; מור חן (29), ליצנית; נגה ד'אנג'לי (32), שחקנית; עמית הרשקוביץ (27), עיתונאית; ולאה לב (20), חיילת משוחררת. כל אחת מביאה לבמה את המטען האישי שלה עם טקסטים על אמהות, רווקות מאוחרת, גברים, סקס, אהבה, דיאטות ומשפחה. ייאמר לזכותן שאף אחת מהן לא מידרדרת לבדיחות עדתיות.

 

איך הגעתן להעלות ערב סטנד־אפ משותף?

גינזבורג: "העליתי סטנד־אפ לפני חצי שנה וגיליתי שלעמוד על במה זה מרזה, אז המשכתי. יש כרגע אינפלציה מטורפת בערבי במה פתוחה בתל אביב, אז לא חסרות הזדמנויות להופיע, אבל בכל אחד מהם יש כמעט תמיד רוב טוטאלי של גברים. היחס הוא לרוב שתי סטנדאפיסטיות ל־194 סטנדאפיסטים. זה ביאס אותי, כי יש כל כך הרבה בנות מוכשרות ומצחיקות.

 

"במקרה נשלחתי באותה תקופה לראיין את ארז בירנבוים, סטנדאפיסט והבעלים של 'סטנד־אפ פקטורי'. הצעתי לו שאארגן שם ערב סטנדאפיסטיות. התחלתי לחפש בנות, ביקשתי המלצות בפייסבוק, צפיתי בסרטונים וכך התגבשה הקבוצה. הערב הראשון היה הצלחה אדירה".

חגית גינצבורג. מתעבת את הביטוי הומור נשי (צילום: שחר תמיר)
    חגית גינצבורג. מתעבת את הביטוי הומור נשי(צילום: שחר תמיר)

     

    יש בכלל דבר כזה, הומור נשי?

    "אין דבר כזה. אני מתעבת את הביטוי הזה. יש הומור, ולפעמים הוא מסופר על ידי נשים. יש קלישאה שגורסת שנשים לא מצחיקות. ההפך הוא הנכון. עד לאחרונה, הסטנד־אפ היה נחלתם הבלעדית של הגברים. זה ז'אנר שנתפס כגברי, מאותה סיבה שנהג מונית נתפס כמקצוע גברי - כי החברה שאנחנו חיות בה מיזוגנית, שונאת נשים.

     

    "תסתכלי על קודקודי הסטנד־אפ בישראל, כמה נשים תמצאי שם? עדי אשכנזי, ליטל שוורץ, רותם אבוהב, הדר לוי וזהו, פחות או יותר. נשים כמו איימי שומר, טינה פיי, איימי פולר, וונדה סייקס וקומיקאיות אמריקאיות מדהימות אחרות נתנו לנו את הדחיפה שהיינו צריכות. היום יותר ויותר נשים מעזות לעלות על הבמה, אבל נבלעות בים של גברים".

     

    יש נושאים שזוכים להד חזק יותר?

    "אלה לא הנושאים, אלא האופן שבו הבדיחות מבוצעות, וזה אינדיבידואלי, משתנה ותלוי בקהל ובאנרגיות של הסטנדאפיסטית. אנחנו מדברות על הכל, וכל נושא עובד כל עוד הוא מדויק ומבוצע נכון. ברגע שהקהל מתגבר על הרתיעה הטבעית מלראות אישה מנבלת את הפה על הבמה, או סתם מדברת בפתיחות על הווגינה שלה, הוא זורם איתנו וצוחק מהכל. למרבה הצער, הרבה אנשים עדיין לא יודעים איך לעכל את זה".

     

    קהל נשי מגיב אחרת מקהל גברי?

    "קשה לומר. אני חושבת שיש נושאים שנשים מזדהות איתם יותר, באופן טבעי. צחוק של הזדהות הוא תמיד עמוק יותר ומרגש יותר מצחוק שנובע מהבנה רציונלית. כשאני מדברת על זה שאני שמנה או רווקה בודדה, גם גברים צוחקים, אבל אם אני שומעת נשים בקהל ממלמלות, 'וואו, לגמרי', זו תחושה מדהימה".

     

    איך תגיבי אם גבר יבקש להצטרף לערב שלכן?

    "אם רק היה לי שקל על כל סטנדאפיסט שהתחנן שנצרף אותו. פחות או יותר כל סטנדאפיסט שאני מכירה ביקש. חלקם הציעו לחבוש פאה ואפילו הסכימו לעלות בלבוש דראג מלא. אולי יום אחד זה יקרה, אבל בינתיים זה חוטא למטרה בעיניי".

     

    קיבלתן תגובות שליליות?

    "היו תגובות מאוכזבות של פמיניסטיות שהגיעו כדי לפרגן, במחשבה שהן עומדות לצפות בסטנד־אפ פמיניסטי לוחמני, והתבאסו לגלות שאנחנו מספרות גם בדיחות שהן לא בהכרח פוליטיקלי קורקט. חלקנו פמיניסטיות יותר בסטנד־אפ שלנו, חלקנו פחות. זה ממש בסדר בעיניי, צריך לתת מקום להכל".

    נעמה רודריגז וחן זאוסמר. חברה מביאה חברה (צילום: עדי אדר)
      נעמה רודריגז וחן זאוסמר. חברה מביאה חברה(צילום: עדי אדר)

        

      הומור נשי? אין דבר כזה

      מי שמצפים להומור פמיניסטי ימצאו את מבוקשם במופע נשי אחר המועלה מדי פעם במועדון "הסטנד־אפ הפמיניסטי" של חן זאוסמר (31), עורכת, קריינית ובמאית; שיר ראובן (27), תסריטאית; עמית הרשקוביץ (שמופיעה גם ב"נשי ותיהני"), מיטל שפירו (24), מאיירת; מור קרול (26), רכזת בנוער עובדד והלומד; הדר פריאנטה (26), כתבת Xnet, ונעמה רודריגז (30), שחקנית.

       

      "הייתה לי מחברת של פאנצ'ים ורעיונות לבדיחות. הקראתי ממנה לידיד שלי, סטנדאפיסט, והוא אמר לי שזה פמיניסטי מאוד. לא ממש התכוונתי לזה", נזכרת רודריגז, המייסדת הרשמית של הקבוצה.

      "קצת אחר כך מישהי כתבה בפייסבוק שהיא רוצה לארגן ערב סטנד־אפ בנות עם אג'נדה פמיניסטית, שתיתן קונטרה לתכנים שכולנו רגילים לשמוע בסטנד־אפ. ישר קפצתי על הרעיון ונדנדתי לה שאני רוצה להשתתף, רק שאז היא כבר התחילה ללמוד ודי ירדה מהרעיון. אחרי שהבנתי שזה לא ממש הולך לקרות, אמרתי או־קיי, אני אארגן את זה בעצמי. עליתי להופיע בערבי במה פתוחה ב'סטנד־אפ פקטורי' ובמועדון 'הר סיני'. ראיתי שהולך לי מצוין, ולאט לאט התחלתי להתחבר עם שאר הבנות שמופיעות איתי היום. אפשר להגיד שחברה הביאה חברה".

       

      אף חברה לא הביאה חבר?

      "האמת שאין לי מושג למה זה על טהרת הנשים. זה פשוט יצא ככה, בהתאם לרעיון המקורי. אין דבר כזה הומור נשי, אבל לפעמים בנות מגיבות לקטעים מסוימים שלי בצחוק בקול רם, ובנים מקסימום מעלים חיוך. יש דברים שנשים חוות באינטנסיביות יותר מגברים. למשל כשאני מספרת שאני הולכת ברחוב חשוך ומפחיד, מלא בשתן, מזרקים, לכלוך ועולב קיומי, ואיש אחד שואל אותי למה אני לא מחייכת.

       

      "שמעתי סטנדאפיסטית שמספרת שאחד התחביבים שפיתחה הוא לעמוד ולחכות לאוטובוס מאוחר בערב, ולראות כמה מכוניות עוצרות ומי הכי מרבה במחיר תמורת מציצה. אלו דברים שלצערנו רובנו חווינו מתישהו וכשצוחקים על זה, זה מצחיק אותנו מהבטן. בנים קצת פחות יכולים להבין".

       

      יש נושאים נפיצים?

      "בכל הופעה התגובות לאותה הבדיחה יכולות להיות שונות לחלוטין. יש בדיחות שעבדו חמש הופעות ברציפות, ואז פתאום התקבלו בשתיקה מוחלטת, ולהפך. זה תלוי באלף גורמים. יש לי בדיחה שחורה על תקיפה מינית. בדרך כלל היא עובדת מצוין, אבל פעם מישהי ניגשה אליי אחרי ההופעה וסיפרה לי שהיה לה קשה לשמוע את זה".

       

      זאוסמר: "יש נושאים שלהרבה אנשים לא כל כך נעים לדבר עליהם או לשמוע עליהם, ועל אחת כמה וכמה לשמוע אישה שמדברת עליהם. דווקא עליהם אני אשתדל לדבר ולבדוק אותם על במה, כי זה מסקרן אותי. פעם אחת החלטתי די בספונטניות לדבר על זה שאני במחזור ולפרט את התחושה. הרגשתי את ההתכווצויות והמבוכה בקהל, וזה נתן לי תחושה שאני עושה משהו נכון.

       

      "התרגלנו לגסויות גבריות. אני בעד, כמובן. אבל נהיה לנו לא נעים כשנשים נוגעות בנושאים 'מלוכלכים מדי'. אין טעם להסתיר את זה שנשים מסוגלות להיות מגעילות, מביכות או כנות להחריד. חלק מהנשים שאני מופיעה איתן הן קודם כל חכמות ורק אחר כך מצחיקות, שם טמון הכוח האמיתי והמאגי של הקומדיה".

       

      קיבלתן ביקורות שליליות?

      "התגובה השלילית היחידה ששמעתי הייתה על הכנסת המילה 'פמיניסטי' לשם של הערב. הרבה אנשים נוטים להרגיש שזה נותן נופך אקדמי ומעצבן. אני מגיבה לזה במילה אחת: 'נופך'".

       

      אם גבר מוכשר, מצחיק ופמיניסט יבקש להצטרף, תסכימו?

      רודריגז: "האמת שאין לי בעיה שגבר יצטרף. זה התחיל כערב בנות שייתן קונטרה לשלל נושאים שאנחנו שומעים בסטנד־אפ, על האישה שאוכלת את הראש, אז רצינו לאכול את הראש בקטע מצחיק שהוא 'שלנו'. בלי קשר, עוד נשים פנו אליי ונאלצתי להגיד לא, כי אנחנו שבע - וזה המון".

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד