זה יכול להיות סרט קולנוע איטלקי: בחורה צעירה בעיירה סונצ'ינו שבצפון איטליה שוכרת דירה קטנה ליד הכנסיה המקומית. 4,000 תושבים, מתוכם אף לא אחד דובר אנגלית. היא חורקת שיניים באיטלקית במטרה לייצר אינטרקציה בסיסית עם הסובבים. בסופי שבוע ובערבים קרים ומושלגים, רחוקה מהמשפחה ומהחברים, היא יושבת לבד בדירתה וחושבת על יום העבודה הבא במפעל שליד הכפר.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
"בדיעבד, זה נשמע נוראי. אני באמת לא מבינה איך עשיתי את זה", אומרת שרון עזרא, 29, בראיון ל-Xnet, "אבל החלטתי לוותר על הנוחות כדי להגשים את החלום. הכרחתי את עצמי ללמוד איטלקית, כי ידעתי שאחרת לא אשרוד שם, והקדשתי את כל כולי לעבודה במפעל. קמתי בבוקר לעבודה, ובלילה חזרתי לדירה וחשבתי על הקולקציה הבאה שאעבוד עליה". אבל אל תמהרו לרחם על עזרא, משום שמדובר בבחורה שהשיגה את אחד הג'ובים הנחשקים בעולם האופנה.
בגיל בת מצווה היא התאהבה בתפירה, ובהדרכת סבתה ייצרה בגדים לארונה הפרטי, מביתה שבקריית אונו, שם נולדה וגדלה. זה היה ברור לכולם שהרומן שלה עם בדים לא יתפוגג עם הזמן, וחודש אחרי הצבא התקבלה לשנקר. לאחר ארבע שנות לימוד במחלקה לעיצוב אופנה היא סיימה בהצטיינות ועברה למילאנו, עם מלגת לימודים לתואר שני בבית הספר מרנגוני בפיתוח מוצר. "מהרגע שהתחלתי ללמוד שם הבנתי שאני מתאהבת בתחום החייטות והייצור האיטלקי, ושאני חייבת להישאר בכל מחיר".
מהר מאוד מצאה עצמה עזרא חיה בבירת האופנה, ואחראית על לא פחות מקולקציות הקוטור של המותגים הנחשבים בעולם, במסגרת תפקידה כמנהלת פיתוח מוצר ב-Cieffe, חברה המעניקה שירותי פיתוח מוצר למותגי ענק כפנדי, אטרו, דרק לם, פרואנזה סקולר, כריסטופר קיין ועוד. "הייתי אחראית על תרגום הרעיונות של המעצבים למוצר של ממש, תוך כדי ויסות בין היצירתיות לפרקטיות, בין החזון לבין התכל'ס", היא מספרת. "זה כולל עמידה ופיקוח על זמני הייצור, כמויות, בדים וחומרים. הייתי החוט המקשר בין המעצבים ליצרנים, והעבודה היתה מול הסטודיו של כל מותג". בפנדי, למשל, לצד האיורים הטכניים שקיבלה, הם התעקשו לשלוח גם סקיצות של קרל לגרפלד, שצוירו ביד שמאל על גבי ניירות מקומטים. "הוא רצה שנייצר בדיוק את החזון שלו".
במסגרת תפקידה מצאה שרון לא מעט פתרונות יצירתיים, למשל בקולקציה של פנדי לאביב-קיץ 2014, בה נתבקשה לייצר שמלת אורגנזה משי בחיתוך לייזר. "זה דרש פיניש סינתטי, וכדי שהבד הטבעי לא יישרף הוספנו שכבה מעל הבד הקיים. אם שמלה ממוצעת מצריכה כ-25 דקות עבודה, השמלה הזו לקחה חמש שעות עבודה, והמחיר הסופי שלה היה בסביבות 6,000 יורו".
עוד פתרון יצירתי במיוחד שהציעה שרון הפך את ליין שמלות התחרה של כריסטופר קיין באביב-קיץ 2013 להצלחה מסחררת. "הגיעו אליי סקיצות של שמלת בסיס מאורגנזה, עליה רצו להוסיף אפליקציות תחרה. הוספתי לפריט סרט הדבקה תרמי, שהפך את השמלה למשהו אחר לגמרי. שילבתי בין אפליקציות התחרה העדינות לסרט בווריאציות שונות, וסדרת השמלות הזו נמכרה ב-4,000 יחידות. גיליתי שגם בקולקציה הקרובה שלו קיין חוזר לטכניקת הטייפינג הזו, וזה מאוד מרגש אותי".
זה לא עשה לך חשק להיכנס לבית אופנה כמעצבת?
"למען האמת, לא. הרגשתי שאני משפיעה על כל אחד מהמותגים יותר מהמעצבים בסטודיו שלהם, ומה שהכי ריגש אותי היה לנצח על כולם יחדיו. לא הרגשתי שאני מוציאה לפועל חלומות של אחרים, אלא שמעריכים אותי ושיש לי אמירה".
היית מגיעה לשבועות האופנה לצפות בפריטים שעבדת עליהם?
"הייתי רואה את הקולקציות בשלב המדידות האחרון לפני התצוגה, וגם אחרי התצוגה כדי לתת רשמים לקראת הייצור. פעם היה לנו קרייסס כשבוע לפני תצוגה של דרק לם בניו יורק, הוקפצנו לפני הזמן לאחר שהחליטו שהם רוצים להוציא עוד סאמפל והיו חייבים את הצוות שלנו כדי להבין האם אפשרי לייצר אותו בכמויות, האם יש את החומרים בנמצא ומהן העלויות. בסופו של דבר, הסאמפל הזה הפך לבסט סלר".
מדי שלושה חודשים עזרא היתה נוסעת לפריז, לונדון או ניו יורק, להיפגש עם כל סטודיו ולתכנן את הקולקציה הבאה. "באלי סאאב עבדתי מול אנטוניו בררדי שאחראי על הפרט-א-פורטה בפריז. הייתי מקבלת את הסקיצות שלו ומלקטת ברחבי איטליה רקמות שהתאימו. פעם קיבלתי מייל מאלי עצמו, שביקש שאגיע דווקא לסטודיו הקוטור שלו. הבעיה היתה שהוא ממוקם בביירות. הודתי לו בנימוס והסברתי שאין ביכולתי להגיע".
מה הדבר הכי מעניין שאת לוקחת איתך מהעבודה במפעל?
"ההבנה שמעצבים יש בשפע, אבל יצרנים שיודעים את העבודה לא יישארו כאן לנצח. זה עולם הולך ונעלם של בעלי מלאכה שבאמת יודעים את העבודה. ממייצרי כריות הכתפיים בנאפולי, מומחי ההדפסות וייצור המשי בקומו, ועד למייצרי הרקמות של בולוניה. אלו אומנים שנולדים לתוך המקצוע, זו איכות ומסורת איטלקית שאי אפשר שלא להתאהב בהן".
במשך שנתיים וחצי עבדה ב- Cieffe, עד שפגשה את אניו קפאסה, המנהל הקריאטיבי של המותג האיטלקי קוסטום נשיונל, שקפץ לסיבוב במפעל וחזר עם עזרא כמנהלת פיתוח מוצר של המותג. "זה בדיוק מה שעשיתי בעבודתי הקודמת, רק במקום אחד. עברתי מהעיירה סונצ'ינו למילאנו, שם גם יושב המותג, והייתי אחראית על קולקציות הנשים והגברים".
באותם ימים הבינה עזרא שהיא רוצה לייצר משהו משלה. היא חברה לשותף שאביו אופטיקאי, ובמהרה מצאה את היצרן המושלם עבורה, מפעל בבלונו שבצפון איטליה, אליו נחשפה כשפנדי ביקשו ממנה לחפש מפעל לייצור משקפיים.
"יצרנו קולקציית קפסולה של משקפי שמש, ופתחנו דוכן בשבוע העיצוב 2014 במילאנו. אנשים כל כך התלהבו שהזמינו מאיתנו מראש כמויות של משקפיים. הבנו שיש כאן משהו". עזרא עזבה את העבודה והשניים החליטו לפתוח סטארט אפ: חנות אופטיקה אינטרנטית המציעה משקפי שמש וראייה, עם מראה וירטואלית המאפשרת למדוד את המשקפיים על הפנים בלי לזוז מהמסך. שמה של החנות, Quattrocento (קוואטרוצ'נטו), קורץ לתקופת הרנסנס בה פרחו גילדות האומנים ובעלי המלאכה.
"התחלנו לחפש משקיעים באיטליה וישראל, ולמרבה הפלא מיד מצאנו בארץ את אבישי אברהמי, מייסד WIX, שראה את המשקפיים והתאהב. בזכות ההיכרות שלי עם שרשרת האספקה, הבנו שניתן לשלוט במחיר ולפני כשנה השקנו את האתר, שמציע מחירים נוחים, ולצדו יש לנו גם 15 נקודות מכירה באירופה, ביניהן באיטליה, בצרפת ובסקוטלנד".
אם יש משפט אחד שעזרא לוקחת עמה מהמסע שעברה משנקר ועד היום, הוא "לא למוסס כלום. זה נשמע יותר טוב באיטלקית", היא מוסיפה, "הכוונה היא לא 'לפורר כלום בידיים' – לא לוותר על החלומות שלך. לימדה אותי את המשפט הזה הפטרונית של המפעל, שהתחילה ממתפרה קטנה וכעבור שלושים שנה הפכה לאימפריה. כיום אני שולטת בהישגים ובחלומות שלי, ויודעת שהכול תוצר של עבודה קשה".
