הג'חנון שהציל אותי: הגשימה חלום והצליחה לכסות חובות כבדים

לפני שנה לא היה ללוני קרובקה, אמא חד־הורית לשתיים (אחת הלוקה בפיגור שכלי) כסף לשכר דירה, לביגוד ואפילו לאוכל. ואז ברגע אחד הכל התהפך

"ביום חמישי העליתי סטטוס לפייסבוק, ביום ראשון כבר שילמתי את השכירות, ולראשונה זה שנה, הלכתי לקניות ומילאתי את המקרר". לוני קרבוקה  (צילום: עדי אדר)
"ביום חמישי העליתי סטטוס לפייסבוק, ביום ראשון כבר שילמתי את השכירות, ולראשונה זה שנה, הלכתי לקניות ומילאתי את המקרר". לוני קרבוקה (צילום: עדי אדר)

"אני תימנייה אסלית משני הצדדים. שלושה חודשים לפני שנולדתי טבע אחי אלון, שהיה אז בן שלוש, ונקראתי על שמו, אלונה. המשמעות לגבי הייתה צורך מתמיד למלא חלל. אחרי שאבי נפטר החלטתי להשתחרר מהמשא ואימצתי את השם לוני.

 

"בגיל 23 נישאתי, אחרי שנה הפכתי אמא לסהר (בת 22), וכעבור שנתיים וחצי נולדה שי (19), שאובחנה בגיל צעיר כלוקה בפיגור שכלי. אין לתאר את ההלם, את האבל ושלבי ההסתגלות שעברתי, עד שהפסיכולוגית בגן המיוחד הבהירה לי שאני מפספסת את הילדה. הבנתי שאם אני לא אאמין בה, לא אוכל לצפות שאחרים יעשו זאת, ונשבעתי שאעזור לה למצות את יכולותיה.

 

"שנה לאחר מכן התגרשתי. הילדות היו בנות שש וארבע. המזונות אפשרו לי לכלכל אותן, ובזכות ההיכרות עם החינוך המיוחד הפכתי לסייעת פדגוגית, שעוסקת בשילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך. אני יושבת איתם בכיתה ומשמשת מעין "מתרגמת" בעבורם מול התלמידים הרגילים והמערכת.

 

"כשסהר הייתה בכיתה ג' התברר שהיא לקוית למידה רב־מערכתית, בעלת הפרעת קשב וריכוז, דיסלקציה, דיסגרפיה ועוד 'מתנות'. אחרי שהתרוממתי מהפיגור של שי, באה עוד נפילה. אבל לא יכולתי להרשות לעצמי לשקוע.

 

"לפני ארבע שנים, כשסהר הגיעה לגיל 18, הופחתו דמי המזונות שלה בהתאם להסכם הגירושים והתחילו הבעיות הכלכליות. ניסיתי לקחת על עצמי עבודות נוספות וגם סהר, שלא גויסה, ניסתה למצוא עבודה, אך לא הצליחה. לפני כשנה, כשהגיעה שי לגיל 18, ירדו דמי המזונות והופסקה זמנית קצבת הנכות שלה (עד שתאובחן מחדש), ואז הגיעה ההידרדרות הכלכלית לשיאה. המשכורת הספיקה לשכר דירה אבל לא לביגוד, אוכל, חשמל, מים או ארנונה. עברנו ניתוקי חשמל ומים, לקחתי הלוואות ממי שהתאפשר וצברתי חובות מטורפים. הייתי מיואשת.

 

"לפני קצת למעלה משנה הזמינה אותי חברה להרצאה של יובל אברמוביץ', מחבר רב המכר 'הרשימה'. הלכתי ספקנית לגמרי. יובל טוען שחלומות צריך לצעוק, כי אנשים רוצים לעזור. במהלך ההרצאה הוא ביקש שאנשים יקומו ויגידו בקול את חלומותיהם ואז שלף מעטפה ובתוכה 'דמי חלום' בסך 1,000 שקל, שהעניק לאחד מהם. רציתי לצעוק: 'על מה הוא מדבר? לי אין פריבילגיה לחלום. אני עסוקה בהישרדות! אני צריכה את הכסף בשביל לקנות אוכל!' אבל שתקתי. יצאתי מההרצאה מייבבת ונטולת תקווה. מה גם שכעבור כמה ימים הייתי אמורה לשלם שכר דירה וחסרו לי 1,500 שקל, שלא היה לי מאיפה לקחת.

 

"חברתי יצרה קשר ביני לבין יובל, וכשהוא שאל למה אני מתוסכלת אמרתי שהחלום היחיד שלי הוא לצאת מהקושי הכלכלי, שהוא כמו תהום ששואבת אותי למטה. יובל הציע לי לפרסם את רשימת החלומות שלי בעמוד פייסבוק שפתח בשם 'יום הרשימה', שבו אנשים משתפים ברשימת החלומות שלהם.

 

"שכבתי במיטה וחשבתי איך אשיג את הסכום החסר לשכר הדירה, ופתאום הבריק לי רעיון: אני מכינה יופי של ג'חנון. יש לי בבית קמח, סוכר, שמן, מלח. אני יכולה להכין ג'חנון. אבל מי יקנה? ואז נזכרתי במשפט המפתח של יובל: 'חלומות צריך לצעוק!' כתבתי בפייסבוק סטטוס נוקב שבו סיפרתי על מצבי וביקשתי שיבואו לקנות ג'חנון לשבת, כי אני לא רוצה תרומות או מתנות. אני רק רוצה להכין ג'חנונים ולהתפרנס.

 

"זה היה ביום חמישי. ביום ראשון שאחריו כבר שילמתי את מלוא השכירות, ולראשונה זה שנה, שבה קיבלתי אוכל מעמותות, הלכתי לקניות בסופר ומילאתי את המקרר.

 

"מה שקרה באותו סוף שבוע הוא לא ייאמן. הפוסט שלי הפך לוויראלי, גרף רבבות לייקים, אלפי תגובות ושיתופים. זה היה מטורף! אני, סהר, אמי ואחותי עמדנו במטבח והכנו ג'חנונים. מכרתי מאות. אנשים באו, חיבקו, עודדו וקנו. אחרי שלושה חודשים נרשמתי במס הכנסה ובמע"מ כעוסק זעיר. היום אני בעלת עסק 'הג'חנון של לוני', יש לי 5,000 עוקבים בדף עסקי בפייסבוק ואנשים קונים.

 

שורה תחתונה

"כשיש לך כבר את ה'לא', אתה יכול להרוויח רק את ה'כן'. אתה צריך רק להעז ולצעוק את החלום שלך".

___________________________________________

 

 

מה הסיפור שלכם?

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il 

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד