מרכז חילוני חדש בבירה: הצוללת הצהובה והקרן לירושלים יעברו דירה

משרד האדריכלים סלמה מילסון ארד ואבנר סימון יתכנן בניין חדש של "הקרן לירושלים" ומרכז המוזיקה "הצוללת הצהובה" (שהקרן הקימה ותומכת בו), סמוך למלון המלך דוד בבירה. כך נודע לערוץ האדריכלות של Xnet.

הקרן הזמינה שישה משרדי אדריכלים ירושלמיים לתחרות סגורה, שבה נדרשו לתכנן בניין בגן בלומפילד (קרקע ששיכת לקרן). הגן פונה לרחוב פול אמיל בוטה, בין החזית הצדדית של מלון היוקרה לבין הקונסוליה הצרפתית. המבנה ישמש כשער לגן, המוביל לשכונות הפאר ימין משה ומשכנות שאננים, מעל בריכת הסולטן והמדרון שצופה לאגן העיר העתיקה.

התחרות נערכה ללא קביעה של תקציב הפרויקט, וללא שמירה על אנונימיות המתחרים מול הוועדה. ששת המתמודדים קיבלו שלושה חודשים לעבוד על התוכניות, לפני שהציגו אותן לוועדת השיפוט במעמד אדריכל הקרן לירושלים רועי זינגר ואדריכל העיר עופר מנור. הם נדרשו להתייחס לכ-100 שימושים עתידיים בבניין, בצירוף פירוט דקדקני של השטח הנדרש בעבורם. "למרות הדרישות המקבעות, לא עבדנו כמו פקידים למלא את החללים בשימושים הנדרשים, אלא חיפשנו גם שימושים שיעשירו למען המשתמשים את החוויה במבנה ובחללים", מציינים ארד וסימון בראיון לערוץ האדריכלות של Xnet. הם גברו על מולכו אדריכלים, רוזנפלד ארנס, ספקטור-עמישר, ירון קופרשטוק, ואלעד מועלם.

עיריית ירושלים עודדה את חיבור שני המוסדות, שיאפשר להם להימצא במשכן ראוי יותר. המבנים שמשמשים כיום את הקרן ואת הצוללת הצהובה בשכונת תלפיות נבנו במקור לשימושים אחרים, ואינם הולמים את הצרכים של המוסדות. הקרן לירושלים, שהקים לפני כ-50 שנה ראש העירייה טדי קולק, מתאכסנת במה שהיה מפעל עורות; הצוללת הצהובה, האבן השואבת החילונית של העיר, נמצאת בשטח ששימש את תעשיית המוסכים.

המעבר פתוח, הגן לא ייחסם

המבנה שיוקם על מגרש ריבועי ששטחו 1.6 דונם יוצמד לחזית הרחוב, כדי לעודד את העירוניות בשטח הגן, שבלילה הוא נטוש ובשעות היום אינו זוכה למבקרים רבים. המעבר הפתוח לציבור מהרחוב לגן לא ייחסם: בחזית הצפונית של המבנה נפער שער, המסמן את המעבר החופשי מהבניין אל הגן האחורי. "אין צורך בגדר או בשער שיחסום את הכניסה למבנים מחוץ לשעות הפעילות, ולכן לא יהיה כזה", אומרים אדריכלי הפרויקט.

אותו מעבר מחלק את המבנה התלת-קומתי לשני אגפים - מערבי ומזרחי. על הפרשי גובה הקרקע בין הרחוב לגן (כ-3.5 מטר) מגשר מפלס צמחייה מדורג. שטח המעבר פתוח לשמיים אך מוקף בדפנות שמגינות מפני רוחות, כדי לאפשר לשהות בו בקור הירושלמי. בקצה המעבר שוכן הפסל הסביבתי הקיים בגן, שאותו דרשה הקרן למקם מחדש במבנה העתידי.

המעבר הפתוח לגן, בין שני האגפים של המבנה. הקרן והצוללת אינן מחולקות לאגפים נפרדים, אלא ארוגות במבנה(באדיבות ארד סימון אדריכלים ומתכנני ערים, ירושלים)

הפיצול לאגפים אינו מתבטא בפיצול בין משרדי הקרן לבין הצוללת. אדרבה, שני המוסדות "מדלגים" בין האגפים וארוגים יחד בקומות התחתונות. עם זאת, לכל אחד מהם כניסה, מבואה ומערך תנועה נפרדים. החללים הפתוחים – פטיו בקומה השנייה, המעבר והגן, הגגות הירוקים והמרפסות - ישמשו לפעילויות משותפות.

קהלים שונים ביום ובלילה

שני המוסדות פונים לקהלים שונים ופועלים בשעות הפוכות, והעובדה הזו ממקסמת את השימושים של המבנה. אולם ההופעות של הצוללת יכול לשמש בשעות היום כאודיטוריום בשביל הקרן, והחניון שמשרת בשעות הבוקר את הקרן משרת בערב את קהל אוהבי המוזיקה. כך נמנעה כפילות בשטחים וצומצמו תכסית וגודל המבנה, ששטחו מעל הקרקע הוא כ-3,000 מ"ר ברוטו (בחלוקה שווה בין הקרן לצוללת) ועוד כ-2,500 מ"ר לחניון התת-קרקעי המכיל 64 מקומות חניה בשתי קומות. הרחבה עתידית לא נמצאת על הפרק, ולכן לא נלקחה בחשבון בתכנון.

רוב שטחי הקומות הנמוכות מיועדים לצוללת הצהובה, גם בגלל האקוסטיקה וגם משום שהאולם ואולפן ההקלטות אינם זקוקים לאור יום ולנוף מרהיב. בקומות הגבוהות ממוקמים המשרדים, שבהם יוכלו בכירי הקרן להתרווח ולשוחח עם אורחיהם מול מראה העיר העתיקה.

גגות ירוקים במקום הגן שננגס. בכירי הקרן ואורחיה ייהנו מהתצפית, בעוד שהמוזיקאים יהיו קרובים לקרקע(באדיבות ארד סימון אדריכלים ומתכנני ערים, ירושלים)

האריגה של שני המוסדות בשני האגפים תסרבל את התנועה במבנה; לעתים צריך לחצות אגפים ואפילו לצאת מהבניין כדי לעבור מחלל אחד למשנהו. בהחלטה תמוהה, הכניסה לצוללת לא נמצאת בחזית הרחוב או בסמוך לכניסה למשרדי הקרן, אלא בעומק המבנה ובמפלס הקרקע התחתון. התוצאה: בעלי מוגבלויות יתקשו להגיע לאולם ההופעות. הם ייאלצו להשתמש בכביש הגישה ההיקפי ממערב או לרדת לחניון, לעלות במעלית ולחצות לאגף המערבי - סרבול שאינו מתחשב בנכים.

המפלס הזה מתיישר עם הקרקע הנמוכה של הגן, והוא משרת את מרכז המוזיקה של הצוללת: אולם מופעים (בחלל כפול של כ-200 מ"ר), אולפן (כנ"ל) עם כניסה נפרדת כדי לאפשר השכרתו מחוץ לשעות הפעילות, חדרי אמנים, משרדים, חלל תערוכות, מחסן וארכיון. "צוללת שקועה במים", אומרים ארד וסימון, "אבל רצינו שהחלל גם יבלוט החוצה כדי לחבר את הפעילות של הצוללת לפארק". כדי להגשים את הדימוי, הם ניצלו את הפרשי הקרקע ולכן הקומה חפורה בחלקה הצפוני ופתוחה לגן בחלקה הדרומי. המבואה של הצוללת פונה אל הגן הדרומי ובולטת מן הקרקע, עם בר ובית קפה. האגף המזרחי נשאר בחלקו פתוח, כשהקומה המרחפת מעליו מקרה את חלקו השני.

גגות ירוקים ופטיו מעל הארכיון

הקומה הראשונה מחולקת באופן מוחלט לשני אגפים נפרדים. האגף המזרחי משמש כמבואת הכניסה למשרדי ואגפי הקרן. האגף המערבי מציע לצוללת חדרי חזרות ואימון, כיתות, אולפן וגלריה הצופה על המבואה. הקומה השנייה תכיל את משרדי הקרן, חדרי ישיבות וארכיון, ובדופן הצפונית שלה מתחברים האגפים בגשר שבו ייפגשו העובדים וגם יאכלו. באגף המערבי, מרפסת תצפה על המעבר הפתוח בין האגפים וגג ירוק יעניק מבט דרומה.

בקומה השלישית בנוי רק האגף המערבי, ובו לשכת מנכ"ל הקרן, נשיאת הקרן וההנהלה. במרכז הקומה, מעל הארכיון, ייפתח פטיו עם צמחייה. מכאן יוצאים שני גשרים לגג ירוק, שבו יוכלו להתקיים מפגשים פתוחים של הקרן. "ממשרדי ההנהלה, וחדר הישיבות בפרט, מתלכד הנוף הירוק הקרוב והרחוק", מספרים האדריכלים. ואמנם, מהחדרים אפשר יהיה לראות את האורנים והארזים בגן בלומפילד ואת חומות העיר העתיקה. "ההפניה למזרח אינה יעילה בהיבטים של בנייה ירוקה", אומרים ארד וסימון, "אך הנוף היה בעדיפות עליונה. ידענו שנצטרך למצוא בהמשך פתרונות טכניים לנושא".

חתך המבנה. גשרים מחברים בין האגפים למעלה(באדיבות ארד סימון אדריכלים ומתכנני ערים, ירושלים)

משרביות עשויות קורטן

משרדי הקרן המרחפים מעל הקרקע יוצרים הצללות מעל הגן והחללים הפתוחים. החזיתות הפונות לעיר העתיקה ולגן מזוגגות ושקופות. קרינת השמש מסוננת באמצעות משרבייה, בפרשנות מודרנית: פלדת קורטן בחיתוכי לייזר מסננת את אור השמש. דגם החיתוכים מעוצב בהשראת קלידים של פסנתר ותווי מוזיקה; הוא צפוף כשיש צורך בהסתרה (למשל מאחורי קורות בטון), ומרווח כאשר יש צורך בהחדרה מרבית של אור. "הקורטן מתחבר לדימוי הצוללת ונראה טוב עם הירוק והאדמה", מנמקים האדריכלים. החזית המערבית, הגובלת במלון המלך דוד, אטומה ברובה ומחפה באבן את האגף. גם לאבן המסורתית, כמו למשרבייה, ניתנה פרשנות חדשה עם לוחות אבן גדולים ודקים בסיתות עדין, המקובעים למבנה בחיפוי "יבש" ומחולקים לקווים גיאומטריים.

בנוסף לגגות הירוקים, לפטיו ולמרפסות, שמפצים על שטחי הגן שננגסו לטובת הבניין החדש, ייעשה שימוש בחומרים עם תו תקן ירוק ותותקן מערכת לאיסוף ולניקוז מים מהגגות לצורך השקיה והדחת אסלות.

תחרות בתקציב דל

דרישות ההגשה כללו תכנון מפורט של כל השימושים, חישובי שטחים ועמידה בדרישות המפורטות למכביר. במשך שלושה חודשים עמלו המתמודדים תמורת "תקציב הפקה" בלבד, שאינו מכסה הוצאות משמעותיות כגון שכר העובדים. "למרות שבתחרות אדריכלים יש משמעות רק לזוכה, וזה אכזרי, לא נסרב להשתתף בתחרויות בעתיד", אומרים האדריכלים הזוכים. "זו חוויה מצוינת, שהלחץ שמגיע בעקבותיה משביח את איכות התכנון ומאתגר את עובדי המשרד, וזו אולי הנחמה לאלה שלא זכו".