ט''ו בשבט הגיע, חג האילנות.
ובשאר השנה אנחנו כורתים אותם

חונים עליהם, בונים עליהם, חונקים אותם, עוקרים אותם, כורתים אותם, ואז שרים ט"ו בשבט הגיע. הנדל''ן שולט, העצים נקטלים, ויש עוד מי שמתלונן שהם מפריעים לו

ציפה קמפינסקי פורסם: 24.01.16 09:43
גזע נחות. סיפורו של העץ הספציפי, וגורלו הצפוי בקרוב, מופיע בסוף הפוסט (צילום: ציפה קמפינסקי)
גזע נחות. סיפורו של העץ הספציפי, וגורלו הצפוי בקרוב, מופיע בסוף הפוסט (צילום: ציפה קמפינסקי)


תגלחת לא מוצלחת. נחלת בנימין פינת פרנקל, 14 בינואר 2016
תגלחת לא מוצלחת. נחלת בנימין פינת פרנקל, 14 בינואר 2016

 

הרחובות שלנו מלמדים, כפי שניתן לראות, שתספורת היא דבר מגונה לא רק במקרה של טייקונים: 

 


נחלת בנימין פינת פרנקל, 29 באוקטובר 2014
נחלת בנימין פינת פרנקל, 29 באוקטובר 2014

 

מפעם לפעם גוזמים גנני העיר את העץ הזה כך שלא יפגע בכבלי החשמל שמעליו, והתוצאה, איך להגיד, לא הכי טבעית. "מה הבעיה", יאמר מי שיאמר, "תספורת גרועה יש גם להרבה אנשים; רוצה לחיות בלי חשמל? גיזום זה לא פשע". ואכן, תספורת גרועה אינה הבעיה היחידה, או העיקרית, של העצים ברחובות שלנו. כי סביבם חיים בני אדם. ואלה, כידוע, אוהבים עצים ומתנהגים אליהם יפה:

 


רחוב השוק, 8 ביולי 2015
רחוב השוק, 8 ביולי 2015

 

לא רק עשירים עם כלי משחית חונים בגסות בגומות:

 


ברחובות בנבנישתי, אוריאל אקוסטה, הקישון והשוק, פברואר עד אוקטובר 2015
ברחובות בנבנישתי, אוריאל אקוסטה, הקישון והשוק, פברואר עד אוקטובר 2015

 

עד כדי כך זה חמור, שצריך להתחנן:

 


רחוב לוינסקי, 8 ביוני 2014
רחוב לוינסקי, 8 ביוני 2014

 

ולא רק מכוניות אוהבות את העצים. גם אופניים. נכון, לקשור אופניים לעץ זו לא ממש התעללות:

 


ברחובות פרנקל, ויטל והרצל, 4 עד 14 בינואר 2016
ברחובות פרנקל, ויטל והרצל, 4 עד 14 בינואר 2016

 

אבל לנטוש אותם שם לנצח, זה גם לא ממש יפה:

 


רחוב פלורנטין, 3 בדצמבר 2015
רחוב פלורנטין, 3 בדצמבר 2015

 

קשירה, יאמר מי שיאמר, אינה כואבת. אבל מה עם:

 


בנבנישתי פינת פלורנטין, 18 בפברואר 2014
בנבנישתי פינת פלורנטין, 18 בפברואר 2014

 

זה הוגן להפוך עצים ללוח מודעות?

 


רחוב נחלת בנימין, 8 באוקטובר 2014
רחוב נחלת בנימין, 8 באוקטובר 2014

סמטת השוק, 23 באוקטובר 2015
סמטת השוק, 23 באוקטובר 2015

 

לנעוץ בהם, לתקוע, להדביק:

 


מבחר מצומצם מהרחובות בן עטר, בנבנישתי, פרנקל ושדרות וושינגטון, מרץ 2012 עד ינואר 2015
מבחר מצומצם מהרחובות בן עטר, בנבנישתי, פרנקל ושדרות וושינגטון, מרץ 2012 עד ינואר 2015

 

או להשתמש בהם ככלי לקידום מכירות של העסק הפרטי הסמוך אליהם:

 


רחוב וולפסון, 10 במאי 2012
רחוב וולפסון, 10 במאי 2012

 

בין עץ ושרפרפי עץ מתקיים אולי סוג של קשר (כמו זה שבין החיים למוות), אבל פסי לד מחושמלים וממוסמרים?

 


רחוב העליה, 6 במרץ 2015
רחוב העליה, 6 במרץ 2015

 

או:

 


רוב פרנקל, 28 באוקטובר 2014
רוב פרנקל, 28 באוקטובר 2014

 

תרבותיים הרחובות שלנו. אז גם מציירים על העצים:

 


רחוב הרצל, 7 בינואר 2016
רחוב הרצל, 7 בינואר 2016

 

ותולים עליהם שירים:

 


רחוב קורדובירו, 9 בספטמבר 2015
רחוב קורדובירו, 9 בספטמבר 2015

 

לתלוי, אגב, קוראים "משיכה". ואלה מלותיו הנשגבות: "השמש מותחת אותי אליה/ למעלה./ בכח המשיכה שלה./ בעוד האדמה בכח משיכתה/ קורעת ממני נתחים נתחים/ משביעה תאוות בשרים קניבאלית/ ואור השמש מתכווץ אלי סדק זכרון נעורים/ אני שחור". לפחות קשרו אותו בחוט משיכה.

 

שורשים ומדרכות, גזעים וגומות

גם בלי יצירתיות עממית, עצים ועיר, עצים ומדרכות, לא הולכים הכי טוב ביחד. זה מהטבע. לשורשים יש כוח. הם זורמים לאן שבא להם והמדרכות נכנעות:

 


שורשים מנצחים מדרכות. מדגם מהרחובות פרנקל, החלוצים, השוק, בן עטר וקורדובירו, מאוגוסט 2014 עד ינואר 2016
שורשים מנצחים מדרכות. מדגם מהרחובות פרנקל, החלוצים, השוק, בן עטר וקורדובירו, מאוגוסט 2014 עד ינואר 2016

 

מה שמהטבע, מהטבע. אך מה עם מה שמבני האדם?

 


רחוב הקישון, 23 בספטמבר 2014
רחוב הקישון, 23 בספטמבר 2014

 

ברחובות שלנו גומת עץ היא המקום המתאים לפינוי כל דבר. יהיו אלה גלדי קרח, מי סבון מניקוי החנות הסמוכה:

 


רחוב שטרן, 16 בינואר 2015
רחוב שטרן, 16 בינואר 2015

 

או כל פסולת אחרת:

 


מבחר פחי אשפה ברחובות הרצל ופלורנטין, מנובמבר 2012 עד ינואר 2016
מבחר פחי אשפה ברחובות הרצל ופלורנטין, מנובמבר 2012 עד ינואר 2016

 

הכיוון ברור:

 


רחוב קורדוברו, 7 ביוני 2015
רחוב קורדוברו, 7 ביוני 2015

 

הכל מוצא את דרכו אל גומות העצים:

 


רחוב העליה, 28 באוקטובר 2014
רחוב העליה, 28 באוקטובר 2014

 

בלטות עודפות משיפוץ הרחובות הציבוריים והבתים הפרטיים:

 


בלטות, בלטות, בלטות. מבחר מהרחובות נחלת בנימין, הרצל, בנבנישתי, פרנקל ושדרות וושינגטון, מינואר 2014 עד יולי 2015
בלטות, בלטות, בלטות. מבחר מהרחובות נחלת בנימין, הרצל, בנבנישתי, פרנקל ושדרות וושינגטון, מינואר 2014 עד יולי 2015

 

כלי עבודה, שקי מלט, פסולת אבן ופח:

 


מבחר מהרחובות הקישון, פלורנטין, פרנקל וסמטת השוק, ממאי 2015 עד ינואר 2016
מבחר מהרחובות הקישון, פלורנטין, פרנקל וסמטת השוק, ממאי 2015 עד ינואר 2016

 

וחמור מזה, חומרי בנייה ושאריות צבע שנספגים בקרקע:

 


מבחר מהרחובות פרנקל, קורדוברו והקישון, מספטמבר 2014 עד ינואר 2016
מבחר מהרחובות פרנקל, קורדוברו והקישון, מספטמבר 2014 עד ינואר 2016

מבחר מהרחובות פרנקל, בנבנישתי, ויטל ונחלת בנימין, מיולי 2013 עד אוקטובר 2014
מבחר מהרחובות פרנקל, בנבנישתי, ויטל ונחלת בנימין, מיולי 2013 עד אוקטובר 2014

 

לפעמים, אגב, שאריות כאלה ואחרות נותרות בגומות הרבה אחרי שהשיפוצים מסתיימים, ולעתים ממש נקברות בהן:

 


מדגם מהרחובות פלורנטין ואוריאל אקוסטה, ינואר 2016
מדגם מהרחובות פלורנטין ואוריאל אקוסטה, ינואר 2016

 

ועוד לא הזכרתי את מי האפסיים הנקווים בגומות ללא ניקוז ראוי:

 


רחוב פלורנטין, 4 בינואר 2016
רחוב פלורנטין, 4 בינואר 2016

 

ואת חיות המחמד. את הפסולת האורגנית שאלה מותירות אחריהן בחלקות האדמה סביב העצים, לא נעים לצלם, ועוד פחות נעים להריח. כדי להימנע מכך, יש כאלה שמכסים את הגומות בדרכים מגוונות. המניע ברור ומוצדק, אך התוצאה חונקת:

 


מכסים גומות למניעת ריחות. מבחר מהרחובות נחלת בנימין, קורדובירו, פרנקל והרצל, מאוקטובר 2014 עד ספטמבר 2015
מכסים גומות למניעת ריחות. מבחר מהרחובות נחלת בנימין, קורדובירו, פרנקל והרצל, מאוקטובר 2014 עד ספטמבר 2015

 

אבל למרות היחס הרע, כל העצים האלה, בני מזל, שרדנים שכמותם, עדיין חיים. רק מפני שלא נפלו קורבן לתאוות הנדל"ן.

 

מחיר הבנייה המואצת

כשחוטבים עצים, עפים שבבים. כשבונים בניינים, עפים עצים. וכשבונים הרבה בניינים? בהקשר זה, ה"גראונד זירו" ברחובות שלנו היא גינת דרויאנוב, שהיתה השטח הירוק הנרחב היחידי בסביבה. גינה גדולה, מלאה בעצים ושוקקת פעילות:

 


גינת דרויאנוב, 29 ביולי 2013
גינת דרויאנוב, 29 ביולי 2013

 

היום אין לה זכר. למרות מאבק התושבים נגד הריסתה ונגד בניית בית ספר על חשבונה, עשרות העצים בגינה, ובהם גם עצים רבי-שנים, נכרתו:

 


גינת דרויאנוב, 11 ביוני 2014
גינת דרויאנוב, 11 ביוני 2014

 

וכעבור שנה וחצי עומד על חורבותיה:

 


בניין בית הספר שעתיד להיפתח בשנה הבאה. הנגרים פינת המחוגה, 21 בינואר 2016
בניין בית הספר שעתיד להיפתח בשנה הבאה. הנגרים פינת המחוגה, 21 בינואר 2016

 

יאמר מי שיאמר, ש"בית הספר הוא הכרח, ואין מה לעשות". אפשר להתווכח גם על זה, אבל לא עכשיו. ומכל מקום, זה גם לא המקרה היחיד שבו הבטון, ברחובות שלנו מנצח. בקצה רחוב נחלת בנימין, קרוב לדרך שלמה, עמד עד אמצע השנה שעברה בית קטן ולצדו עץ גדול:

 


רחוב נחלת בנימין, 9 ביוני 2015
רחוב נחלת בנימין, 9 ביוני 2015

 

היום העץ איננו ובמקומו צומח בניין:

 


רחוב נחלת בנימין, 15 בינואר 2016
רחוב נחלת בנימין, 15 בינואר 2016

 

ברחוב העליה פינת פלורנטין נהרס בניין גדול וישן:

 


העליה פינת פלורנטין, 27 באוקטובר 2014
העליה פינת פלורנטין, 27 באוקטובר 2014

 

ומי שילם את המחיר?

 


העליה פינת פלורנטין, 5 בנובמבר 2014
העליה פינת פלורנטין, 5 בנובמבר 2014

 

השטח עמד מגודר זמן רב בלי שנעשתה בו כל פעילות נדל"נית, והעץ הצליח לשוב לחיים:

 


העליה פינת פלורנטין, 16 בדצמבר 2015
העליה פינת פלורנטין, 16 בדצמבר 2015

 

אך רק לזמן קצר. בהצצה מבעד לגדר הסגורה, כעבור כחודש מאז שהחלו העבודות, אפשר לראות שהשטיח עדיין שם, אבל העץ איננו:

 


רחוב העליה פינת פלורנטין, 23 בינואר 2016
רחוב העליה פינת פלורנטין, 23 בינואר 2016

 

גם כשהחלו עבודות הבנייה ברחוב פרנקל פינת נחלת בנימין, היו נטועים במקום שני עצים:

 


פרנקל פינת נחלת בנימין, 1 ביוני 2015
פרנקל פינת נחלת בנימין, 1 ביוני 2015

 

כעבור כחצי שנה הם אינם:

 


פרנקל פינת נחלת בנימין, 21 בינואר 2016
פרנקל פינת נחלת בנימין, 21 בינואר 2016

 

מאחורי הגדר שוקדים פועלים על בניית קומות החניון של הבניין הגדול שיקום כאן:

 


פרנקל פינת נחלת בנימין, 21 בינואר 2016
פרנקל פינת נחלת בנימין, 21 בינואר 2016

 

ועל המדרכה נותרו למזכרת שתי גומות מכוסות, ואיש לא יוכל אפילו לנחש שפעם צמחו כאן עצים:

 


פרנקל פינת נחלת בנימין, 21 בנינואר 2016
פרנקל פינת נחלת בנימין, 21 בנינואר 2016

 

אמנם לא כל העצים באתרי בנייה נעקרים, אבל במהלכה הם נדרשים, בדיוק כמו בני האדם, לסבול את אי-הנוחות ולסתום את הפה:

 


רחוב הרצל, 14 בינואר 2016
רחוב הרצל, 14 בינואר 2016

 

אמנם יש קבלנים נחמדים, שמתחשבים בצרכי העץ:

 


רחוב הרצל, 23 בינואר 2016
רחוב הרצל, 23 בינואר 2016

 

כך נראית ההתחשבות כזו מקרוב:

 


רחוב הרצל, 23 בינואר 2016
רחוב הרצל, 23 בינואר 2016

 

וכך היא נראית מרחוק, במקום אחר:

 


פרנקל פינת הקישון, 21 בינואר 2016
פרנקל פינת הקישון, 21 בינואר 2016

 

אבל זו רק כאילו-התחשבות, כיוון שכאשר מורידים את העיניים למטה, רואים מה קורה בגומה:

 


פרנקל פינת הקישון, 21 באפריל 2015
פרנקל פינת הקישון, 21 באפריל 2015

 

מהלך הבנייה יכול להיות טראומטי, כמו במקרה של הבית ברחוב השוק. בשלבי הבנייה הראשונים, העץ שלצד הבניין התנשא לגובה:

 


רחוב השוק, 6 ביולי 2012
רחוב השוק, 6 ביולי 2012

 

הוא שרד די יפה את התקדמות העבודות:

 


רחוב השוק, ינואר 2013 וספטמבר 2014
רחוב השוק, ינואר 2013 וספטמבר 2014

 

אבל יום אחד חטף מכה:

 


רחוב השוק, 21 במרץ 2015
רחוב השוק, 21 במרץ 2015

 

אף אחד לא בכה. העבודות נמשכו ונמשכו, הבניין כמעט הושלם, ועל  פניו נראה (מימין) שהעץ השתקם:

 


רחוב השוק, 14 בינואר 2016
רחוב השוק, 14 בינואר 2016

 

אבל כשמורידים את העיניים למטה מתברר ש: 

 


רחוב השוק, 14 בינואר 2016
רחוב השוק, 14 בינואר 2016

 

כן, העץ קשור ברצועה לדלת בבניין הסמוך כדי שלא יפול:

 


רחוב השוק, 14 בינואר 2016
רחוב השוק, 14 בינואר 2016

 

ככלל, העצים ברחובות שלנו צריכים ללמוד לקיים יחסים עם הבתים החדשים וגם עם הישנים. בקצהו השני של הבניין ברחוב השוק יש עץ נוסף:

 


רחוב השוק, 14 בינואר 2016
רחוב השוק, 14 בינואר 2016

 

מילא שהוא עירום (עכשיו חורף), אבל איך הוא יוכל לצמוח, אם הגזע שלו תקוע ממש אל קיר הכניסה:

 


רחוב השוק, 14 בינואר 2016
רחוב השוק, 14 בינואר 2016

 

אולי אני סתם פסימית, כיוון שיש כאלה שמצליחים להתמודד עם תנאים כאלה:

 


רחוב וולפסון, 23 בינואר 2016
רחוב וולפסון, 23 בינואר 2016

 

ממש מצליחים:

 


רחוב וולפסון, 23 בינואר 2016 (וכשהנגריה פתוחה, תולים על העץ שרפרפים)
רחוב וולפסון, 23 בינואר 2016 (וכשהנגרייה פתוחה, תולים על העץ שרפרפים)

 

ולא רק זה, גם זה:

 


מסילת וולפסון, בסמטה, 9 באוקטובר 2011
מסילת וולפסון, בסמטה, 9 באוקטובר 2011

 

לא שלא ניסו להיפטר ממנו:

 


מסילת וולפסון, בסמטה, 9 בינואר 2014
מסילת וולפסון, בסמטה, 9 בינואר 2014

 

אבל הממזר לא מוותר:

 


מסילת וולפסון, בסמטה, 14 בינואר 2016
מסילת וולפסון, בסמטה, 14 בינואר 2016

 

אך לא לכולם יש כוח לשוב וללבלב, וגדמי-עצים ניצבים ברחובות שלנו כעדות עצובה לעברם הירוק:

 


רחוב נחלת בנימין, 13 בינואר 2016
רחוב נחלת בנימין, 13 בינואר 2016

רחוב וולפסון, 6 ביולי 2012
רחוב וולפסון, 6 ביולי 2012

רחוב מטלון, 14 בינואר 2016
רחוב מטלון, 14 בינואר 2016

 

עשרות עצים נכרתו ברחובות שלנו בשנים האחרונות, עד שלעתים הרחובות נדמים לשדה קטל:

 


רחוב העליה, 2 במרץ 2014
רחוב העליה, 2 במרץ 2014

רחוב הרצל, 2 באוגוסט 2014
רחוב הרצל, 2 באוגוסט 2014

רחוב העליה, 13 בינואר 2015
רחוב העליה, 13 בינואר 2015

 

חלקם נכרתים מפני שמתו מבפנים. כמו זה למשל:

 


רחוב החלוצים, 4 באוקטובר 2014
רחוב החלוצים, 4 באוקטובר 2014

 

ימים אחדים אחרי הכריתה, שארית הגזע מתפוררת, ולא נותר לו זכר:

 


רחוב החלוצים, 12 באוקטובר 2014
רחוב החלוצים, 12 באוקטובר 2014

 

כך היה גם עם זה:

 


רוב פרנקל, 4 ביולי 2012
רוב פרנקל, 4 ביולי 2012

 

ימים אחדים אחרי שנכרת כוסתה הגומה שלו, וזהו. אין יותר עץ:

 


רחוב פרנקל, 10 ביולי 2012
רחוב פרנקל, 10 ביולי 2012

 

על פי החלטה חדשה של העירייה, כך הסביר לי אחד הממונים על הגינון, במקום העצים שנכרתים לא יינטעו עצים חדשים במדרכות שרוחבן פחות משני מטרים וחצי. למה? שאלתי. "כיוון שכשהמדרכה צרה", הוא אמר, "העצים צומחים קרוב מדי לבתים, ענפיהם חודרים למרפסות והדיירים מתלוננים". נפגשנו לשיחה הלא משמחת הזו במקרה, ליד גזע של עץ שהוא כרת ברחוב בן עטר:

 


רחוב בן עטר, 22 באוקטובר 2015
רחוב בן עטר, 22 באוקטובר 2015

 

עץ שהיה האחרון מצדו המזרחי של הרחוב. רק לפני שנתיים ומשהו היו בקצה הזה שני עצים, כפי שאפשר לראות בקצה-קצה התמונה משמאל:

 


רחוב בן עטר, עם שני עצים בקצה צדו המזרחי, 10 באוגוסט 2013
רחוב בן עטר, עם שני עצים בקצה צדו המזרחי, 10 באוגוסט 2013

 

היום הם אינם, כפי שאפשר לראות בקצה-קצה התמונה משמאל:

 


רחוב בן עטר, בלי עצים מצדו המזרחי, 14 בינואר 2016
רחוב בן עטר, בלי עצים מצדו המזרחי, 14 בינואר 2016

 

אחד, כאמור, נכרת, וזה מה שקרה יום אחד לשני:

 


רחוב בן עטר, 6 בינואר 2015
רחוב בן עטר, 6 בינואר 2015

 

מה הוא הותיר אחריו, לא קשה לנחש:

 


רחוב בן עטר, 14 בינואר 2016
רחוב בן עטר, 14 בינואר 2016

 

אם לעצים שנכרתים אין מחליפים, ברור מדוע ברחובות רבים בשכונה אין היום אפילו עץ אחד לרפואה (וברבים אחרים יש רק עצים בודדים). הקורבן הטרי עמד שנים ליד המינימרקט של אלפרד, בקישון פינת פלורנטין:

 


יש עץ. הקישון פינת פלורנטין, 1 באפריל 2014
יש עץ. הקישון פינת פלורנטין, 1 באפריל 2014

 

כפי שאפשר לראות, לא רק עצים נופלים ברחובות שלנו. אך זה ענייין אחר. והיום הפינה נראית כך:

 


אין עץ. הקישון  פינת פלורנטין, 13 בינואר 2016
אין עץ. הקישון פינת פלורנטין, 13 בינואר 2016

 

וממש מקרוב, כך:

 


הקישון פינת פלורנטין, 5 בינואר 2016
הקישון פינת פלורנטין, 5 בינואר 2016

 

עוד עץ חולה הלך לעולמו. כשזה מצב הדברים, לא מפתיע שלעצים אין כל כך חשק לצמוח כאן וגומות רבות נותרות עגומות:

 


גומות ריקות ברחובות הרצל, ויטל, נחלת בנימין ודרך שלמה, מיוני 2014 עד ינואר 2016
גומות ריקות ברחובות הרצל, ויטל, נחלת בנימין ודרך שלמה, מיוני 2014 עד ינואר 2016

 

התושבים אמורים, כנראה, להסתפק בגינה מלאכותית ומגושמת, המכונה גינוע:

 


רחוב פלורנטין, 15 בינואר 2016
רחוב פלורנטין, 15 בינואר 2016

 

המסע היה ארוך, והוא מסתיים, לרגל חג האילנות, במה שאפשר לכנות נס.

 

נס במתחם המוסכים

בין הרחובות אברבנאל, גבולות, מטלון וסמטת אילת, במתחם המוסכים ובתי המלאכה המתרוקן,  ניצב עץ גדול ובודד:

 


מתחם אברבנאל, אילת, גבולות, 14 בינואר 2016
מתחם אברבנאל, אילת, גבולות, 14 בינואר 2016

 

אמנם גם הוא עבר תספורת, כי לפני שנה וחצי בערך הוא נראה כך:

 

 


מתחם אברבנאל, אילת, גבולות, 8 בספטמבר 2014
מתחם אברבנאל, אילת, גבולות, 8 בספטמבר 2014

 

אבל הגזע שלו עדיין מרשים במיוחד:

 


מתחם אברבנאל, אילת, גבולות, 23 בינואר 2016
מתחם אברבנאל, אילת, גבולות, 23 בינואר 2016

 

איפה הנס? מצדו השני של העץ:

 


מתחם אברבנאל, אילת, גבולות, 10 באוקטובר 2015
מתחם אברבנאל, אילת, גבולות, 10 באוקטובר 2015

 

למרות הבולען שנפער תחתיו וחשף את שורשיו, העץ עדיין עומד. אפילו זקוף. תקווה היא דבר חשוב. אבל ברחובות שלנו קשה למצוא אותה. כי ממש על ידו מישהו סימן את עתידו:

 


מתחם אברבנאל, אילת, גבולות, 9 באוקטובר 2014
מתחם אברבנאל, אילת, גבולות, 9 באוקטובר 2014

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מתגוררת בפלורנטין ומצלמת יום יום ברחובות השכונה. פעם היא היתה עיתונאית.

"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר). 

***

שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב. 

***

איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן  מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.

***

פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.

***

הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.