מגזין האופנה והתרבות הבריטי "דייזד אנד קונפיוזד" ידוע מזה שלושה עשורים כאחד מקובעי הטרנדים בתחומו. לפני כמעט ארבע שנים הציב המגזין על שערו את גריימס (Grimes), זמרת מתחילה ודי אנונימית, בסטיילינג מרהיב שכלל ספטום כפול בנחירי האף, הרבה לפני שהאקססורי השבטי הזה הפך לטרנד אופנתי מוביל, תחת הכותרת 21st Century Girl. במגזין האמריקאי Paper הגדירו באותה שנה את הופעתה כ"מקורית" ואת יצירתה כ"מאגדת מגוון השפעות חדשות - אמנית עתידנית". גריימס הפכה להיות הדבר הכי נכון לאהוב. אלבומה השלישי, Visions, שיצא באותם ימים בלייבל היוקרתי 4AD, הפך אותה מהר מאוד לתופעה תרבותית.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
סגנון הלבוש האקלקטי שהרכיבה, שזכה לכינויים כמו גותי-יפני או פאנק-עתידני, הפך לשם דבר בתעשיית האופנה, ובעקבותיו הגיע גם החיבוק המאמץ של בתי האופנה הגדולים: שאנל, לואי ויטון וכריסטיאן דיור, שכל אחד מהם רצה נתח עסיסי מנסיכת האינדי החדשה.
גריימס, שנולדה לפני 27 שנים בשם קלייר אליס בוצ'ר, בת שנייה מתוך חמישה ילדים, היא כל מה שתעשיית האופנה אוהבת - שילוב בין מוזיקת פופ איכותית ומתוחכמת, לאישיות אופנתית חסרת גבולות, שמייצרת מראות בלתי שגרתיים, שמעניקים פרשנות חדשה ל"נכון" ו"לא נכון" המקובלים. במילים אחרות, בעידן בו כוכבות רק רוצות לקבל כוכבים ממשטרת האופנה, גריימס משרטטת בגאווה את גבולות הטעם הרע החדש וממציאה את השפה שלה. היא עצמה היטיבה להסביר את חריגותה בראיון למגזיין דייזד באוקטבור האחרון: "אני יותר מדי פופית לאינדי, ואינדית מדי לעולם הפופ".
אלבומה החדש Art Angels יצא בסתיו האחרון וזכה לביקורות מצוינות. מבקר המוזיקה של הטלגרף הגדיר אותו "מוזר ונפלא" והעניק לו חמישה כוכבים, ואתר המוזיקה Spin (שהעניק לאלבום ניקוד של 8 מתוך 10) הגדיר את האלבום כשילוב בין פופ הפונה לכולם ליצירה אוונגרדית.
שלושת הקליפים הראשונים ששוחררו מהאלבום מאפשרים הצצה לחזונה האמנותי והאופנתי, העושה שימוש בציטוטים מהעבר ויוצק אתם לתוך הרוח האקלקטית של גריימס. בכתבת דיוקן ארוכה שפרסם אודותיה המגזין היוקרתי "דה ניו יורקר", תיארו במדויק את הסטייל שלה: "סגנון מרחיב דמיון שמשלב גותיקה, פאנק, אופנה גבוהה ותרבות יפנית".
הראשון לזהות את גריימס בעולם האופנה היה כמובן קיסר האופנה קרל לגרפלד, שבינואר 2013 הזמין אותה כאורחת לתצוגת הקוטור לעונת אביב-קיץ 2013 של שאנל, והגדיר אותה בפני התקשורת כמרעננת. גריימס הופיעה באירוע בשמלה לבנה של שאנל עם שרוולים תפוחים, סניקרס מטאליים בצבע ורוד בייבי, כפפות טוויד ואוסף תכשיטים עצום - כולם של שאנל. היא נראתה כמו בובה גותית בסגנון אמה-רורי, הלוליטות היפניות שמתלבשות בסגנון ילדותי ומפתה – מרחק אלפי שנות אור מהדמות הקוקטית שבראה בעבר גבריאל קוקו שאנל.
מהר מאוד "התלבשו" על גריימס בתי אופנה נוספים, שקלטו את היכולת שלה להפוך את עיצוביהם לייחודיים בעיני קהל של מביני עניין. ורסאצ'ה, רודארטה, לואי ויטון, נייקי ודיור הם הבולטים שבהם. בפברואר השנה הגיעה גריימס לפתיחת התערוכה של לואי ויטון בלוס אנג'לס, בטוטאל לוק שלם של ויטון, שכלל ז'קט עור בדוגמת פסים באדום וכחול, חצאית מיני שחורה ותיק מלבני עם דוגמת המונוגרמה הנודעת בצבע אדום. היא נראתה כאילו נשלפה מסרט פורנו זול משנות ה-70. שלושה חודשים לאחר מכן, התייצבה לאירוע המט גאלה השנתי של מגזין ווג בשיער צבוע ורוד, שמלת מיני מנומרת ומזוודה מלבנית, שניהם בעיצובו של ניקולא גסקייה ללואי ויטון.
גריימס משתפת פעולה גם עם בית האופנה כריסטיאן דיור, גם הוא מקבוצת LVMH המחזיקה בלואי ויטון. בתמונות מאירוע הגאלה של המותג במוזיאון הגוגנהיים שהתקיים באוקטובר האחרון, היא מופיעה מחובקת עם נשיא המותג, סידני טולדנו, שנראה מעט מבועת מהערפדה הדקיקה בעלת הגבות השחורות העבות והקוקו הוורוד.
בדומה לאמנים רבים לפניה - מדיוויד בואי, דרך מדונה ועד ליידי גאגא - גריימס היא זיקית אופנתית, המקפידה להחליף את צבע שיערה כמעט בכל הופעה תקשורתית. היא לא חוששת משילוב של טייץ בדוגמה עתידנית עם שמלת וינטג', או בין קימונו יפני למכנסי ג'ינס, ויחד עם זאת, היא תמיד שומרת על הרוח האלטרנטיבית הפועמת בה.
גם בקליפים החדשים שלה ניתן למצוא בליל של השראות, ציטוטים והשפעות, החל מהמלכה מארי אנטואנט ותקופת הרוקוקו בקליפ המשוגע ללהיט Flesh Without Blood, וכלה במחווה לעידן הרייב של שנות ה-90, עם ראסטות צבעוניות וביגוד בסגנון אפוקליפטי עם מסיכות חצי פנים. כל אלה הופכים את גריימס למוזיקאית המסקרנת של התקופה, ולמצפן המורה על המגמות העכשוויות והעתידיות אליה צועדת האופנה.
