לאחר 28 שנים בתפקיד המנהלת הקריאטיבית של מגזין ווג אמריקה, הודיעה היום עורכת האופנה המיתולוגית גרייס קודינגטון כי היא פורשת מתפקידה - כך דיווח היום בצהריים אתר האופנה ביזנס אוף פאשן (BoF).
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
דובר חברת קונדה נאסט, המוציאה לאור של מגזין ווג, אישר את הפרטים: "לאחר יותר מ-25 שנים בווג ארצות הברית, גרייס קודינגטון עוזבת את תפקידה", מסר. "היא תיקח על עצמה פרויקטים מחוץ למגזין וצפויה לשמש כעורכת קריאטיבית אחראית (תפקיד שהוא יותר בבחינת טייטל של כבוד, א"י)".
קודינגטון לא נפרדת לצמיתות מהמגזין, והיא צפויה לעבוד במהלך השנה על הפקות אופנה שיתפרסמו בו תחת הטייטל החדש שלה. על פי BoF כרגע לא צפויים לה מחליפים בתפקיד.
קודינגטון הצטרפה למגזין בנובמבר 1988, יחד עם עורכת המגזין אנה ווינטור, לאחר קריירה של 19 שנה כעורכת ויז'ואלס בווג הבריטי. מי שצפה בסרט התיעודי "גיליון ספטמבר" ודאי הבחין בסימנים המקדימים לפרישתה המתקרבת של קודינגטון בת ה-74.
הסרט מ-2009 בבימויו של אר.ג'יי קטלר הציג את העבודה על הגיליון המרכזי והגדול ביותר של המגזין עד כה, גיליון ספטמבר 2007, ואת הדינמיקה בין שתי הנשים המרכזיות במערכת ווג: העורכת הכל-יכולה אנה ווינטור, וקודינגטון, המשמשת לה כאופוזיציה. שלא לומר, קוץ בתחת.
באחת הסצנות האנושיות בסרט עוקבים הצופים אחר קודינגטון בחדר העיצוב הגרפי, לאחר שהיא מגלה כי ווינטור מגלחת לה תצלומים מהפקת האופנה שצילמה. "זה נהיה קשה יותר עם הזמן", נאנחה קודינגטון בצער מול המצלמה.
בראיון ל-BoF היום (רביעי) נשמעת קודינגטון אופטימית, כשהיא מספרת כי היא שמחה לפנות לפרויקטים חדשים, שהראשון שבהם הוא השקת בושם בשיתוף בית האופנה היפני קום דה גרסון. "אני מאוד אוהבת את ווג, והמגזין תמיד יהיה חלק מחיי", אמרה. "הם גילו אותי כבר בגיל 19 כדוגמנית. אני לא בורחת מווג, כיוון שהוא פתח לי דלתות רבות. אבל זה יהיה נחמד לעשות שיתופי פעולה ולהרצות לאנשים. זאת פשוט גישה אחרת. אני בהחלט לא פורשת ולא מתכוונת לשבת בלא מעש".
קודינגטון נרשמה לסוכנות הטאלנטים של מת'יו מאניפני, המייצגת אושיות אופנה כמו צלם האופנה ברוס וובר והמעצב הדי סלימאן. הסוכנות תנהל החל מהיום את עבודותיה של קודינגטון, הן בתחום הסטיילינג והן את שיתופי הפעולה המסחריים שתקיים. העוקבים אחריה באינסטגרם ודאי מכירים את איוריה שובי הלב של החתולים שהיא מגדלת בדירתה במנהטן, פמפקין ובלנקט, ובקרוב ייצא ספר שיאגד אותם בכריכה אחת.
עד לפרסום הסרט גיליון ספטמבר היתה קודינגטון מוכרת בעיקר לאנשי תעשיית האופנה. השיער האדמוני הנפוח, המחברת שליוותה אותה לכל מקום, המכנסיים הנוחים, הנעלים השטוחות והליפסטיק האדום - כולם היו לסימני ההיכר של דמות שלא ניסתה להתבלט בסגנונה יתר על המידה. אם אנה ווינטור היא השטן לובשת פראדה ברזון קיצוני ומשקפיים כהים שמסתירים חצי פנים, קודינגטון היא ההיפך הגמור: חייכנית ומזמינה, כזו שלא חוששת להוציא מהשיניים חתיכת תרד במהלך ראיון לניו יורק טיימס, ולא שמה מחיצות במשרד בינה לבין האסיסטנטים העובדים איתה.
דמות האנטי-גיבור של קודיגנטון הפכה אותה לגיבורה הראשית הבלתי רשמית של הסרט גיליון ספטמבר, ובעקבות הצלחתו החליטה קודינגטון לפרסם בשנת 2012 את ספר הזיכרונות Grace: A Memoir (הוצאת Random House), עליו קיבלה מקדמה של 1.2 מיליון דולר. בעקבות הצלחת הספר השיקה הוצאת Phaidon בנובמבר האחרון מהדורה מחודשת לספר Grace - Thirty years of Fashion at Vogue משנת 2002, שהפך עם צאתו לסולד אאוט וכעת הוא נמכר ב-150 דולר.
שני הספרים הציגו עבודות מרכזיות של קודינגטון לווג, תחילה כדוגמנית בשנות ה-70, ומאוחר יותר כאחת הסטייליסטיות החשובות של המאה ה-20. קודינגטון חתומה על שערים והפקות בולטות, שהזכורה מכולן היא ללא ספק הפקת האופנה בהשראת אליס בארץ הפלאות, בהשתתפות מעצבי האופנה סטיבן ג'ונס, ויקטור אנד רולף, כריסטיאן לקרואה, הדוגמנית נטליה וודיאנובה ואחרים, שפורסמה בגיליון דצמבר 2003 בניצוחה של הצלמת אנני לייבוביץ'.
בספר Grace: A Memoir סיפרה קודינגטון על ילדותה באנגלסי, ליד החוף הצפוני של וויילס. היא גדלה בתקופת מלחמת העולם השנייה וחלמה להיות דוגמנית. בשנות העשרה שלה נרשמה לבית הספר לדוגמנות של צ'רי מרשל בלונדון, ובשנות ה-60 העליזות החלה לדגמן וצולמה רבות על ידי דיוויד ביילי, הכוהן הגדול של התקופה. "עולם הדוגמנות השתנה מאוד", סיפרה בראיון לניו יורק טיימס ב-2012. "אני משערת שהוא נעשה הרבה יותר מקצועני, אבל אין בו יותר נשמה, והוא מקדם המון בחורות שאין בהן משהו מיוחד. באותה תקופה, הבחורות היו יכולות להתפתח והיתה להן אישיות. אני חושבת שאז היה יותר כיף".
קריירת הדוגמנות של קודינגטון נקטעה בשנת 1968 בעקבות תאונת דרכים קשה שעברה. העפעף השמאלי שלה נקטע, והיא עברה חמישה ניתוחים פלסטיים בפניה. בעקבות התאונה הפכה העבודה של קודינגטון מול המצלמה לעבודה מאחורי המצלמה, וכך החלה לסגנן הפקות אופנה לווג הבריטי, בעידן בו אפילו באנגליה מולדתה עוד לא למדו איך לאיית את המילה סטיילינג. אנה ווינטור היתה אז בתפקיד זוטר במגזין הארפרס אנד קווין, וקודינגטון הפכה לאחת הדמויות החשובות בעולם האופנה הבריטי. היא ידעה לשלב בין בגדי וינטג' שליקטה בשווקים לבין בגדי מעצבים, וכך יצרה טוטאל לוק חדש, שלא הושפע רק מהנעשה על המסלולים.
עם המעבר של ווינטור לווג אמריקה בשנת 1988 היא הביאה איתה את קודינגטון. על אף ואולי בגלל העובדה שמדובר בשתי נשים בעלות אישיות כמעט מנוגדת, הן הפכו לצוות מצנח. "אנה ואני מכירות כל כך הרבה שנים", סיפרה קודינגטון ב-2010 לווג הצרפתי. "אנחנו באמת מכבדות זו את זו, גם אם לפעמים בא לי להרוג אותה. אבל זה טוב שהיא לא תמיד נותנת לי לעשות מה שאני רוצה וכמו שאני רוצה - כולם צריכים שיערכו אותם. וחוץ מזה, אנה בוטחת בי. אבל אני מעודדת את האחרים להתעקש כשהיא דוחה את נקודת המבט שלהם, אחרת איך היא תוכל לדעת שהם מאמינים באמת ובתמים במה שהם עושים? היא צריכה שישכנעו אותה. היא אוהבת שיש קצת עימות אם יש בזה טעם".
