כשנפרדים מדמות כה מרכזית, מכובדת, מוערכת וקונצנזואלית בהוויה הישראלית, נדמה בדרך כלל כי הדיון במראה הוא עניין שולי, לא רלוונטי, אפילו חסר טאקט, ובטח שלא מכבד את האובדן האמיתי שבפטירתה. במקרה של שמעון פרס, הלורד האחרון של מדינת ישראל, אין ספק כי חזותו החיצונית היתה שיקוף של אישיותו הייחודית בנוף הפוליטיקה הישראלית. הוא אולי לא היה אייקון אופנה במובן המקובל של המושג, אבל הוא בהחלט היה הפוליטיקאי המסוגנן ביותר שידעה מדינת ישראל, דמות ייצוגית אולטימטיבית, שמשקפת את כל מה שהיינו רוצים שיחשבו עלינו בעולם.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
החליפות המצוחצחות, שנתפרו במיוחד למידותיו, תמיד כיבדו את הדרו הטבעי, כיאה לאדם האלגנטי והמאופק שהיה. השיער המסורק בקפידה לאחור, שהפך לאחד מסמליו המובהקים ביותר (יחד עם המסרק שליווה אותו תמיד בכיס, ונשלף בזריזות בשעת הצורך), לא השאיר מקום לטעויות, לפליטות פה, לשערוריות או לגסות ולבוטות, שהפכו למזוהות כל כך עם הפוליטיקה הישראלית.
גם כשנדרש לחרוג מהמראה הטקסי של חליפה ועניבה, בביקורים בגבול הצפון או במפגשים אינטימיים יותר בבית הנשיא, פרס ידע לברור לעצמו את המראה הלא פורמלי המכבד ביותר ולנצל את המעמד כדי לשדר את הצדדים היותר פמיליאריים, חמים ואנושיים שלו, מבלי לפגוע כהוא זה בממלכתיות השורה בהווייתו.
חזותו של שמעון פרס ז"ל, היא תמונת מראה של כל מה שהיינו רוצים להיות כאומה – ולמרבה הצער, כל מה שכנראה אף פעם לא נצליח להיות באמת. כמחווה לגיבור התרבות שהצליח להיות גיבור גם בחזותו, פתחנו את הארכיונים ושלפנו את התמונות שמסבירות את סגנונו בהרבה יותר מאלף מילים.
