16 שנים של מחקר עיקש הובילו את פרופ' מיכל שוורץ אל המקום שבו היא עומדת כיום - פריצת דרך במחקר המדעי, המשנה את האופן שבו אנחנו מבינים את הקשר שבין תפקוד המוח למערכת החיסון. ההבנה הזו תסלול כנראה את הדרך לטיפול במחלות כמו אלצהיימר ול"הצערה" של המוח המזדקן.
בימים אלה הוענק לפרופ' שוורץ, חוקרת במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן, פרס בלומברג למדען מצטיין בתחום הרפואה. המחקר החלוצי שלה, אחד משורה של מחקרים פורצי דרך שהתעקשה לבצע חרף ההתנגדות של עמיתיה בארץ ובעולם, זיכה אותה בשנים האחרונות במגוון פרסים נכבדים, שערים בכתבי עת נחשבים ובהערכה רבה.
במהלך שיחתנו היא חוזרת ומדגישה עד כמה הדרך הזו לא הייתה קלה, וכי כדי להיות חוקרת כמוה, יש צורך בדבקות במטרה, באישיות נחושה ובאמונה עמוקה ברעיון, וכמובן בסקרנות ובתשוקה אינסופיות כמעט לתחום המחקר. ובהקשר זה היא חוזרת ומצטטת את אברהם לינקולן: "אני לא מבזבז את הזמן להוכיח למתנגדים את צדקתי. אני ממשיך בעשייה וההוכחה תבוא מהתוצאות".
מערכת החיסון מתקשרת עם המוח
מחקרה של פרופ' שוורץ הופך על פיה את התפיסה, שהייתה מקובלת עד לפרסום עבודותיה הראשונות והחדשניות, שלפיה אין באמת תקשורת בין המוח למערכת החיסון, ואם מגיעים תאים של מערכת החיסון אל המוח, הם מזיקים לו.
המחקרים של פרופ' שוורץ מראים כי מערכת החיסון והמוח מקיימים ביניהם דיאלוג מתמיד, שחיוני ביותר לשמירה על תפקודי המוח ובעיקר על תפקודים גבוהים כמו למידה וזיכרון, וכן בהתמודדות עם מצבי לחץ ("עקה נפשית"). יתרה מזו, כוונון מחדש של מערכת החיסון מסוגל להצעיר את המוח, לאפשר לו לחזור ולתפקד היטב, להקל את ההתמודדות עם מחלות נפש ולרפא את המוח ממחלות ניווניות.
קודם למחקריה של פרופ' שוורץ מקובל היה לחשוב כי המחסומים שבין כלי הדם למוח מונעים כל כניסה של תאים ממערכת החיסון אל המוח, וכי במהלך האבולוציה המוח "ויתר" על תמיכתה של מערכת החיסון, שבדרך כלל יודעת להגן ולשקם מערכות אחרות בגוף. על פי תפיסה מיושנת זו, חבלה שהביאה את הגוף לשגר תאים ממערכת החיסון אל המוח הביאה ל"פלישה" שהורסת ופוגעת ביכולת ההחלמה של הרקמה.
הטיפול המקובל בפגיעות מוח וחוט השדרה היה בתרופות נוגדות דלקת, שנועדו לחסום בכל מחיר את כניסת תאי מערכת החיסון לאזור. טיפול בתרופות כאלה - שניתנו לטיפול במקרים של מחלות ניווניות כמו אלצהיימר, פרקינסון וניוון שרירים - כשל, ובחלק מהמקרים אף גרם לנזק.
לאחר שהתברר כי תרופות אלה לא ריפאו את הפגיעות השונות במוח, ובמקרים מסוימים אף גרמו להחמרה, הציעה פרופ' שוורץ תיאוריה מהפכנית לחלוטין, שהתבססה על ממצאים רבים שהתגלו במעבדתה: היא לא סברה כי המוח, האיבר החשוב וחסר התחליף הזה, פשוט "ויתר" על תמיכת מערכת החיסון, והצליחה להוכיח במחקריה כי קיים קשר הדוק ומבוקר היטב בין המוח למערכת החיסון. רקמה מיוחדת שמהווה מחסום בין הדם לבין נוזל המוח וחוט השדרה היא הממשק בין שתי המערכות, שבו מתקיים הדיאלוג המתמיד. במקרה של פגיעה במערכת העצבים, הממשק הזה מכניס למוח באופן מבוקר תאים ממערכת החיסון, החיוניים מאוד לריפוי והחלמה.
מערכת החיסון תורמת רק לריפוי חבלות?
"לא. יש לה תפקיד חשוב וחיוני בתחזוקה של תפקודים גבוהים של המוח ושל יכולות נפשיות והתנהגותיות. גילינו שמערכת החיסון מחזקת את יכולת הלמידה והזיכרון ומאפשרת לנו להתמודד עם מצבים של טראומה נפשית קשה, כך שאדם שמערכת החיסון שלו מתפקדת היטב יוכל להתמודד ולחזור לשגרה בקלות רבה יותר ועם פחות עכבות נפשיות ממי שמערכת החיסון שלו פחות חסונה".
אפשר להפחית סיכוי לאלצהיימר
תאי מערכת החיסון, מדגישה פרופ' שוורץ, אינם חלק מרשת ההולכה העצבית של המוח, אבל הם מסייעים בשמירה על הקשת העצבית המאפשרת תפקוד אופטימלי.
האם יש לגילוי הזה השלכות מעשיות?
"נראה שכן. אחרי שגילינו את מנגנון הפעולה של מערכת החיסון, מצאנו גם דרכים להגביר את הפעילות הזו, בצורה שתאפשר החלמה טובה מפגיעות מוח וחוט שדרה".
לדברי פרופ' שוורץ, במחקרה, שנעשה על חיות מעבדה שהונדסו גנטית כך שפיתחו אלצהיימר, מחלה המתפתחת אצלן בדומה מאוד לאותה מחלה בבני אדם, נראה בבירור כי לאחר הגברת תפקוד מערכת החיסון, תסמיני המחלה הולכים ונעלמים ובמקביל המוח חוזר לתפקוד קוגניטיבי. היא סבורה, מתוך הבנת מנגנון הפעולה של מערכת החיסון, שתוצאות דומות ייראו בעתיד הלא רחוק גם בבני אדם.
המחלות הניווניות האלה הן לא תוצאה של הזדקנות המוח?
"זה מה שחשבו כל השנים, אבל מתברר שזה לא כל הסיפור. המחלות הניווניות הללו מושפעות מאוד מהזדקנות מערכת החיסון, מתפקוד לקוי שלה, וזה משהו שאנחנו מסוגלים לתקן ולשפר וכתוצאה מכך לשפר את תפקודי המוח שנפגעו. תאי מערכת החיסון מסוגלים לעודד יצירת תאי גזע חדשים במוח ולאפשר לו רמת תפקוד טובה בהרבה מכפי שאנחנו מצפים מהגיל הכרונולוגי. זה, כמובן, לא בלתי מוגבל - אני מניחה שיש מצבים שבהם הרס התאים הוא כזה שמערכת החיסון כבר לא יכולה להועיל".
פירוש הדבר שתחזוקה והגנה על המערכת החיסונית יכולות למנוע מחלות כמו אלצהיימר?
"שמירה על מערכת חיסון בריאה - החל בתזונה וספורט וכלה בטיפול רפואי שיש בו הקפדה שלא לדכא את מערכת החיסון אלא לתגבר אותה בצורה מבוקרת - יכולה לעזור למי שיש לו, למשל, פוטנציאל גנטי לפתח מחלות כאלה. כך אפשר לדחות או אפילו למנוע את התפרצותן. לעומת זאת, מערכת חיסון פגועה יכולה להאיץ את התפרצות המחלה ולגרום לאנשים בעלי איי.קיו גבוה למצות רק חלק קטן מהפוטנציאל שלהם".
פרופ' שוורץ גילתה שאצל זקנים ובקרב חולי שיטיון הממשק בין מערכת החיסון למוח חסום, בגלל נוכחות מוגברת של אינטרפרון בטא, חלבון המיוצר בגוף כדי להילחם בדלקות. הוא אכן יעיל בטיפול בדלקות, בטווח קצר, אבל היא מצאה שכשהוא מיוצר באופן כרוני, ומצטבר בכמויות מיותרות בממשק בין המוח לתאי מערכת החיסון, הוא מדכא את התקשורת בינה לבין המוח ופוגע ביכולת הריפוי שלו.
עכברי מעבדה שהוזרק להם נוגדן המבטל פעילות חלבון זה הפגינו מיד עלייה ביכולת הלמידה והזיכרון. באופן כללי גילתה פרופ' שוורץ, כי הגברת מערכת החיסון על ידי החלשת החלבונים ש"מרסנים" את פעילותה עוצרת את המחלה הניוונית במוח, ומחזירה לו את היכולת לתפקד כמוח צעיר.
אובדן זיכרון, ירידה משמעותית ביכולת הלמידה, פגיעה בהתמצאות - הם לא תופעות לוואי הכרחיות של הזדקנות?
"במקרים רבים אלה תופעות לוואי של הזדקנות המערכת החיסונית, וכשנמצא דרך יעילה להחזיר לה את נעוריה, תהיה לנו דרך לשקם את כל תפקודי המוח האלה, ללא קשר לגיל".
בין המעבדה לארבעת הילדים
מיכל שוורץ נולדה בתל אביב וקיבלה כבר בגיל 35 את התואר פרופסור ממכון ויצמן. מילדותה המוקדמת היא ידעה שהיא רוצה להיות חוקרת, מדענית, ושהסקרנות האמיתית שלה מניעה אותה לחקור. התלמידה השקדנית סיימה תואר ראשון במדעים מדויקים, כדי להניח בסיס סדור לכל מה שתלמד לאחר מכן, ורק אז המשיכה במסלול הישיר לדוקטורט בחקר מערכת החיסון.
דרכה של פרופ' שוורץ למעמדה הנוכחי, כחוקרת שתגליותיה מצוטטות באינספור כתבי עת בינלאומיים נחשבים, לא הייתה קלה. היא אומרת שלא אחת נתקלה בזלזול, בחוסר פרגון ובחוסר רצון של הקהילה המדעית להקשיב לה, כשהציעה רעיונות מהפכניים. עם השנים למדה להתמסר כולה למחקר שבו האמינה. "אלה לא חיים פשוטים", היא מודה. "כמדענית אין לך זמן כמעט לשום דבר אחר, את מתמסרת לגמרי למה שאת עושה במעבדה, את חיה את זה ביום וחולמת על זה בלילה, אם את בכלל מצליחה לישון ולא לחשוב על בעיות שאת מנסה לפתור".
ואת כל זה עשית תוך כדי גידול ארבעה ילדים.
"זה קשה מאוד ומלווה ברגשות אשם. הקפדתי לגור במרחק קצר מאוד מהמכון, כדי שלא אצטרך לבזבז זמן על נסיעות לעבודה ובחזרה. עיסוק במדע כדרך חיים לא משאיר זמן לחיי חברה, רק למשפחה ול(קצת) ספורט".
במהלך השיחה אמרת לי כמה פעמים שאת לא רואה בעצמך מודל חיקוי לנשים.
"כי אני הלכתי בדרך שהאמנתי שמתאימה לי והרגשתי בת מזל שאני עושה את מה שאני אוהבת ואת מה שבאמת מספק אותי, למרות שאני חושבת שלהיות אישה במדע זה מאוד קשה. זה אילץ אותי להתגבר על המון דעות קדומות, להוכיח את עצמי הרבה יותר מאחרים, ולצערי, אני חושבת שגם היום נשים אחרות נאלצות עדיין להתמודד בדיוק עם אותם קשיים".
אחרי שנים של מחקר ללא כל ודאות אם יישא פרי, הגיעה ההכרה הבינלאומית בדמות פרסומים מקצועיים, כאמור, וגם חשיפה לאור הזרקורים בזכות מעורבותה בטיפולים חדשניים בחולים שנדמה היה כי השיתוק שממנו סבלו הוא בלתי הפיך. השחקן כריסטופר ריב ("סופרמן"), שנותר משותק לאחר נפילה מסוס, ביקר במעבדתה. היא הציגה בפניו את המחקר שלה והסבירה על המנגנונים שהתגלו, אשר יאפשרו למצוא פתרונות לפגיעות מהסוג שהוא סבל מהן. בעבור ריב, למרבה הצער זה היה מאוחר מדי. אבל פרופ' שוורץ לא נחה לרגע. אין לה זמן לזה. היא כבר חושבת על השאלות הבאות שהיא וצוות החוקרים המופלא שלה (כהגדרתה) ינסו למצוא להן תשובות.
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
