"מוזיקה היא אדריכלות נוזלית, אדריכלות היא מוזיקה שקפאה", אמר לפני כ-200 שנה הסופר הגרמני הגדול גתה. הקשר בין שתי הדיסציפלינות עתיק יומין: שתיהן פועלות במערכות של חוקים ומוסכמות נוקשים, שהפרתם יכולה לחדש ולרגש; והן שואבות השראה זו מזו, גם סמוך לבקו"ם (בסיס קליטה ומיון של צה"ל) בתל השומר, במבנה החדש של בית הספר למוזיקה בקרייה האקדמית אונו.
בית הספר נולד ממיזוג של מכללת "הד" - שיסד המנצח והמעבד יהודה כהן, ופעלה מאז 1988 בדרום תל אביב - עם הקרייה האקדמית אונו. כהן הוא המנהל המקצועי של בית הספר גם היום, והדיקאן הוא המנצח והמלחין פרופ' נועם שריף. החל משנת הלימודים הנוכחית לומדים כאן, במבנה החדש, מאות מוזיקאים – נגנים, זמרים, מעבדים ומלחינים לעתיד - במגוון רחב של מקצועות לתואר רב-תחומי במוזיקה.
הקמפוס האקדמי אונו ממוקם בסביבה עירונית של שיכוני מגורים ומבני ציבור, בגבול הדרום-מזרחי של קריית אונו, ממערב לסביון ומצפון למחנה תל השומר. שני עשורים אחרי הקמתו, לומדים כאן כ-14 אלף סטודנטים. בהעדר תוכנית-אב בעת הקמת הקמפוס, הבנייה בו נוצרה מהנחתם של המבנים - חלקם עשויים מחומרים שמאפיינים בנייה ארעית - ללא מתווה ברור. לפני כעשור זכה משרד האדריכלים הצעיר גל-אור פישביין בתחרות לתכנון הקמפוס והבניין ללימודי מינהל עסקים בו.
בתוכנית-האב שלהם נטמעו האדריכלים, ז'ראר גל-אור וגיל פישביין, בסגנון הקיים של הקמפוס. זה התאפיין, כדברי פישביין, "באדריכלות ללא אדריכלים. הרכבנו את הקמפוס עם מחשבה תכנונית, אך גם עם אינטואיציה ורגישות לגנטיקה של הקריה". ברוח זו פרשו האדריכלים ציר קווי (ליניארי) של מבני פקולטה, שביניהם פזורים השימושים המשותפים לסטודנטים ולסגל - חצר, חורשת נופלים, אנדרטה ואמפיתיאטרון. בכל שלבי התכנון, כתוצאה ממחסור בשטח פנוי, חיפשו השניים שטח ריק כדי להקים בו את המבנה הבא - שיטת "מילוי" המאפיינת בעיקר תכנון בסביבה עירונית בנויה. כך היה גם כשהתבקשו לתכנן את בית הספר למוזיקה.
שלוש קומות בנויות בהסטה
בית הספר, שמיועד לכ-500 סטודנטים, נדרש להכיל חדרי הקלטה ובקרה, חדרי חזרות, מעבדות עריכה, מתחם טכני, כיתות לימוד, אודיטוריום רב-תכליתי ומשרדי הנהלה. שטחו הבנוי הוא כ-2,700 מטרים רבועים, וכדי למצוא את השטח הזה במתחם הצפוף, החליטו האדריכלים לנצל את החתך הטופוגרפי של קדמת הקמפוס: יש כאן הפרש גובה של כשלושה מטרים – כמעט קומה שלמה - בין מגרש החניה לבין מישור הקמפוס המוגבה. וכך, חציו האחורי של בית הספר חפור במדרגה הטופוגרפית. המבנה החליף את עמדת הבידוק הבטחוני של הקמפוס, שניצבה בסבך של צמחיית פרא והסתירה את המתרחש מאחורי הגדרות, וכך הוא משמש כשער החדש של הקריה האקדמית.
שלוש הקומות של המבנה בנויות בהסטה זו מזו, כך שהבליטות שנוצרות מהתזוזה במישור האופקי – מזרחה ומערבה - מייצרות הצללה וקירוי למפלס התחתון להן, או מרפסות גג למפלס שמעליהן. קומת הקרקע בנויה בהסטה פנימה מקו הבניין, כדי להתרחק ממגרש החניה הצמוד. שורת עמודי הבטון הסדורה, היורדת אליה מהקומה השנייה, יוצרת מסדרון מוצל לכל אורכה. בין העמודים נשתלה צמחייה מטפסת, שמהווה גם שכבה אקלימית מבודדת. הכניסה הראשית מהחניון לבית הספר, ולקמפוס כולו, נמצאת בהטיה קלה צפונה ממרכז המבנה, והיא מסומנת במסגרת ברזל עמוקה בצבע חלודה, השוברת את המראה הסדור וחמור-הסבר של המבנה.
בדומה לרמפה החוצה את מרכז "קרפנטר" לאמנויות באוניברסיטת הרווארד בקיימברידג' (מבנה הבטון האיקוני, והיחידי בארה"ב, של האדריכל השווייצרי לה קורבוזיה, הוקם ב-1963), גם כאן גרם מדרגות הכניסה מזמין את הציבור לעלות ממגרש החניה אל מפלס הקמפוס, לצלילי מוזיקה חיה הבוקעת משיעורי בית הספר. בכך הופך הבניין למבנה מעבר המאפשר נגיעה יומיומית, גם אם רגעית, בעולם האמנות.
הקומה השנייה של הבניין בולטת בהסטה מזרחה לכיוון מגרש החניה. בחזית המזרחית היא מתיישרת עם קו עמודי הבטון היורדים אל קומת הקרקע, ובחזית המערבית, הגובלת בחצר הקמפוס, היא מצלה על אזור הלאונג' (Lounge) הפתוח. הקומה השלישית והעליונה, המוסטת מערבה, נהנית ממרפסת גג מזרחית ארוכה.
מראה שלם, ביצוע לוקה בפגמים
חזיתות המבנה, בקומותיו העליונות, עטופות חלקית ברשתות מתכת בהירות המשוות להן מראה של שריון רך. בעתיד, פסי תאורה שיוכנסו בין הרשת לבטון יאירו אותן בתאורה רכה. החלונות הלא רבים, שמוקמו במרווחים הצרים שבין עמודי הבטון, מוסיפים לחזיתות מורכבות חזותית מעודנת. מספר החלונות המוגבל נובע מהצורך לשמור על אקוסטיקה סטרילית בתוך המבנה.
למרות השתנותו ומורכבותו של חתך הבניין, הצליחו האדריכלים, בעזרת אלמנטים עיצוביים בחזיתות, לשוות לו מראה שלם ואחיד. עמודי בטון צרים וארוכים "אורזים" את חזיתות הבניין לכל גובהן במקצב קבוע, כמו זה של מטרונום - החלטה עיצובית שהושאלה מעולם המוזיקה, ומצליחה להקנות לבניין רצינות ומכובדות של מבנה ציבור.
אלא שהתוכנית הממוחשבת של האדריכלים לא יצאה לפועל במלואה. רכיבי הבטון, שיוצרו במפעל "אקרשטיין תעשיות" בצורה מתועשת ויצאו ממנו תקינים, שונעו והורכבו באתר. הביצוע בשטח מאכזב: אי-דיוקים ופגמים בחיבורים, סדקים בטיח ופינות בטון מתפוררות. "האדריכלות נולדה מהסיטואציה והצרכים", אומר גל-אור. הבחירה בחומרים פשוטים וזמינים נבעה, לדבריו, מהתקציב המוגבל – 20 מיליון שקל (שכ-12 מיליון מהם הושקעו בציוד הטכני והאקוסטי).
המתחם הטכני קבור מתחת לאדמה, הלאונג' פתוח
קומת הקרקע של בית הספר נחלקת, באמצעות גרם מדרגות הכניסה, לשני אגפים. באגף הצפוני - כיתות לימוד, חדרי מחשבים, חדרי אימונים לסטודנט בודד או לזוגות, ומעבדות עריכה. באגף הדרומי - אולפני הקלטה, חדרי בקרה ואודיטוריום. החדרים באגף הדרומי מקושרים טכנולוגית, כך שהם יכולים לפעול גם בנפרד וגם ביחד עם האודיטוריום. הקירות והחלונות בהם אינם מקבילים, כדי למנוע החזרים אקוסטיים שפוגעים באיכות הצליל, ויש ביניהם קשר עין באמצעות חלונות זכוכית גדולים הקבועים בקירות האקוסטיים, המבודדים, שעוביים כמטר.
לאודיטוריום מראה חם ונעים, הודות לקיר אחורי מחופה עץ ולמושבים שחורים ורכים התואמים את הלוחות האקוסטיים הכהים, המחפים את התקרה ואת קירות הצד. הבמה, הגדולה ביחס לחלל, יכולה לאכלס תזמורת מלאה. למתחם האודיטוריום יש גם כניסה נפרדת, שמאפשרת לו לפעול מסחרית מחוץ לשעות הפעילות של הקמפוס.
המתחם הטכני, הקבור מתחת לאדמה (מחוץ לקונטור העילי של הבניין), כולל שני חדרי אמנים, חדר לציוד ותפאורה וחלל לציוד טכני, והוא מחובר במסדרון אל גב הבמה של האודיטוריום. בקצהו השני יש פתח גישה אל החניה, לפריקה והעמסה נוחות של ציוד. "המסדרונות בבניין", מסביר דוד חוג'ה, היועץ האקוסטי של הבניין, "משמשים גם כ'גשר' אקוסטי למניעת מעבר של רעשים מחלל אחד לשני". את חדרי החזרות, החדרים הרועשים ביותר, הרחיקו האדריכלים אל קצה הקמפוס, בכ-200 מטרים רבועים נוספים של בינוי.
כחצי משטח הקומה הראשונה הוקצה ללאונג' - חלל בלתי רשמי פתוח אך מקורה, הפונה למדשאה רחבה ומשמש כמקום מפגש לסטודנטים מכל המחלקות בקמפוס. הלאונג' מוגבה על רמפה וגרם מדרגות קצר מוביל מהמדשאה הסמוכה אל פינות ישיבה הפזורות בו: נמוכות ורכות וגם מוגבהות. על עיצוב הפנים הנעים אחראית דבורה כץ. "חללי הביניים", אומר פישביין, "הם אחד המרכיבים החשובים בקמפוס, בנוסף לכיתות הלימוד. הם כמו אואזיס (נוה מדבר) ליצירה".
אוהבים מוזיקה? כתבה על דיוויד בואי שלא הכרתם:
אדריכלים אחראים במשרד גל אור פישביין: עדי פקט, עמית שני
עיצוב פנים: דבורה כץ
תכנון אקוסטי: דוד חוג'ה בע"מ
ליווי בתלת מימד: פוליטאון מדיה
