עושים ממנה קרקס: מדוע נותנים לתחנת הדלק המיוחדת לגווע

התחנה החיפאית המעוצבת כאוהל קרקס, שנולדה בהתערבות על ארגז וויסקי, מוזנחת ע''י 'סונול' ולא ברור מה יעלה בגורלה. העירייה מושכת בכתפיה: ''זה לא לשימור''

מיכאל יעקובסון

|

16.01.16 | 20:53

תחנת הדלק של ''סונול'' מול שכונת שער העלייה, סמוך לחוף הים. הסככה מעוצבת כך שתהיה עמידה בפני הרוחות החזקות מהים (צילום: מיכאל יעקובסון)
תחנת הדלק של ''סונול'' מול שכונת שער העלייה, סמוך לחוף הים. הסככה מעוצבת כך שתהיה עמידה בפני הרוחות החזקות מהים (צילום: מיכאל יעקובסון)
אז והיום: עקב ההזנחה הוחלפו העמודים הדקיקים בקורות פלדה, והסככה עצמה מתפוררת (צילום: מיכאל יעקובסון, רן ארדה)
אז והיום: עקב ההזנחה הוחלפו העמודים הדקיקים בקורות פלדה, והסככה עצמה מתפוררת (צילום: מיכאל יעקובסון, רן ארדה)
זה לא מבנה לשימור, טוענים בעירייה. מדוע לא לשמר את אחד המבנים הייחודיים בחיפה, עיר שאינה דואגת מספיק לערכיה האדריכליים באופן כללי? (צילום: רן ארדה )
זה לא מבנה לשימור, טוענים בעירייה. מדוע לא לשמר את אחד המבנים הייחודיים בחיפה, עיר שאינה דואגת מספיק לערכיה האדריכליים באופן כללי? (צילום: רן ארדה )
בשעתו, החברה ביקשה מגודוביץ לתכנן מגדל צמוד לתחנה וכך הוא עשה, אלא שהחברה החליפה ידיים. כיום, סונול אפילו לא פונה אליו כדי שיחדש את התחנה (צילום: מיכאל יעקובסון)
בשעתו, החברה ביקשה מגודוביץ לתכנן מגדל צמוד לתחנה וכך הוא עשה, אלא שהחברה החליפה ידיים. כיום, סונול אפילו לא פונה אליו כדי שיחדש את התחנה (צילום: מיכאל יעקובסון)

"זה התחיל בהתערבות", מספר האדריכל ישראל גודוביץ כיצד נולדה אחת מתחנות הדלק הייחודיות בישראל. התחנה מופיעה כמעט בכל ספר שסוקר את האדריכלות הישראלית, ובשנה שעברה הקדישו לה האוצרים מיכל אהרוני וערן טמיר מקום של כבוד בתערוכה שהתמקדה באדריכלות תחנות הדלק בארץ.

 

התחנה החיפאית, השייכת לחברת "סונול", שוכנת בין כביש 4 (שדרות ההגנה) לבין פארק הכט וחוף הים, מול שכונת שער העלייה. מיקומה לצד אחד מעורקי התחבורה הראשיים בישראל לא מאפשר להתעלם ממנה. אלא ש"סונול" הזניחה אותה, עיריית חיפה מעולם לא הכריזה עליה כמבנה לשימור, וכיום היא נראית כמו אוהל קרקס מברזל שמישהו שכח בצד הדרך.

 

החזות הקרקסית נובעת לא רק מצורת התחנה, אלא גם מצבעי האדום-לבן המעטרים אותה. במקור, התחנה הייתה לבנה; היא נצבעה כאשר החברה ביקשה למתג אותה בהתאם לקו עיצובי חדש של סונול. אבל לא רק הצבע השתנה: עקב ההזנחה, הוחלפו העמודים הדקיקים שנשאו את הסככה בקורות פלדה, וכשמתקרבים רואים שגם הסככה, שלא טופלה במשך השנים, מתפוררת. מאחר שהתחנה טומנת בחובה מאגר של חומר דליק, נראה שזהו מפגע שעל הרשויות להתייחס אליו.

 

תחנה תמורת ארגז וויסקי

 

"ב-1980", משחזר גודוביץ, "הבאתי לארץ את פרופ' נורת'קוט פרקינסון, כדי לעשות את התערוכה 'רד טייפ' בגלריה מבט. הבעלים של סונול היה פרדי רוזנברג, יהודי ארגנטינאי, והמנכ"ל היה רענן אמור, חבר טוב שלי ובוהמיין אמיתי. רענן רצה לעשות איתי ארכיטקטורה, אז אמרתי לו שיש לי רעיון לתערוכה ושאני מחפש ספונסר. סונול הסכימו ושילמו את כל ההוצאות. תוך כדי שיחה על התערוכה, רענן ורוזנברג התרשמו מהרעיון שלי: במקום תערוכת ארכיטקטורה הצגתי תרשימי זרימה ומסמכים, שתיארו כיצד הבירוקרטיה עובדת. אז רוזנברג אמר לי: 'בוא נראה אם תוכל להשיג אישור לסככה לתחנת דלק בכניסה לחיפה. אנחנו כבר 20 שנה לא בונים סככה, ואף אחד לא נכנס לתדלק'. למה, שאלתי, והוא אמר שהוא לא יודע. התערבתי איתו שאם אשיג את הרישיון, אני מתכנן את הסככה ומקבל תמורתה ארגז וויסקי".

 

מבנה עגול שנשען על עמוד בודד. תחנת סונול שער העלייה, בתכנון גודוביץ (צילום: מיכאל יעקובסון)
    מבנה עגול שנשען על עמוד בודד. תחנת סונול שער העלייה, בתכנון גודוביץ(צילום: מיכאל יעקובסון)

     

    לפתיחת התערוכה המדוברת, הזמין גודוביץ גם את נציגי עיריית חיפה, כדי להכיר אותם ולשאול אותם באווירה נינוחה מה הם יודעים על הניסיונות של סונול לקבל רישיון. הם סיפרו לו שהחסם לרישיון הוא תוכנית המתאר המקומית, שאיפשרה לחברה להפעיל במגרש רק שירותי תדלוק, אך לא להקים בו סככה. לפנים משורת הדין העניקה העירייה לסונול את האפשרות לבנות חדר קטן, 5 על 6 מטרים, לשירותו של המתדלק. "החלטתי לא לשנות את התב"ע", מספר גודוביץ, "אלא לבקש מהעירייה להקים סככה ללא עמודים, שתישען אך ורק על הבניין הקיים. כך נולדה התחנה".

     

     

    באותה תקופה גודוביץ טיפל בעיצוב הפנים של "הקולוסיאום", מועדון הלילה המסקרן ביותר שנפתח עד אז בישראל. במודע או שלא, הוא עיצב את תחנת הדלק ברוח הבניין שבו שכן המועדון, בכיכר אתרים בתל אביב, גם הוא מבנה עגול הנשען על עמוד בודד. בעזרת המהנדס שמעיה בן אברהם, שאותו מכנה גודוביץ "יד ימין שלי", הוא יצר סככה המעוצבת כך שתהיה עמידה בפני הרוחות החזקות המנשבות מהים. אם בעיצוב המועדון התל אביבי הוא השתמש בבד אלומיניום, הרי שבתחנת הדלק השתמש בפח אלומיניום צבוע.

     

    כמה שנים לאחר חנוכת התחנה ביקשה הנהלת סונול לבחון את ניצול שאר שטח המגרש, ופנתה לגודוביץ בבקשה שיתכנן מגדל מגורים צמוד. אז עדיין לא נאסר לבנות קרוב לשפת הים, והאדריכל הציע להקים מגדל בן 10 קומות שיכיל כ-50 דירות. ואולם, זמן קצר לאחר שהוא הגיש את ההצעה להנהלה, החליפה החברה ידיים וההצעה נותרה על הנייר.

     

    כשהוא נשאל מדוע לא תכנן מאז תחנות דלק נוספות, משיב גודוביץ: "כולם התפעלו, אבל אף חברה לא הייתה מוכנה לשנות את הקונספט השיווקי שלה. כמה סוגי תחנות דלק כבר יש? מעט מאוד. התחנה הזו היא אחד המקרים היחידים שלא יכלו להגיד לי לא, כי היה לי הסכם ההתערבות שלפיו אני יכול לעשות מה שאני רוצה, אם אני משיג את האישור. זה קורה אחת לדור. הזדמנות כזו היתה בשעתו לפרנק לויד רייט, כשקיבל יד חופשית מקיסר יפן לתכנן את מלון אימפריאל בטוקיו, וכאן בחיפה זה קרה לי".

     

    חיפה לא דואגת לאתרים האדריכליים שלה

     

    מצבה של תחנת הדלק המוזנחת בחיפה משקף תופעה חוזרת ונשנית בעיר. רק לפני כמה שבועות נערך, במוזיאון "מוניו גיתאי וינרוב לאדריכלות", אירוע שעסק בנזק הכבד שנגרם לאתרים אדריכליים ברחבי חיפה. בעקבות האירוע פורסמה כתבה במקומון, שבה צוטט פרופ' יוסי בן ארצי מאוניברסיטת חיפה: "איך אנחנו, החיפאים, רוצים לקבל הכרזה כאתר מורשת עולמי של אונסק''ו, בעוד שאנחנו פוגעים במורשת כל הזמן?"

     

    ההזנחה במבט מקרוב. לא ברור אם החברה מתכוונת להעתיק את התחנה או לפרק אותה לטובת תחנה סטנדרטית (צילום: מיכאל יעקובסון)
      ההזנחה במבט מקרוב. לא ברור אם החברה מתכוונת להעתיק את התחנה או לפרק אותה לטובת תחנה סטנדרטית(צילום: מיכאל יעקובסון)

       

      תופעת ההזנחה אינה זרה לאדריכלות הישראלית, וגודוביץ מכיר אותה היטב. בניינים נוספים שהוא תכנן נלחמים על קיומם מול ההזנחה, ובהם שכונת "בית מעטפת" באור יהודה, אולם הספורט ע"ש בנדל בצמח, ו"בית ספר שדה חצבה" הנטוש בחלקו – אף שהוא שנחשב לאחת מיצירות האדריכלות המקוריות שנבנו במדינה. במקרים שבהם האדריכל עדיין פעיל, לא ברור מדוע בעלי הנכסים אינם פונים אליו כדי שיעניק פתרונות לחידושם.

      סונול שייכת כיום לקבוצת עזריאלי - שמעניקה מדי שנה פרס אדריכלות, תומכת בארכיון האדריכלות ע''ש מייסד החברה דוד עזריאלי, שגם מונצח בשמו של בית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב

       

      בעיריית חיפה מתחמקים מאחריות לתחנת הדלק, וטוענים ש"המבנה מעולם לא הוכרז כמבנה לשימור או בעל ערך אדריכלי גבוה. משום כך העירייה אינה יכולה לחייב את בעלי המבנה לפעולות תחזוקה או שיפוץ". בסונול מודים שמצב התחנה אינו מלבב ושוקלים לחדש אותה באמצעות אדריכל אחר. האם הוא יהרוס אותה או יכבד את המורשת? לא ברור. "סונול מכירה בערך האדריכלי של מבנה תחנת 'שער עלייה', ולכן השקיעה רבות בשנה האחרונה בחיזוק המבנה הקיים, לצד תכנון שיפוץ נרחב של התחנה", נמסר מהחברה. "לאחר העברת התוכניות לאישור העירייה, התברר כי ייתכן ויהיה צורך בהעתקת התחנה, בהתאם להכרעת העירייה באשר לתוואי העתידי של קו הרכבת החשמלית המתוכנן. אנו ממתינים להחלטת עיריית חיפה".

       

      מדוע לא ביקשתם מגודוביץ לחדש את התחנה, במקום למסור לטיפול של אחרים?

      "אין תגובה".

       

      "מקומם אותי ששומרים על כל פיסת קשקוש שמוצאים מימי דוד המלך", קובל גודוביץ, "אבל מזלזלים בבניינים שנבנו במאה השנים האחרונות. הכי קל זה פינוי-בינוי, אבל כאן מדובר בפרויקטים ציבוריים, שאפשר לשמור עליהם ולכבד את מה שנעשה".

       

      סונול, אגב, שייכת כיום לקבוצת עזריאלי - שמעניקה מדי שנה פרס אדריכלות, תומכת בארכיון האדריכלות ע"ש מייסד החברה דוד עזריאלי, שגם מונצח בשמו של בית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב.

       

       

       

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד