התצוגה של מרסלו בורלון, שהתקיימה במסגרת שבוע האופנה האחרון בתל אביב, זכתה להדים גדולים בתקשורת, בין היתר הודות להחלטת המעצב לבחור בדוגמנים אתיופים בלבד במטרה להעלות לסדר היום הציבורי את האפליה ממנה סובלים האתיופים בישראל. על פניו, זו היתה יכולה להיות אמירה חזקה מאוד מצד בורלון, אלמלא העובדה כי חלק מהדוגמנים בכלל לא היו אתיופים – עניין שלא רק פורר את האג'נדה, אלא גם יצר גזענות מעצם ההכללה של מגוון ייצוגי דוגמנים שחורים כקבוצה אחת.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
בין הדוגמניות שצעדו על המסלול היתה יושיבה ג'ונס, דוגמנית שחורה מקהילת העבריים בדימונה, שבחצי השנה האחרונה מציצה אלינו מכל עבר. "תמיד שואלים אותי: את לא אתיופית, נכון? לא רואים עלייך. אז מה את?!", היא מספרת ל-Xnet בראיון ראשון. "כשהגעתי לאודישן של מרסלו הוא ידע שאני לא אתיופית, אבל אהבתי את הרעיון של תצוגה עם דוגמנים שחורים. אני מחשיבה את האתיופים כאחים ואחיות שלי, על אף שמעולם לא הרגשתי כלפיי גזענות בישראל".
ג'ונס, 22, היא הדוגמנית הראשונה שהתפרסמה בגדול מקהילת העבריים בדימונה (שבעבר היתה ידועה בשם הלא-פוליטיקלי קורקט "הכושים העבריים"). שנה לפניה התפרסמה הדוגמנית נודליה קראודר, החתומה בסוכנות TLV מודלס, אך ג'ונס הצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית של דוגמניות שחורות בישראל. העונה ראיתם אותה בקמפיין המרכזי של חברת רנואר ומובילה לבדה את הקמפיין של twentyfourseven. היא הצטלמה למעצב האופנה יוסף, למותג מיה אינספרשיין, ומככבת באתר של קסטרו. בנוסף, צעדה ג'ונס על המסלולים של דודו בר אור, עידן לרוס, דורין פרנקפורט, פנדורה, קסטרו ורבים אחרים.
ג'ונס היא ללא ספק המרענן הרשמי של החורף. בחצי השנה האחרונה היא חתומה בסוכנות יולי מודלס, לאחר שהיתה חתומה קודם במשך שנה בסוכנות TLV מודלס ("לא הרגשתי שם כמו משפחה, אז עזבתי"). לראיון היא מגיעה עם שיער שחור קצר שמסורק גבוה בסגנון שהיה מזוהה בשנות ה-80 עם ג'ונס אחרת – המוזיקאית האגדית גרייס ג'ונס. על צווארה מונח באגביות צעיף עם הדפס של דגל ארצות הברית, רמז לשורשיה מבית, ואת פניה מעטרים שלל עגילי פירסינג: שניים באוזן שמאל וטבעת ספטום התלויה על מחיצת הנחיריים ומעניקה לה מראה פגאני ומסתורי.
"היא דוגמנית שמאוד כיף לעבוד איתה. היא מקצועית, מצטלמת נהדר ומאוד ורסטילית", אומר הסטייליסט ראובן כהן.
"העולם כולו מורכב מקנייה ומכירה. חברות אופנה רוצות פנים שימכרו, ואם אני לא מפורסמת – מה הסיכוי שישימו צעירה שחורה על לוח מודעות? אני אופטימית ומאמינה שיום אחד זה גם יגיע אליי"
"מעבר ליופי העוצר נשימה שלה, ליושיבה יש ווייב אחר של דוגמנית", מוסיף מעצב האופנה יוסף פרץ. "היא סופר אינטילגנטית, דומיננטית, ובעלת איכויות של שחקנית קולנוע".
"תחילת העבודה עם יושיבה היתה בצילומי ספר ההשראות לתצוגת האופנה של רנואר לסתיו-חורף 2015-16", מספר רון (רונקו) קהאן, המנהל הקריאטיבי של קבוצת רנואר. "ההשראה היתה שנות ה-70, וחיפשתי דוגמנית כהת עור עם אפרו קצר שתיתן את ה-feel של התקופה. יושיבה היתה מועמדת יחד עם שתי בנות נוספות, ולבסוף בחרנו בה. בזכות החוויה הטובה שהיתה לנו בעבודה איתה ברנואר, בחרנו בה גם לצילומי קו הג'ינס של twentyfourseven. יושיבה מצליחה לשדר אקזוטיות וקוליות באותו הזמן, והמראה שלה מוסיף ניחוח אמריקאי, שתמיד טוב לצילומי ג'ינס - אבל לא במובן המתיפייף, אלא במובן צעיר, בועט ומעודכן".
"כל החיים חיינו בקהילה סגורה, והצבא היה סוג של מרד עבורי"
קריירת הדוגמנות של ג'ונס היא לא רק חלום ילדות שהגשימה, כי אם הצהרת עצמאות אינדיבידואלית מול קהילת העבריים מדימונה – קהילה סגורה ושמרנית המונה כ-3,000 איש ואישה המתגוררים בדימונה, מצפה רמון וערד, הדוגלים באורח חיים טבעוני, לבוש צנוע, שמירת שבת ונישואים פוליגמיים. אמה של ג'ונס עלתה לישראל בגיל 17 משיקגו ונישאה כאישה שלישית לאביה של ג'ונס, ממנו התגרשה כשג'ונס היתה תינוקת. מאביה הביולוגי יש לג'ונס שמונה אחים ואחיות (שישה מהם משני נשותיו הקודמות).
כשהיתה בת שלוש נישאה אמה בשנית, ומנישואים אלה יש לה שלושה אחים נוספים. לג'ונס אין קשר לאביה הביולוגי, שעזב את ישראל בחזרה לארצות הברית כשהיתה תינוקת. "דיברתי איתו פעם אחת בטלפון, אבל זה היה כמו לדבר עם אדם זר לגמרי. אז לא, אני לא מכירה אותו", היא אומרת.
על אף סגנון החיים השיתופי, משפחת ג'ונס לא חייתה בכפר הקהילה בדימונה אלא בעיר עצמה, וכל אישה התגוררה בנפרד עם ילדיה. "המבנה הזה הוביל לכך שאין לי ולאחים שלי קשר מאוד טוב, למעט שני האחים הביולוגיים שלי משני הצדדים: אחותי הגדולה נשואה עם שלושה ילדים במצפה רמון ואחי חי בערד עם שלושת ילדיו", היא מספרת.
"אני נחשבת למורדת, כי אני עושה מה שבא לי. אני אתן לך דוגמה: הצטלמתי טופלס ומישהו ראה את זה בפייסבוק והתקשר לאבא החורג שלי וסיפר לו. זה העליב אותי, כי אם הדבר היחיד שאתה רואה בתמונה זה שאני טופלס, אז אל תסתכל עליה. יש בתמונה הזאת הרבה מעבר. מבחינתי זאת יצירת אמנות"
לאחר שירות צבאי מלא בחיל קשר, עברה ג'ונס לעבודה מועדפת בים המלח ובמקביל החלה לדגמן. "היה לי מאוד חשוב להתגייס. רציתי להכיר אנשים חדשים ולהיחשף לתרבויות חדשות", היא אומרת. "כל החיים חיינו בקהילה סגורה, והצבא היה סוג של מרד עבורי. לא מרדתי כנערה, כי לא תמיד היה קל בבית, והייתי חייבת לעזור. אמא שלי עובדת קשה מאוד בעבודות מזדמנות, אז דאגתי לאחים הקטנים שלי שיהיה להם אוכל אחרי בית הספר ולטפל בהם. כשהייתי בת 18 התחלתי למרוד, הלכתי פעם ראשונה למועדון, כי החוקים בקהילה אסרו עלינו ללכת למועדונים. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לעוד עולם".
לפני שנה עזבה לחיות בראשון לציון עם בן זוגה, הזמר אבישחר ג'קסון, 30, שהתפרסם לפני שנתיים וחצי בתוכנית "אקס פקטור". היא התחילה איתו בשיחת טלפון ביום הולדתו, ומאז הם יחד. לדבריה, היא לא רואה את עצמה במערכת יחסים עם מישהו מחוץ לקהילה, בשל הבדלי מנטליות גדולים. "זה לא מקובל לחיות עם בן זוג ללא נישואים, אבל החוקים של הקהילה לא מדברים אליי, למרות שאני עדיין מחשיבה את עצמי לחלק ממנה".
ג'ונס, יחד עם ג'קסון ועתליה פירס – זמרת שהתפרסמה בתוכנית "דה ווייס" – מייצרים נראות גוברת בחברה הישראלית של צעירים אינדיבידואלים שיצאו מקהילת העבריים בדימונה, "חוזרים בשאלה", אם תרצו. "יש דור צעיר של אנשים שרוצים לפרוץ את הגבולות של הקהילה", אומרת ג'ונס. "אנחנו תוססים ומביאים איתנו משהו שמאוד חסר בתרבות הישראלית. ואם אנחנו כבר חיים פה, אז למה לא?"
מדוע פנית לדוגמנות? זה היה חלום ילדות שלך?
"תמיד שמעתי מחברות שאני מתאימה לדוגמנות. הייתי רואה America's Next Top Model וחולמת להיות דוגמנית. אבל בוא נהיה מציאותיים: אני חיה בישראל, כמה עבודה כבר יש לדוגמניות שחורות? אני לא חושבת שזה נוגע לגזענות. כפי שאמרתי, לא חשתי על בשרי גזענות. אבל אני יודעת שלא ייקחו אותי לעבודות גדולות, כמו קמפיין חוצות בעזריאלי. לזה אני מחכה".
לא מעט דוגמניות שחורות דווקא כן טוענות שזה נובע מגזענות – שתמיד מעדיפים דוגמניות בלונדיניות ובהירות. מצד שני, בישראל רוב הקמפיינים הגדולים הולכים לסלבס שכבר מוכרות לציבור. איפה זה משאיר אותך?
"העולם כולו מורכב מקנייה ומכירה. חברות אופנה רוצות פנים שימכרו, ואם אני לא מפורסמת – מה הסיכוי שישימו צעירה שחורה על לוח מודעות? אני אופטימית ומאמינה שיום אחד זה גם יגיע אליי. אני מאמינה שעבודה קשה כדוגמנית תקדם אותי. אין לי עניין להיות שחקנית או מפורסמת. אני רוצה ללמוד תזונה, ועד אז אני חוסכת כסף מהדוגמנות לממן את שכר הלימוד".
את מחזיקה באזרחות אמריקאית. חשבת לנסות את מזלך בענף הדוגמנות בארצות הברית?
"אף פעם לא הייתי בארצות הברית ואני מפחדת לנסוע לשם. חייתי 20 שנה בתוך בועה סגורה. אני רוצה לגלות את העולם, אבל הדברים צריכים להיעשות לאט-לאט. מבחינתי, כל ביקור בתל אביב זה חשיפה לעולם אחר".
איך מתייחסים אנשי הקהילה לקריירת הדוגמנות שלך?
"אני פועלת בניגוד לערכים שמלמדים אותנו, אבל חושבת שהם מאוד גאים בי על כך שהחלטתי לפרוץ ולעשות משהו שאני אוהבת. המשפחה שלי תומכת וזה הכי חשוב. צריך הרבה אומץ לעשות את הצעד הזה, ואני מרגישה סוג של מודל לחיקוי עבור צעירים מתוך הקהילה".
ובכל זאת, יצאת מקהילה סגורה. את מצטלמת בצורה לא צנועה, בלשון המעטה. אין ביקורת כלפייך?
"אני יודעת שיש תגובות שליליות, אבל אני לא שומעת אותן כי אני ממעטת לבקר את הקהילה. אני מפחדת לקבל ביקורת לא טובה מאנשים. אני נחשבת למורדת, כי אני עושה מה שבא לי. אני אתן לך דוגמה: הצטלמתי טופלס ומישהו ראה את זה בפייסבוק, התקשר לאבא החורג שלי וסיפר לו. זה העליב אותי, כי אם הדבר היחיד שאתה רואה בתמונה זה שאני טופלס, אז אל תסתכל עליה. יש בתמונה הזאת הרבה מעבר. מבחינתי זאת יצירת אמנות".
אמא שלך תומכת בך?
"אני זוכרת שמאוד חששתי לפני הפעם הראשונה שהצטלמתי לבגדי ים של המעצבת ונסה ברנס. התקשרתי לאמא שלי והתייעצתי איתה. היא אמרה לי שאם זה מה שאני רוצה – אז היא איתי. מאז אני מרגישה שיש לי תמיכה מהבית. אמא שלי היא המודל שלי – אישה חזקה שנלחמה לגדל אותנו בצורה הכי טובה, גם כשהיה לה מאוד קשה לפרנס אותנו".
ומה אבישחר אומר על התמונות שלך?
"הוא מאוד תומך. הוא אומר שאם זה משהו שאני אוהבת ורוצה – אז הוא איתי".
