כשעומדים במצפור שליד הישוב הר עמשא, בהרי יתיר, נפרש מנגד הנוף המרהיב של בקעת ערד וערוצי הנחלים המתחתרים במצוקי ההעתקים הנשברים אל ים המלח. באופק הרחוק נראית שרשרת הרי אדום. בחלקה המזרחי, המישורי, של הבקעה נמצאת העיר ערד, וממערב לה עשרות התיישבויות קטנות של בדואים, שכמו מנקדות את הנוף בגוונים של ירוק, אפור ושחור.
הפנורמה עוצרת הנשימה הזו עשויה להשתנות בקרוב בגלל יוזמה של תאגיד "כימיקלים לישראל" (כי"ל) להקים מכרה פוספטים (חומר גלם המשמש בעיקר ליצור דשנים כימיים) בשדה בריר, הנמצא בין ערד לכסייפה. כבר כמה שנים מנסים תושבי ערד הזועמים לעורר מודעות ציבורית לכך שהקמת המכרה תגרום לענני אבק מזוהם בחלקיקים רדיואקטיביים, שיגיעו לעיר ויסכנו את בריאותם, ושהנזק הבלתי הפיך לנוף המדברי יחסל את העיר ואת המוניטין הבריאותי שלה.
מופת של שילוב הנוף בעיר
ערד הוקמה כ"עיירת פיתוח" ב-1962, ממש מעל מצוקי מדבר יהודה, בגובה של כ-600 מטר מעל פני הים. חלק ניכר מתהילת העבר שלה התבסס על הקשר עם נוף המדבר הפראי בסביבותיה: בתי מלון שמשקיפים על ים המלח היו אטרקציה, פנסיונרים קנו בעיר דירות נופש, וחולי אסטמה היגרו לכאן כדי ליהנות מהאוויר היבש והנקי, שנחשב כסגולה לבריאות.
בשנות ה-70 נתפסה ערד כאי של איכות בלב המדבר, אולם בעשורים האחרונים מצבה הידרדר. ב-1995 היא הוכרזה כעיר, היום היא מדורגת באשכול 5 בדירוג החברתי-כלכלי של הלמ"ס (בני ברק, לשם השוואה, מדורגת באשכול 3, תל אביב ב-8, וסביון ב-10), קיים בה מחסור חמור במקורות תעסוקה ומאזן ההגירה שלה שלילי.
לדברי האדריכל והחוקר מיכאל יעקובסון, הכותב בערוץ האדריכלות של Xnet ומרבה לכתוב על ערד בבלוג "חלון אחורי", העיר תוכננה בגל השני של עיירות הפיתוח, ובשונה מהיישובים שקדמו לה (כגון ירוחם, דימונה, שלומי), היא תוכננה על ידי צוות שהתגורר באתר ולמד להעריך את איכויות המקום. אחד העקרונות המרכזיים של הצוות, שבראשו עמד האדריכל יונה פיטלסון, היה לשלב ביישוב את הסביבה המקיפה אותו. המרכיב התכנוני העיקרי היה יצירת קשר פיזי בין הנוף לבין רחובות העיר. לדברי יעקובסון, כל היישובים העירוניים שתוכננו לפני ואחרי ערד לא כללו את המרכיב של החיבור לסביבה באופן מכוון, ולכן ערד מהווה עד היום מוקד למחקר של תכנון עירוני בארץ ובעולם.
גבעות מסורקות בשיניים של שופל
אתר שדה בריר נמצא מדרום-מערב לערד, כמעט נוגע בכביש 31 (היוצא מכיוון צומת שוקת, חולף ליד ערד ויורד לים המלח). בקעת ערד מתאפיינת במישורי אדמת לס, שבהם מתחתרים יובלי הנחלים המתנקזים אל ים המלח. נחל קינה, המנקז את חלקה הדרומי של הבקעה ונשפך לנחל חימר, הוא המנקז הראשי בגבול הדרומי של מדבר יהודה. אזור נחל קינה היה נחלת שבט הקיני - שבט נוודים מתקופת המקרא, ששמם השתמר בפי הבדואים. השביל שמוביל למפל קינה יורד לגב קינה - בריכה גדולה ועמוקה שחצבו מי השטפונות בסלע הגיר הקשה. על גדות נחל קינה עברה דרך עתיקה, שהובילה מהר חברון לכיוון הערבה והרי אדום, ושימשה לצרכים מסחריים וצבאיים. חורבת עוזה היא מצודת גבול מימי בית ראשון, ששמרה - יחד עם חורבת רדום שמדרום לה, ועם ערד העתיקה (תל ערד) שמצפון לה - על גבולה הדרומי מזרחי של ממלכת יהודה ועל הדרך העתיקה.
כל אלה נמצאים בסכנה, אם יוקם בסביבתם המכרה. ד"ר שרית עוקד, תושבת ערד וארכיאולוגית במקצועה, מסבירה ש"רותם אמפרט" (חברה בת של כי"ל, המתמחה בכרייה) התחייבה לשמר את האתרים הארכיאולוגיים לאורך הדרך העתיקה, אך אלה ייוותרו, לדבריה, כמעין איים בתוך המכרה, ואיש לא יבקר בהם לעולם. כך בדיוק קרה ב"הור ההר" בנחל צין. גם העיט הניצי, שהוגדר כמין בסיכון (בכנס הצפרות שארגן הפרופ' יוסי לשם, לשעבר מנכ"ל החברה להגנת הטבע), לא יבוא לקנן בעין קינה כשיקום המכרה.
דו"ח של המשרד להגנת הסביבה, שהוגש ב-2013 לוועדת ששינסקי ב' (שהוקמה כדי לבחון את נטל המס הראוי על הפקת משאבי טבע בישראל), מתאר את הנזקים שגרמו מכרות הפוספטים הקיימים לנופי הנגב הבתוליים: פגיעה בנוף הבראשיתי; פגיעה בטופוגרפיה הטבעית ומשטר ההיקוות הטבעי; פגיעה ברצף השטחים ומסדרונות אקולוגיים; צמצום וקיטוע מרחבי המחיה של בעלי חיים; פגיעה במכלול נוף תרבות מורשת ועוד. המסמך מבהיר שהשיקום הנופי שנעשה עד כה לא כולל את כל הנזק שנעשה ואינו מחזיר את המצב לקדמותו, וממילא שיקום של מערכות אקולוגיות עלול להימשך עשרות ואף מאות שנים.
גילי סופר, עיתונאי שעבר להתגורר בערד ופתח בה מלון בוטיק (יהלים) הצופה אל מדבר יהודה וים המלח, נחרד מההשתלטות התאגידית על הנוף. קודם ים המלח, אחר כך מישור רותם, אזור נחל צין, ועכשיו בקעת ערד. הוא מספר שלקחו אותו לראות את המכרות ה"משוקמים" באורון - שם ניסו, בעזרת אדריכלות הנוף של שלמה אהרונסון, לייצר טבע מחדש. והתוצאה היא, לדבריו, "גבעות מסורקות בשיניים של שופל, שאין בהן לא ציץ ולא פרח".
ארגוני הסביבה לא משמיעים קול
סופר טוען שכי"ל שכרו עורכי דין ולוביסטים ש"שמלטפים ומאיימים, ומכרו למדינה סיפור שכאילו היא תרוויח מזה". לדבריו, אסור להשתמש במלה שחיתות, אך סוללת האישים שמאכלסת את צמרת כי"ל – ובפרט בסיפור הזה – חזקה פי כמה מהתושבים. אישים בכירים במגזר הציבורי, לרבות בכירי ערד שהפכו כאן צד, מטים את הכף לכיוון ברור: יו"ר הדירקטוריון של כי"ל, ניר גלעד, היה המשנה לראש אגף התקציבים באוצר; אברהם (בייגה) שוחט, שר האוצר לשעבר (שכיהן במשך שנים רבות כראש מועצת ערד לפני שהפכה עיר), היה חבר דירקטוריון כי"ל ואינו מתבטא נגד הפרויקט; מקסים אוקנין ואברהם קמינר, מי שהיו סגני ראש עיריית ערד, משמשים כפרויקטורים לקידום המכרה; וארז קמה, עד לא מזמן בכיר בחברה להגנת הטבע, הוא מנהל שימור משאבי הטבע בתאגיד. סמנכ"ל חברת "רותם אמפרט" חושב שהנוף "מופר" משום שגרים בו בדואים, ומציין כי ארגוני הסביבה איפשרו לנציגם לתמוך בפרויקט בגלוי ולהימנע בהצבעה.
עוקד זועמת על נציג החברה להגנת הטבע, איתמר בן דוד, שייצג את ארגוני הסביבה בדיון המועצה הארצית לתכנון ובנייה בתחילת דצמבר, ובחר להימנע בהצבעה שבה הוחלט לאשר את הכרייה. לטענתה, החברה להגנת הטבע סירבה לבחון כל חלופה שיכלה להציל את הנוף ואת העיר, ומסרבת להבין שכי"ל - "המפלצת" כדבריה - לא תסתפק בשדה בריר, ובעתיד, אחרי שתסתיים הכרייה שם, תרחיב את הכרייה גם לשמורות הטבע.
לשאלה מדוע נמנע נציג החברה להגנת הטבע בהצבעה, משיב דב גרינבלט, דובר החברה, בתשובה לאקונית וחסרת משמעות: "הנציג בדיון שהתקיים במועצה הארצית לתכנון ובנייה, בנושא מסמך המדיניות הארצי של כרייה וחציבה של מינרליים תעשייתיים, היה של ארגוני הסביבה ולא של החברה להגנת הטבע. נציג ארגוני הסביבה נמנע בהצבעה, שהסתיימה בתוצאה של 18 בעד מסמך המדיניות, מול 2 נגדו".
גם עיריית ערד "תמהה מדוע קולם של ארגוני הסביבה אינו נשמע", כפי שאומר יהושע אשכנזי, דובר העירייה, "ויש אף כאלה שתמכו בהחלטת הוועדה לתכנון ובנייה". לדבריו, העירייה ממקדת את המאבק בבריאות התושבים, ובימים אלה מכינה "עתירה משפטית נגד ההחלטה המאשרת כרייה בשדה בריר, והזמינה את תושבי העיר להצטרף כעותרים - ולמעלה מ-2,000 תושבים כבר הצטרפו". גם עו"ד אורלי אריאב, ראש תחום חברה וקהילה בעמותת "אדם טבע ודין", מבטיחה להמשיך במאבק: "אנחנו עומדים לצד התושבים ונמשיך לעמוד לצדם במאבק נגד הכרייה, כולל פנייה לערכאות המשפטיות בבוא העת, וכמובן, שבתוכן, ההתנגדות שלנו לתוכנית".
כי"ל: אזורי הכרייה ישוקמו מיד
מכי"ל נמסר בתגובה: "השטח הכולל של שדה בריר הוא שטח בעל ערכיות נופית וטבעית נמוכה, והנוף באזור מופר: אזורים שונים משמשים כאתרי פסולת פיראטית, השטח עובר חריש, עדרים רועים באזור וכלי רכב רבים נוסעים בו - אלו יוצרים פגיעה בקרומי הקרקע המהווים הבסיס לכל הממשק האקולוגי בשטחים מדבריים".
החברה מתחייבת "כי כל אזורי הכרייה ישוקמו מיד בהתאם להנחיות גורמי הסביבה הרלבנטיים, כך שהפרת הקרקע בבור כרייה תהיה זמנית בלבד, ולאחר כשלוש שנים יחזור השטח ליעדו המקורי או המתוכנן". לדבריהם, השיקום יבוצע לפי שיטת ה"שיקום תוך כדי כרייה", שזוכה לייעוץ וליווי של אקולוג מוסמך ומפוקחת על ידי רשות הטבע והגנים, בשיתוף פעולה של החברה להגנת הטבע, ויש לה תוצאות בזמן קצר יחסית. כי"ל גם "קוראת לתושבים ונבחרי ציבור מערד ומהאזור, להיכנס לתהליך 'שיתוף הציבור' לתכנון, מעקב ובקרה של פרויקט שדה בריר, ובכלל זה תכנון של פארקים ופרויקטים משותפים באזורי החיץ הגדולים בין שדה בריר לערד".
לחצו על התמונה לסיפור המלא על עתידה המעורפל של ערד:
