ביום שני השבוע הוציא בית המשפט בבנגלדש צווי מעצר ל-24 אשמים בהתמוטטות מפעל הטקסטיל רנה פלאזה לפני כשנתיים וחצי. האשמים, ביניהם בני משפחתו של מנהל המפעל, מנהלי עבודה, מהנדסים, ואחראי ביטחון, הורשעו ברצח, אך לא התייצבו לריצוי עונש המאסר השבוע.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
על פי דיווחים בתקשורת בבנגלדש, בית המשפט חושש כי המורשעים ברחו מהמדינה. בתוך כך, סוכנות הידיעות רויטרס מדווחת כי האשם העיקרי בפרשה, בעל המפעל סוהל רנא, כבר מרצה את עונשו בכלא, ו-16 חשודים נוספים ממתינים למשפטם. בסך הכול, מדובר ב-41 אשמים, מתוכם 25 שהורשעו ברצח, שעליו העונש בבנגלדש הוא מאסר עולם.
האסון ברנה פלאזה התרחש באפריל 2013, ובעקבותיו נהרגו 1,135 עובדים במפעל הטקסטיל שהתמוטט. מאז מצוין יום השנה להתרסקות המפעל בהפגנות עובדים בכל מפעלי הטקסטיל בבנגלדש, וגם בבירות האופנה המערביות מתקיימות הפגנות מול חנויות של רשתות אופנה המייצרות בבנגלדש. בהפגנה שהתקיימה באפריל האחרון בבנגלדש, עמדו המוחים עם שלטים שנשאו סיסמאות כמו No one should die for Fashion.
בנגלדש היא יצואנית הטקסטיל השנייה בגודלה בעולם, לאחר סין. בתקופה שבין יולי 2014 למרץ 2015 ייצאה המדינה טקסטיל בסך כולל של 18 מיליארד דולר. המדינה בה פועלים אלפי מפעלי טקסטיל, רובם בניהולם של קבלני משנה, הגיעה למקום השני בזכות כוח העבודה הזול שהיא מספקת. שכר המינימום בבנגלדש עומד על 55 יורו לחודש, שהם 235 שקל כמשכורת לעובד. על פי חוקי העבודה בבנגלדש, עובד אינו מורשה לעבוד מעל 60 שעות בשבוע (10 שעות עבודה ביום, שישה ימים בשבוע).
בשנתיים האחרונות ניצבת ממשלת בנגלדש מול ביקורת נוקבת מבית ומבחוץ. לאחרונה נוסחו תוכניות ממשלתיות לאכיפת הבטיחות במפעלים, אך למרות הכוונות הטובות, עד כה לא התבצעה אף רפורמה בתעשיית הטקסטיל במדינה, הפועלת בחסות הממשלה.
ביום חמישי האחרון פרסם מרכז שטרן לעסקים וזכויות אדם מאוניברסיטת ניו יורק דו"ח מפורט בנושא, שחושף כי רק 27 אחוזים מהמפעלים בבנגלדש הם חלק משתי תוכניות הבטיחות שיצאו בעקבות הטרגדיה. מתוך 3,425 בדיקות שהתבקשו בשתי התוכניות, רק שמונה מפעלים עברו בדיקה סופית. איגוד תעשייני הטקסטיל והיצואנים בבנגלדש דחו את נתוני הדו"ח במסיבת עיתונאים שקיימו ביום ראשון, משום שלדבריהם הנתונים אינם מבחינים בין מפעלים הפונים לייצוא לבין יצרנים מקומיים, וכי, אין באפשרותם לקחת אחריות על מפעלים המייצרים פריטים לייצוא, משום שאלו מוחזקים על ידי חברות זרות, אלא רק על הייצור המקומי, שלטענתם פועל על פי מתכונת הבטיחות החדשה.
