לא חייבים להרוס: בריכת שחייה נטושה הפכה למרכז חדשנות ופיתוח

האנגר שומם בעמק המעיינות הוסב למרכז כיתות לימוד, מעבדות, מרכז פיתוח, פס ייצור ואודיטוריום. ''מבנים קיימים הם הנכס האמיתי של יישובים, בעיקר בפריפריה''

הילה שמר

|

15.12.15 | 14:57

''עידן טכנולוגי'' בעמק המעיינות (עמק בית שאן). אודיטוריום וכיתות לימוד, משרד מו''פ, פס הרכבת מנועים רובוטיים והרבה חוגים (צילום: אבי לוי )
''עידן טכנולוגי'' בעמק המעיינות (עמק בית שאן). אודיטוריום וכיתות לימוד, משרד מו''פ, פס הרכבת מנועים רובוטיים והרבה חוגים (צילום: אבי לוי )
באותו חלל ממש הייתה בריכת השחייה האזורית, שנחנכה ב-1994 בתוך ההאנגר ולא החזיקה מעמד שנים רבות. מאז עמדה שוממה (צילום: גד להמן, מנחם שר)
באותו חלל ממש הייתה בריכת השחייה האזורית, שנחנכה ב-1994 בתוך ההאנגר ולא החזיקה מעמד שנים רבות. מאז עמדה שוממה (צילום: גד להמן, מנחם שר)
מימין: רצפת האודיטוריום נוצקה בהתאם לשיפוע של הבריכה הישנה; מבט ממשרדי החברה אל החלל כולו (צילום: גד להמן, מנחם שר)
מימין: רצפת האודיטוריום נוצקה בהתאם לשיפוע של הבריכה הישנה; מבט ממשרדי החברה אל החלל כולו (צילום: גד להמן, מנחם שר)
הבניין מול הרי הגלעד. מאחר שהבנייה נעשתה בשנת שמיטה, הפיתוח הראשוני כלל רק ערוגות, אך בשבועות האחרונים החלו עבודות גינון ופיתוח (צילום: גד להמן, מנחם שר)
הבניין מול הרי הגלעד. מאחר שהבנייה נעשתה בשנת שמיטה, הפיתוח הראשוני כלל רק ערוגות, אך בשבועות האחרונים החלו עבודות גינון ופיתוח (צילום: גד להמן, מנחם שר)
סביב הג'קוזי המנוח, שכוסה והפך לפינת ישיבה לא רשמית, יש במות של פינות רכות עם פופים צבעוניים ושולחנות קפה (צילום: אבי לוי )
סביב הג'קוזי המנוח, שכוסה והפך לפינת ישיבה לא רשמית, יש במות של פינות רכות עם פופים צבעוניים ושולחנות קפה (צילום: אבי לוי )
שימוש במעטפת קיימת לא רק מקצר זמני בנייה ואישורים, אלא מונע הרס מיותר וחוסך עלויות של חפירה, קונסטרוקציה, מערכות בידוד ועוד (תכנית: מיכל דור)
שימוש במעטפת קיימת לא רק מקצר זמני בנייה ואישורים, אלא מונע הרס מיותר וחוסך עלויות של חפירה, קונסטרוקציה, מערכות בידוד ועוד (תכנית: מיכל דור)

בירידה התלולה מבית שאן למעבר הגבול עם ירדן, שוכנים הקיבוצים הוותיקים של עמק המעיינות (לשעבר המועצה האזורית עמק בית שאן) ולצדם משרדי המועצה, המפעלים האזוריים, אולם התרבות התוסס "הקימרון" ואולפן המוזיקה והמחול הוותיק שבו לומדים ילדי האזור. גם בריכת שחייה פעלה כאן, להנאתם של התושבים וילדיהם, בתוך האנגר מתועש שהזכיר אסם או חממה.

הילדים המשכשכים במים עברו לבריכות אחרות. ההאנגר הגבוה והפתוח, שנתמך בקורות עץ חשופות וכוסה בגג משופע מפח גלי, תוכנן רק ב-1994 (אדריכלית: משאת כץ ממשרד א.ב תכנון והנדסה) אך ננטש אחרי שנים לא רבות; הבריכה וההאנגר כולו התרוקנו מאדם וממים. אחרי תקופה ארוכה שבה עמד המבנה ללא שימוש, נשכר לפני שנתיים אותו משרד - הפעם בתכנונה של אדריכלית מיכל דור ובשיתוף האדריכל מנחם שר - כדי להסב את החלל לשימוש שונה בתכלית.

ההשראה התבססה על מודל המחבר בין תעשייה, טכנולוגיה, קהילה וחינוך, שאליו נחשף ראש המועצה, יורם קרין, בביקור בפינלנד. וכך, לאחר כשנתיים של תכנון ובנייה, נחנך ביולי האחרון מרכז לחדשנות חינוכית, פיתוח טכנולוגי ותעסוקה תחת השם "עידן טכנולוגי". הוא קם בשיתוף חברת ההנדסה "גבעסול", שנכנסה לפרויקט כיזם חיצוני, ובתמיכת המשרד לשיתוף פעולה אזורי.

מכסים את הבריכה. הפרויקט נעשה בהשראת מרכז דומה בפינלנד (צילום: גד להמן, מנחם שר)
    מכסים את הבריכה. הפרויקט נעשה בהשראת מרכז דומה בפינלנד(צילום: גד להמן, מנחם שר)

    בתקציב צנוע של חמישה מיליון שקלים, הפכו הבריכה וסביבותיה לאודיטוריום מדורג וכיתות לימוד; מעל "העמוקים" קם משרד למחקר ופיתוח; את המגבות היבשות בשולי הבריכה החליפו עמדות להרכבת מנועים רובוטיים; ואת עמדת המציל תופס גמלאי, המשתתף באחד החוגים. המבנה, בן 1,000 מטרים רבועים, מצטרף לעשייה התרבותית הוותיקה סביבו ונועד לקדם חדשנות בחינוך - נושא שהמועצה דוגלת בו.

    מראה תעשייתי לא סטרילי

    כדי לרמז על אופי המקום כמרכז יזמות ופיתוח, הוא עוצב במראה תעשייתי מחוספס. הבטון חשוף, המחיצות הפנימיות עשויות פח גלי ולוחות עץ תעשייתי (OSB), מערכות החשמל גלויות ותעלות האוורור חשופות. חלונות עגולים כמו בצוללת נפערו במחיצות, בדומה לחלון העגול המקורי שדרכו הביטו בהרי הגלעד.

    "עידן טכנולוגי" כולל ארבעה אזורי פעילות מרכזיים שהונחו כקופסאות ברחבי ההאנגר, תוך יצירת חללים סגורים במעטפת החלל הגדול שהיה כאן. חללי-הביניים בין אזורי הפעילות המקצועית הוסבו לחללים ציבוריים, כמו קפיטריה ובית קפה, ופינות ישיבה רכות אמורות לעודד מפגש אקראי בין מגוון האנשים שעתידים להגיע לכאן לפעילויות מגוונות. בדומה ל"חממות מקצועיות" ולחללי עבודה שיתופיים עכשוויים, כמו Coworking, We Work ו-Mindspace, החללים הציבוריים והמקצועיים זורמים גם כאן אחד אל השני, מייצרים שקיפות בעשייה, ומזמינים מעורבות ושותפות בידע ובתהליכי יצירה.

    חלוקת ידע בין אוכלוסיות שונות, בדומה לחללי עבודה שיתופיים בעיר (צילום: אבי לוי )
      חלוקת ידע בין אוכלוסיות שונות, בדומה לחללי עבודה שיתופיים בעיר(צילום: אבי לוי )

      אזור החינוך מורכב מכיתות לימוד, שבהן מתקיימות בשעות הבוקר הדרכות טכנולוגיות לתלמידי בתי הספר היסודיים, ובשעות אחר הצהריים סדנאות לחינוך לא פורמלי. מעבדות מיועדות לשימושם של התלמידים ושל מרכז הפיתוח גם יחד, וכדי לאפשר את השימוש הכפול, לכל מעבדה הותקנו שתי כניסות - האחת פונה אל הכיתות והשנייה אל מרכז הפיתוח. חלונות רחבי-ידיים הותקנו כדי לפתוח מבט רחב של היושבים במעבדות לעבר כל עומק המבנה, מבלי להרגיש בבידוד.

      חללי הפיתוח והמשרדים משרתים צוות של "גבעסול", שבקרוב תפעיל כאן גם מפעל לעיבוד שבבי. משרדי החברה מוקמו בגלריה, שנבנתה (בזכות גובהו המקורי של ההאנגר) מעל כיתות הלימוד. בגלריה יש חלל עבודה פתוח, משרדי ישיבה וכינוס, ומטבחון. קירות חדרי הכינוס עשויים זכוכית ומשמשים את העובדים כלוח מחיק משחקי, שחושף את המתרחש בפני כל העובדים. הגלריה משקיפה על פס הייצור וההרכבה, שבו מועסקים תושבים ותיקים מהאזור.

      40 המושבים באודיטוריום בנויים כטריבונה בשיפוע עדין, תוך יציקה הדרגתית של הרצפה בהתאם לעומק ההדרגתי של הבריכה. כסאות הישיבה אינם מקובעים, כדי לאפשר גמישות למגוון הפעילויות באודיטוריום. למשתמשים חיצוניים, אגב, הוא מושכר במחיר סמלי של כ-300-400 שקלים לאירוע.

      הרהיטים המודולריים נעשו בהזמנה אצל נגר מקומי, וגם הם שותפים בעידוד החשיבה היצירתית: המחנכים והמורים מוזמנים להשתמש בחללי הלימוד באופן שישקף את סוג הפעילות הרלבנטי - הרצאה, הדגמה, דיון וכדומה. סביב הג'קוזי המנוח, שכוסה והפך לפינת ישיבה לא רשמית, יש במות של "פינות רכות" עם פופים צבעוניים ושולחנות קפה. על עיצוב הפנים אחראית המעצבת הגרפית יערה ידין, שהיא ובעלה, גדעון ידין, מחזיקים ב"גבעסול". לדבריה, "בשנות מגורי בהולנד הושפעתי מהעיצוב הצפון-אירופאי הנקי, ולכן חיפשתי ריהוט וצבעוניות בשפה הזאת. השילוט שמפוזר על קירות המרכז ומתריע מפני מים עמוקים, או אוסר ריצה סביב שפת הבריכה, הוא מחווה לבריכה שהייתה".

      פתרון להשמשת נכסים נטושים

      "גבעסול" הוקמה ב-2002 בהולנד. מאז שבעליה שבו לארץ כעבור כמה שנים, והם כבר יזמים פעילים במדינות שונות, הספיקו להקים שש חברות נוספות. "עידן טכנולוגי", לדברי האדריכל מנחם שר, מנהל הפרויקטים של החברה שהיה שותף בתכנון המרכז, אינו הפרויקט הראשון שבו החברה עושה שימוש חוזר במבנה קיים. ואמנם, אחת מקבוצת הפיתוח של החברה ממוקמת בבניין באוהאוס בעיר התחתית בחיפה. זהו חלל הייטק שיושב בסביבה ישנה (היזמים מאמינים שהיא עתידה להשתנות). קבוצה אחרת פועלת במפעל שנבנה בשנות ה-30 של המאה שעברה בקיבוץ עין חרוד, לא רחוק מהמרכז החדש, וגם בו הוסרו המחיצות הפנימיות תוך שימוש חוזר בחלל קיים.

      לדברי המתכננים, שימוש במעטפת קיימת לא רק מקצר את זמני הבנייה והאישורים אלא חוסך בעלויות של חפירה, קונסטרוקציה, מערכות בידוד ועוד. "אם יש מסר חשוב ש'עידן טכנולוגי' צריך להעביר הלאה", אומרת האדריכלית מיכל דור, "זה שמבנים קיימים הם הנכס האמיתי של המועצות והישובים, בעיקר בפריפריה. במקרה שלנו, המיקום הנפלא וצורתו המקורית של המבנה מאפשרים לתת לו ייעוד חדש. זהו פתרון יצירתי וירוק להשמשת נכסים שננטשו".

      זו לא בריכה עם מציל. פינות ישיבה בלתי רשמיות במרכז החדש (צילום: גד להמן, מנחם שר)
        זו לא בריכה עם מציל. פינות ישיבה בלתי רשמיות במרכז החדש(צילום: גד להמן, מנחם שר)

        לתקדים הזה יהיו ממשיכים במועצה האזורית, ששוקלת להשמיש מבנים נטושים נוספים ובהם מפעל נטוש בשטח של כ-6,000 מ"ר בקיבוץ מירב במרומי הגלבוע, ומרכז התרבות "בית קולין" בקיבוץ נווה איתן, שתכנן האדריכל שמואל ביקלס ב-1965.

        העתיד נראה מבטיח

        האדריכל ההולנדי רם קולהאס הוזמן ב-1989 לתכנן מרחב עירוני עצום, בשטח של 800 אלף מ"ר, בעיר ליל שבצפון צרפת. הנחת היסוד שלו נשענה על העובדה שליל נמצאת באמצע הדרך בין לונדון לפריז, ושרכבת עתידית שתחבר בין שתי הערים תעצור בה. העיר, שנודעה עד אז במכרות ובתעשיית טקסטיל, התמקמה לפתע כמרכז-כובד בציר המרכזי של היבשת המתאחדת. לפרויקט קרא קולהאס Euralille, כמחווה לעיר "החדשה" ליל, שהיא כבר עיר אירופאית ולא רק צרפתית.

        אולי ההשוואה מקדימה מעט את זמנה, אבל בעוד כשנה - ובאיחור של עשור - אמורה לנוע מחדש רכבת העמק, שתנועתה פסקה ב-1951. בדרכה מחיפה לבית שאן היא תשרת את 24 היישובים של המועצה האזורית עמק המעיינות, שמתמקמים מחדש על ציר תחבורה ואספקה חיוני במזרח התיכון, במרחק שווה בין נמל חיפה לעמאן בירת ירדן.

        האם המוצבים הנטושים בעמק בית שאן יהפכו לצימרים? (צילום: רפאל קורן)
        האם המוצבים הנטושים בעמק בית שאן יהפכו לצימרים? (צילום: רפאל קורן)

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד