הכביסה המלוכלכת של האופנה: איך הפך הלוק הספורטיבי לסמל סטטוס

האם עולם הסטייל נכנע לאורח החיים הבריא, איזה בגדים נלבש בעתיד, ומה הקשר בין הבלוגרית המצליחה סוזי באבל למכונת כביסה ביתית? רשמים מכנס טקסטיל עולמי

ענבל פרגר

|

16.12.15 | 10:06

"אני בחורה אגרנית מטבעי, שכמעט לא זורקת כלום מהארון שלה". סוזי באבל מחליפה בגדים (צילום: gettyimages)
"אני בחורה אגרנית מטבעי, שכמעט לא זורקת כלום מהארון שלה". סוזי באבל מחליפה בגדים (צילום: gettyimages)
ניקוי יבש זה פאסה, דור הבגדים החדש הוא פרקטי וכביס יותר. תצוגת אופנה של ג'יילס דיקון במסגרת כנס הטקסטיל העולמי Future Fabrics
ניקוי יבש זה פאסה, דור הבגדים החדש הוא פרקטי וכביס יותר. תצוגת אופנה של ג'יילס דיקון במסגרת כנס הטקסטיל העולמי Future Fabrics
בגדי הספורט הם לא רק לחדר הכושר. אלכסנדר וונג ל-H&M (צילום: הנס מוריץ)
בגדי הספורט הם לא רק לחדר הכושר. אלכסנדר וונג ל-H&M (צילום: הנס מוריץ)

מתברר שאפילו בלוגרית האופנה הידועה סוזי באבל מכבסת. לא סתם מכבסת, תולה ומקפלת, כאחרונת עקרות הבית הנואשות, אלא ממש מוטרדת מהניקוי של בגדי המעצבים שמציפים את ארונה, אולי אפילו סובלת מ"חרדת המכונה הראשונה" המתעוררת עם כל בגד חדש שהיא דוגמת. ולא רק היא, גם אחוז ניכר מהעוקבות המסורות שלה בבלוג הוותיק stylebubble, שסוגר בימים אלה עשור לפעילותו, ובעמוד האינסטגרם שלה, שם היא משתפת בפעילויות הפוטוגניות שממלאות את סדר יומה.

 

>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק

 

ההצצה האינטימית הזו לסל הכביסה המלוכלכת של מובילת דעת הקהל, שבימים כסדרם שומרת באדיקות על פרטיותה, התרחשה במסגרת כנס הטקסטיל העולמי Future Fabrics שהתקיים בתחילת החודש בברצלונה בחסות חברת פרוקטר אנד גמבל, והעלה אל הבמה בזו אחר זו אושיות אופנה בכירות ומשפיעות בעולם כולו, ביניהן עורכת האופנה הוותיקה שהפכה ליועצת אופנה פאולה ריד, המעצבים המוערכים ג'יילס דיקון וג'ונתן סונדרס, חזאית הטרנדים סבין לה שטלייר מחברת פרימייר ויז'ן, וגם סוזנה לאו, המוכרת יותר בכינוי סוזי באבל, ונחשבת לאחת מבלוגריות האופנה המצליחות בעולם, אם לא המצליחה ביותר.

 

 

A photo posted by Susie Lau (@susiebubble) on

 

 

כל אחד ממומחי האופנה הללו זומן לכנס כדי להסביר בצורה מדעית ומבוססת ניסיון מקצועי, כיצד מאחורי הקלעים של עולם האופנה הזוהר מסתתרות ערימות בלתי נתפסות של כביסה מלוכלכת שדורשת טיפול יסודי ומסור, ומדוע היום, יותר מתמיד, הופכת פעולת הכיבוס והטיפול בבגדים לחלק בלתי נפרד מחייה של כל מתלבשת.

 

באבל עצמה, 32, בריטית שהוריה היגרו מהונג קונג, פתחה את ההרצאה בתמונה "חושפנית" מתוך המלתחה הפרטית שלה, הכוללת את מערום הכביסה שגדל בתוכה, ובו בגדים שלבשה והיא חוששת שייהרסו במכונת הכביסה, וכן את חשבון הניקוי היבש החודשי שלה (107 פאונד, למתעניינים). "כמו שאתם מבינים אני לא בדיוק הטיפוס שיכול ללמד אתכם טיפול נכון בבגדים", אמרה, "אבל כבנאדם שמאז ומתמיד אהב להתלבש, אני בהחלט מוטרדת מהצורך לשמר את הבגדים שלי ולהאריך את חייהם".

 

 

מוציאים החוצה את הכביסה. האורחים בכנס: פאולה ריד, ג'יילס דיקון, סבין לה שטלייר וסוזי באבל
    מוציאים החוצה את הכביסה. האורחים בכנס: פאולה ריד, ג'יילס דיקון, סבין לה שטלייר וסוזי באבל

     

     

    עד לשנים האחרונות, מבהירים המומחים, צעדו תעשיות האופנה והכביסה בשני נתיבים מקבילים, הזוהר והמוכתם, הראוותני והמוצנע, עד שנדמה היה כי לעולם לא ייפגשו. בעוד תעשיית האופנה עשתה שימוש בעיקר בבדים טבעיים וטהורים שדרשו את טיפולו המסור של הניקוי היבש, תעשיית הכביסה הציגה בעיקר פתרונות יעילים להסרת כתמים מפריטי לבוש פשוטים ויומיומיים, כמו טרנינגים של ילדים, או טי שירטס מהוהות שנזרקות אל המכונה בלי למצמץ, כי למי אכפת מה יקרה לכל אלו אחרי שיסתחררו שם בפנים – העיקר שיצאו נקיים ונטולי כתמים.

     

    עד לאחרונה איש לא העלה בדעתו לקשור בין הופעותיהן המרשימות של אושיות האופנה על השטיח האדום או באינסטגרם, לבין הפעולה הבסיסית והכל כך לא סקסית של דחיסת ערימת פריטי לבוש משומשים שמוינו לפי צבעים אל תוך מכונה ביתית, להוסיף דטרגנטים כאלה או אחרים, לבחור תוכנית הפעלה – מים קרים או חמים, פעולה ממושכת או קצרה, עם סחיטה או בלי – ללחוץ על הכפתור, להמתין, ואז לתלות לייבוש על חבל. ש-ע-מ-ו-ם.

     

     

    שיא הסטייל. בגדים בעיצובה של סטלה מקרטני לאדידס (gettyimages)
      שיא הסטייל. בגדים בעיצובה של סטלה מקרטני לאדידס(gettyimages)

       

       

      אלא שבעידן הנוכחי מתחולל שינוי חברתי חסר תקדים, שאפילו המילים טרנד או מגמה נשמעות קצת קטנות עליו. הכמיהה הכלל אנושית לאורח חיים בריא יותר נותנת אותותיה בכל אחד מתחומי החיים, מתזונה ועד פעילויות בשעות הפנאי, מהקפדה על מה שנכנס לנו לגוף ועד שינוי מהותי בכל הנוגע לפריטי הלבוש שאנו עוטים על עצמנו. התופעה הגורפת הזו, שמתקדמת בצעדי ענק לעבר מראה ספורטיבי וקז'ואלי במקום פורמלי ומעונב, זכתה לכינוי Athleisure – שילוב קשה להגייה של המילים אתלטי ופנאי. ובתרגום ספציפי לעולם האופנה והריטייל, הבדים והעיצובים שעד כה היו מזוהים עם חדר הכושר/הפילאטיס/היוגה/הריצה – החל בטייץ, המשך בחולצות מנדפות זיעה וכלה בנעלי ספורט – הופכים לפריטי אופנה לכל עניין ודבר, ומשמשים אותנו גם מחוץ לשעות הפעילות הספורטיבית שלנו. אם פעם להסתובב ברחוב בחליפת טרנינג של אדידס היה נחשב לפדיחה לשמה, היום מדובר בשיא הסטייל, שלא לדבר על שילובים מתוחכמים יותר של אופנה גבוהה עם פריטים מעולם הספורט.

       

       

      כשספורט ואופנה נפגשים. מרי קטרנזו לאדידס
        כשספורט ואופנה נפגשים. מרי קטרנזו לאדידס

         

         

        "אני הראשונה לומר שטרנדים באופנה הם עניין חולף", אמרה בהרצאתה המרתקת פאולה ריד. "אנחנו מקבלים עדכון עונתי על מסלולי התצוגות, עדכון חודשי ברשתות האופנה, עדכון שבועי דרך מגזינים ועיתונים, והודות לאינטרנט, למדיה החברתית ולבלוגרים, אופנת הרחוב מככבת גם היא, כך שאם רק נרצה, נוכל להתעדכן על הטרנדים החדשים בכל דקה. אבל רק פעם בעידן מגיע טרנד שהוא כה דומיננטי עד שהוא משנה את האופן שבו כולנו מתלבשים. אני ערבה לכך שהעידן הנוכחי יוגדר על ידי המונח את'לייז'ר", ממשיכה ריד, "למעשה, מחצית מהאנשים שקונים בגדי ספורט בימים אלה, מתכוונים ללבוש אותם כבגדים לשימוש יומיומי ולא לטובת פעילות גופנית. מלתחות שלמות היום מבוססות על השילוב בין בגדי ספורט ליום ושמלות קוקטייל מפוצצות לערב. ללבוש אופנה גבוהה ובגדי ספורט הפך לסמל הסטטוס החדש".

         

         

        שינוי בסגנון החיים. אלכסנדר וונג ל-H&M (צילום: הנס מוריץ)
          שינוי בסגנון החיים. אלכסנדר וונג ל-H&M(צילום: הנס מוריץ)

           

           

          ריד מספקת שלל דוגמאות לצימוד ההולך ומתהדק ספורט-אופנה. משיתוף הפעולה של אלכסנדר וונג (שאף אמר, "אני חי בבגדי הכושר שלי"), ועד החיבור בין סטלה מקרטני או מרי קטרנזו ואדידס, כשהשיא של שיתופי הפעולה הללו עוד לפנינו, אחרי ההכרזה של טופשופ על השקת המותג האתלטי הגלובלי בשיתוף עם ביונסה. "בשנה שעבר מנכ"ל נייקי, מארק פרקר, יצא בהצהרה גדולה כשטען ש'טייץ הוא הדנים החדש'", מצטטת ריד. "נייקי כינו את האת'לייז'ר 'תנודת לייף סטייל שנמצאת כאן כדי להישאר'. גם יחידת בגדי הספורט של גאפ, אתלטה, חשה בשינוי המהותי בסגנון החיים. 'המסר שמגיע מהקהל היום הוא שאנחנו כל כך עסוקים, שאנחנו זקוקים לבגדים שיעברו איתנו מפעילות אחת לשנייה', אמרה נשיאת החברה ננסי גרין".

           

          סוזי באבל: "המונח צרכנות נבונה הוא לא חד משמעי. כל אחד קובע לעצמו את אמות המידה שלו, הסגנון שלו, מה מתאים לו לקנות ומה פחות. יש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות את מה שאני מוצאת כ'קנייה חכמה'. אתה לא יכול להגיד שזה חכם לקנות פריט אחד יקר ואיכותי במקום כמה סמרטוטים, למשפחה שחיה בדיור ציבורי בפקהאם בלונדון, ומתקיימת מ-50 פאונד לשבוע"

          כאן בדיוק נכנסת לתמונה מכונת הכביסה הביתית שלכם, וליתר דיוק, קפסולת הכביסה החדשה של אריאל, שלשמה למעשה התכנסו כל כך הרבה עיתונאים ואנשי טקסטיל בכנס בברצלונה. במהלך שיווקי די מבריק, יש לומר, החליטו בקונצרן פרוקטר אנד גמבל לחבור לתעשיית האופנה ולמתג את קפסולת הכביסה החדשה ככמוסת הפלא לטיפול המסור ביותר שניתן להעניק לבגדים החדשים שלכם, שהרי ניקוי יבש זה פאסה, ודור הבגדים החדש הוא פרקטי וכביס יותר. ובל נשכח, לעשות כביסה זה משעמם, לא זוהר, אולי אפילו מדכא, אבל לשמר פריטי אופנה שאנחנו אוהבים, להאריך את חייהם ולשחזר את חוויית הלבישה הראשונה – מהמגע, דרך הצבעים ועד הריח – זו כבר מלאכה שיש בה פאסון ואפילו גאווה.

           

          מדענים מטעם החברה גויסו לתמוך במהלך באמצעות שלל מחקרים וניסויים המוכיחים כי משהו קורה במוח בעת לבישת בגד חדש, ונראה כי מדובר בתהליך המזכיר התאהבות. קפסולת הכביסה החדשה תנסה לשחזר עבורכם את תחושת ההתאהבות בפריט החדש, את הסנטימנטים שאנו רוחשים לבגדים יקרים ושמישים. אם תרצו, מדובר בחוק שימור בגדים.

           

           

          מה קורה במוח כשלובשים בגד חדש? מתוך הכנס Future Fabrics
            מה קורה במוח כשלובשים בגד חדש? מתוך הכנס Future Fabrics

             

             

            נחזור לסוזי באבל, נערת הבועה האולטימטיבית, שהואילה למשך כמה ימים של חסד, ובתמורה לשכר הולם כמובן, לספק הצצה בלתי חוזרת אל הנעשה בתוך עולמה האופנתי. עולם שנשען על דמותה האניגמטית והמרוחקת, שעל בסיסה בנתה לעצמה את הבלוג המכניס והמשגשג שלה. בראיון אישי עמה למחרת הכנס אני מבקשת ממנה תחילה לנסות לסכם מנקודת מבטה את השינויים המהותיים ביותר שהתחוללו בעולם האופנה בעשור מאז פתחה את הבלוג שלה ב-2006.

             

            "השינוי המהותי ביותר הוא המהירות", היא אומרת. "האופנה הפכה מהירה יותר, הטרנדים מתחלפים בקצב מהיר יותר, והאינפורמציה עוברת במהירות שיא בין כל חלקי העולם. אני מאמינה שכעת זוהי תקופה של הסתגלות לשינויים הללו בקצב. אם פעם חיכינו ימים כדי לראות תמונות מתצוגה, היום הן נגישות לכולם עוד בטרם אחרונת הדוגמניות ירדה מהמסלול. כל זה השפיע מאוד על עולם הטרנדים. היום כמעט הכול טרנדי, מה שמשנה הוא מה ההשראה שלך ואיך אתה בוחר ללבוש את הטרנד. לכן אני גם טוענת שהאת'לייז'ר הוא לא טרנד, אלא תנועה חברתית של ממש, הנוגעת בכל תחומי החיים ולא רק באופנה. זה מה שהופך אותה למשמעותית באמת, למחוללת שינוי חברתי אמיתי ולמשפיעה על אנשים מכל קצוות תבל".

             

             

            סוזי באבל. "אין לי דעות קדומות באופנה. זה מאוד קל לשפוט את החברות הגדולות, אבל אני מעדיפה להתמקד בחיובי" (צילום: gettyimages)
              סוזי באבל. "אין לי דעות קדומות באופנה. זה מאוד קל לשפוט את החברות הגדולות, אבל אני מעדיפה להתמקד בחיובי"(צילום: gettyimages)

               

               

              אתמול בכנס פתחת בפנינו את הצד האחורי של המלתחה שלך, עם ערימות הכביסה. האם לבחורה כמוך יוצא בכלל ללבוש פריט יותר מפעם אחת?
              "למעשה, כן, אני בחורה אגרנית מטבעי, שכמעט לא זורקת כלום מהארון שלה. אני שומרת בגדים מתקופת התיכון, כך שאני מאוד אוהבת לשלוף מדי פעם איזה פריט שלא לבשתי הרבה זמן, ולשלב אותו עם דברים אחרים. זה מרגיש כמעט כמו בגד חדש".

               

              הרעיון של שימור בגדים והארכת חייהם, שנדון פה בהרחבה בכנס, מכיל בתוכו גם סוג של דאגה לסביבה, שכן אם משמרים את הבגדים הקיימים, אז לא צריך לקנות הרבה פריטים חדשים ולייצר כל כך הרבה זבל. את לא מרגישה אחראית לעידוד הצריכה המופרזת בתחום האופנה?
              "זו דיכוטומיה שקשה ליישב, מכיוון שאנחנו, אנשי המדיה בעולם האופנה, תמיד נקדם את הדברים החדשים שקורים בתעשייה – מעצבים חדשים, קולקציות חדשות – כך שאנחנו תמיד נעודד צריכה. אני חושבת שהאיזון נמצא בלקדם את הצריכה הנכונה. אני באופן אישי מתנגדת לרעיון של אופנה מהירה. זו המנטרה שלי, אבל זה לא אומר שאני נגד צריכה, אני רק נגד הצריכה הלא נכונה – זו שמעודדת פגיעה בחייהם של אנשים. מה שקרה ברנה פלאזה לפני שנתיים (קריסתו של בניין בבנגלדש ובו מפעלי טקסטיל עמוסי עובדים, שגבתה את חייהם של למעלה מאלף בני אדם, ע"פ) זה משהו שאנחנו צריכים להתבייש בו. כך שהנושא הזה מאוד בעייתי, אבל אני עדיין מאמינה בקידום יצירתיות. גם המונח צרכנות נבונה הוא לא חד משמעי. כל אחד קובע לעצמו את אמות המידה שלו, הסגנון שלו, מה מתאים לו לקנות ומה פחות. יש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות את מה שאני מוצאת כ'קנייה חכמה'. אתה לא יכול להגיד שזה חכם לקנות פריט אחד יקר ואיכותי במקום כמה סמרטוטים, למשפחה שחיה בדיור ציבורי בפקהאם בלונדון, ומתקיימת מ-50 פאונד לשבוע".

               

              את חושבת שיגיע היום שבו המלתחה שלנו תהפוך למינימליסטית ומדויקת לצרכינו האמיתיים, כזו שבה אנחנו משמרים את הקיים וצורכים פחות?
              "אני לא חושבת שהיום הזה אי פעם יגיע. אלא אם כן כל החברות האלה יקרסו לפתע".

               

              בעבודתך כבלוגרית את מתרכזת בקידום היצירתיות של מעצבים יוצאי דופן שאת חלקם את חושפת לקהל הרחב. יחד עם זאת, את משתפת פעולה עם לא מעט חברות אופנה מסחריות גדולות, כמו טופשופ, גאפ, אסוס. איך את מיישבת את הקונפליקט בין הכוחות המנוגדים הללו?
              "אלה לא כוחות מנוגדים. אני לא רואה את זה ככה. אלה מותגים גדולים שאני מעריצה את מה שהם עושים. איך אפשר לא להעריץ את קרל לגרפלד על מה שהוא עושה בשאנל. אתה צריך להיות ממש עקשן להגיד שמה שהם עושים זה שטויות. אני אוהבת בגדים, אני אוהבת עיצוב, אני אוהבת חדשנות, אני גם אוהבת מסורת, ושאנל זה מוסד של הוט קוטור, שמשקיע באנשים יוצרים. לטופשופ ולאסוס יש עכשיו גם מפעלים באנגליה, והם מספקים עבודה, וגם ל-H&M יש את האג'נדות החברתיות שהיא מקדמת. פרוקטר אנד גמבל מחברים פה לראשונה בין אופנה לבדים, ומעלים לסדר היום האופנתי את נושא הטיפול בבגדים, שעד כה לחלוטין לא נידון בתקשורת, כי זה לא נשמע מספיק סקסי. אבל העובדה היא שהנושא הזה מטריד את הקהל, קיבלתי המון תגובות ושאלות מהעוקבים שלי, וזה נושא שמאוד מעניין אותי לחקור. אני חושבת שהעתיד של האופנה נמצא בטקסטיל. אז אותי מעניין מה בתי האופנה הגדולים עושים, וגם מה עושים המעצבים הצעירים, מה עושות הרשתות. דווקא כשאתה חברה גדולה יש לך יכולת לעשות המון דברים חיוביים - זה הכול עניין של מה אתה בוחר לעשות עם היכולת שלך. עם מותגים גדולים אפשר לעשות דברים שאי אפשר לעשות עם מעצבים קטנים, אבל באותו זמן, אני מאוד אוהבת לגלות כאלה מעצבים. בקיצור, צריך לראות את התמונה המלאה, ואני אוהבת לראות את התמונה המלאה בהתייחסות שלי לאופנה. אין לי דעות קדומות באופנה. זה מאוד קל לשפוט את החברות הגדולות האלה, אבל אני מעדיפה להתמקד בחיובי".

               

              • הכותבת היתה אורחת של המותג אריאל מבית פרוקטר אנד גמבל בכנס הטקסטיל בברצלונה

               

               
              הצג:
              אזהרה:
              פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד