בכל עונה של הישרדות, כוללת הנבחרת מגוון גדול של טיפוסים: היפיפיה הלוחמנית, הלוזר שמצליח,הגבר הקשוח או הצעירה הנאיבית, שיושבים על משבצת שנתפרה להם מראש.
כשעומרי כוכבי (28) במקור מכרמיאל, כיום תל אביבי, הצטרף לעונת "הישרדות הונדורס", שצולמה ברפובליקה במרכז אמריקה, הוא מיד מצא את מקומו בתיוג של איש הטבע המסוקס, כשכבר על ההתחלה היה הראשון שהצליח להדליק אש, למצוא פירות ולדוג דגים.
בפרקים הראשונים הוא אמנם העדיף להתרחק מקלחות אסטרטגיות, "כשאדם מדבר, הוא לא יכול להקשיב" הסביר על סט צילומי שער "לגבר". אבל מהר מאד מצא את עצמו בברית חזקה בשבט קויופה עם טיטי איינאו ורון אלוף, שלטענתו נותרו חברים קרובים שלו גם אחרי ששבו לארץ.
בעוד השניים האחרונים התנסו על האי ברומן קצרצר, שלא שרד את השיבה הביתה, כוכבי מצידו העביר את הזמן בין המשימות בגעגועים לחברה שנותרה מאחור, קייסי גוסק, לה שמר אמונים, למרות שהקשר היה בזמנו עוד בחיתוליו.
"הגעגוע לחברה נתן לי להיות מפוקס, לא לחשוב על בגדי ים ועל דברים אחרים. חשבתי רק על האחת והיחידה, את השאר הפכתי לידידות טובות וזה היה קלף טוב", הוא מעיד כיצד הקושי הפך לטקטיקה ששיחקה לטובתו.
עד שיתברר אם צלח את האיחוד ולאיזה שלבים של המשחק הוא הגיע, בינתיים הוא חזר לחייו בעיר. עבודתו כסייר חופים של עיריית תל אביב מתקיימת רק בעונת הרחצה, אז עכשיו הוא מייחצן ליין של מסיבות ומתכוון לתרגם לעשייה, את העובדה שאנשים מזהים אותו ברחוב. "אני אוהב לכתוב ואשמח לקבל תוכנית טלוויזיה בה אני נשלח לבד להתמודד עם איתני הטבע".
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
>>> חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
בראיון למגזין המודפס עומרי מספר לדינה חלוץ על המקריות:
"האמת היא", אומר כוכבי, "שאני הכי רחוק מריאליטי, לא ראיתי את עצמי משתלב בדבר כזה. כשהציעו לי אמרתי: 'אין סיכוי', אבל לאט לאט התחלתי לחשוב שאולי יש פה אופציה".
איך הגיעו אליך?
"הייתי קב"ט של מועדון בתל אביב ואחת המלהקות של 'הישרדות' הייתה סלקטורית שם. עבדנו לילה לילה ביחד, היא ראתה אותי בכל מיני סיטואציות ואמרה לי, 'אתה חייב לבוא'. לא הסכמתי בהתחלה, אבל היא לא ויתרה, ובינתיים אצלי קרה משהו. התחלתי לחשוב על החוויה, על הטבע, על האתגר".
ועל המיליון?
"עדיין לא. באמת לא חשבתי על זה, באתי יותר ליהנות. לקח לי זמן בתוך המשחק להבין שזה פאקינג פרס".
באת עם האסטרטגיה מהבית?
"לא ממש, בניגוד למתמודדים אחרים. כשהם התחילו לכרות בריתות ולריב אחד עם השני, אני הייתי בים, דגתי דגים".
לי זה נראה כמו אסטרטגיה, אפילו לא רעה.
"לא מתוכננת, כזה אני. זה לא שאמרתי לעצמי, תלך לים ותתבונן מהצד על מה שקורה, לפני שתבין מה אתה עושה ואת מי אתה לוקח איתך. יצא ככה".
מושיק היה אחד מבעלי הברית שלך בהתחלה.
"הוא ראה שאני חזק בטבע וגייס אותי לשורותיו. הוא רצה להיות איתי כי אני הדלקתי את האש הראשונה, אני מצאתי את הבננות ואת המנגו ואני הראיתי להם איך בונים מחנה. לא מיהרתי ללחוץ לו יד, כי קלטתי שהוא יותר מדי מתוחכם, יותר מדי אסטרטג. הוא ידע מה הוא רוצה. הוא מעצב במקצועו וגם את הקבוצה הוא רצה לעצב. לא אהבתי את זה".
אז למי התחברת?
"לרון אלוף ולטיטי, והבנתי שמושיק לא ייתן לי להכניס אותם לברית. את רון אלוף הוא כבר הסכים לקבל, אבל את טיטי ורון שובל הוא לא רצה, ואני לא ידעתי איך לקבל את זה. כל הזמן חיפשתי סימנים מאלוהים".
איזה סימן אלוהים נתן לך בשביל להעיף את מושיק?
"ישבתי עם החכה והתלבטתי מה לעשות. אמרתי בלב: אם אני מוציא עכשיו דג, זה הסימן. לא עברו עשר שניות, ופתאום הוצאתי את הדג הכי גדול שתפסתי. וזהו, קיבלתי את התשובה. עשינו מהפך בשבט ומאותו רגע התחילו הימים היפים של 'קויופה'".
למה היה חשוב לך לשמור על רון שובל?
"טיטי ורון אלוף לקחו אותו איתם מההתחלה, זו הייתה עסקת חבילה. גם אני מאוד חיבבתי אותו, כי הוא הביא לשבט נשמה. הוא בן אדם אמיתי, בניגוד למושיק שדיבר על כולם מאחורי הגב. מושיק סכסך בין רון שובל לדנה, הוא נראה לי מסוכן, וידעתי שאסור שבתוך קבוצה יהיה אחד כזה. אמרתי לרון: 'אתה הג'וקר שלנו. אם תצביע איך שנגיד לך, אתה מוגן'. היו לו יציאות שאולי לא הצחיקו את מושיק, אבל אותי הוא פירק מצחוק".
לאבד חברים
נראה שכל חייו הכינו את כוכבי ל"הישרדות", מבלי לדעת זאת. הוא נולד בכרמיאל למזל ואריה, אח צעיר לשביט (43), חבר בנבחרת ישראל ברכיבה על אופניים ובעל חנות אופניים, ולשירה־הודיה (37), מנהלת פרויקטים בחברת סלקום. אמו שירתה במשך שנים רבות כקצינת נפגעים ורווחה במג"ב וכמעט לא הייתה בבית, אביו היה נהג באלביט וגם הוא שהה רוב הזמן בדרכים.
שני אחיו עזבו את הבית כשהיה ילד קטן ("בגיל עשר כבר הייתי דוד"), ועומרי הקטן גידל את עצמו בעצמו, התבודד בוואדיות ליד הבית והתיידדד עם הנחשים, העכבישים, הלטאות ושאר הזוחלים שפגש שוב, ובשפע, על האי בהונדורס. "הייתי ילד מאוד עצמאי, ילד טבע, שלמד לשרוד", הוא מספר. "יום אחד אבא שלי גילה במקלט אקווריומים מלאים בצבים, נחשים, עכבישים ועוד זוחלים שהבאתי הביתה והתחרפן. אבל הוא אשם בזה, הוא תמיד לקח אותי לטייל בטבע ולהתחבר לחיות".
בכיתה ט' עשתה הבדידות את שלה, והוא עבר ללמוד בפנימייה החקלאית בנהלל. "הייתי ילד היפראקטיבי, היה קשה להחזיק אותי בכיתה ובאיזשהו שלב הבנתי שבבית לא אצליח ללמוד כמו שצריך, כי לא היה שם אף אחד שיגיד לי: 'תעשה שיעורים'. מכיתה ב' עד ו' ראיתי את אמא שלי רק פעמיים בשבוע כי היא למדה, ואבא שלי, שהשתדל להיות גם במקומה, היה כל הזמן בנסיעות. דווקא בפנימייה ראיתי את אמא שלי יותר, כי היא שירתה בגן נר, ליד נהלל".
כעסת עליהם?
"אז כן, כי לא הבנתי למה אני צריך לדאוג לעצמי. לא הבנתי שזה בשבילנו, שהם צריכים להחזיק את הבית ולהתקדם בעבודה. כיום אני לגמרי מבין את זה".
בצבא התקבל לסיירת צנחנים ("ספגתי בפנימייה המון אהבת מולדת"), אחרי גיבושים מפרכים. "החלטתי להפציץ בצבא, ללכת על הטופ. בגיבושים קרעו לי את הצורה, הרבה אנשים מסביבי פרשו, אבל הייתי חייב להוכיח".
מה להוכיח?
"שאני יכול. אמרתי לעצמי: 'אני לא חוזר הביתה עם הזנב בין הרגליים'. אני זוכר שכשהגעתי לגיבוש לסיירת, ישן במיטה מעליי איזה בלונדי שאמר לי, 'אתה לא מתאים לצנחנים. אתה צריך להיות בגולני, איפה שכל הערסים'. הייתי המום, אבל הוא הכניס לי כזה דרייב, שאחרי חצי יום השארתי לו אבק. בסוף ראיתי אותו מרים את היד ופורש, והוא ראה אותי מסיים את הגיבוש".
עם כזאת מוטיבציה, למה לא יצאת לקצונה?
"לא רציתי. חוויתי ימים קשים בצבא, המפקד שלי איבד את שתי הרגליים בפעילות בשכם, ועוד 15 חבר'ה שלנו נפצעו שם, ולקחתי את זה מאוד קשה. הייתי במבצעים קשים, הייתי בלבנון, הייתי בשטחים וגם ב'עופרת יצוקה'. יום אחרי שנגמרה המלחמה בעזה השתחררתי ונסעתי לעבוד בחו"ל, כדי לממן השתלת כליה ולבלב לאחותי".
מה קרה לאחותך?
"בגיל 12 היא חלתה בסוכרת נעורים, שהלכה והחמירה. המחלה השפיעה על הכליות שקרסו, והיא נזקקה להשתלה של כליה ולבלב. היא הייתה מחוברת לדיאליזה במשך המון שנים והלכה ונחלשה, הייתה מלאה בבצקות. היא הייתה צריכה השתלה באופן דחוף, אז אחרי הצבא נסעתי לארצות הברית לעבוד בעגלות ולהרוויח כסף, כדי לממן לה ניתוח בחו"ל. עבדתי בקניון בשיקגו ומכרתי כמו משוגע, עד שהפכתי ל'טריינר' ולימדתי חבר'ה שהגיעו מהארץ איך למקסם את המכירות שלהם. אחר כך עברתי לפלורידה כדי להרים את האזור. הפכתי למכונה, עשיתי ים כסף ושלחתי הביתה. באיזשהו שלב אמא שלי אמרה: 'די, אתה חייב לחשוב גם על עצמך ולטייל קצת'".
כסף, כסף, כסף
מפלורידה המשיך כוכבי לטיול הגדול במרכז אמריקה, ובין היתר חרש את קולומביה, קוסטה ריקה, פנמה וגואטמלה. "רק להונדורס לא הגעתי, אז עכשיו אני עושה את התיקון", הוא צוחק. "כל היום הייתי בים, בערסלים על עצים, מה־זה כיף. אחרי שנה של מכירות בקניונים וכל היום רק כסף, כסף, כסף, נשכבתי שם על החוף ונהניתי מכל רגע".
ומה עם ההשתלה?
"אחרי הטיול חזרתי לארץ, אבל שבועיים אחרי שהגעתי אחותי הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה. זה קרה אחרי דיאליזה, היא נהגה ברכב אפופה לגמרי וריסקה את הידיים והרגליים. שמונה חודשים היא הייתה בשיקום, למדה ללכת מחדש תוך כדי הדיאליזה, ולא היה מה לדבר על השתלה.
"השיקום היה במרכז הארץ כשההורים גרים בצפון. הם חיו על הכביש וקרעו את התחת. בגלל זה עברתי לתל אביב, הייתי חייב להיות עם אחותי ולדאוג לה, וגם כדי שיהיה להורים איזשהו עוגן בתל אביב, שיוכלו להישאר בלילה מתי שצריך".
ובסוף, האם הייתה השתלה?
"ניסינו להטיס אותה וזה לא הלך, וגם התור בארץ לא התקצר. כבר הייתי מיואש, ואז יום אחד דיברתי עם דוד שלי, חסיד ברסלב, שסיפר לי שהוא טס לאומן בראש השנה. הוא הציע לי להצטרף ולהתפלל שם על אחותי. לא היה לי מה להפסיד, נסעתי, ושלושה שבועות אחר כך קראו לאחותי להשתלה. היום, תודה לאל, היא בסדר גמור".
