קדימה, אוכל: מתי יגיע "יום המסעדות הבינלאומי" גם לישראל?
זה קורה ב-73 מדינות: אנשים פרטיים פותחים מסעדת רחוב למשך יום אחד. זה לא רק טעים וזול, אלא מפגיש בין שכנים ומבקרים ומחבר יחד את הקהילה
מאת נופר אבני, מונטריאול
המיתוס המקובל גורס שהמגורים בעיר יוצרים תחושת בדידות לעומת החיים ביישובים קטנים, שבהם כולם כביכול-מכירים את כולם ומתעניינים זה בזה. לכאורה, האנונימיות שבמרחב העירוני אמנם מצמצמת קשרים אישיים ומנכרת. אלא שכידוע, גם בערים גדולות אפשר להפגיש בין אוכלוסיות, ליצור קהילות ולהפוך את הרחובות לפעילים יותר. רבים מהמהלכים הללו הם יוזמות פופ-אפ - כלומר, מעודדות שימוש זמני במרחב העירוני: קמות, מתקיימות ומתפרקות עד הפעם הבאה.
יום המסעדות הבינלאומי, המתרחש בו-זמנית בעשרות מדינות בארבעה מועדים בשנה, הוא דוגמה מוצלחת לפרויקט כזה. הוא נחנך בפינלנד ב-2011, אז השתתפו בו 45 מסעדות חובבים שכאלה. מאז התפשט האירוע בקצב מהיר: לפי נתוני האתר הרשמי, ביום המסעדות הבינלאומי בחודש שעבר נפתחו 1,627 מסעדות ב-32 מדינות, ובסך הכל נהנו מהאירוע בארבע שנות קיומו 2.7 מיליון בני אדם ב-73 ארצות. העיר שמחזיקה בשיא העולמי היא מונטריאול, שבה נפתחו יותר מ-100 מסעדות לרגל האירוע.
כדי לפתוח מסעדה ליום אחד במסגרת האירוע, אין צורך בניסיון מוכח בבישול או באפייה: דרושה רק נכונות להכין מנה או משקה ולפתוח לציבור את הבית, את החצר או פינה בפארק. כל אחד יכול להחליט בעצמו על המיקום והאופי של המסעדה שלו; צריך רק להירשם באתר האירוע, ולדווח מראש מה יהיה בתפריט ומה הן שעות הפעילות. היוזמה היא לא למטרת רווח: מחירי המנות אמורים לשקף את מחירי העלות, והם זולים בדרך כלל - שניים עד עשרה דולרים בממוצע. תפעול האתר הבינלאומי ודף הפייסבוק נעשה על ידי מתנדבים.
שמעתי על האירוע מחבר ללימודים במונטריאול; הרעיון סיקרן אותי, ובפברואר האחרון, ביום שבו נרשמה בעיר טמפרטורה של מינוס 15 מעלות (למזלנו, לא ירד שלג), יצאנו לדגום מקבץ מסעדות-שכנים קרוב לבית. מצאנו שהתפריט עשוי לכלול ארוחה שלמה כולל קינוח או פריט אחד בלבד - למשל, פאי או שייק. מבחר הסגנונות היה מרשים: אוכל קאריבי, לבנוני, צרפתי, אנגלי, סיני - הכל הולך. כפי שמארגני האירוע כותבים באתר, הגורם המגביל היחיד הוא הדמיון (לרעיונות יצירתיים במיוחד, מומלץ לצפות בהרצאת ה- TEDex של אחד מיוזמי האירוע מפינלנד).
הרבה יותר מאוכל
כל המנות שאכלנו היו טעימות, אבל המהות של האירוע היא יותר מאוכל. מונטריאול התברכה בשפע מסעדות (מדורגת שנייה במספר המסעדות לנפש בצפון אמריקה, אחרי ניו יורק), ואין כאן כוונה להתחרות בהן: המטרה היא ליצור מקומות מפגש בין תושבים, להכיר מטבחים ותרבויות וליצור אינטראקציה עם הקהילה בדרך אחרת.
אנחנו התארחנו תחילה בסלון של זוג איטלקי, שבישל לזאניה והגיש טירמיסו לקינוח עם יין על חשבון הבית. האווירה היתה שמחה: אנשים באו והלכו, ביניהם חברים של המארחים אבל גם זרים כמונו. לאחר מכן המשכנו למקום אחר, שם הוגש האוכל בחוץ, למרות הקור. המחירים המפתים ומפת המסעדות שמפורסמת באינטרנט מעודדים שוטטות, ולמרות העובדה שכל מקום מפרסם מראש את התפריט, אלמנט ההפתעה מוסיף עניין: לא האם מקומות הישיבה יהיו בפנים או בחוץ, האם נפגוש צעירים או מבוגרים, אם האווירה תהיה המונית או אינטימית? שלא לדבר על יצר המציצנות: איך נראות כל הדירות האלה מבפנים?
ליום המסעדות הבא, שנערך בקיץ, הגענו עם ציפיות גבוהות, וגם הפעם בחרנו להתמקד בשכונה הקרובה. אחת הכתובות הובילה אותנו לסמטה שלא הכרנו קודם: במקרה או שלא במקרה, התקיים בה יריד אמנים. כך יצא לנו להגיע לחלק בשכונה שלא היינו מגיעים אליו בדרך אחרת. במקרים בהם המסעדות בחרו להתמקם בחוץ, הדוכן עצמו הפך לעיתים למוקד פעילות ספונטני: מוזיקה התנגנה ברקע, והעוברים והשבים הרבים תרמו לאווירה.
יזמי האירוע המקוריים - טימו סנטאלה, אולי סיירן ואנטי טומולה - טוענים שיום המסעדות תורם לשיתוף, לשינוי בתפישה העירונית ולגיבוש האזרחות העירונית. לדבריהם, יום המסעדות בהלסינקי הוביל לשינוי קיצוני בדרך שבה התייחסו האזרחים לעיר. גם אם זו הגזמה, מסעדות הפופ-אפ מבטאות משהו עמוק יותר מאוכל זול.
מה גורם למשתתפים להפוך למסעדנים ליום אחד? ג'ודי, מאזור Hmong בסין שממנו היגרה למונטריאול לפני עשור, מספרת שבאזור שבו גדלה הייתה לאכילה המשותפת חלק חשוב בתרבות ובחיי היומיום. רק כשהשתקעה בקנדה, למדה להעריך את החשיבות שבישיבה סביב השולחן עם חברים ובני משפחה. לדבריה, פתיחת הדוכן מאפשרת לה להרגיש קרובה יותר למולדתה, וחלוקת האוכל לאחרים נותנת לה אפשרות לחלוק מעצמה.
מעניין שהיוזמה לאירוע, שמתמקד באינטראקציה בין אנשים, צמחה דווקא בפינלנד, מדינה קרה ותרבות סגורה יחסית. כמי שגדלה ביישובים קטנים וכיום חיה בעיר, אני יכולה להעיד שאירועים כמו יום המסעדות גורמים לי להעריך את ההזדמנויות הטמונות בחיים העירוניים. ייתכן שקשה יותר ליצור קהילה בעיר, אבל עיר מאפשרת מגוון אנושי ותרבותי רחב. בישראל, שבה אסור עדיין לפתוח מסעדות רחוב - למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של יזמים שונים, שמבקשים להכניס עניין לרחוב בדומה לערים הגדולות באסיה, וגם לעתים באירופה - אירוע כזה יכול להיות חגיגה.
כמגזין שחורט על דגלו את הרעיון של חדשנות עירונית, הוא מבקש להרחיב את העיסוק בנושא זה מעבר לשאלות שלטכנולוגיה, מחשוב ודיגיטציה. עבורנו, חדשנות עירונית משמעה לחוות את העיר בצורה אחרת, לייצר שיתופי פעולה בלתי צפויים ולקדם מחשבה אחרת, שונה, חדשנית. חדשנות עירונית קשורה למרחב הציבורי, למגורים, למפגשים, לתחבורה, לחינוך, לבריאות, לתרבות דיגיטלית ועוד; היא נוצרת ממדיניות ממוסדת ואסטרטגיה עירונית, אבל גם מפעולות גרילה ויזמות מקומית.
"שפת רחוב" הינו מגזין שמתהווה תוך כדי עשייה. הוא מקדם כתיבה על שינוי – ושינוי באמצעות כתיבה. לכן, הוא מבקש להצמיח ויכוחים, דיונים ושיתופי פעולה וכן לעודד מפגשים במרחב הווירטואלי ובזה הממשי. הדיון, וגם הוויכוח, הם חלק בלתי נפרד מהמרחב העירוני ולכן יהיו נוכחים גם במגזין, שמשמש כבמה פתוחה לכל מי שפועל בעיר, חושב על העיר ומדבר על העיר.
שפת רחוב. קוראים את העיר.
