בזמן שהמדינה מקצצת תקציבים למוסדות תרבות, והמשרד הממונה עולה לכותרות בגלל ניבולי פה ומינוי מקורבים, נדמה שהישועה מגיעה ממדינה אחרת. אוניברסיטת הרווארד, אחד המוסדות האקדמיים המובילים בעולם, שקועה בתיעוד אובססיבי של התרבות הישראלית – וכעת מצטרפת גם האדריכלות.
בפרויקט נרחב ועתיר משאבים, משקיעה האוניברסיטה האמריקאית בסריקת חומרים ארכיוניים של התרבות הישראלית. הדיגיטציה - סריקת החומרים בפורמט דיגיטלי – תנגיש את התרבות הישראלית לציבור הרחב ותציל חומרים רבים מהשמדה. חוקרים, סטודנטים, עיתונאים ושוחרי תרבות יזכו בנגישות מיידית לחומרים רבים, שיועמדו לרשות הכלל בחינם (למעט ארכיון "קול ישראל": עקב בעיית זכויות יוצרים, רק חוקרי הרווארד יוכלו לגשת אליו).
וכך, במקום שהמדינה תדאג לשמירת אוצרותיה התרבותיים למען הדורות הבאים, עושה זאת אוניברסיטה אמריקאית. אחרי שאנשיה כבר סרקו בשנים האחרונות חומרים נדירים של רשות השידור, להקת "בת שבע", ארכיוני קיבוצים, מוזיאון הקומיקס הישראלי, ארכיון צלם האופנה מולה הרמתי, ואפילו את המחאה החברתית של קיץ 2011 – היא מתפנה לאדריכלות הישראלית.
חצי מיליון פריטים ייסרקו בשלב א'
בישראל פועלים כמה ארכיוני אדריכלות, ללא כל תיאום ביניהם. "ארכיון אדריכלות ישראל", שנמצא במגדל שלום בתל אביב, הוא הראשון שבו בחרה הארווארד כדי לסרוק את תכולתו בתהליך דיגיטציה מקיף. הסיבה לבחירה בו, בין היתר, היא הראייה הרחבה של האדריכלות כחלק מעשייה תרבותית במישורים אחרים: לצד אוספים של אדריכלים חשובים, חיים ומתים, כמו מרדכי בן חורין, זיוה ארמוני, גרשון צפור, מנחם כהן, צבי אוטו תורן, אהרן דורון, שמעון פובזנר ואליעזר פרנקל, שמורים בו גם אוספים של תצלומים, כרזות, ספרים, כתבי עת ומאמרי עיתונות יומית שפורסמו במרוצת השנים בארץ ומחוצה לה. ריבוי החומרים מאפשר חתכי מידע רחבים ככל האפשר.
הסריקה הדיגיטלית היא פרויקט רב-שנתי. בשלב ראשון ייסרקו כחצי מיליון פריטים, מתוך כ-20 אוספים אישיים שנקלטו בארכיון. סריקת הבכורה נערכה לאוסף של בני הזוג ארטור גולדרייך, האדריכל והמעצב וממייסדי המחלקה לאדריכלות בבצלאל, ואדריכלית הפנים והמעצבת תמר דה-שליט, מי שהייתה מעורבת בין השאר בתכנון ובעיצוב משפט אייכמן. לדברי אלחייני, האוסף הזה נבחר לשמש כפיילוט בגלל המנעד הרחב של התחומים שבהם עסקו בני הזוג, יחד ולחוד: אדריכלות ועיצוב פנים, עיצוב גרפי, עיצוב מוצר, עיצוב תלבושות ובמה, רישום וצילום, וגם פרקים מרכזיים בהיסטוריה של החינוך לעיצוב ואדריכלות בישראל. אחריהם נסרקו האוספים הפרטיים של האדריכל מאיר בן אורי ואדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור.
ארכיון אדריכלות ישראל, שאותו הקים האדריכל ד"ר צבי אלחייני, התרחב והפך למאגר המידע המקיף ביותר על תולדות התכנון והבנייה במרחב הישראלי במאה האחרונה. בדומה למאגרים אחרים באוסף של הרווארד, גם חומריו יונגשו בהדרגה לציבור באמצעות מנועי החיפוש של אתרי הספרייה האוניברסיטאית.
הסנונית הסרוקה הראשונה, ובה כ-3,000 פריטים, תעלה בחודש הבא לאתר הספרייה. הגישה לכל החומרים תהיה חינמית לצפייה ולהורדה.
זכויות השימוש מגוונות: חלק מהזכויות נרכשו על ידי הספרייה, ולכן ניתן יהיה גם להשתמש בחומרים. בחלק מהמקרים, רק הצפייה היא חינמית ויש לפנות לבעל הזכויות כדי לבקש רשות לעשות בהם שימוש.
מדוע הם ''מעתיקים'' את ישראל?
האם האוניברסיטה העשירה, שיכולה להרשות לעצמה להקצות מיליארדי דולרים למבצעי דיגיטציה במדינות זרות, מתכוננת ל"יום שאחרי" ומכינה גיבוי למדינת ישראל? האם איום הכליה האיראני שראש הממשלה בנימין נתניהו שב ומתריע מפניו, מצליח לחלחל למסדרונות האקדמיה המובילה בעולם? "אין פה עניין פוליטי", מדגישה ויולט רדנובסקי ממחלקת היודאיקה של ספריית הרווארד המופקדת על הפרויקט, "אלא חשוב שאוסף יישאר לנצח".
רדנובסקי, ששוהה בימים אלה בארץ, אומרת בשיחה עם ערוץ האדריכלות של Xnet כי "מפליא שזה לא נעשה עד היום בארץ". לדבריה, המודעות לתחום שנקרא "זיכרון אינטלקטואלי" מורגשת במדינות שונות במערב זה מכבר, ואילו בישראל היא מתעוררת רק באחרונה. על היעדר המודעות תעיד העובדה הבאה: אוספים שלמים של אדריכלים חשובים נעלמו והושמדו, לאחר שיורשיהם – ואפילו האדריכלים עצמם - השליכו לפח האשפה את העדות היחידה לפועלם ולתרומתם לתרבות הישראלית.
