קרן גנס עסקה במשך שנים רבות בשיווק, על אף שמאז ומתמיד היתה לה משיכה לאסתטיקה. לפני כעשור החל בעלה לעבוד בפריז, והיא החליטה לנצל את המעבר המשפחתי כדי להתפנות סוף-סוף לתחביבה וללמוד עיצוב בבית הספר הפריזאי אקול בול (Ecole Boulle). "הלימודים שם השפיעו על הסגנון שלי", היא אומרת. "גם קודם לא הייתי מודרניסטית, אבל במהלך הלימודים התוודעתי והתחברתי לסגנון האירופי, שהוא מרובה חללים קטנים ואינטימיים ושיש בו שימוש רב בבדים, בחומרים, בצבעים ובעבודות יד. אני מנסה לשלב אלמנטים ממנו בכל העבודות שלי מאז".
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
אחרי שחזרו לישראל, לפני שבע שנים, רכשו גנס ובעלה מגרש פינתי בגודל חצי דונם בשכונה ישנה בעיר קטנה באזור גוש דן, ובנו עליו בית בעבודה משותפת: ברוריה שקד-אוקון הופקדה על האדריכלות, וגנס הצטרפה אליה בעיצוב הפנים. "ביקשנו לבנות בית שישתלב בין הבתים הוותיקים בשכונה", היא אומרת. "רצינו גם שהוא יהיה נפרד מהבית הצמוד לו אבל שלא יבלוט, שייראה קטן מבחוץ ויהיה מרווח מבפנים, שיאפשר לכל חמשת בני המשפחה לבלות ביחד, ושגם תהיה בו פינה נפרדת לכל אחד מהם".
אחת הדרכים להשיג את המטרות הייתה תכנון הבית, שמתפרש על פני 390 מ"ר, בחצאי מפלסים. בקומת הכניסה מוקמו סלון, מטבח ופינת משפחה, וכן משרד שיש אליו כניסה נפרדת. חצי מפלס למטה נמצא חדר משחקים שפונה באמצעות קיר זכוכית לחצר, שגם בה יש משחקי ילדים. מתחתיו יש מרתף, ובו שתי יחידות דיור שנבנו מתוך מחשבה על העתיד, כשהילדים יתבגרו. חצי מפלס מעל לקומת הקרקע מוקמה יחידת ההורים, ובקומה העליונה נמצאים חדריהם של שלושת הילדים.
דלתות, חלונות ונשיקות
שער הכניסה נפתח לחצר שבה נשתלו עצי רימונים והדר, ושרוצפה באבנים קטנות שמזכירות סמטה אירופית ישנה. המבנים הנמוכים שמשני צדי החצר יוצרים קנה מידה נעים ואינטימי:
מול השער יצרה האדריכלית מבואה מקורה, שבה הותקנו שתי דלתות שיוצרו בירושלים לפני כמאה שנים. הן חוברו ליחידה אחת, והחלונות הקטנים שקבועים בחלקן העליון נפתחים מדי בוקר לטובת נשיקת פרידה מהילדים. במבואה שידה דמשקאית, מראה עם מסגרת ברזל מפריז ומנורות משוק הפשפשים:
החלק הציבורי של הבית מרוצף באריחים בהירים מאבן טבעית, שמחפים גם את החצר האחורית. קומת הכניסה מחולקת לאזורים: בעומק, מול דלת הכניסה, מוקם הסלון; המטבח נמצא משמאל לדלת ועוטף את הפינה; ובהמשכו חדר משפחה שצופה למבואה (ראו תוכנית בהמשך הכתבה).
במטבח הורכבו ארונות נמוכים בצורת האות ר' שנצבעו בתכלת, ומעליהם פס של חלונות. התקרה תוכננה עם קורות עץ חשופות, אלמנט שמופיע גם בקומת חדרי הילדים. את האזור מאירות מנורות צה''ליות ישנות שנקנו בשוק הפשפשים ביפו ונצבעו בצהוב. משטח העבודה מואר באמצעות מנורות שחורות שכוונו ישירות אליו.
במרכז מוקם אי באורך שלושה מטרים, שמורכב מאלפי אריחי זיליז' שהורכבו בבית בעבודת יד. האי קבע את הרמוניית הצבעים השולטת בחלל כולו - תכלת ואפור. לידו, צמוד לחלון ארוך שפונה לחצר הקדמית, יש נישה בנויה שבה שולבו מדפים, מגירות ורשת ברזל לתליית סירים.
את הארון הגבוה שבו מוקמו מכשירי החשמל בחרה גנס למקם בדרך לפינת המשפחה, שמתפקדת כחלק הפעיל ביותר בבית במשך היום. היא כוללת ספה פינתית שמרופדת בבד אפור עם כריות צבעוניות. ממול הוצבה שידה נמוכה בצבע טבעי, שבה מאוחסנים תיקי בית הספר של הילדים. לכל ילד יש מגירה משלו, שבה מונחים חפציו. על הרצפה מונח שטיח מרוקאי, וגם השטיח שתלוי על הקיר הוא ממרוקו.
הסלון תחום בין שלושה קירות - שניים מהם מורכבים מחלונות שנמתחים מהרצפה עד התקרה, ועל השלישי נבנתה ספרייה שחורה. יש בו גם פסנתר, ספה ירוקה וספת מרידיאן בצבע בורדו - שתיהן מפריז - שתי כורסאות עור שהובאו מהבית הקודם ושני שולחנות אינדונזיים לא זהים, שעומדים על שטיח טלאים. ליד הספרייה ניצבת מנורה לבנה מדגם Twiggy floor lamp בעיצוב מרק סאדלר, שנרכשה ב-CORNAN.
צמודה לסלון פינת אוכל, שממוסגרת בקירות צבועים בחרדל (אחד מהם יורד לכיוון חדר המשחקים). היא כוללת שולחן עץ וכיסאות וינטג' משוק הפשפשים ומעליה תלוי בד ייחודי בעבודת יד ממרוקו. האזור צופה לעבר פינת אוכל חיצונית, שנמצאת מתחת לפרגולה ושבה בולטים כיסאות ורודים מפריז.
אתיופיה וצרפת בחדר אחד
קומת הכניסה כוללת גם חדר עבודה, ובו שני שולחנות עץ, אחד מהם ארוך במיוחד: 240 ס"מ. על הקיר נשענת ספרייה נמוכה שנצבעה בירוק, ומעליה תלוי ציור של אודי גנס, אחיו של בעל הבית:
בינו לבין יתר חלקי הבית מפרידה המבואה, שמאחוריה תוכננו שירותי האורחים, חבויים מאחורי גרם המדרגות: הם רוצפו באריחי זיליז', ובמקום חיפוי קיר השתמשה גנס בטדלק בצבע אפור. על מדף עץ הונח כיור בטון עגול, ומעליו נתלו מראה משוק הפשפשים ומנורות מפריז.
חדר ההורים מלבני וארוך. לרוחב החלון, שפונה לחצר האחורית ויוצא החוצה מקו הבניין, נבנה ספסל. מול המיטה הוצבה שידה ארוכה שמפצה בגודלה על היעדרו של חדר ארונות. בצד בולטת מנורה עומדת שיצרה גנס מחלקים שמצאה בשוק. בקצה החדר נמצאת פינת רחצה, עם דלת כניסה מזכוכית.
הקומה העליונה של הבית כוסתה בפרקט וכוללת את חדרי הילדים. בפינה שנוצרה מיקמה גנס שולחן שהביאה מבית סבתה וכיסא נדנדה. לחדר של הבת צמוד חדר רחצה, והוא כולל פריטים שנאספו במקומות שונים בעולם: כיסוי המיטה ושולחן הצד מאתיופיה, שולחן העבודה מפריז, לוח המודעות עשוי בעבודת יד מחתיכות בד שנקנו בנחלת בנימין בתל אביב (ראו תמונה למעלה). חדרי הבנים פונים לחצר האחורית:
באמצע הקומה נמצא חדר הרחצה של שני הבנים, הכולל ארון מעץ אלון ומעליו שלוש מראות עגולות עם מסגרת עץ ושתי מנורות קיר מפריז:
- מטבח ונגרות: דני לוי
- ריצוף: בסט סטון
- אריחי זליז': ויה ארקדיה
- תאורה: שוק הפשפשים
- כלים סניטריים: נגב
- חלונות בלגיים: תובל חלונות ברזל
- פרקט: Parqueteam
- שטיח: צמר שטיחים
