הורים היום כבר מבינים, למרות מה שחשבנו פעם, גם אם הגן מרגיש לנו כמו המקום הכי בטוח ונכון בעולם עבור הילדים שלנו, המציאות היא שאנחנו לא באמת יכולים לדעת. בכל מקרי ההתעללות שקרו בגנים עד כה, חלפו תקופות ארוכות, לעתים אפילו שנים, עד שההורים הבחינו בכך שילדיהם חווים מציאות יום יומית מזעזעת.
לפני שבועיים יצאנו בקמפיין להגברת המודעות לאלימות בגני ילדים בפייסבוק. יריית הפתיחה למהלך הייתה השקת סרטון עליו עבדנו ימים כלילות יחד עם צוות גדול של אנשים, רבים מהם חברי הפרלמנט. הסרטון זכה להצלחה ענקית ובעקבותיו קיבלנו פניות רבות השואלות כיצד ניתן לבדוק מה קורה בגנים האישיים של הילדים שלנו.
כמובן שישנם גנים שמאפשרים פיקוח רציף על המתרחש בגן באמצעות מצלמות החשופות גם להורים. פיקוח שכזה, אם הוא אכן מכסה כל פינה אפשרית, הוא אמנם אולי לא נעים לצוות העובדים (למרות שמבחינה זו אין הבדל בין כל מוסד אחר דוגמת חנויות, קניונים, בנקים וכו', המרושתים במצלמות), אך הנו האמצעי היחידי המאפשר להורים ביטחון אמיתי. בכל מקרה, למקרה בו בגן שלכם אין כאלו, הנה מספר עצות וטיפים לבדיקה האם הגן שלכם בטוח.
תהיו זבוב על הקיר
מצאו את הזמן באמצע היום ולכו להקשיב לגן מבחוץ. במצב הזה, בלי שאף אחד יודע שאתם שם, אתם יכולים לקבל תמונת מצב אותנטית. בדיוק כמו שאתם יודעים להבחין במצב הרוח של הילדים שלכם לפי הקולות שאתם שומעים מהחדר, כך תוכלו גם לזהות את האווירה בגן. זה לא שקצת צרחות ובכי זה לא טבעי, אבל האינסטינקט שלכם ידע להדליק את נורת האזהרה. אגב, גם שקט רב מדי יכול להיות מחשיד.
דברו עם הורים
אם אני צריך לתת טיפ אחד, זה לחפש הורים של ילדים שכבר היו בגן הזה. דברו איתם. בדקו אם נהנו, איך הרגישו, האם הם ממליצים בלב שלם. כשרשמנו את הילדים לגן, עמדתי בחוץ בבוקר ודיברתי עם הורים אחרי שהורידו את הילדים. אם אחרי שנה שלמה בגן הם שמים שם את האוצר שלהם בלב שקט, זה מרגיע אותי.
משחק הדגמה
אחת השיטות לדובב ילד שנפגע מינית, היא להביא לו בובה ולבקש ממנו להראות עליה איפה פגעו בו. אני מציע לכם לעשות משהו דומה שגם אני עשיתי עם הבת שלי ובמקום זה תביאו לילד שלכם בובה ותבקשו ממנו להאכיל / להרדים / להחליף לה חיתול וכו'. יש סיכוי לא רע בכלל שהוא יתנהג לבובה כפי שמתנהגים אליו בגן, בטח ובטח אם הוא מתנהג לבובה בצורה מסוימת יותר מפעם אחת.
להתחבב על הצוות
אני חושב ששיחות עם הצוות הן מקור מעולה למידע. לא שיחות רשמיות, אלא דווקא סמול-טוק. לפני שנרשמים לגן: למצוא מכנים משותפים, להכיר קצת יותר, להבין מי עומד מולך. כשהילד כבר רשום לגן: כדאי להכיר יותר, לדעת בידי מי אתה מפקיד את הילד שלך ובאופן כללי שיהיה נחמד ואישי. לכו תדעו, אולי בגלל זה יחוסו על הילד שלכם או לפחות יהיו מספיק קרובים אליכם כדי לבוא ולספר לכם את האמת על הסימן הכחול החדש שיש לילד.
אל תקלו ראש בסימנים
בבוקר אחד בחודש מאי 2014 הבן הקטן שלי חזר מהגן עם פנס רציני בעין. הוא לא ידע לספר מה קרה. הוא היה קטן מדי, אבל כששאלנו את בעלת הגן מה קרה היא אמרה שהיא לא יודעת. ביקשנו ממנה לבדוק במצלמות ולמחרת סיפרה לנו שלא ראתה דבר. הנחנו לזה והמשכנו כרגיל. 3 חודשים לאחר מכן מצאנו את עצמנו בלב פרשת אלימות בגן בחולון, שהסעירה את המדינה, פרשה המתנהלת עד היום בה נאשמות 7 נשות צוות הגן בהתעללות ובתקיפת פעוטות. הורים, אל תגידו "לי זה לא יקרה", כי לי ולעוד עשרות הורים בגן הארור הזה – זה קרה. הילד שלכם חוזר עם פנס בעין, סימן או כל חבלה אחרת? אל תניחו לעניין עד שתקבלו תשובה מניחה את הדעת.
דובבו את הילדים
יש פתגם בצרפתית שאומר שילדים לעולם לא משקרים (בקטע שאין להם מסננים, כן? בשאר המקרים הם מחרטטים אותנו חופשי, אני יודע). דובבו אותם כל יום מגיל קטן, על הכל, על הילדים בגן, על הצוות, אדרבא בהתנהגויות חריגות. ובקשו הדגמה קצרה. לא מעט מקרי התעללות התגלו כך במקרה.
צרו רשת של הורים
את העצה הזו קיבלתי כמעט מכל הורה שסיפר שילדיו חוו התעללות. אותן קבוצות הוואטסאפ שאנחנו מתלוננים עליהן כל כך הנן כלי מאוד משמעותי להצפת מידע והשוואה בין המסקנות והתצפיות שלנו כהורים. ברוב המקרים שנחשפתי אליהם, פרשות האלימות התגלו בעקבות השוואת רשמים של ההורים מחוויות הילדים בגן.
עמרי אימבר
לגזור ולשמור (על הילדים):
לכו להקשיב מחוץ לגן להלך הרוח של המתרחש בגן כשאתם לא שם.
דברו עם הורים אחרים לפני ההרשמה לגן.
בקשו את הילדים לטפל בבובה וצפו אילו התנהגויות הם משחזרים.
התחבבו על הצוות.
בדקו לעומק כל סימן או חבורה על הילד.
דברו עם הילדים.
הצליבו מידע שלא נוח לכם איתו עם הורים אחרים.
ואחרון חביב והכי חשוב: צאו מבועת ה"לי זה לא יקרה". זה קורה ואנחנו ההורים, כמעט אף פעם לא יודעים עד שכבר מאוחר מדי.
