למה גברים לא אוהבים את הבגדים שאנחנו אוהבות? תחקיר אופנתי

שלחנו את כתבתנו אלינור דביר לבדוק האם גברים אוהבים אותנו רק בבגדים צמודים וסקסיים, או שיש סיכוי שיום אחד הם יעריכו אופנה מתקדמת ומתוחכמת

מה יפה יותר? מימין: אלינור במראה שבנות אוהבות. משמאל: במראה שמדבר לגברים (צילום: אורית פניני)
מה יפה יותר? מימין: אלינור במראה שבנות אוהבות. משמאל: במראה שמדבר לגברים (צילום: אורית פניני)

בשנת 2010, כאשר ליאנדרה מדין הקימה את הבלוג המצליח שלה The Men Repeller ("דוחה גברים" בתרגום חופשי), היא הייתה סטודנטית רווקה בת 21 שהתגוררה עם הוריה באפר איסט סייד במנהטן. בראיון ללורן כריסטנסן מהאתר Q&A היא מספרת על הרעיון: "מעולם לא התכוונתי שזה יהיה בלוג בסגנון האישי שלי. חשבתי שאני שופכת אור על מצב חברתי קיים ואני פשוט נותנת לו שם".

 

מדין בעצם התייחסה בביטוי זה לבדיחה פרטית בינה ובין החברות הניו־יורקריות שאומרת כי גברים לא מבינים אופנה מעבר לצמוד וסקסי, אופנה מתוחכמת תמיד תדחה אותם, ורק בנות מעודכנות יבינו זאת. וכך, בשנים האחרונות פאשניסטות רבות מעדיפות להתלבש באופן סופר־מתוחכם ולזכות לתגובות מתלהבות ברשתות החברתיות מהמגזר הנשי מאשר לקבל שריקה מפועלי בניין שמאשרת שהן עדיין סחורה חמה ומושכת.

 

מאז הקמתו של הבלוג מדין קידמה בו בדיוק את הרעיון הזה. נשים שמתלבשות למען נשים. ואם עוד לא הבנתן, אז לא מדובר בנשים שאוהבות נשים, אלא רק באהבה משותפת לאופנה, סטייל וסגנון לבוש.

 

רגע לפני

 

בישיבת מערכת אחת שבה הדפדוף במגזיני האופנה לא פסק, סימנו פריטים נחשקים שזכו לתגובות: "וואו מושלם, זה כזה מן־רפלר". תגובות אלה הקפיצו את הרעיון לבדוק את הנושא לעומק. האם זו אגדה אורבנית, בדיחה בין חובבות אופנה, שגברים באמת לא אוהבים גזרות רחבות ובדים מתוחכמים? האם משנתה של ליאנדרה נכונה? האם בנות מתלבשות לבנות? ומה גברים מעדיפים בעצם? הוחלט שאצא לרחוב לבדוק על בשרי את המציאות הישראלית במשימה פשוטה: שבוע שלם שכולל שלושה לוקים "דוחי גברים" ושלושה בדיוק ההפך. כל יום לוק אחר תוך בחינת הסביבה לעניין.

 

היום הראשון

 

המראה: שמלת מקסי ארוכת שרוולים בגוון בהיר עם הדפס פרחוני בכתום ובורדו – ממש בוהו־שיק קלאסי (זארה). צירפתי לה סנדלי גלדיאטור שחורים עם ניטים מוזהבים (מיו מיו) ותיק קרוס מרובע בשילוב שחור, חום ולבן בטקסטורה מנוחשת (אלכסנדר וונג). בשורה התחתונה, אין עקבים, אין שום מחשוף, יש הדפס בסגנון הודי, הגזרה אוברסייז.

 

האירוע: שישי בצהריים, יומולדת עגול לחברה טובה, המון בנות, גג עם שמש, אוכל ואלכוהול. כבר בדרך לשם – שד' חן, הבימה ורוטשילד – שמתי לב למבטים קלים מכיוון הגזרה הנשית. לזכרים, לעומת זאת, נראיתי שקופה. אני מבינה שחתן אני כנראה לא אמצא עם השמלה הזו. כשאני נכנסת ללוקיישן היומולדת חברתי ח' ניגשת לומר שלום ובאותה נשימה מוסיפה: "מאיפה הדבר ההורס הזה? אני חייבת גם!". היא פולטת אנחת רווחה רצינית כשהיא שומעת שהשמלה מזארה ומהעונה הזו. "אבל עליי זה ייראה דוסית מהודו", היא הוסיפה. "בכל מקרה, מחר אני מתייצבת בזארה למדוד".

 

שאר הבנות מצטרפות לשיח וכולן מתרגשות מהשמלה תוך הסתייגות שזה לא מתאים לכל אחת, ושהיא מאוד יפה אבל רק עליי וכו'. שנייה לפני שהשתכרתי מכל המחמאות אני מזכירה להן שגובהי ממוצע ואת כל שאר מאפייני הגוף השמלה במילא מסתירה. "מי רוצה למדוד?", אני מציעה ופושטת אותה מעליי (היינו בבית, רק בנות). לאחר סבב מדידות אנחנו מגיעות למסקנה חותכת: השמלה מחמיאה כמעט לכולן (מי שנכנסת למידה 38 וגובהה מעל 1.60 מ').

 

מבושמת ומרוצה אני מזכירה לעצמי שעדיין לא בדקתי את העניין כמו שצריך על בנים. שעת בין ערביים היא זמן מושלם לברר. כדי להקל עליהם את הגישה החלטתי לשבת לבד ב"רוטשילד 12". הזמנתי לי דרינק והשתעשעתי ביני לבין עצמי לגבי מי מבין יושבי המקום יעשה עליי מוב. אחרי חצי שעה של בדידות מטרידה החלטתי לפתוח את השרוך של המחשוף ולאוורר את הקליבדג'. תוך חמש דקות הבחנתי במבט גברי מצד ימין. הפניתי את המבט וחייכתי. ע' ניגש אליי וישר התוודיתי: "רוצה להשתתף במחקר עיתונאי?", שאלתי. "תלוי", הוא ענה. "במה מדובר?".

 

אחרי שהסברתי לו את כל הסיפור הוא היה מוכן להישבע שהוא בכלל לא שם לב למחשוף ושהשמלה מהממת בעיניו. "אבל, עם יד על הלב", אמרתי, "אתה מתחיל עם בחורות שלבושות ככה? אוברסייז, שרוולים, בלי מחשוף". "אני מתחיל עם כל אחת שמוצאת חן בעיניי, ודווקא אני מת על לבוש חנוני ומבט שובב. זה עושה לי חשק למשהו רציני". כמעט שאלתי אותו אם הוא בעניין של חתונה, אבל אז נזכרתי שאני באמצע תחקיר.

 

בדרך הביתה הבחנתי בעוד זכר בודד שהולך בשדרה. אחרי הליכה במקביל לאורך שלושה בלוקים ניגשתי אליו. "סליחה? אפשר שאלה?". "ברור", הוא חייך.

 

הצגתי לו את הסוגיה כדי לשמוע את דעתו. "אז ככה", ענה מ', "בעיקרון לא הייתי מסובב את הראש ברחוב אחרי מישהי בשמלה כזו. אם היית לובשת משהו צמוד וחשוף זה היה תופס לי את העין בשנייה. אבל אם היית בת הזוג שלי, רק ככה היית מתלבשת, ברור? ועכשיו, כשכבר הכרנו, אפשר להתחיל איתך?". אני: "תודה וביוש".

 

היום השני

 

אוקיי, הבנתי את העיקרון, אז היום החלטתי להיות אטרקטיבית יותר ולנסות לפנק את בני המין השני.

 

המראה: שמלה שחורה צרה במראה קלאסי חושפת סייד־בוב (H&M), עקבי סירה בשחור אפור וזהב (סאן לורן).

 

האירוע: יצאתי לבר החמוד שמתחת לבית שלי עם ל', מלכת הסטייל. למרות ששמתי לב למבטים גבריים, לא הצלחתי להתאפק ולא המתנתי בסבלנות ליוזמה של אחד מהם ופשוט ניגשתי רנדומלית לזה שהיה הכי קרוב. חיוך חמוד מצידי הספיק וכבר ראיתי בעיניים שלו שהוא די סגור על איך הוא יסיים את הלילה. חבל שהוא לא בכיוון, חשבתי לעצמי. ביקשתי אש וחזרתי משועשעת אל ל', מרגישה טוב ומחוזרת. היא מצידה לא התעלפה מההופעה שלי. "השמלה דווקא בסדר, אבל היית צריכה לשים מתחת טי־שירט או לשלב אותה עם נעליים פחות נשיות, כמו סטן סמית או ניו באלאנס". תכלס, צודקת. אם לא הייתי בתפקיד, מן הסתם ככה הייתי מתלבשת, אבל רציתי למצוא חן בעיני מגדר מסוים והזנחתי את המגדר השני והשווה יותר.

 

היום השלישי

 

הפעם המצב חייב אותי לחשוב מתוחכם.

 

המראה: בחרתי לעטות על עצמי שמלה בסגנון אוברול מבד סקובה בגוון טורקיז ירקרק (סמפל). מתחתיה שילבתי חולצת משי שחורה עם שרוולים תפוחים. להשלמת המראה הצטיידתי בתיק קרוס אדום (רבקה מינקוף) וסנדלי זמש בשילוב צבעים של בורדו, צהוב ואפור עם פרנזים אול אובר (זארה). את השיער אספתי בבלגן לא ברור, ובגזרת האיפור התפרעתי עם אודם כתום ואייליינר חתולי שחור.

 

האירוע: התצוגה העונתית של קסטרו היא ה־מקום להתפרע. אבל כדי להיות נאמנה לעצמי לא נתתי דרור להגזמות מכל סוג. המפגש של ברנז'ת האופנה כולל ברובו קהל אופנתי המורכב מנשים והומואים שעסוקים בעיקר במינגלינג וסמול־טוק שופע מחמאות הדדיות ומשתפכות. ואכן, המחמאות לא הפסיקו לזרום. "מאיפה השמלה", "מה זה הדבר ההורס הזה", "השוז! היסטריות" וכד', מה שאיזן את אסופת המבטים הלא נעימים שספגתי בדרך לשם (משהו בסגנון "מה עבר לך בראש" ו"שתהיי בריאה") עת דידיתי על עקבי סטילטו של 12 ס"מ לאורך נמל תל אביב.

 

בסיום הערב המשכתי עם חברה לדרינק קצר בבראסרי. תפסנו לשיחה שני בחורים שישבו בסמוך. "מה דעתכם הכנה על הלוק שלה?", חברתי א' התעניינה, והוספתי: "לא נעלבת מכלום, אז ת'אמת בבקשה". הגבוה טען שהתסרוקת מרתיעה ויש לי יותר מדי איפור על הפנים. "אני בעד מראה טבעי יותר", הוא הסביר. השני הנהן בהסכמה תוך הבעה של "תניחו לנו בבקשה". בקיצור, מראה מן רפלר מהספרים! למחרת, על מנת לאמת את ממצאי ליל אמש, אני חוזרת ללבוש את אותה שמלה אבל נטורל - בלי חולצה מתחת, בלי איפור, עם כפכפי אצבע, משקפי שמש ושיער פזור. הפעם יש עור חשוף ואין אלמנטים מאיימים. למרות האוברסייז של השמלה זה עבד לחלוטין. תגובות גבריות נקלטו ברדאר.

 

תסרוקת מרתיעה (צילום: אורית פניני)
    תסרוקת מרתיעה(צילום: אורית פניני)

     

    היום הרביעי

     

    המטרה: לראות אם אפשר לנסות לאזן קצת בין העולמות.

     

    המראה: ג'ינס קצר שחור שקניתי בסייל של הקיץ הקודם (זארה). בגלל שנשארה רק מידה גדולה גזרתי אותו כדי שיהיה קצר יותר. בחלק העליון הלכתי על חולצת אוברסייז שחורה אך שקופה (שוב, זארה) בעלת מחשוף קל, עם חזייה שחורה מתחת. מצד אחד שקוף, פתוח וחושף רגליים. מצד שני, בוהו־שיק, רחוק מהגוף, עם שילוב של קטיפה וניטים באזור הכתפיים. עכשיו המבחן – האם הופעת ביניים שכזו תעבוד? ועל איזה מין?

     

    המקום: התיישבתי בגפי עם המחשב בבית קפה רוטשילדאי כדי להשלים שעות עבודה. מסתמן שהאלמנטים החושפניים והצבע השחור עשו את שלהם, ותוך עשר דקות ניגש אליי ג' ושואל באנגלית ישראלית למדי: "חבר שלי ואני התערבנו אם את הולנדית או צרפתייה". "לא זה ולא זה", עניתי בעברית, "למה חשבתם שאני לא מפה?" (בהנחה שסיפור ההתערבות אינו בדוי לצורך משפט פתיחה). ג' השיב: "את נראית כמו מישהי בחופשה". צודק. לכתוב בבית קפה זה סוג של חופש, לא?

     

    "יש מחר הופעה שלנו ב'אוזן בר'", הוא המשיך ושלף הזמנה. "תבואי!". "רגע", אמרתי, "יש לי שאלה: מה אתם חושבים על מה שאני לובשת? זה קשור להנחה שלכם שאני תיירת?". ג' המופתע קצת גמגם וסרק מבעד למשקפי הריי־באן את כולי. "אמממ, לא יודע, את נראית טוב, לא ממש שמנו לב לבגדים. יפה לך שורטס". אמרתי תודה והחזרתי את תשומת הלב שלי ללפטופ ומיד הקלדתי: "כשחושפים את כל הרגליים זה לא משנה אם הבגד צמוד או רחב. אצל הגברים הכל הולך".

     

    "יפה לך שורטס" (צילום: אורית פניני)
      "יפה לך שורטס"(צילום: אורית פניני)

       

      בערב יצאתי למסיבת יום הולדת בבית של חברים.

       

      המראה: לבשתי חצאית מקסי חומה עם קומות של מלמלות (דודו בר אור, ויינגולד שואורום) וחולצה שחורה ודו־שכבתית מתחרה אטומה, סגורה בצוואר ובעלת שרוולים רחבים (Igly & Niti). התיאור המתאים: דוס שיק.

       

      האירוע: מפגש שתוכנן על ידי בעלה של חברתי ש'. קהל האורחים היה מורכב מחברים וחברים של חברים. בשלב ההתחלתי של הערב הבנות התקבצו בסלון והגברים במרפסת (טיפיקלי אצל זוגות נשואים). זה היה זמן מצוין להעלות את הנושא בקרב המעגל הנשי. הדעות היו נחרצות. ט' סיכמה בדייקנות כהרגלה "את לבושה הורס ברמות־על, אבל בשביל הבנים את שקופה לגמרי". כשבעלה בדיוק פסע לידנו בדרכו לשירותים היא קראה לו לבוא ושאלה: "מה אתה חושב על מה שאלי לובשת?". במבט נבוך מהסיטואציה הוא מִלמל בצביעות "יפה מאוד" וברח. אחר כך, כשהם היו לבד, היא שאלה אותו שוב והוא נשבע לה שהוא לא שם לב בכלל ושכנראה זה לא היה מעניין. ט' צדקה. הג'נדר הגברי וחצאית קומות זה ביג נואו־נואו.

       

      דוס שיק זה ביג נואו-נואו (צילום: אורית פניני)
        דוס שיק זה ביג נואו-נואו(צילום: אורית פניני)

         

        היום החמישי

         

        די, הפעם אני מפצחת את הנוסחה לגניבת מבטים משני המינים. אני רוצה להיות אותה בחורה שכל הבנות רוצות להיות כמוה ושכל הבנים רוצים להיות איתה.

         

        המראה: שמלה קצרה במיוחד בגזרה די הריונית מבד משובץ בשחור לבן (סקנד), מגפוני עקב לבנים משובצים בניטים כסופים (IRO) ומשקפי ראייה דומיננטיים במיוחד (סלין).

         

        האירוע: ערב עמוס התרחשויות שהחל בבר אופנתי עם חברות והמשיך במסיבת יום הולדת המונית של יחצן אופנתי. להפתעתי, הסך הכל הכללי עבד מצוין בכל הגזרות. המשקפיים אמנם משכו את עיקר תשומת הלב, והיא לא בהכרח הייתה חיובית, אבל חשיפת הרגליים בליווי העקבים הגבוהים נתנה פייט יפה לעניין. סופסוף הייתי מרוצה מעצמי והרגשתי שניצחתי את המערכת ואני יודעת לכבוש את כולם.

         

        השמלה שכבשה את כולם (צילום: אורית פניני)
          השמלה שכבשה את כולם(צילום: אורית פניני)

           

           

          להוציא מחברות

          למחרת קפצתי למערכת. "זהו, בנות, יש מסקנות! פיצחתי את הנוסחה". תרשמו תרשמו:

           

          1. גברים אוהבים לראות סקין.

           

          2. מחשוף זה השער לעולמם.

           

          3. אם אתן רוצות להפחיד אותם לבשו בגד מרובה בד או עם הרבה צבעים יחד.

           

          4. כן, הם מפנים את מבטם לכל מי שלובשת צמוד.

           

          5. אך גם לפריטים חשופים שהם רחבים.

           

          6. בנות אכן מגיבות לכל מה שראו בעיתוני אופנה. אם הצלחת להשיג פריט נחשק שאין בארץ את עולה לדרגת סלב.

           

          7. אם את בקטע של להתפרנס מאופנה דרך רשתות חברתיות, כדאי לך לנעול את הזוגיות לפני. בהצלחה.

           

          ליאנדרה מדין, האם הרוחנית של כל דוחות הגברים (צילום: gettyimages, אורית פניני)
            ליאנדרה מדין, האם הרוחנית של כל דוחות הגברים(צילום: gettyimages, אורית פניני)

             

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד