ה-7 באוגוסט 2000, לפני כ-12 שנה. ידיעה שולית בעיתון בישרה כי בחור בשם אנתוני פארקר יהיה הזר השני של מכבי ת"א, סגנית אלופת אירופה בשבילכם, לצידו של נייט האפמן. מי העלה אז על דעתו, שתוך כמה שנים יהפוך האיש שמאחורי גופייה מספר 8 לאחד מגדולי השחקנים שכידררו בהיכל, כשהוויכוח בינו לבין מיקי ברקוביץ', קווין מגי וארל וויליאמס (אתם מוזמנים לזרוק שמות משלכם) יימשך לעד?
- לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
- יורו 2012 - הנבחרות, הכוכבים, האיצטדיונים, התמונות
הרגע הראשון בו ניתן היה לראות מאיזה חומר פארקר קורץ, היה ב-11 בינואר 2001, מכבי מארחת את פזארו. במצב של 78:78, שתי שניות לסיום, מצא AP את גור שלף לסל ניצחון, ומייד רץ לחגוג עם הקהל. שמחת הניצחון שלו, למרות משחק חלש, הראתה שמדובר במשהו אחר.
העונה נמשכה, מכבי טיילה לפיינל פור בברסי, ושם הוא כבר נכנס לדפי ההיסטוריה הצהובים. שלשה אדירה מנעה קאמבק של פנאתינייקוס, והצהובים ביציעי פריז התאהבו באיש והשפם.
לאחר נדידה קצרה לארץ המגף, ובעקבות ההתגייסות הגדולה לשנת הפיינל פור ביד אליהו, במסגרתה חזר פיני גרשון ודייויד בלאט הסכים לזוז הצידה, כינסה מכבי מסיבת עיתונאים, בה נפתח מסך ופארקר עלה על הקו, כשהוא מספר לכולם שהוא חוזר לצהוב ולכחול, בתקווה להחזיר את הגביע הביתה.
הקבוצה הגדולה אי פעם
אי שם באמצע העונה גילינו עד כמה הוא ווינר, עם שלשת ניצחון אדירה במוסקבה מול צסק"א, כשמכבי חוזרת מהקבר לניצחון בלתי נשכח. ואז הגיע הגמר ההוא, מול סקיפר בולוניה, שם נראה היה שגם בישיבה מהספסל הכדורים ייכנסו. AP קלע 21 נקודות, חלקן בלתי נשכחות, הגיע למדד 34 והוביל את מכבי לניצחון בגמר הכי חד צדדי שנראה וייראה באירופה.
עונה לאחר מכן הגיע השיא, כשפארקר, שאראס, וויצ'יץ' ובאסטון עשו צחוק מכל אירופה וזכו בגביע על אדמת מוסקבה. אך יש שיגידו שדווקא בעונה שלאחר מכן, עם וויל סולומון במקום שאראס, ההגעה לגמר הייתה הישג גדול יותר מהזכייה בגביע עונה לפני כן.
מערבה ליבשת המוזהבת
כאן חתם פארקר את הפרק הצהוב, כשהוא סוגר חמש עונות במכבי, עם שלושה גביעים (כן, הסופרוליג הוא גביע), חמש אליפויות בארץ ומקום ראשון ביורוליג בכל הזמנים במדד משוקלל ממוצע לערב - עם 21.4, כשהוא מקדים את אלפונסו פורד המנוח.
גם הפרק האמריקני, השני אם לא לשכוח את תחילת הדרך, היה מרשים, אך עם כל הכבוד, נראה כי אוהדי טורונטו ראפטורס וקליבלנד קאבלירס לא יזכרו את גופייה מספר 18 (חי, כן?) כמו שהצהובים מת"א יזכרו את 8.
אך מעבר לכל זה, נראה כי מה שמייחד את פארקר משלל הזרים שנחתו והמריאו בנתב"ג, הוא הקונצנזוס. היו פה כבר רבים וטובים, אך בדרך כלל, ברגע שהם לובשים את הגופייה הצהובה, זה מספיק כדי שאוהדי שאר הקבוצות ישנאו אותם. אך את פארקר, בזכות האישיות, הכבוד שהוא נותן ורוחש, ולא פחות חשוב - החיוך, קשה שלא לאהוב, גם אם אתה שונא את הגופייה שלו.
מה עוד חדש ב-ynet ספורט?
ומילה אחרונה. כשרודני ביופורד נחת בארץ, הוא הצהיר שהוא יהיה לא פחות טוב מאנתוני פארקר, ואפילו יותר טוב. כולנו זוכרים תוך כמה זמן הוא התעופף מפה. שילוב של אישיות, איכות כדורסל, ווינריות ואתלטיות כמו של AP, כנראה שכבר לא נראה פה בארץ. בהצלחה בהמשך הדרך, AP, ואני בטוח שהיא תהיה צליחה...
