לכל עדה ולכל תרבות יש את הסלט שלה, אבל למרות שאף אחד לא מודה בזה, כולם אוהבים לגנוב סלטים אחד מהשני. הצרפתים גנבו מהמרוקאים, או להיפך? האיטלקים מהטריפוליטאים? ומהו סלט ניסואז אם לא סנדוויץ' טוניסאי בתחפושת?
בתרבויות מסויימות, ארוחות החג מתחילות עם מגוון רחב של סלטים, בהם כל אחד יכול למצוא את עצמו. בתרבות המזרחית החוויה של הסלטים היא חוויה משותפת. אני מאוד אוהב את הדינמיקה שארוחות כאלה מייצרות.
יש כאלה שסלטים מזכירים להם שיפוצים בבית או מעבר דירה, בעיקר אלה שעבורם הסלט מתחיל במטבוחה ונגמר בחומוס. זה לא חייב להיות ככה. אם מתייחסים לכל סלט כאל מנה בפני עצמה, לא מעמיסים יותר מדי מרכיבים אחד על השני, ושומרים בקפדנות על האיכות והטריות, התוצאה תהיה לא פחות ממדהימה.
(צילום: שירן כרמל)
הסלטים שחשבתי עליהם לפסח הם יותר בגדר מנות פתיחה קטנות, עם צירופי טעמים ברורים ולא מבלבלים. חשוב שתשימו דגש גדול על האיכות והטריות, שכן עגבניית שטח מלאת טעם, שנחה במקרר, עדיף היה לה להיות מלפפון חמוץ. קחו בחשבון שהמקרר הורג את הרעננות של הירקות, מרדים אותם ומעלים מהם את כל הטעמים.
מכיוון שעכשיו תקופת האביב, הירקות בשוק מדהימים, עם טעמים חזקים ורעננים של אדמה ושורשים, וכיף גם פשוט לאכול אותם חיים. בסלטי האביב מובן שכדאי להשתמש בירקות שזו עונתם, כמו ארטישוקים, חרשופים, פול ירוק טרי ואפונה, מה שישפיע על האיכות והטעם של הסלט.
