טור דה פראנס: אתם שאלתם - אנחנו עונים

הטור דה פראנס הפך מטבע עובר לסוחר. תחרות האופניים הגדולה, שהיתה ידועה בעבר לחובבי הז'אנר בלבד, קיבלה בשנים האחרונות דחיפה עצומה והיא פופולרית מתמיד. אחרי שנים של השמצות בגין סמים ושחיתויות של המארגנים, שב ומקבל הטור הצרפתי את מקום הכבוד הראוי לו כאחת מתחרויות הספורט הידועות והמרתקות ביותר.

האיש שאחראי יותר מכל על שיקום שמו של הטור הוא הרוכב האמריקני לאנס ארמסטרונג, שבסוף הטור הנוכחי יפרוש מהספורט. סיפורו הוא סיפור הטור: ארמסטרונג (המכונה גם LA - ראשי התיבות של שמו) החלים ממחלת הסרטן שאובחנה בגופו ב-1996, שב לעסוק בספורט מקצועני והשנה הוא מועמד לזכות בפעם השביעית ברציפות - הישג חסר תקדים. "קרן ארמסטרונג למלחמה בסרטן" שהקים (והצמיד הצהוב שנלווה לה, זכר לחולצה הצהובה אותה לובש המוביל והזוכה במרוץ) רק הגבירה את האהדה לרוכב, לטור דה פראנס ולרכיבה על אופניים.

ספורט הרכיבה על אופניים פורץ כעת לתודעה ומעורר סביבו סקרנות רבה. בעקבות כתבת ההסבר על הטור דה פראנס שפרסמנו בשבוע שעבר הונחו על שולחן מערכת ynet עשרות שאלות. חלק מהמגיבים נענו כבר על ידי חבריהם האדיבים, אך מספר שאלות נותרו ללא מענה מלא. הנה התשובות, אחת לאחת. 

פרט לרכיבה יחד והגנה מהרוח, הרוכבים המכונים 'פועלים' יכולים להכתיב את הקצב המבוקש, אם הם מביאים עצמם לקדמת הדבוקה (הנקראת גם 'פלוטון'). הם גם דואגים למוביל הקבוצתי במקרה של תקלה (כמו פנצ'ר), ונסוגים יחד איתו עד לתיקון לפני שהם "מושכים" אותו קדימה ורוכבים לפניו כדי להקל עליו. אם המוביל התרסק ואופניו יצאו משימוש, אחד מחבריו יעביר לו את האופניים שלו.

בנוסף, הפועלים מעבירים לחבריהם בקבוקי משקה מרכב הקבוצה שנמצא מאחורי הדבוקה. בקטע המסתיים בספרינט המוני, ינסו רוכבי הקבוצה לסדר לספרינטר המוביל בקבוצה מיקום טוב ככל הניתן בקדמת הדבוקה, ו"להוביל" אותו לקו. בשנים האחרונות יש לקבוצתו של ארמסטרונג את ה'פועלים' הטובים ביותר, והם מוותרים על ניסיון לנצח כדי לעבוד בשביל לאנס. מספר שנים רכב לצידו של LA רוברטו הראס, שזכה שלוש פעמים ב'וואלטה' (המרוץ המקביל לטור דה פראנס, בספרד), והשנה עושה זאת פאולו סאבולדלי, אלוף הג'ירו האיטלקי.

בקצרה ובפשטות על נושא מורכב: לרוב, הטקטיקה תהיה מתואמת בין כל חברי הקבוצה. נדיר לראות רוכבים מאותה קבוצה מתחרים זה בזה. הקבוצה מחליטה מה המטרות ומטרות המשנה שלה בתחומים שונים. למשל, "דיסקברי צ'אנל" מיועדת כמעט אך ורק לסייע לארמסטרונג להוביל את הדירוג הכללי בסיום, "דאביטמון-לוטו" מסייעת לרובי מקיואן לנצח בקטעים בודים ולזכות בחולצה הירוקה, וכו'.

כדי להגיע למטרה, הרוכבים ינסו מצד אחד לקחת יוזמה, להכתיב קצב בקטעים ובמקומות הנכונים ולרכב מקדימה, ומצד שני לשמור על ערנות ולשים עין על היריבים, ובנוסף לדעת מתי לנוח ולאגור כוחות. כמובן שהמטרות והדרכים להשיגן דינמיות למדי ומוכתבות מגורמים רבים (יכולות הרוכבים בקבוצה, יכולות היריבים, תוואי המסלול, תאונות/תקלות, מזג אוויר ועוד).

בעניין הגאונות של ארמסטרונג וקבוצתו: פרט לעובדה שבמקרים רבים הם פשוט היו הרוכבים הטובים ביותר, לרוב גם נחשבו לטקטיקנים הגדולים ביותר. רוכבי "US Postal" (קבוצתו הקודמת של ארמסטרונג) התכוננו בצורה מדוקדקת למסלול של כל קטע, כמו "דיסקאברי צ'אנל" היום (קבוצתו הנוכחית, הסגל והצוות המקצועי עברו אליה). בקטעי ההרים נהגו להכתיב קצב שהתיש את מרבית המתחרים ואיפשר לארמסטרונג לתקוף בסיום. הקבוצה ידעה להתמקם היטב בקדמת הדבוקה, וגם לא התפתתה למרדף אחר כל מתקפה, אלא רק אחר החשובות שבהן.

לאנס יודע לרתום את חבריו למאמץ, וגם מתגמל אותם בהתאם מבחינה כספית. כל רוכב נתן את כל יכולתו בהרים לפני שהוא נסוג ומשאיר את הבמה למנהיג, כאשר הוא מוותר לטובתו לחלוטין על מיקומו האישי בדירוג.

פרט לכך, ארמסטרונג נוהג להסוות את כוונותיו ואת כושרו, והדוגמה הקלאסית לכך היא הקטע לפסגת ה'אלפ דואז' ב-2001, אז העמיד פני סובל ומתייסר, לפני שנתן לאולריך את 'המבט' המפורסם, פרץ בסערה וניצח.

סדר יום טיפוסי במהלך הטור נראה בערך כך: ההשכמה בין שלוש לחמש שעות לפני הזינוק היומי, ארוחת בוקר הכוללת לרוב דגנים, יוגורט, פירות, לחם וריבות. אחר כך עיסוי הכנה למאמץ. כשעתיים לפני הזינוק, הרוכבים יאכלו ארוחה נוספת עם תכולת פחמימות רבה, ייתכן גם גבינות ונקניקים (זו לא המכביה...), וימשיכו להסתובב עם בקבוק משקה צמוד. בהתאם לקטע, יתחממו על אופני כושר או בכביש. כבר עם תחילת הרכיבה הם יחלו לבלוס חטיפי אנרגיה, וימשיכו לעשות זאת מדי פעם במשך הקטע. בסך הכל מחזור הקלוריות של רוכב ביום עומד על 6,000-8,000!

עם סיום הקטע היומי ינגסו הרוכבים בחטיף נוסף, מה שיעזור להתאוששות השרירים, ויתפנו למתן תגובות לתקשורת. אחר כך יזכו לעיסוי שחרור ויסעו ברכב הקבוצה, גם בו יש מטבחון להזנה, לבית המלון. ארוחת הערב היא העיקרית ובה מחפים הרוכבים על האנרגיה שבוזבזה במהלך היום, וגם אוגרים כוחות ליום המחרת. אין ממש הפתעות מהבחינה שהתפריט מורכב בעיקר מסוגי פסטה, אורז ותפוחי אדמה, לצד עוף ודגים. "דיסקאברי", למשל, נוהגת לאכול את ארוחת הערב יחד בשולחן, ממש כמו משפחה. השף מכין לכל רוכב את האוכל לפי העדפותיו, בלי לסטות כמובן מהדיאטה הקפדנית. לאחר הארוחה יפרשו הרוכבים לחדריהם למעין שעת ת"ש – מנוחה, בדיקת אי-מיילים וטלפון לאשה או לאמא...

ישנן תקנות והגבלות רבות על סוגי האופניים, שנקבעו על ידי האיגוד הבינלאומי, החשובה שבהן היא מינימום משקל של 6.8 ק"ג. בעבר לא היתה טכנולוגיה מתקדמת כמו היום, והמטרה היא להשאיר את הספורט ברגלי הרוכבים ולא  בידי היצרנים. הגבלה זו לא היתה בתוקף בעבר, וכדי להקל על עצמם נקטו הרוכבים בשיטות שונות ומשונות, למשל קידוח חורים בשלדה, כמו שנהג לעשות הרוכב הבלגי האגדי אדי מרקס. החומרים מהם עשויות האופניים הם הקלים והחזקים ביותר שבנמצא, לרוב בעיקר קרבון, אך לעיתים גם אלומיניום, טיטניום, מגנזיום ופלדה. לקטעי הכביש המישוריים הן פעמים רבות אופני מירוץ די סטנדרטיות, כמובן עם שיפורים והתאמות לפי דרישת כל רוכב. 

אופניים לקטעי הרים ייוצרו לפי הזמנה מיוחדת של הקבוצות עם מספר זוגות לגיבוי. פסגת הטכנולוגיה מצויה באופניים למירוץ נגד השעון, עליהם חלים הגבלות שונות וצורתם מעוצבת במטרה להשיג אווירודינמיות מקסימלית (למשל גלגל אחורי מלא, ללא 'שפיצים' היוצרים מערבולות אוויר קטנות). בחנויות לא נוכל למצוא אותם, והם מיוצרים בהזמנה מיוחדת ולפי דרישות רוכבים. ישנם זוגות לקטעים נגד השעון שמחירם הריאלי עשוי להגיע לעשרות אלפי דולרים. ארמסטרונג וקבוצתו רוכבים על אופני 'טרק', ואילו מערכות ההילוכים והבלמים של רוב הקבוצות הן מתוצרת 'קמפאנגולו' או 'שימאנו'.