מגמה: כל מנועי החיפוש במקום אחד

לא הרבה שרדו את הגל הראשון של תופעת הדוט.קום. לצד הצלחות היסטוריות כמו ebay.com ו-amazon.com, הוצפנו אז במטר רעיונות אבסורדיים עד אידיוטיים, החל בחנויות מכולת וירטואליות וכלה זירת סחר למכוניות משומשות, כולם רצו לשים קץ לחנויות "הטיט והלבנים". רובם נכשל במבחן הלוגיסטי.

הסיבה לכשלון הדיונית למדי: אם אתם צריכים להתחבר לאינטרנט ולשלם עלויות משלוח כדי להצטייד בלחם טרי ובחלב לילד, כבר הגיוני יותר לעבור בסופר ולחסוך את ההוצאה. החנויות שהצליחו מבצעות עסקאות דרך הרשת, למשל, מכירת חבילות נופש, או מוכרות חפצים שלא דורשים בדיקה במישוש, כמו ספרים ותקליטים. יותר מכל הצליחו האתרים שלא מוכרים דבר, אלא מספקים מידע אודות היכן ניתן למצוא כל דבר, הלא הם מנועי החיפוש. 

הפגמים של מנועי החיפוש

אך למרות ההצלחה של האחרונים, הפגמים שלהם יותר ויותר בולטים לעין, ובראשם חוסר מיקוד והיצף של מידע לא רלוונטי או מניפולטיבי במתכוון. אם, למשל, אני מחפש לרכוש מצלמה דיגיטלית מסוג Canon EOS digital rebel. חיפוש ב'גוגל' שולף כמעט מיליון דפים, שרובם מנסים למכור לי את המצלמה. צריך לנבור לא מעט בתוצאות כדי למצוא את המידע האיכותי, כלומר, מה אומרים משתמשים אמיתיים, צלמים ומבקרים מקצועיים על המצלמה ואיך המצלמה ביחס לאחרות.

לעומת זאת, אותו חיפוש באתר become.com, מנוע המתמקד בפורומים, סקירות מקצועיות ומדריכי קנייה, מעלה בחכתו פחות מעשיריית התוצאות - אבל האיכות גבוהה לאין ערוך. הסיבה היא מנגנון רלוונטיות יותר חכם וממוקד. בגוגל דירוג הדפים (ה-rating) נקבע לפי מספר הדפים באתרים אחרים המפנים בקישור לדף הנדון, בלי שיפוט לגבי מי הם המתייחסים האלה.

ב-become.com התהליך כולל שקלול ערכי של הקישור. אם הוא מגיע מחנות, למשל, ערכו פחות מקישור שמגיע ממגזין צילום מקצועי. כתוצאה מכך, ב'גוגל', רוב הדפים שנמצאים בראש רשימת התוצאות הם של אתרים מסחריים. ב-become.com הרשימה מתחילה בביקורות וחוות דעת של מומחים.

האתרים הגדולים "מפספסים"

דוגמה נוספת. הפסקתי לחפש כרטיסי טיסה וחדרי מלון בשלושת האתרים המובילים בארה"ב - Travelocity, orbitz ו-Expedia. התברר לי כי הם אפילו לא מודעים לקיומן של חלופות זולות לדילים שאינם של חברות התעופה הגדולות ורשתות בתי המלון. וגם חברות הנסיעות הקטנות שכן מופיעות בתוצאות החיפוש, לא תמיד מגישות את ההצעות הטובות ביותר שלהן.

הרבה פעמים אותה רשת בתי מלון מפרסמת מבצע באתר שלה, שלא מגיע למנוע החיפוש. היום אני מעדיף ללכת ישר לאתר של marriot כדי למצוא חדר ולאתר של united לקנות את כרטיס הטיסה, שלא לדבר על כך שהחברות הזולות במיוחד, כמו jetblue ו-southwest ו-easyjet באירופה, בכלל לא מופיעות במנועי החיפוש הגדולים.

אבל חיפוש בכל אתר ואתר בנפרד עלול לייגע. לאחרונה התחלתי להשתמש באתר kayak.com כדי למצוא טיסות זולות, שיפור גדול ביחס למה שמציעים שלושת הגדולים אבל לא מספיק טוב. וכדי למצוא את המבצעים הלוהטים ביותר בטווח 10 ק"מ מהבית אני משתמש באתר cairo.com. המנוע שלו ממיין את המבצעים המתפרסמים בעיתוני סוף השבוע לפי קטגוריות מוצרים ואזור ה- zip של החנות.

עכשיו אני יודע איפה מוכרים את אבקת הכביסה במחיר הכי אטרקטיבי במרחק סביר לקניה מרוכזת. לכם הישראלים האתר הזה לא יכול להועיל, אבל עבור האמריקני החסכן אין אושר גדול ממנו. אני גם עוקב אחרי מה שנעשה בשוק העבודה דרך האתר indeed.com שאוסף הצעות עבודה מ-500 עיתונים בנוסף לריכוז ההצעות שמתפרסמות ב-monster וב-hot jobs.   

האינטרנט מטפח את הנישות

הבעיה העיקרית שלי היא שאני יצור של הרגלים. אחרי שהתרגלתי לחפש משהו במקום מסוים, או לנסוע לעבודה במסלול קבוע, קשה לי לצאת מההרגל, ומוחי זה מכבר גדוש מדי בכתובות אינטרנט. מסיבה זו שמחתי לאמץ את info.com, אתר שמרכז תוצאות חיפוש מכל מנועי החיפוש והאתרים החשובים.

חיפוש אחד ב-info.com יכול להביא תוצאות מ'גוגל' או 'יאהו', לצד תוצאות מ-Kayak או מ-shopping.com - ואפילו להציג מכירות פומביות מ-eBay. המגמה המסתמנת במנועי חיפוש מזכירה לי את מה שקרה בענף המגזינים. פעם שגשגו המגזינים שניסו להיות "הכול לכולם", שמות מהעבר, כמו LOOK ,LIFE ו-Saturday evening post, עדיין מעוררים נוסטלגיה אצל בני הדור של הוריי.

אבל בדור שלי כבר התרגלנו לחפש כותרים ממוקדים בנושאים ספציפיים. אלפי מגזינים שעוסקים בתחומים מסוימים במקום שפעם תפסו חצי תריסר מגזינים "כוללניים". אני לא יודע איך המגמה תשפיע על 'גוגל' ו'יאהו', אבל כלקוח של שירותי חיפוש אני שמח שמתקרבת לסיומה התקופה בה כולם חיפשו כל דבר באותו מקום. ייתכן ועוד יתברר כי בגל השני, תופעת ה-dot.com אפילו תצליח מבחינה עסקית.