שתף קטע נבחר

האדם הקטן ביותר: כלים טורדי מחשבה

היצור דמוי האדם שהתגלה באינדונזיה ממשיך להטריד את החוקרים, שחלוקים בדעותיהם לגבי מוצאו, אופיו ותפקודו. האם מדובר ביצור אנושי, או בבעל חיים דמוי אדם, שחי לצד בני מיננו בעבר הלא כל-כך רחוק? חלק שני ואחרון

אם האוסטרלופיטקוס אכן יצא מאפריקה ושרד עד לא מזמן בפלורס, עולה השאלה מדוע לא נמצאו שרידים נוספים התומכים בתרחיש הזה, במקומות אחרים באזור. לדברי וולפוף ייתכן ששרידים כאלה אכן התגלו: קומץ של מאובנים אינדונזיים שהתגלו בשנות ה-40 ונחקרו בשטחיות, סווגו לעתים כשרידים של אוסטרלופיטקוס, של מגאנתרופוס ולא מכבר גם של הומו ארקטוס. לאור הממצא בפלורס, הוא אומר, כדאי לחזור ולחקור את השרידים ההם.

 

ואולם מומחים רבים שאינם מעורבים בתגלית תומכים בהחלטת הסיווג של בראון ומורווד. "אין ספק כמעט שרוב ההבדלים (שבין ההומיניד מפלורס לבין חברים ידועים אחרים של המין הומו), ובכלל זה הדמיון לאוסטרלופיטקים, קשורים למסת גוף קטנה מאוד," אומר דייוויד ר' ביגאן מאוניברסיטת טורונטו. כלומר, במהלך התגמדותם של בני פלורס מהומו ארקטוס, נעשו מקצת המאפיינים האנטומיים שלהם דומים לאלה של האוסטרלופיטקים שהיו קטני קומה אף הם. השלד LB1 כולל כמה מאפייני מפתח המשותפים לו ולהומו ארקטוס, וכמה מאפיינים המשותפים לו ולחברים אחרים של הסוג הומו, "ולכן האפשרות הפשוטה ביותר היא להגדירו כמין חדש של הומו," הוא אומר. "זוהי פרשנות הגיונית וסבירה," מסכים פיליפ רייטמייר, מומחה להומו ארקטוס מאוניברסיטת בינגהאמטון.

 

הקביעה שהוא יצר את הכלים המתקדמים שנמצאו במערה, שנויה במחלוקת אף יותר מקביעת מיקומו של האדם הקטן באילן היוחסין של בני האדם. הפליאו-אנתרופולוג ריצ'רד קליין מאוניברסיטת סטנפורד מציין שהחפצים שנמצאו בסמוך ל-LB1 כללו רק מספר קטן, אם בכלל, של כלים מתוחכמים כמו אלה שנמצאו במקומות אחרים במערה. עובדה זו מעלה את האפשרות שהכלים המודרניים למראה נוצרו בידי בני אדם מודרניים שאולי אכלסו את המערה בזמן אחר.

 

לדעתו של קליין יש צורך בחפירות נוספות כדי לקבוע את היחסים הסטרטיגרפיים (על פי שכבות הסלע) שבין הכלים לבין שרידי ההומיניד. בחפירות כאלה עשויים להימצא שרידים של בני אדם מודרניים כמונו. אם כך יהיה, הוא אומר, תתעורר השאלה אם היו באתר שני מינים, או שמא רק בני אדם מודרניים אכלסו את ליאנג-בואה - ואז LB1 הוא שלד של אישה מודרנית שסבלה מליקוי גדילה.

 

הכלים גדולים ומתקדמים מדי

 

גם אם מניחים בצד את השאלות הסטרטיגרפיות, גרובס טוען שהכלים מתקדמים וגדולים מכדי שייוצרו על ידי הומיניד פרימיטיבי זעיר. החפצים בליאנג-בואה מתוארכים לכאורה לתקופה שלפני 94,000 שנה, ועל כן, לדעת הצוות, הם קדומים מדי מלהיות כליו של הומו סאפיינס. אבל גרובס מזכיר שבאתר ליוג'יאנג שבסין נמצאו כלים של אדם מודרני בני 67,000 שנה, ואפשר שיתגלו עוד סימנים קדומים יותר לנוכחותו של האדם המודרני במזרח הרחוק. "מן הרגע שבו יצא הומו סאפיינס מאפריקה לא חלף זמן רב עד שפשט למזרח אסיה," הוא מוסיף.

 

"כרגע אין די ראיות" לבסס את הסברה שהומו פלורסיינסיס יצר את הכלים המתקדמים, מסכים ברנרד ווד מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. אבל כתרגיל מחשבתי הוא מציע "להעמיד פנים שהוא אכן יצר אותם." במקרה כזה "אין לי מושג בכל מה שקשור לגודל המוח וליכולת," הוא מודה. אם הומיניד, שכמות החומר האפור שבמוחו לא עלתה על זו של שימפנזה, יכול היה ליצור תרבות חומרית כמו זו, מקשה ווד, "למה לעזאזל נזקקו בני האדם לזמן כה רב כדי לייצר כלים" מלכתחילה?

 

"אם הומו פלורסיינסיס היה מסוגל ליצור כלים מתוחכמים, עלינו להסיק שגודל המוח אינו קובע כל כך," מסכם רייטמייר. נפחו של החומר האפור במוחות של בני האדם משתרע היום על פני טווח רחב למדי, ואפשר למצוא הוגי דעות חשובים בשני הקצוות. לסופר הצרפתי ז'אק אנטול פרנסואה תיבו (Thibault) (שנודע גם בשם אנטול פרנס), חתן פרס נובל לספרות בשנת 1921, היתה גולגולת בעלת קיבולת של כ-1,000 מ"ל בלבד; ואילו הגנרל האנגלי אוליבר קרומוול התהדר בנפח כפול מזה. "משמעות הדבר היא שגודל המוח – משהגיע לגודל מסוים - כבר אינו משנה כל-כך, ומה שקובע זה הארגון שלו," אומר פוטס. בנקודה מסוימת, הוא מוסיף, "החיווט הפנימי של המוח עשוי לאפשר יכולת גבוהה גם אם המוח עצמו נראה קטן."

 

המוח של LB1 נהרס כבר מזמן, כך שחיווטו יישאר בגדר תעלומה. אבל רמזים לארגון הפנימי שלו עשויים להימצא בחלל הפנימי של קופסת המוח. הפליאונטולוגים יכולים לעתים להכין תבניות גומי של הצד הפנימי של גולגולות מאובנות ואז ליצור יציקות גבס פנימיות שיחשפו את המורפולוגיה של האבר. העצמות של LB1 שבירות מכדי לעמוד בתהליכי היציקה המקובלים, ובראון עמל אפוא על יצירת יציקה פנימית וירטואלית שתתבסס על סריקות CT של הגולגולת. באמצעות סריקות אלה, ובעזרת טכנולוגיית ליתוגרפיה מרחבית ליצירה מהירה של דגמים, הוא יוכל ליצור יציקות חומר של המוח.

 

"אם יתברר שזאת גרסה זעירה של מוח אדם בוגר, אפול ארצה מרוב תדהמה," אומרת הפליאו-נוירולוגית דין פאלק מאוניברסיטת פלורידה. אבל מה יהיה אם הפיתולים יייראו כמו של שימפנזה? היא מהרהרת. מומחים תוהים כבר זמן רב אם מוחות גדולים מתקפלים באופן שונה רק מפני שהם גדולים יותר, או שהארגון הזה משקף ברירה לכיוון קוגניציה מוגברת. "הממצא הזה עשוי בהחלט להשיב על השאלה," מציינת פאלק.

 

בחזרה לעולם האבוד

 

מאז ששלחו את המאמרים המקצועיים שלהם לכתב העת Nature, דיווחו החופרים בליאנג-בואה על מציאת שרידיהם של כחמישה פרטים נוספים, כולם מתאימים לדיוקן ההומו פלורסיינסיס. אף אחד מהם אינו מתקרב למצב השימור של LB1, שגם עצמות הזרוע הארוכות שלו התגלו בעונת החפירות האחרונה. אבל הם חשפו עוד לסת תחתונה שגודלה וצורתה זהים, לדבריהם, לזו של LB1. עצמות זהות כאלה חיוניות להצדקת טענתם שמדובר באוכלוסייה שלמה של בני האדם הקטנטנים האלה (ולא קומץ עצמות פזורות של אדם אחד). תגלית כזאת תפוגג את הטענות ש-LB1 הוא שלד של פרט חולה.

 

ראיות נוספות עשויות להתקבל מבדיקת דנ"א: דוגמאות שיער, אולי של הומו פלורסיינסיס, נבדקות כעת באוניברסיטת אוקספורד. דנ"א עשוי להימצא גם בשיני ההומיניד ובעצמותיו. "הסביבה הטרופית אינה טובה כל כך לשימור ממושך של דנ"א, ולכן איננו עוצרים את נשימתנו," אומר רוברטס, "אבל לא יזיק לנסות."

 

בראשית 2005 התעוררו ספקות לגבי גורלן של העצמות (והדנ"א שהן עשויות להכיל). טאוקו ג'ייקוב מאוניברסיטת גאדג'ה-מאדה בעיר יוגיאקארטה שבאי יאווה, שלא היה מעורב בתגלית או בבדיקות שנערכו אחריה, העביר בסוף נובמבר 2004 בסיועו של סואג'ונו, את הממצאים העדינים ממקום אחסונם במרכז האינדונזי לארכיאולוגיה אל מעבדתו הפרטית. ג'ייקוב, דיקן הפקולטה לפליאו-אנתרופולוגיה אינדונזית, סבור ש-LB1 הייתה מיקרוצפלית, והורה להעביר את השלד ואת הממצאים הנוספים שטרם תועדו לבדיקה ולשמירה למרות התנגדותם הנמרצת של חברי צוות אחרים במרכז. ג'ייקוב הבטיח להחזיר את השרידים לג'קרטה עד ל-1 בינואר 2005, אך איחר לעמוד בהבטחתו. ג'ייקוב ידוע בהגבלות שהוא מטיל על המחקר המדעי של מאובנים, ומלומדים צפו אפוא שהעצמות לא ייחקרו שוב לעולם. (במארס 2005 הוחזרו רוב הממצאים לגנזך המרכז הארכיאולוגי האינדונזי שבג'קרטה - העורכים)

 

במקביל, נמשכו המאמצים לפתור את חידת ההומו פלורסיינסיס. בראון, מצדו משתוקק למצוא את אבותיו גדולי הגוף של ההומיניד הקטן, ואומר שקיימות לכך שלוש אפשרויות: האחת, שהאב הקדמון התגמד על האי פלורס (והיה כנראה יוצרם של הכלים בני 840,000 השנים מאגן סואה), השנייה, שהצטמק על אי אחר והגיע לפלורס מאוחר יותר, והשלישית, שהאב הקדמון היה קטן עוד לפני שהגיע בכלל לדרום-מזרח אסיה.

 

הוא מציין שמבחינות רבות, LB1 דומה להומו ארקטוס האפריקני ולהומינידים מגרוזיה יותר משהוא דומה להומו ארקטוס מיאווה, שחי בקרבתו הגאוגרפית. נותר אפוא לברר אם קווי הדמיון האלה רומזים שהומו פלורסיינסיס הוא תוצאה של גיחה מוקדמת יותר של ההומו ארקטוס לדרום-מזרח אסיה מזו שיצרה את ההומו ארקטוס של יאווה, או שהם רק תוצאה מקרית של תהליך ההתגמדות. חפירות עתידיות יוכלו אולי להשלים את התמונה. הצוות מתכנן להמשיך לחפור בפלורס וביאווה, ובשנה הבאה יתחיל לעבוד גם באיים אינדונזיים אחרים, ובהם האי סולאווסי (Sulawesi) שבצפון המדינה.

 

עצמות ההומינידים מליאנג-בואה שנתגלו עד כה הן מהתקופה שמתחילה לפני 95,000 שנה ומסתיימת לפני 13,000 שנה. לדעת הצוות, הדבר מרמז שבני פלורס הקטנים נספו יחד עם הסטגודון הננסי בהתפרצות געשית גדולה שהתרחשה באזור בערך לפני 12,000 שנה. עם זאת, ייתכן שכמה מהם שרדו במקומות מזרחיים יותר. אם אכן שרדו ההומו ארקטוס על האי יאווה הסמוך עד לפני 25,000 שנים, כפי שמעידים כמה ממצאים, וההומו סאפיינס הגיעו לאזור לפני 40,000 שנה, אז שלושה מיני בני אדם חיו זה לצד זה בדרום-מזרח אסיה במשך 15,000 שנה לפחות. מגלי ההומו פלורסיינסיס צופים שיתגלו ממצאים נוספים. האיים לומבוק וסומבאווה היו עשויים להיות קרש קפיצה טבעי להומינידים שנדדו מיאווה או מיבשת אסיה אל האי פלורס. אפשר שהומינידים שהיכו שורש באיים אלה התפתחו בנתיבים אבולוציוניים נפרדים משלהם.

 

אחת הסברות שהועלתה היתה שאולי כמה מצאצאים אלה של שושלת ההומו שרדו עד לתקופה ההיסטורית. ואולי הם אף עדיין חיים בכיסים נידחים ביערות הגשם העבותים של דרום-מזרח אסיה, מחכים להתגלות (או מתחמקים ממנה). ההיסטוריה שבעל-פה של פלורס מספרת שהאבו גוגו היו קיימים עדיין כשהקולוניאליסטים ההולנדים התיישבו באי במאה ה-19. סיפורי הפולקלור של מלאיה מתארים יצור קטן, דמוי אדם, אחר ושמו אוֹרנג פֶּנדֶק שחי על פי המסופר עד היום, בסומטרה.

 

"נראה שבכל ארץ רווחות אגדות כאלה," מספר בראון. "חפרנו בהרבה אתרים בעולם, ואף פעם לא מצאנו אותם. אבל אז (בספטמבר 2003) מצאנו את LB1." המדענים אולי לא ידעו לעולם אם סיפורי אבו גוגו ואורנג פנדק אכן מתארים מפגשים ממשיים עם מיני הומינידים אחרים, אבל האפשרות שהתגלתה לא מכבר תלבה, ללא ספק, עוד דורות רבים, את המאמצים למצוא יצורים כאלה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מתוך מגזין סיינטיפיק אמריקן ישראל, בהוצאת אורט
צילום: אבי כהן
אילוסטרציה
צילום: אבי כהן
מומלצים