דו"ח דברת: סערה וירטואלית בכוס תה פושר

ספנים יודעים, שעל פי גובה הגלים אפשר לנחש את גודל מקווה המים בו הם התפתחו. כדי שסערה תצליח להקים גלים גבוהים היא צריכה אלפי קילומטרים של אוקיינוס לנשוב לאורכם. לסערות בכנרת, בלי לזלזל בטבריינים, יש ממדים ישראליים.

הסערה האחרונה סביב פיטורי המורים, בלי לזלזל בפרנסתם של מחנכי הדור, מתחוללות בכוס תה. האם לימור לבנת הייתה צריכה או לא צריכה לספר להם שהאקדח שבידיה טעון רק בחציו? משום מה היא חשבה לתומה (אל תצחקו) שהאנשים מולה יושבי הראש של אגודת המורים ויועציהם המומחים לניהול מו"מ ויחסי ציבור, מספיק מתוחכמים כדי לבדוק בעצמם אם היא מבלפת.

מתברר שלא. הם תמימים כגדיים, שרק עכשיו נכנסו לכיתה א' ורגשותיהם נפגעו קשות מהמעשה הבלתי חינוכי שלה. תכף היא עוד תתחיל ללמד את הנפשות הרכות איך משחקים פוקר מקצועי, שומו שמיים!

בעיות בלשון

וכך כולם מדברים על לימור ועל ההטיה הנכונה של הפועל "פטר" בשילוב האבסורדי של ציווי עם בניין התפעל. מתברר שאת המודעות מנסחים אנשי יחסי ציבור, לא המורים ללשון, ועל השכר שלהם שלהם חותמים ראשי הוועדים, לא הבודקים של מבחני הבגרות.

מעניין לבדוק האם האנשים האלה יודעים חשבון טוב יותר מלשון, או שגם כאשר הם חותמים על שיקים נוצרים בלבולים מביכים בין התעריף לתאריך. עכשיו כשגמרתי לרדת על צד אחד, צריך להראות אובייקטיביות ולגמור את המחסנית על הצד השני. לכולם ברור שהגברת לבנת, בתור פוליטיקאית מנוסה, יודעת לבחור את מטרותיה בקפדנות ובאינסטינקטים של "זכר אלפא" המנהיג להקת זאבים.

השיטה היא לתזז את עדר האיילים המבוהל עד שהחלשים ביותר נפלטים ממעגל ההגנה ההדדית, קורבן מחושב וקר שמנהיגי העדר מוכנים לעשות כדי להציל את עורם הם – ואז לחגוג עד לבחירות הבאות. להתלונן על האופי של הפוליטיקאי הוא עיסוק חסר תועלת כמו להתלונן על הזאבים בפני מועצת הירקות.

אבל הסערה הזאת מצליחה לפחות להפיח קצת רוח במפרשים הנפולים של אנשים כנים, ששואלים את עצמם האם לא נדרשת רפורמה בכל סעיף וסעיף מסדר היום של מערכת ההדרכה הלאומית (יש מחנכים, אבל חינוך היא מילה גדולה מדי לתיאור מה שמתרחש בבתי הספר).

הגיע הזמן למערכת הוראה מקוונת

כמה דוגמאות להרהורי כפירה של מי שקרוב אצל טכנולוגיות המידע ומאמין שהן יכולות גם לשיפור התפוקה של המערכת:

• האם לא הגיע הזמן לפתח מערכת הוראה מקוונת, אינטראקטיבית (לא טלוויזיה משעממת), ועל פי דרישה, שתאפשר למי שרוצה ללמוד ממיטב המורים ולממש את הפוטנציאל שלו בבית הספר הווירטואלי?
  
  הדרכה מקוונת היא שגרה במפעלי היי-טק ומתברר שהיא לא פחות אפקטיבית בהעברת ידע מהשיטות המסורתיות. עכשיו גם הרבה אוניברסיטאות בעולם מציעות לימוד מרחוק לסטודנטים שאין להם גישה או זמן "לדבר האמיתי".
  
  לימוד מקוון אינו תחליף לבית ספר בוודאי שלא בתחום הוירטואלי של "חינוך", אבל כהשלמה הוא יכול להזניק את איכות התפוקה של בתי הספר הפועלים בשולי המערכת ובפריפריה הדמוגרפית.
  
  למה מערכת החינוך לא מפרסמת את ספרי הלימוד בקבצים אלקטרוניים, ומפיצה אותם באינטרנט ועל תקליטורי DVD, מהם אפשר לקרוא "על המסך", או להדפיס עמודים נבחרים "לפי דרישה"?
  
  חברה ישראלית בשם "Olive" (שכנים שלי למען הגילוי הנאות) יכולה לספק את התשתית הטכנולוגית לספריה אלקטרונית , בה הספרים נראים "אמיתיים" ומעוצבים גרפית בדיוק כמו המקור. יתר על כן, ברגע שחוסכים את עלויות הנייר וההדפסה, אין סיבה מדוע ספרי הלימוד יראו כל כך בלתי מזמינים!
  
  ספר לימוד ישראלי אופייני "מעוצב" ב-Word, מודפס בשחור לבן על נייר שמצהיר "אני זול ונועדתי להחזיק מעמד לכל היותר עד סוף השנה". במדיום הדיגיטלי לא עולה יותר להוסיף תמונות, צבע וקישורים חיים לכל אתרי הידע הרלוונטיים לכל נושא. אני לא זומם לגנוב את זכויות היוצרים של המחברים, רק לתת להם אפיק הפצה חלופי, זול ואפקטיבי יותר מהדפסה על נייר.
  
  בדיוק כפי שחנויות המוזיקה האינטרנטיות החוקיות פועלות. זכויות היוצרים הן חלק אפסי ממחיר הספרים שכל תלמיד קונה במיטב כספם של ההורים הלחוצים. כל השאר הולך להפקה ולהפצה של הספרים - ולרווחי המולי"ם. מאינטרסים אלה אני מרשה לעצמי להתעלם.
  
  

לתקוף את הפרות הקדושות

• עם תוכנית לימודים מקוונת ובתי ספר וירטואליים אפשר יהיה לתקוף את "הפרות הקדושות" האמיתיות, גייסות המנהלנים שזוללים את השמנת של תקציב משרד החינוך. זה התוספתן המפותח ביותר בכל המערכת הממשלתית ובו מצטברים פליטי הכיתות הפרועות, לוחמים הלומי קרב מהתמודדות יומיומית עם תלמידים חצופים, הורים מחרחרי מדון ועם שלם שאיבד על כבוד למקצוע ("ייעוד", הם מתקנים אותי, שיהיה).
  
  גם כאן אפשר ללכת לתעשיית היי- טק וללמוד משהו על ניהול משאבי אנוש ולקוחות "בשירות עצמי", ניהול מערכת הערכה כמותית לאיכות התפוקה, מדידת ביצועי עובדים ומחלקות, ניהול תמריצים (לא רק "אופציות") ויצירת תרבות ארגונית שרואה במצוינות, הישגיות ותחרותיות ערכים חיוביים.