יאללה שערוריה!

השערוריה ושיברה: שערוריית "כוכב נולד", היום שאחרי

הייתכן ששערוריית "כוכב נולד" היא בעצם ספין פוליטי של שרון כדי להסיח את דעתנו מההתנתקות? הייתכן כי מספרי הטלפון החשודים מהם נשלחו אלפי אס-אם-אסים יתבררו, לבסוף, כרשומים על שם חוות השקמים?

הרעשת "כוכב נולד" הנוכחית אינה מצדיקה את הזעזוע-לכאורה; תלונות על אי-סדרים או זיופים ב"כוכב נולד" כמוהם כדודתכם המתלוננת, לאחר שלוש שנות שחיה בים, כי "הים רטוב". כן, סביר ש"כוכב נולד" לא באמת משקפת, גם בימים כתיקונם, את דעת הרוב בצורה נקיה ושקופה. תוכנית טלוויזיה המתיימרת לבחון איכויות ביצוע ושירה בהצבעה דמוקרטית, אך פותחת את קווי הטלפון עוד בטרם בוצע שיר בודד ומאפשרת לכל מצביע לשלוח 250 קולות אינה יכולה, וגם לא רוצה, להיות הוגנת ונקיה לחלוטין. האינטרס המסחרי של ההפקה קודם לכל – וזה בסדר ולגיטימי, וממילא ההפקה מחלקת את הקלפים וקובעת את הכללים.

כל אוהבי "כוכב נולד" ההו-כה-רגישים, שחשים כעת כי אהובתם תקעה סכין בליבם (וגרוע מזה: סקעת ניצח!) פשוט לא מבינים איך בנוי מגרש המשחקים הזה: מדובר בתוכנית בידור וריאליטי בערוץ טלוויזיה מסחרי. צדק, מציאות, דמוקרטיה, הגינות, שיוויון, אחווה וחירות – לכו חפשו בבחינות באזרחות. כאן הם אפילו לא חלק מהז'רגון. ובכל מקרה, אם זו הדרך היחידה – וכנראה שזו הדרך היחידה – שבה מסוגלת העונה הצחיחה הזו להזריק מעט עניין לחיינו, לא נבוא בטענות. יאללה שערוריה.

בדיחה מתפוגגת: "ד"ש מהמקדש", ערוץ 10, 21:00

רגע, אני לא אמרתי לכם שהקיצונים הסהרורים האלה, עם כל הטירלול המשיחי שלהם, עוד ימיטו עלינו אסון? נו, והנה, תראו: "ד"ש מהמקדש". אסון טלוויזיוני קטן – לא באמת מזיק, אבל עדיין – שהמיט עליכם הקומץ השוטה הזה מערוץ 10, שממשיך לחשוב שאפשר יהיה להחזיק לנצח פריים-טיים על רבעי חלטורות ושתיה קלה.

"ד"ש מהמקדש" היא, במקרה הטוב, פינה של ארבע דקות בתוכניתו של יאיר ניצני, שנמתחה לחצי שעה. מה קורה לארבע דקות כשהופכים אותן לחצי שעה? ובכן, בתור התחלה, כל דקה נמשכת כמו שבע וחצי דקות. אריק זילברמן – הכתב המשוטט בתחבושת צוואר תמידית של ניצני ומי שדווקא סיפק לתוכנית כמה מרגעיה הטובים ביותר – החליט שעניין הר הבית שווה תוכנית נפרדת.

זו, כמובן, סאטירה אקספרס – הדרך המהירה, האפורה והמשעממת ביותר לעשות כאן סאטירה: ללכת לנאמני הר הבית לסוגיהם ולשאול אותם לדעתם. אתם הרי יודעים מה דעתם: דעתם היא שצריך לפוצץ את כיפת הסלע (או לבקש מהערבים יפה שיתחפפו משם), להקים במקום את בית המקדש, לזבוח זבחים, להרים טלפון למשיח ולהגיד לו שיקפוץ בשבת עם הילדים.

יותר סאטירה מזה? הבוטנים האנושיים האלה, כידוע, לוקים בהיעדר ממאיר של מודעות עצמית, אירוניה או הומור, וזילברמן יכול לתמרן אותם בקלילות לאגף הסאטירי הפופולרי כרגע של לשון-בלחי, במסגרתו מפנים שאלות אבסורדיות לאנשים כה אבסורדיים בעצמם, עד שהם עונים ברצינות גמורה. כך קיבלתם את מפגני האקסטרים הימני הצפויים של ח"כ אריה אלדד ושל טיפוסים שעומדים בראש גופים כמו "נאמני המקדש" ו"רבבה", ומחכים למשיח על בסיס יומיומי ובשעות קונקרטיות.

הבדיחה מתפוגגת שכן תגובותיהם של האנשים האלה – כמו גם שאלותיו האבסורדיות של זילברמן – צפויות לחלוטין והממד הסאטירי שבהן מנוטרל על-ידי ההיכרות המוקדמת עם דעותיהם וטירלולם המציאותי של המרואיינים. וכאשר זילברמן מתחפש למשיח ועובר לרכב על חמור – להלן מתחפש, בפועל, לבראבא – העסק מאבד את זה סופית. ההפקה החלטוריסטית למראה לא מוסיפה, ו"ד"ש למקדש" לא תיזכר אפילו כקוריוז ברטרוספקטיבה לימי התום והפזיזות שיערוך לעצמו ערוץ 10 בעוד עשר שנים. אם יהיה לו מזל.

צריך להגיד:

לויקטור צ'נדלר: אבל הבטחת שנעשה מכה!