זוהי הפגנת אמת

באדינבורו, שם מתכנסים מנהיגי שמונה המדינות המתועשות (ה-G8), סביר שנראה איך מתנהלת מחאה אלימה אמיתית. הניסיון המר מהעבר - בסיאטל, בגנואה ובשאר הערים בהן התקיים הכנס - מלמדנו כי מפגיני האנטי-גלובליזציה ישקיעו גם השנה כל מאמץ להרוס, לנתץ, לשרוף ולהשמיד את כל הנקרה בדרכם. הם כמובן יעדיפו לשרוף את סמליה המובהקים של הכלכלה הגלובלית - החל במקדונלדס וכלה במשרדי ארגון הסחר העולמי. אך גם "סתם" חלונות ראווה ושאר חומרים אורבאניים יזכו לטיפול "ראוי".

תופעה זו של הפגנות אלימות במיוחד אינה רק נחלתם של מתנגדי הגלובליזציה. כמעט כל נושא חשוב ובעל משמעות ציבורית וערכית מוציא אלפי מפגינים לרחובות, שחלקם אף מפגין באופן אלים מאוד - באופן מתוכנן ומודע. כך נהגו ונוהגים מתנגדי המלחמה בעיראק, כך נהגו תומכיו של המנהיג הכורדי אוצ'לאן לאחר שהועמד למשפט בטורקיה, כך נהגו מתנגדי המלחמה בוייטנאם, הסטודנטים בדרום-קוריאה, מתנגדי הניסויים בחיות ובעצם, מי לא. כמובן, לא ניתן לשכוח את האופי האלים עד כדי רצחני של המפגינים הפלסטינים וקומץ תומכיהם הפעיל מישראל, המעדיפים מאז ומעולם לאחוז באבן או ברובה על פני שלט או מודעה.

על רקע זה, ההפגנות של מחנה הימין הישראלי נגד הגרוש האלים הממשמש ובא יכולות לזכות בתואר האבירות והאצילות של הוד מלכותה. כל מחנה הימין בישראל - החל מהרב יואל בן-נון, דרך ח"כ אלדד ועד לרב שפירא ולרבני יש"ע - מתנגד באופן ברור ונחרץ לכל אלימות פיזית במאבק הנוכחי נגד ההתנתקות. קיים ויכוח במחנה הימין, האם ראוי לנקוט במרי אזרחי בלתי אלים, הכולל גם חסימות כבישים וסירובי פקודה נגד השלטון הנאבק בבני עמו. אך חרף הוויכוח, יש הסכמה מקיר לקיר כי אסור להרים יד על חייל, שוטר או אזרח, הבאים אפילו לגרש אותך מביתך - אירועי מלון "מעוז הים" הינם העדות החיה לכך. במלון השתכנו הגורמים היותר קיצוניים שבמחנה, ואפילו הם פונו כמעט ללא מאבק.

קשה שלא לחוש באכזבה שאחזה בעיתונאים ובפוליטיקאים תומכי ההתנתקות לאחר הפינוי של מעוז הים. הם קיוו להראות דם ואלימות, המסייעים מאוד לדמוניזציה השיטתית והמתוכנת שמבצעים במתיישבים ותומכיהם. אך למרבה אכזבתם, המרי האזרחי הבלתי אלים המשיך להיות כזה - בלתי אלים. בניגוד לכך, ידויי האבנים במואסי, וכן פיזור השמן והדוקרנים על כביש ירושלים תל-אביב, הינם אירועים אלימים וחריגים מאוד, העומדים בניגוד מוחלט למדיניות אי-האלימות. לכן הם זכו לגינוי מקיר לקיר של כל מנהיגי הימין ותומכיו, ואפילו בחשד שמא מדובר בפרובוקציה מבית מדרשו של אבישי רביב.

קשה לעתים להתעלם מהתחושה, שהשלטון ומוסדותיו דוחפים את הציבור לנקוט באלימות - והיא פשוט משתלמת. פעמים אין-ספור אמרו ואומרים בתי-המשפט והמשטרה, שאסור לבצע שום פעולה כתהלוכה או תפילה של יהודים בהר-הבית, מחשש למהומות ואלימות של המוסלמים בארץ ובעולם. טענה זו נכונה עובדתית, אולם משמעותה היא שהאלימות המוסלמית משתלמת. מאידך, כידוע, ראש עיריית ירושלים ומועצת העיר רצו למנוע את מצעד הגאווה, לאור ההתנגדות הגורפת של הרוב המוחלט של תושבי העיר - יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד. בית-המשפט פסק כי המצעד ייצא לדרך, למרות ההתנגדות ולמרות החשש מאלימות. למרבה הצער, האלימות אכן התפרצה והדם נשפך. לכן, בשנה הבאה סביר שיחשבו פעמיים אם המצעד אכן צריך לצעוד בירושלים. כך קרה גם עם עצירת הסלילה של כביש 6, עקב חשש ממעשה אלימות של קומץ חרדים, וכך קורה מדי יום במדינות העולם הנכנעות להפגנות אלימות ומתעלמות מהפגנות שקטות ומסודרות.

אנו, מתנגדי ההריסה והגירוש של גוש קטיף ויושביו, ממשיכים עדיין להאמין כי אלימות הינה פסולה, גם אם אנו רואים כל הזמן עד כמה היא משתלמת. אולם בהכרזה זו אין כדי להמעיט את עוצמת המאבק נגד גזרת הגירוש, ונעשה כל מאמץ על מנת להקשות את ביצועו - אך באמצעים פאסיביים בלבד. יריבינו משמאל ובראשם שרון וחבורתו, שגנבו לנו את המדינה, רוצים מאוד כי נהפוך לאלימים לפחות כמו למשל מתנגדי הגלובליזציה, האינדיאנים בבוליביה והאנרכיסטים נגד הגדר. אני מאוד מקווה שלא ניפול לבור הזה - כי זה מזיק, ובעיקר כי זה פשוט אסור בכל קנה מידה: אנושי, לאומי ודתי.