מה עושים כשהילד פוחד ללכת לישון

שאלה: בני בן ה-4 מפחד מההליכה לישון. כל ערב, עם התחלת ההכנות לקראת השינה, הוא אומר שהוא לא רוצה ללכת לישון, ובהמשך גם בוכה ומסרב בתוקף להיכנס למיטתו ואומר שמתחת לה יש מפלצות. ניסינו כל רעיון יצירתי שעלה במוחנו – שינוי טקסי השינה, סיפור חיובי לפני השינה, שיחות בנושאי פחדים, לוכד חלומות, פנס לצידו, תאורת לילה ועוד – אך הוא בשלו. חשבתי לשכב לצידו עד שיירדם, אך בעלי אומר שאני מפנקת אותו מדי, ושוויתור כזה מהווה פרס לפחדיו ולכן ינציח את הצורך בנוכחותי לצידו. הוא נראה מבועת, ואנחנו חווים מצוקה ביחד איתו. במשך היום הוא לא מדווח על פחדים ואף מדבר הרבה על היותו חזק וגיבור. מה לעשות?

תשובה: פחדי לילה נפוצים מאוד לאורך הילדות. ישנו הפחד מהלילה עצמו, מהחושך, מהבדידות ומהפרידה מהיום ומההורה. ישנו גם הפחד מהשינה עצמה, בעיקר מחלומות רעים. פחדים הם תקינים ואף חיוניים להתפתחות, ומהווים דרך מקובלת אצל ילדים לבטא חרדות וקונפליקטים.

סביב גיל 4 יש עלייה בפחדים ובחלומות רעים. זהו גיל סוער, היכולות הפיזיות והשכליות (במיוחד השפה והחשיבה המופשטת) מתפתחות, העיסוק החברתי הופך למשמעותי ועולם הדמיון עשיר. החשיבה בגיל הזה היא מאגית (אם אני חושב על משהו, אולי הוא באמת קיים או יקרה). גיל 4 גם מתאפיין בדחפים תוקפניים, במתחים וביצרים (התקופה האדיפלית). אז זהו גיל מלא בגירויים, פנימיים וחיצוניים, שמעוררים פעילות דמיונית ענפה שכוללת גם פחדים. השילוב בין החושך, שבו הכל מתעוות, למחשבה המאגית, שבה הכל יכול לקרות, מביא להתעצמות הפחדים.

במשך היום הילד נמצא בחברה – הוריו, אחיו, חבריו, הגננות ועוד. ולפתע בלילה, עם ההליכה לישון, הוא נדרש להיפרד מהיום, מהוריו, מהמוכר והבטוח. במקומם מופיעים הלילה, החושך והשינה שטומנים בחובם את ה'לא נודע' והלבד. החושך עלול להסתיר סכנות, ובחלומות עלולים לקרות דברים מפחידים ועצובים.

החושך מעורר פחד מפני הבלתי ידוע והבלתי נראה, פחד מפני הבדידות שבחושך ופחד ללכת לאיבוד – לא למצוא ושלא ימצאו אותי. ילד שמתעורר בלילה מוצא את עצמו לבד בחושך. בחושך נראים עצמים רגילים מוזרים ומפחידים. הדמיון גדל, וכל חששות ופחדי היום מתעצמים ויכולים לקבל מימד של ממשות. הספר 'לילה חשוך אחד' של אורה איל מציג באופן חזרתי שמתאים לגיל את התעצמות הפחדים בחשכה: "על... הכיסא את בגדיה היא שמה, לובשת פיג'מה – והופ – למיטה... פתאום – איזה פחד! כמה מבהיל! באמצע החדר עומד – פיל!". מוצג כאן הפחד, ואחריו הצחוק, כשעם הדלקת האור מתגלה שאלה הבגדים שעל הכיסא שנראו בחושך כמו פיל.

מה עושים?

קודם כל, חשוב לתת לגיטימציה לרגשות הפחד – לא להתווכח עם הילד ש"אין שם שום דבר מפחיד", כי לדעתו יש. חשוב לתת לו לבטא את הפחדים ואף לחפש איתו מתחת למיטה. הפחד הוא אחד הרגשות הרלוונטיים והלגיטימיים ביותר, ואין טעם לנסות לבטל אותו.

בשלב השני כדאי לחפש דרך לאפשר לילד תחושת שליטה, שהרי הפחד הוא מצב של חוסר שליטה וחוסר ודאות. פנס שמסלק את החושך נותן לילד תחושה שהוא השולט ולא החושך. לעיתים ציור הפחדים והשמדתו (קשקוש על הנייר, גזירתו ואף שריפתו) יכולים לעזור.

מתן כלים להתמודדות, כמו פנס, חשוב גם אם הוא לא פותר את הבעיה מיידית. חשוב שהילד יחווה את האמפתיה ואת ההבנה של ההורה למצוקתו, את הניסיונות הכנים לעזור לו ואת מגוון האפשרויות שקיימות כדי להתמודד עם בעיה.

נדרשת מידה מסוימת של זהירות. הבנת הפחדים וחיפוש משותף אחרי דרכי התמודדות תורמים למעבר חלק יותר של תקופת הפחדים, אך הצטרפות יתר של ההורה לפחדיו של הילד עלולה להפחיד, שהרי אם גם ההורה הגדול והחזק מפחד, כנראה באמת עלול לקרות משהו מסוכן. יש למצוא את שביל הביניים בין הצטרפות לפחדים ומאבק משותף בהם לשמירה על הביטחון ההורי שהכל יהיה בסדר.

כלים להתמודדות

ספרות ילדים: מאפשרת לדבר עם הילד על השינה, על הפחדים ועל האפשרויות המגוונות להתמודד איתם. הספרים מעניקים לקושי את המימד ההתפתחותי-נורמטיבי שעשוי להרגיע את הילד (אני לא לבד) ובוודאי גם את ההורה (לפחד בלילה זה נורמלי, ועוד יותר חשוב – הילד שלי נורמלי!).

"בלילה חלם איתמר על השד הכחול העצוב... איתמר צעק צעקה גדולה ואיומה ופתאום הרגיש שאבא עומד לידו ומרגיע אותו... 'איתמרוש, שדים הם לא אמיתיים!', אמר אבא למחרת, כשהסיע את איתמר לגן. 'בחלום שלי השד כן אמיתי', אמר איתמר. אז הציע אבא לעזור – 'הלילה כשתלך לישון נבנה יחד מלכודת חלומות ונתפוס את השד שלך!'" ('איתמר צייד החלומות', דויד גרוסמן). הסיפור מתאר את מלכודת החלומות שבנה איתמר עם אביו, דוגמה למלכודות שיכול לבנות כל הורה עם ילדו.

'מסיבה של פחדנים' של רונית חכם מציג את הילדה שמפחדת ללכת לישון: "ביקשתי ממנו (מאבא) להישאר לידי רק עוד קצת וגם לבדוק שמתחת למיטה אין אף אחד. אבא בדק ואמר: 'אין שם כלום, חמודה, לכי לישון, כבר מאוחר!'. הוא כיבה את האור ויצא. נשארתי לבד עם החושך, התחבאתי מתחת לשמיכה, אבל גם לשם זחל החושך ובא". הספר מציע חשיבה יצירתית ודמיון כדרך התמודדות – מסיבה של פחדנים שבה משתתפים הילדה גיבורת הספר וכל החושכים (חושך ברבים) שמפחדים מהאור. האיורים הנהדרים של רותו מודן משלימים את החוויה לכלל מסיבה אמיתית גם לקוראים.

משחק משחרר: יש ילדים שייהנו לשחק כאילו הם המפלצת או המכשפה וההורים הם אלה שמפחדים. במשחק שכזה, בנוסף לפחד שעל ההורה להציג, ניתן להוסיף דרכי התמודדות כדוגמה לילד. גם משחקים בדמויות/בובות מפחידות ונצחון הילד עליהן עשויים לתת לילד תחושת כוח.

טקסי השכבה: טקסים מסודרים, עקביים ורגועים יכולים מאוד לעזור. סיפור מרגיע לפני השינה, אפילו סיפור קבוע, הוא חלק חשוב. הספר 'לו היית ארנבון שלי' של קייט מקמילן הוא דוגמה נפלאה, תחליף מודרני לשירי הערש הוותיקים. המקצב, האיורים והתוכן החם והמלטף מובילים את הילד ואת ההורה דרך כל כללי הטקס (כיסוי בשמיכה, בובה, חיבוק ענקי ונשיקת לילה טוב). חלק נוסף מטקסי ההליכה לישון הוא הפרידה מהיום והכנה לקראת יום המחר. דוגמה יפה יש בספר 'ספר לי משהו נחמד לפני שארדם'.

כלי התגוננות יצירתיים: פנס לסילוק החושך, 'ספריי נגד מפלצות' שאיתו הילד מרסס את החדר לפני השינה (בקבוק מרסס נקי ומקושט ממולא מים), 'לוכד חלומות' רעים (מין חישוק עטור נוצות, שניתן לקנות או להכין ביחד עם הילד).

ולשאלתך, בנך עובר שלב התפתחותי נורמטיבי. הוא לא הראשון שהמציא את המפלצת מתחת למיטה (עייני בספר 'בלילה, מתחת למיטה'). הידיעה הזו לא מקילה עליו, אך עשויה להקל עלייך. נראה שהשתמשתם בכלים רבים, אך לשווא, וכעת את שוקלת להישאר איתו כדי שלא יפחד. בהנחה שנוכחותך לצידו בזמן ההירדמות אכן תקל את פחדיו, כדאי לשקול את זה בחיוב. זהו לא פרס לפחדיו אלא תמיכה במצוקתו. לא מומלץ לשכב לידו במיטה, אלא לשבת בחדרו ולדאוג לתהליך מתמיד של התרחקות – מישיבה לצד מיטתו עד כדי ישיבה על יד משקוף הדלת ובהמשך גם מחוץ לחדרו, כשהוא עדיין רואה אותך. כך בהדרגה יירגע מהפחדים וגם ייגמל מהנוכחות הקבועה והצמודה. חשוב לתת לו חיזוקים לכל התמודדות ושיפור. ככל שירגיש יותר בטוח, מובן ומוגן, כך יפחתו פחדיו. בהצלחה.

• קו להורה - ייעוץ טלפוני חינם להורים מטעם השירות הפסיכולוגי בדקאנט הסטודנטים, אוניברסיטת תל-אביב.