הזוכים במבצע מלון לכל חלום

החלום של מוטי אברהמי מרמת גן: זה היה ביום ראשון בבוקר. המפקח קרא לי לחדר ובישר לי את הנורא מכל: "אתה נשלח למשימת ריגול באחד ממלונות אילת, אחרי אחד הפושעים המסוכנים בארץ".

אמרתי לעצמי: "לא פשוט בכלל, לנסוע לאילת למשימת ריגול", אבל מהר מאוד התגברתי על תחושת הבאסה ושבתי לביתי ,לסדר את תיק המרגלים שלי - משקפת צלילה, שנורקל,בקבוק מים,ובגד ים זעיר להסוואה. הודעתי לאשתי שנוסעים למשימה המסוכנת.היא לא כל כך התרגשה. נסענו.

בהוראות המשימה נכתב שעלי להגיע אל המלון שבו יש הכי הרבה ריגושים. חשבתי לעצמי: "לך אחרי קולות ההנאה של המסכנים את בריאותם בספורט ימי מטורף ותתחיל לעקוב אחרי האובייקט שלך". לאחר סיבוב קצר הבנתי לאיזה מלון עלי להגיע - מלון אמבסדור.

ברגע שנכנסנו למלון לא היה קשה לזהות את המטרה: זה היה אדם די מבוגר, בן 70 בערך, ראש המאפיה. הוא נראה מבלה, כשמסביבו פיזזו שתי נערות חטובות שיכלו להיות בקלות הנכדות שלו. לי זה לא הפריע, אני כאן במשימה.

עלינו לחדר שהוקצה עבורנו, עם מבט לבריכה. אשתי היקרה שמה את פעמיה אל הספא המפנק, וראיתי בעיניים שלה איך היא מתכוונת לבזבז את ה"עודים" שלנו. שובבה קטנה.

די, נמאס לי. אני לא יכול לראות איך כולם נהנים ואני כמו אדיוט יושב במרפסת של החדר וצופה על איש מבוגר עם בלי שיער, שיושב על שפת הבריכה. התקשרתי לאדון מפקח והודעתי לו על התפטרותי. בתמיהה הוא שאל אותי: "לא שמעת? תפסו את החשוד שלנו מנסה להבריח אבטיח מהמטבח של המלון שאתם נמצאים בו, ולאחר חקירה קצרה הובררה זהותו האמיתית והוא נעצר".  

טוב, כנראה שאצטרך להתמודד עם משימה לא קלה - לעזוב את המלון ולחזור הביתה. או שלא! הודעתי על 4 ימי חופש ונשארתי לבלות במלון. מים, ריקודים, ספורט ימי, אוכל טוב - ממש כמו בעבודה.

וראש המאפיה? הוא חזר למאפיה שלו בבני ברק להכין לחמניות. מסתבר שהיתה טעות בזיהוי.

• הפרס: חופשת הרפתקאות בישרוטל אמבסדור.
  

החלום של מנשה פנחס מיהוד: זה נשמע כסיפור דימיוני אך הכל אמת. לפני כעשר שנים קרה מקרה מוזר, שבו אני ורעיתי פוטרנו מהעבודה בו זמנית מסיבות שונות. אני יצאתי ללימודים לשנה והיא למדה בקורס וסיימה אותו לאחר כחצי שנה. היא היתה מאוד חסרת מנוחה ומשועממת כי לא מצאה עבודה. ואני, ברוב טיפשותי, השקעתי את כל כולי בלימודים ולא ראיתי אף אחד ואחת ממילימטר, גם לא את היקרה לי מכל, אשתי, שלה אני נשוי היום כבר 27 שנים.

היא ראתה דיל מגניב וזול יחסית למלון פונדק רמון, עם טיולי גיפים שקיעות וזריחות מדהימות. אבל אני? שאני אעזוב לימודים ואפסיד שעות בשביל בילוי? מה קרה, אין זמן אחר? מה דחוף? דילים עוד יהיו...  לא ידעתי ולא הבנתי את הצורך העמוק שלה בחופשה. 

מאז עברו וחלפו להן 10 שנים. היינו בכל חופש או נופש שאפשר להעלות על הדעת בארץ ובעולם, אך החופשה הזו שלא השכלתי להבין עד כמה הייתה חשובה לה עולה תמיד בשיחות ביננו. עד כמה הייתי עיוור, אני שרואה הכל ומבין בנפש האדם. זו החוויה והנופש הרומנטי שהיה ונשאר רק בדמיוננו. אכן חופשה חלומית...

• הפרס: חופשה מדברית בישרוטל פונדק רמון.
  

החלום של הדר חי ממושב בורגתה: חדר זוגי ומרווח אל מול הים כולל את כל הפינוקים הקטנים: שמפניה, שוקולדים בלגים מרירים ומשובחים, בר מלא וחופשי, חדר בגובה שמאפשר ליהנות מכל הנוף האורבני המדהים הזה ביום ובלילה...

אני בת 28 עוד 9 ימים, עכברת הכפר (=גרה במושב). אף פעם לא התארחתי במלון תל אביבי ומאוד אוהבת את העיר הזו. זה יהיה נפלא עבורי לבלות לילה עם בן זוגי במלון המפואר והמדהים הזה, שמשקיף לים ונותן תחושת חופש ופינוק אמיתיים. אחחחחח, מתנה מדליקה ליום הולדת 28. אה, האם ציינתי "That l'm 28, single and still living with my parents"? ממש כמו ג'ורג' מ"סיינפלד". אם זה לא משכנע, מה כן?! 

• הפרס: חופשה ללא הפסקה בישרוטל-טאואר בתל אביב.
  

החלום של תמרה קליין-חנון מגבעת עדה: מגיעים. האוויר המדברי, ההרים, הים - כל מה שמסמל עבורי את החופש האמיתי, הכי רחוק שאפשר. החדר. ממממ, מישהו הקדיש תשומת לב לכל הפרטים הקטנים, שיהיה לנו הכי מפנק שאפשר.

הערב מתחיל לרדת בגווני סגול וורוד. אני הולכת לתפוס שקט עם ספר בערסל. אתה מביט בי וחושב: 'לפני 20 שנה התאהבתי בה, ואני אוהב אותה היום לא פחות'. אתה צולל לבריכה. אני מביטה בך ולוחשת לעצמי 'זכיתי!!'.

אנחנו אוכלים ארוחה רומנטית לאור נרות, הכל נראה כל כך רחוק - המחוייבויות, שלושת ילדינו, היום-יום. העיניים שלך בעיניים שלי. 20 שנה, ועדיין. אנחנו פוסעים לחדר. השמפניה, מצעי הסטן, מציתים בנו את האהבה. איזה חופש! החופש לאהוב, ללגום את הזמן כמו יין טוב, דקה אחרי דקה, להתענג על הביחד שלנו ולהודות למי שחשב על כל פרט, וסיפק את התפאורה והמצע המושלמים בשבילנו ,לחגוג את אהבתנו זו השנה העשרים. 

• הפרס: חופשה על המים בישרוטל אגמים. 
  

החלום של ע.ר. מתל אביב: החופשה שלי תהייה מושלמת כששני ילדיי ינוחו ויבלו מהשנה המאוד קשה שהייתה להם. אני התגרשתי וילדיי עברו משבר בעקבות כך. אם הם ינוחו, יבלו במלון המצויין, יאכלו טוב ויהנו מפעילות ספורטיבית יחד איתי, נתחבר יחד כמשפחה חזקה שלושתנו, ואני אראה שוב שקט ואושר בעיניהם. זו תהיה החופשה המושלמת בעיניי. 

• הפרס: חופשה ספורטיבית בישרוטל ספורט קלאב.
  

החלום של רוני אנטמן מאלפי מנשה: 362 ימים של טיטולים, עבודה, בית, נקיונות, כביסות וסידורים, ו-3 ימים בשבילנו יחד. התאומות מאופסנות אצל הסבתא, הסלולרי של שנינו כבוי והמחשב הנייד לא נארז! המטוס נוחת באילת וקדימה, ללגונה.

בריכה, ספר טוב, חדר מעולה (כמו שישרוטל יודעים...), מ-נ-ו-ח-ה. רגע לפני שמתחילים לעבוד על צמד התאומים הבא... 

• הפרס: חופשת "חופשי על הבר" בישרוטל לגונה.
  

החלום של דן דינור מהרצליה: לפני שהתחתנו ונולדו לנו ילדים הייתי מספר על זריחה בבליז, או צלילות באיי קיימן, אבל כיום, כשאנחנו משפחה עם 2 ילדים משגעים, החופשה האידיאלית בעיני נראית כך:

ילדים עם ברק בעיניים לפני הנסיעה, פריקת מזוודות וריצה לחוף הים באילת או לבריכה, לראות את האושר בעיניהם של הילדים שמשחקים, לשבת על שפת הבריכה עם אשתי המשגעת (ותאמינו לי, אחרי 9 שנים אני יודע) ולשתות שייק קר, לאכול במסעדה טובה ולהתחבק על שפת הסוויטה על רקע השקיעה עם כוס קברנה סובניון. פשטות אבל אושר אמיתי.

• הפרס: חופשה טרופית בישרוטל רויאל גרדן.
  

החלום של אורן נקאש מחולון: כל המשפחה פורקת את המזוודות בכניסה למלון. ביחד עולים לחדר הנקי והמסודר. הילדים זורקים את התיקים, מחליפים לבגדי ים ומיד רצים לבריכה, לפעילויות - שם נעלמו עקבותיהם. מידי פעם היינו פוגשים אותם בחדר האוכל או בהגיעם בערב לישון - וזהו. במשך שלושה ימים היינו עם הילדים בחופשה ולא הרגשנו אותם. הרגשנו חופשיים, התנהגנו כמו בירח דבש - משוחררים, ללא מעצורים, ללא דאגות. הילדים לא היו זקוקים לנו, הם היו בעולם אחר - עולם הילדים, עם שפע פעילויות ותעסוקה מתמדת. האכזבה היחידה שנראתה על פניהם הייתה כשהודענו להם שאנו נאלצים לחזור הביתה.

• הפרס: חופשה משפחתית בישרוטל המלך שלמה.